קרן אורה/יבמות/ז/א
גמרא ומה עבודה שהיא חמורה רציחה דוחה אותה כו'. יש להקשות אמאי לא קאמר מילה שלא בזמנה יוכיח דחמירא מעבודה מדדחי צרעת שדוחה את העבודה ואפ"ה אינו דוחה את השבת ה"ה רציחה. וי"ל דברייתא דהכא ס"ל כמ"ד דצרעת לא חמירא מעבודה. והא דדחיא עבודה הוא משום דגברא לא חזי. ופלוגתא דתנאי היא התם בשבת. אלא דאכתי יקשה להאי תנא דס"ל דצרעת חמורה וא"כ איכא למיפרך האי ק"ו ולמה לי קרא דלא תבערו לדידי'. וצ"ל דכ"ע מודים דליכא למימר יוכיח מצרעת דחמירא מעבודה משום דסברא הוא ולא פסיקא לכ"ע וכמ"ש התוס' ז"ל התם בפ' ר"א דמילה:
ועיי' בסנהדרין דף ל"ו דקאמר הש"ס בפשיטות דרציחה אינה דוחה יו"ט. ויש לדקדק מנ"ל דלא דחי' יו"ט הא משמ' הכא דאי לאו דשב' הוי ל"ת שיש בו כרת ה"א דעשה דרציחה דוחה את השבת כמו לא תבערו אליבא דר' יוסי וא"כ מנ"ל דלא דחיא יו"ט ועיין תוס' שם בסנהדרין. וי"ל דילפינן ממילה שלא בזמנה דאינה דוחה יו"ט אע"פ שחמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות כ"ש רציחה דאינה דוחה יו"ט. אלא דלפי מש"כ התוס' לעיל בד"ה כולה משעטנז נפקא דמיתת ב"ד אי אפשר להמתין לאחר שבת ויו"ט א"כ ליכא למילף ממילה שלא בזמנה דאפשר לקיימה לאח' זמן. וצ"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דמיתת ב"ד דוחה ל"ת ועשה. ואי תימא הא כתבו התוס' לעיל דעשה דשריפת בת כהן עדיפא דעשה דשבת כמאן דליתא הא לא תיקשי דלא כתבו התוס' כן אלא למאי דס"ד דקרא דלא תבערו איצטריך דלא נימא דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ומש"ה צ"ל דעשה דשריפת בת כהן עדיפא דאל"כ הא בלא"ה לא דחי דשבת עשה ול"ת הוא אבל למסקנא דקרא דלא תבערו איצטריך כי היכי דלא נילף בק"ו מעבודה תו לא צריכין למימר דעשה דשריפת בת כהן עדיף. וכן כתב מהרש"א ז"ל. ואכתי קשה דהא תינח למאן דס"ל דיו"ט עשה ול"ת הוא אבל להני אמוראי דס"ל דיו"ט לא הוי אלא ל"ת גרידא מנ"ל דאין רציחה דוחה יו"ט. והתם בסנהדרין רבא הוא דקאמר לה דאין רציחה דוחה יו"ט. והתוס' ז"ל בשבת כתבו דרבא ס"ל דיו"ט לאו ל"ת ועשה הוא ועדיין צ"ע:
והנה רש"י ז"ל פי' כאן דהא דרציחה דוחה עבודה היינו באם רוצה לעבוד עבודה. אבל אם כבר הוא על גגו של מזבח ועבודה בידו אין רציחה דוחה עבודה שנאמר מעם מזבחי ולא מעל מזבחי. והכי איתא להדיא בסוף יומא דדריש ר"ע מעם מזבחי ולא מעל מזבחי. ואמר רבה בר בר חנה ל"ש אלא להמית אבל להחיות אפילו מעל מזבחי. ומינה יליף ר"ע דפיקוח נפש דוחה שבת דהשתא עבודה דוחה שבת לא כ"ש דפיקוח נפש דוחה שבת:
אבל מדברי הרמב"ם ז"ל בה' רוצח ושמירת נפש נראה דאפי' כהן ועבודה בידו לוקחין אותו למות אם עשה במזיד. וכבר תמה ע"ז המשל"מ ז"ל דהוא נגד ש"ס מפורש דיומא ולא אשכחן מאן דפליג על ר"ע בהא. ובאמת הוא תמיה גדולה. ואברך את ה' שהאיר עיני ומצאתי ת"ל תנאי דפליגי אר"ע והוא במכילתא שם בקרא דמעם מזבחי תקחנו למות. דאמרינן התם רציחה דוחה את העבודה ואין פקוח נפש דוחה את העבודה שהי' בדין מה שבת שאין רציחה דוחה אותה פקוח נפש דוחה אותה. עבודה שרציחה דוחה אותה אינו דין שפיקוח נפש דוחה אותה ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות בא הכתוב ללמדך על העבודה שאין פיקוח נפש דוחה אותה. והיינו דדרשינן למות הוא דמעם מזבחי תקחנו. אבל לא להחיות. הרי מבואר דפליג על ר"ע. והיינו דר"ע ס"ל דדייקינן מעם מזבחי ולא מעל מזבחי. ומש"ה ילפינן ממיעוטא דלמות דלהחיות אפילו מעל מזבחי. ויליף מינה שפיר בק"ו דדוחה את השבת. וליכא למימר רציחה תוכיח דדחיא את העבודה ואינו דוחה את השבת משום דלר"ע רציחה לא דחיא עבוד'. דמעם מזבחי ולא מעל מזבחי. אבל האי תנא דמכילת' לא ס"ל דרשא דמעם מזבחי ולא מעל מזבחי. וא"כ ע"כ מיעוטא דלמות הוא להיפך דלמות הוא דדחיא עבודה. אבל להחיות אינו דוחה עבוד' והכי איתא התם להדיא מעם מזבחי תקחנו למות. מגיד שמבטלין עבודה מידו. ויוצא ליהרג. אלמא דאפי' עבודה בידו רציח' דוחה אותה. והיינו דקא' התם א"כ נילף בק"ו דרציח' תדחה שבת. כיון דדוחה עבוד' החמור'. משום ר"י אמר תלמיד אחד כו' מדכתיב לא תבערו. וכן נמי סוגיא דמכות דאמרינן התם דאינו קולט אלא גגו של מזבח ועבוד' בידו אזלא נמי כהאי תנא דמעם מזבחי היינו מעל מזבחי. וע"ז דרשינן למות ולא לגלות דלגלות קולטתו אם הוא על המזבח. וכדאי' התם במכילתא האי דרשא להדיא למות ולא לגלות. ודלא כמ"ש המל"מ ז"ל לישב סוגיא דמכות אליבא דר"ע דדריש ולא מעל מזבחי. וילפינן שוגג ממזיד. דהא מבואר במכילתא דדרשינן למות ולא לגלות. אלמא דלא מדמינן שוגג למזיד. וי"ל בזה דמש"ה לא חשיב רב שם (דף יב) להאי טעות' דבעינן דוקא עבודה בידו. משום דלר"ע דדריש ולא מעל מזבחי היינו כשעבודה בידו. וא"כ כי דרשינן מיעוטא דלמות ולא לגלות היינו אפילו מעם מזבחי כשרוצה לעבוד ג"כ קולטתו. ואביי חשיב לה טעותא כיון דלא קיי"ל כר"ע בהא:
ומעתה דברי הרמב"ם ז"ל ברורים דבמזיד אפילו עבודה בידו לוקחין אותו למות ועיין משל"מ שם שכתב סעד לדברי הרמב"ם ז"ל מהא דקאמר אביי בסנהדרין דרציחה אינו דוחה קרבן ציבור. ואלא הא דכתיב מעם מזבחי בקרבן יחיד. ואי נימא דולא מעל מזבחי א"כ איצטריך קרא למידרש ולא מעל מזבחי. ואין דבריו ז"ל מובנים. דהא אביי קאמר א"כ למה נאמר מעם מזבחי כיון דאין רציחה דוחה עבודה. ואי נימא דכוונתו אם נדרוש ולא מעל מזבחי אם כן ממילא אין רציחה דוחה עבודה. זה לא הוי צריך לאוכוחי מהא דאביי דמכולה סוגיא התם מוכח דרציחה דוחה עבודה:
והא דאמרינן במכות דאינו קולט אלא מזבח בית עולמים פי' רש"י ז"ל דמזבחי כתיב מזבחי המיוחד לי היינו בית עולמים. וא"כ קשיא לי אמאי לא נימא נמי דוקא מזבחי המיוחד לי היינו קרבן ציבור הוא דקולט אבל לא קרבן יחיד ולשיטת רש"י ז"ל נימא דבקרבן יחיד אפילו מעל מזבחי גם גבי מזיד. ולפי מש"כ ניחא דלגלות אינו קולט אלא קרבן ציבור דבהא הוא דדרשינן ולא לגלות. ועדיין צ"ע יותר בזה. ועוד קשה לי דלפי מש"כ אין פקוח נפש דוחה עבודה. ובש"ס דילן לא משמע כן דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. גם מש"כ הרמב"ם ז"ל דמי שנתחייב מיתה למלכות או לב"ד בהוראת שעה קולטו המזבח אפילו זר. לא נודע מנין לו. זה ועיין כ"מ ז"ל שם. ועיין במשל"מ ז"ל בפ"ג מהל' ביאת מקדש מש"כ שם. ודו"ק (ועיין בזית רענן נוסחא אחרת במכילתא):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |