קרבן העדה/פסחים/א/ה

קרבן העדה פסחים א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שתי חלות. של חמץ:

של תודה פסולות. בגמרא מפרש מאן פסלינהו:

על גג האיצטבא. שהיה בהר הבית כדי שיראו אותם שם לסימן:

ניטלה אחת מהן. בתחילת שעה ה' בא שליח ב"ד ונוטל אחת וכל העם מכירים שהגיעה שעה ה' ותולין:

ותרומה כל ה'. דאסור להפסיד קדשים בידים כל זמן שיכול לאכלן:

ושורפין בתחלת שש. דהא ודאי רובא טעו בין שש לשבע:

גמ' כשרות היו. כלומר אפילו לא היה להן פסול גדול כלינה שהן עומדין לשריפה אפילו הכי מאחר שאין להן תקנה ליאכל ואפילו הן עדיין טעונות עיבור צורה יהבינן להו התם והיכי דמי כגון שלא נשחט עליהן הזבח ויש להן קדושת דמים משהוקדשו ואין להן היתר עד שישחוט עליהן הזבח ויזרוק הדם דלחמי תודה אין קדושין קדושת הגוף אלא בשחיטת הזבח דתניא על חלת לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בזביחת התודה והאי קדוש בקדושת הגוף קאמר דהא משעה שאמר הרי עלי לתודתי חל עליהם שם הקדש אבל אין קדושות ליפסל בלינה ובטבול יום ואם נטמאו נפדין ויוצאין לחולין עד שישחוט הזבח עליהן וכשם שהזבח מקדשן כך בזריקת הדם ניתרין הם לאכילה כבשר התודה עצמה דהואיל ותלויין בה הרי היא כמוה וזריקת הדם מתרת קדשים דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל:

ופריך ולא בשחיטה הן קדושות. וכיון שלא נשחט עדיין הזבח ולא קידשו גופן יש להם פדיון והואיל ויש להם תקנה בכך למה אנו מפסידין קדשים:

חולייא קומוי לא אוכל. כלומר הרבה חולין מונח לפניו ואינו אוכלן שכבר קרוב לזמן ביעורו ואי אפשר לאכול כולו:

ואת אמרת יפדה ויאכל. בתמיה מי יפדה אותן כל אחד כבר אכל כל צרכו:

מפני שממהרין להביא תודותיהן. בע"פ:

מפני חמץ שבו. שאין יכולין להקריב תודה כל פסח ומקריבין הרבה קודם פסח:

והיא נפסלת. ומיהו עדיין אינן טעונין שרפה וצריכות לעבר צורתן כדתנן בפרק כיצד צולין כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתן ויצא לבית השריפה ואפ"ה מזלזלינן בהו ויהבינן להו התם:

שתי פרות חורשות בירושלים. אותו היום לסימן כל זמן ששתיהן חורשות כל העם אוכלין ניטלה אחת מהן תולין לא אוכלין ולא שורפין ניטלו שתיהן התחילו כל העם שורפים:

ופריך וירושלים לא כמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בי"ד הוא. כלומר סברא הוא לנהוג שם איסור כיון שמתקבצין שם אף ממקומות שנהגו בו איסור וא"כ איך היו חורשין בי"ד:

ומשני נראות כחורשות. ולא חורשות ממש:

שני נרות דולקות. לסימן שמותר לאכול כבה אחת מהן תולין כבה שתיהן שורפין:

בחול. שמותר לחרוש ולכבות הנרות:

בשבת. כשחל י"ד להיות בשבת:

ויקבעו לה תקיעה. כשתקעו ראשונה ידעו שתולין וכשתוקעין שנית ידעו שישרופו:

שמא לתמיד הן תוקעין. השומעים התקיעות יאמרו שלתמיד של שחר הן תוקעין ונמצאו אוכלים חמץ מו' שעות ולמעלה:

ופריך והא תנינן בע"ש היו תוקעין שש תקיעות שלש להבטיל העם ממלאכה תקיעה הראשונה לבטל העם שבשדות שנייה נסתלקו התריסין וננעלו החניות שלישית סילק המסלק והטמין המטמין את החמין והדליק את הנרות:

ושלש להבדיל בין קדש לחול. לאחר תקיעות הראשונות שוהה כדי לצלות דג קטן ותוקע ומריע ותוקע אלו ג' האחרונות להודיע שקידש היום ואמאי תוקעין ניחוש שמא יטעו ויסברו לתמיד של בין הערבים תוקעין ויבוא לעשות מלאכה בשבת:

ברם הכא וכו'. אבל הכא אחת לשנה הוא בא ויש לחוש לקלקול:

למה. קאר"ג שתרומה אוכלין כל חמש:

מפני קדושתה. שיש בתרומה הוסיפו שעה אחת או דלמא משום שאין אוכלין מצויין לתרומה שהרי אסורה לזרים הלכך הוסיפו:

מה נפיק מביניהון. כלומר מאי בינייהו:

חלות תודה. שהן קדושות ומותרים לזרים:

אלו אוכלין מצויין. ותולין כל חמש כחולין:

ר' נתן אומר וכו'. כלומר תא שמע מדתני ר' נתן:

כשירות ניטלו. שתי חלות כשירות נטלו:

שוהין להן שעה אחת לאכילתן. והיה עדיין שעה אחת לאכילת החלות דסובר כרבן גמליאל דאמר תרומה כל חמש וה"ה חלות התודה:

ותולין אבל לא שורפין. וכשניטלו השתי חלות היו תולין החולין ולאחר שעה היו שורפין ופליג נמי בהא דא"ר יהודה שהיו נוטלין תחילה אחת אלא שנטלו שתיהן בתחילת שעה חמישית:

אית לך מימר וכו'. והשתא ליכא למימר דטעמא דתרומה משום שאין אוכלין מצויין דא"כ מאי מהני נטילת החלות בשעה חמישית דהא מ"מ אסורין הן אלא ודאי הטעם משום קדושה ואף חלות התודה היו מותרין לאכול בשעה חמישית:

מעין שניהן. שהוא כמכריע ומיהו מכריע ממש לא הוה דדעת שלישית היא דהא רבי מאיר ור"י לא איירי דליהוי שייך חילוק בין זמן תרומה לזמן חולין כלל דאי הוה תנן רבי מאיר אומר אחד חולין ואחד תרומה כל חמש רי"א אחד חולין ואחד תרומה כל ד' ור' גמליאל אומר חולין כל ד' ותרומה כל ה' הויא הכרעה אבל השתא דאינהו לא אדכור תרומה וחולין כלל ולא גלו דעתם שיהא שום רמז דין לחלק ביניהם לאו הכרעה היא אלא דעת שלישית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף