קרבן העדה/גיטין/ג/א

קרבן העדה גיטין ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כל הגט. קול סופרים כותבי גיטין:

יותר מיכן. בגמרא מפרש מאי יתרא דכולהו:

ונמלך. וחזר בו מלגרשה:

גדולה וקטנה. לאו דוקא:

כתוב לאיזה שארצה אגרש וכו' פסול. דלא אמרינן הוברר הדבר בשעת כתיבה היה דעתו לזו והרי נכתב לשמה:

גמ' מלמדי תינוקות. שהסופר מקרא לתלמידיו כשיבא גט לפניכ' כתבוהו כך והזכירו שם אינש בעלמא:

מהו יותר מיכן. מאי רבותא איכא בהא דכתב לגרש את אשתו ונמלך וכו' טפי ממגרש בגט שהסופר כותב להתלמד הא תרווייהו משום שלא לשמו נפסלין:

תמן. בריש' שמע קול סופרים לא נכתב לשם גט אבל כתב לגרש את אשתו ונמלך וכו' שנכתב לשם גט סד"א דכשר לכך קאמר יתר מכאן נמי פסול:

מהו יותר מיכן. מאי רבותא איכא בהך דכתב לשתי נשים מהך דמצאו בן עירו:

ה"ג תמן לא נכתב לא לשמו ברם הכא. בשיש לו שתי נשים נכתב לשמו אלא שלא נכתב לשמה:

מהו יותר מכאן. דלבלר:

ה"ג תמן נכתב לשמו ולא נכתב לשמה ברם הכא וכו':

אלא שלא היה. ברור משעה ראשונה שנכתב לשמה של זו שניתן לה עכשיו וקמ"ל דאין ברירה:

כולן. כל גיטין השנויין במשנתינו שהן פסולין אין כשאר גיטין פסולין שפוסלין המגורשת מן הכהונה אם בעלה כהן משום ריח הגט אבל הנך דמתני' אפי' ריח הגט אין בהן ולא דמיין למגורשת מאישה ולא התירה לכל אדם דפוסלה מן הכהונה דההוא להך מילתא מיהו נכתב לשמו ולשמה משא"כ כאן:

חוץ מן האחרון. באומר ללבלר שהוא פוסל אותה מן הכהונה דלחומרא אמרינן יש ברירה ופסולה מן כהונה:

כולן פוסלין. כל גיטין השנויין במשנתינו שהן פסולין דיניהן כשאר גיטין פסולין שפוסלין המגורשת בהן מן הכהונה ואם בעלה כהן אסור להחזירה משום ריח הגט כדתניא האומר לאשתו הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם פסלה מן הכהונה שנאמר ואשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה ולאחרים לא הותרה פסולה לכהונה:

חוץ מן הראשון. שלא נכתב לשם גירושין כלל:

כולן פסולין. אפי' הראשון דריח גט הוא וכל מקום ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל:

ה"ג מילתיה דר"ל אומר כולן אינן פסולין. מדברי ר"ל דמייתי בסמוך שמעינן דאינן פוסלין:

דר"ל אמר כתבו. תורף הגט והיינו הרי את מותרת לכל אדם שלא לשמה בטופס פסול מן התורה ואינו גט כלל אבל ר' יוחנן דמכשיר בכותב תורף שלא לשמה א"כ הרי את מותרת לכל אדם שכתוב בגיטין אלו כשר הוא אלא שם האשה כתוב בהן שללא לשמה מ"מ כיון דהרי את מותרת לכל אדם עיקרו של גט ואפשר אפילו לא נכתב שם האשה כלל כשר לא גרע משאר פסולי גט שפוסלין לכהונה משום ריח הגט וה"ג מילתיה ררבי יוחנן אמר כולן פסולין דרי"א כתבו וכו' כשר:

ה"ג מילתיה דר"א אמר כולן פסולין. מאיבעי' דר"א דבסמוך שמעינן דסובר דכולן פוסלין מספק:

ר"א. בעי קידש אשה בשטר שכתב על הנייר הרי את מקודשת לי ושטר זה נכתב שלא לשמה מה שיתפסו בה קידושין מי בעינן לשמה או לא:

מן מה וכו'. מדמספקא ליה בגיטין אם צריך שיכתוב הרי את מותרת לכל אדם לשמה כר"ל או אינו צריך כר"י לפיכך מיבעיא ליה בקידושין שאינו כותב אלא הרי את מקודשת לי אם צריכין לשמה:

ה"ג אין תימר דאין צריכין ליה בגיטין. אלא פשיטא ליה לר"א דהלכה כר"י:

לא ישאלינה בקידושין. מאי קמיבעי' ליה בקידושין תפשוט ליה דתופסין בה קידושין מק"ו מגט:

מה אם גיטין שהוא צריך. לכתוב שם האיש והאשה לשמה דכתיב וכתב לה לשמה אפילו הכא אם כתב הרי את מותרת לכל אדם שלא לשמה כשר כ"ש בקידושין שא"צ לכתוב שם האיש והאשה לשמה דקידושין תופסין אם כתב הרי את מקודשת לי שלא לשמה:

ה"ג וכתב שלא לשמה נגעו בה קידושין:

ופריך ותהא פשיטא ליה. דלמא לעולם פשיטא ליה בגיטין כר"ל דצריך לכתוב הרי את מותרת לכל אדם לשמה ומיבעיא ליה לר' אלעזר בקידושין אי בעינן לשמה או לא:

ומשני הא כן הוא פשיטא ליה. א"כ דבגיטין פשיטא ליה אף בקידושין פשיטא ליה דהא לא למדו דמתקדשת בכתב אלא מגירושין דכתיב ויצאה והיתה מה יציאה בשטר אף הוי' בשטר א"כ ילפינן נמי מגירושין דבעינן שיכתב שטר קידושין לשמה:

הדא דתימא. כמו דתנן במתניתין אמר ללבלר וכו' דה"ל כותב גט א' לשתי נשיו פסול דכתיב וכתב לה ולא לה ולחברתה:

ה"ג ודכוותה והן שני גיטין פסולין באשה אחת. וה"פ ה"נ נאמר הכותב שני גיטין לאשה אחת באיזה מהן שירצה יגרשנה יהא פסול דהא אינו מבורר איזה מהן נכתב לשם גירושין:

א"ל בעי. בתמיה וכי בעי' היא זו פשיטא דפסול א"נ ודאי בעי' זו צריכה לפנים:

א"ל והתנינן. לקמן פ' המגרש:

שני גיטין ששלחו שנים. ששמותיהן ושמות נשותיהן שוות ונתערבו:

נותן שניהן לזו ושניהן לזו. אע"ג דה"ל שני גיטין לאשה אחת:

ומשני תמן. התם גט של כל אחת נכתב לשמה אלא שאין אנו יודעין איזהו הוא לפיכך נותנין לה שניהן דממ"נ זכתה בגט שנכתב לשמה והשני כמאן דליתא:

ברם הכא. אבל כאן בכותב שני גיטין לאשה אחת ובאיזה שירצה יגרשנה לא נכתב אחד מהן בבירור לשם גיטה הלכך פסולין שניהן:

מכיון וכו'. אמתניתין פריך דתנן אמר ללבלר וכו' פסול אמאי הא משנתינו לה הוברר הדבר למפרע שנכתב לשמה משעה ראשונה:

דר"ש היא. מתניתין אתיא כר"ש דלית ליה ברירה:

ה"ג דתני אמר לאומן עשה לי שני זוגין וכו'. וה"פ אומן שעשה שני זוגין אחד לקרקע לקשקש בדלת ואחד לתלות בצואר בהמה ולא פירש איזהו לקרקע ואיזהו לבהמה וקיי"ל זוג העשוי לבהמה מקבל טומאה והעשוי לקרקע אינו מקבל טומאה:

אחת לישיבה. שמקבלת טומאה:

ואחת לאהלים. אינה מקבלת טומאה:

אחת לשכיבה. מקבלת טומאה:

ואחת לעורות. לפרש ע"ג העורות ואינו מקבל טומאה:

עד שיפרישם בטהרה אבל אם נטמאו קודם שפירש איזהו לקרקע ואיזהו לבהמה אף לאחר שפירש טמא דאמרינן הוברר הדבר למפרע שזה הוא שיחדו לבהמה וטמא א"נ שניהן טמאין עד שיפרש זה לכך וזה לכך ואז פקע טומאה מהאחד:

עד שיפרישם בטומאה. דוקא כשטומאתו עליו בשעת ההפרשה אבל טומאה דמעיקרא לא כיון שלא היה מבורר באותה שעה איזהו מהן לקרקע ואיזהו לבהמה ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע:

כמה. דאמר רבי שמעון התם דבעינן שיהא מבורר לכלי משעה ראשונה ה"נ בעינן שיהא הגט מבורר לאשה זו משעה ראשונה ואם לאו פסול ולא אמרינן הוברר הדבר למפרע:

אר"י ותני כן. אמתני' קאי הא דתנן אמר ללבלר וכו' פסול תניא נמי הכי שכל תנאי פוסל:

פוסלין בגט. אם כתבו בתוכו:

הואיל והוא פוסל בעל פה. דהוה שיור בגט:

מה פליגין. כי פליגי בשביטל תנאו ומחקו אח"כ מן הגט דאין מועלת מחיקה בהם כי היכי דאינה מועלת בחוץ דגזרי' מחיקה דעל מנת אטו מחיקת חוץ וחכמים סברי חוץ שפוסל בעל פה בשעת כתינה פוסל בכתב אפי' נמחק משום דלא נכתב לשם כריתות על מנת שאינו פוסל על פה משום דהוי כריתות אינו פוסל בכתב אע"פ שנכתב לדעת התנאי אין נפסל בכך כיון שחזר ומחקו:

אבל אם לא ביטל תנאו. אלא שקיים תנאו אף ר' מודה דכשר:

הרי הוא אמר וכו'. ר' יודן מייתי ראיה לדבריו דע"כ לומר דמודה ר' בשנתקיים התנאי דכשר דאל"כ צריכין לומר כל מה ששנינו במתני' בנותן גט על תנאי דכשר דלא כר' אלא ודאי בשנתקיים התנאי מודה דכשר:

אר"ח. מזה אין ראיה דהתם הא דפליגי ר' ורבנן איירי בשכותב התנאי בתוכו הלכך פוסל ר' אפי' נתקיים התנאי אבל תנאים ששנו במתני' איירי בשהתנה בעל פה לפיכך כשר כשנתקיים:

ה"ג הדא אמר אין טופסין כר'. וה"פ כיון דאמר ר' כל התנאין פוסלין בגט משמע אפי' בשכתבו לאחר התורף נמי פוסל דגזר אחר התורף אטו לפני התורף א"כ אין כותבין טופס כלל דאית לן למגזר טופס אטו תורף:

א"ל מן את בעי. מאי קא קשיא לך דלמא ר' כר"י ס"ל דתנן בסמוך ר"י פוסל בטופסי גיטין שנכתבו שלא לשמו דגזר טופס אטו תורף:

כל התנאין פוסלין בגט דברי הכל. דבכתבו לפני התורף אף רבנן מודו דפסול ולא פליגי אלא לאחר התורף דר' גוזר אטו לפני התורף ורבנן לא גזרי:

ועבד כר"ל. ופסל גט שנכתב תנאי בתוכו לפני התורף:

א"ל הורייתה וכו'. וכי הוראת ר"י הוראה והוראת ר"ל לאו הוראה דאת מתמה מדוע עשיתי כר"ל:

לא ר"ל פליג על ר"י. מסברא אלא כשמצא ברייתא כוותי' סמיך עלה ופליג על ר"י:

לא דר"ל מתריס. נגד ר"י להפך סברותיו כדי לחלוק עליו אלא כדי להוציא ממנו הלכה למעשה וכששמע ברייתא דאתיא כוותי' סמיך עלה לחלוק אר"י וכשלא שמע ברייתא כוותי' היה מבטל דעתו נגד דעת רבי יוחנן ורבי יוסי בר' בון בא לפרש דברי ר' אחא בר יעקב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף