פני משה/עירובין/י/א

פני משה עירובין י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המוצא תפילין. בשבת בר"ה או בשדה במקום שהן נאבדין ואינן משתמרין:

מכניסן זוג זוג. כלומר שמכניסן דרך מלביש כדרך שלובשן בחול של יד ביד ושל ראש בראש ונכנס וחולצן בבית וחוזר ויוצא ולובש זוג שני וחולצן עד שיכניס את כולן ואפילו למ"ד שבת לאו זמן תפילין והכי קי"ל מ"מ דמכיון דליכא חיוב חטאת אם הוציאן דרך מלבוש דלאו משוי היא כדתנינן לעיל בפ' במה אשה בהלכה ב' הכא משום הצלה שרו ליה רבנן לכתחלה לאצולינהו דרך מלבוש:

ר"ג אומר שנים שנים. דקסבר דמכיון דמשום הצלה התירו א"כ שרי ליה ללבוש שנים בראש ושנים בזרוע מפני שמקום יש בראש להניח שני תפילין וכן מקום בזרוע ללבוש שני תפילין ואין הלכה כר"ג שלא התירו משום הצלה אלא דרך מלבוש כמו שרגיל ללבוש בחול:

בד"א בישינות. שהיו בהן רצועותיהן והן מקושרין בקשר של תפילין שודאי תפילין הן:

אבל בחדשות. שלא היו רצועותיהן מקושרין אין בהן קדושת תפילין וכקמיעו' בעלמא הן פטור הוא מלהכניסן ואינו נזקק להן:

מצאן צבתים. והן מקושרין זוג זוג או כריכות שהן כרוכין הרבה ביחד ואינו יכול להכניסן דרך מלבוש זוג זוג מכיון שהן הרבה ויכלה היום ולא יכניסן:

מחשיך עליהן. יושב ומשמרן עד שתחשך ומביא את הכל במוצאי שבת:

ובסכנה. מפרש בגמרא בסכנת השמד שגזרו שלא להניח תפילין ומתיירא גם כן לישב ולשמרן עד שתחשך שלא ירגישו בו:

מכסן במקומן. באיזה דבר שלא יהו מוטלין דרך בזיון ומניחן והולך לו וקאמר בגמרא דחסר בבא אחת במתניתין והכי תנינן בד"א בסכנת עכו"ם מפני השמד אבל אם מתיירא להחשיך עליהן מפני סכנת ליסטים מוליכן פחות פחות מד' אמות ומביאן או כר' שמעון במתני' דלקמן נותנן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה:

גמ' המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. טעמא דת"ק דרך מלבוש הוא אחת בראשו ואחת בזרועו ולר"ג שנים שנים וכו' כדפרישית במתני':

הנותן תפילין בלילה. עליו:

עובר בעשה שנאמר ושמרת את החוקה הזאת. וקסבר חוקה זו בתפילין הכתוב מדבר וכתיב מימים ימימה ימים ולא לילות ולאו הבא מכלל עשה עשה היא. וגרסי' להאי סוגיא לעיל בפ"ב דברכות בהלכה ג':

והא ר' אבהו יתיב וכו'. ומשני מצדדין היו שלא במקום הנחת תפילין אלא מן הצד וכמין פקדון היו בידו לשומרן ולא הניחן לשם מצוה:

אית דבעי מימר. דהיינו טעמיה דר' אבהו לפי שכבר היו עליו מבעוד יום ולא אמר עובר בעשה אלא הנותן עליו בתחילה בלילה:

ואית דבעי מימר מצותן עד שיכלה רגל מן השוק. אפי' למ"ד אין זמן תפילין בלילה והא דר' אבהו היה מקודם זמן הזה ובברכות שם לא גריס להא על דר' אבהו:

אית דבעי מימר נישמעינה מן הדא. התם קאמר לעיל מינה ימים ולא לילות ימימה פרט לשבתות וי"ט ועלה קאי דאית בעי מימר דמהכא נפקא לן פרט לשבתות ויו"ט דכתיב והיה לך לאות ימים שצריכין אות יצאו שבתות ויו"ט שהן גופן אות שאסורין בעשיית מלאכה:

ולא כבר כתיב מימים ימימה. וכדרשא דלעיל מימימה ודרשא דלך לאות למה לי:

לית לך. לשנויי להאי מילתא אלא כהאי דאמר ר' יוחנן כל מילא דלא מחוורא שאינו כתוב בפירוש להמיעוט אלא דאסמכינן לה אדרשא מאסמכתות מסמכין לה מן אתרין סגין ול"ק כל הני למה לי שאינם אלא אסמכתות:

נשים מניין. למעט מתפילין ואמתני' דהתם קאי והכא מייתי לה אגב כדרך הש"ס הזה:

ולמדתם בניכם. כתיב ולא בנותיכם ומקיש תפילין לת"ת החייב בתורה וכו':

התיבון הרי מיכל בת שאול וכו'. וקאמר ר' אבהו דבאמת אשתו של יונה הישבה שהחזירוה חכמים שלא יקבע הדבר לפי שהנשים פטורות מראייה וכן למיכל בת שאול מיחו חכמים בידה:

הוון. בני הישיבה בעיי מימר דבהאי סברא דקאמר ר' יוחנן מילא דלא מחוורא פליגי ר"ג ורבנן דעל דעתן דרבנן אין מחוור הדרש למעט שבתות וי"ט וקסברי שבת זמן תפילין ולפיכך לובשן זוג זוג ולא יותר כדי שלא יעבור על בל תוסיף ולר"ג הדרש מחוור הוא ושבת לאו זמן תפילין הוא ומכיון שלובשן כדי להצילן מניחן עליו שנים שנים:

אמר ר' ירמיה בשם ר' שמואל. דאפ"ה בעי טעמא לר"ג דמכיון שהתירו דרך מלביש להצילן שנים שנים א"כ אפילו טפי נמי אלא משים ששיערו לומר הנחת תפילין עד מקום שגובהו של ראש מחזיק וכו' הלכך טפי לא:

מעתה אפילו בחול נמי. יניח שנים שנים ואמר ר' חגיי אם בעי מיתב שנים שנים יתיב עליו לפי שיש מקום לכך:

אסברא. לי רב המנונא למקום הנחת תפילין עד מקום שמוחו של תינוק רופף ולדידיה אין מקום בראש להניח שני תפילין:

תמן אנינן. ברפ"ו דעדיות ר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים שממאנים את הקטנות וכו' ושנסקל תרנגול בירושלים על שהרג את הנפש דאחד שור ואחד כל בהמה וחיה ועוף במשמע ומפרש היאך הרג ראה ראשו של תינוק רופף ומתנענע וניקר את מוחו ואיידי דאיירי לעיל במקום תפילין מייתי להא:

כיני מתניתא ובלבד ע"י שנים. כן צריך לפרש להא דר"ג במתני' דדוקא שנים שנים קאמר משום דס"ל מקום יש בראש ובזרוע להניח שני תפילין הלכך צריך שישים עליו שנים שנים כדי להצילן:

ר' יוסי בר' בון בשם רבי אחא. קאמר דאפי' שנים שנים סבירא ליה לר"ג שמותר להכניסן וה"ה זוג זוג ומפרש הש"ס דפלוגתייהו תליא בהאי הוין בעין מימר דלעיל דמפרשי לפלוגתייהו דר"ג ורבנן דפליגי בשבת זמן תפילין דלדעתייהו דרבנן אין מחוור הדרש דלעיל למעט שבת וי"ט מתפילין וזמן תפילין הן מד"ת אלא דרבנן גזרו שלא להניחן שמא תפסוק לו רצועה ויביאן בידו והלכך דוקא זוג זוג התירו חכמים משום דדרך מלבוש הוא כמו בחול וטפי לא דבל תוסיף הוא והויא עליה כמשא ולר"ג מחוור הוא הדרש כדלעיל והשתא על דעתיה דר' אחא ואליבא דר"ג מחוור הוא הדרש ומכיון דס"ל לר"ג שבת לאו זמן תפילין ומשום הצלה הוא דהתירו א"כ אפילו שנים שנים מותר קאמר דאלו לר' יוסי דמפרש ובלבד ע"י שנים קאמר ע"כ דלית ליה האי אוקמתא בפלוגתא דידהו דאי ר"ג ס"ל שבת לאו זמן תפילין מהיכי תיתי לן למימר דדוקא שנים שנים:

ויביאם בידו. לר' אחא אליבא דר"ג דסבירא ליה שבת לאו זמן תפילין אם כן יביאם בידו דמ"ש אם הן מונחין עליו או שמביאם בידו ומשני אעפ"כ מוטב להביאם דרך מלבוש ולא דרך משאו בידו. ופריך עלה אדרבה דנימא מוטב לדחות את השבת פעם אחת שמביאן הכל כאחד ולא שני פעמים בזה אחר זה דרך מלבוש וכל למעט בהילוכא טפי עדיף:

תני. בתוספתא פ"ח אחד האיש ואחד האשה שוין הן בדינא דהמוצא תפילין בשבת דקתני במתני':

הוון בעיי מימר. לדקדק על האי ברייתא דלא אתיא אלא כר"ג דמתני' דאיהו ס"ל דמחוור דרש המיעוט לשבתו' ויו"ט כדלעיל וניחא לדידיה דכיון דשבת לאו זמן תפילין אחד האיש ואחד האשה שוין הן אלא למ"ד אינו מחוור הדרש ושבת זמן תפילין א"כ לא יהא מחוור אצל האיש אבל יהא מחוור אצל האשה כלומר דהרי האשה ודאי לעולם אין זמן תפילין אצלה ואמאי התירו להאשה להכניסן הלא אין זה דרך מלבוש לה:

מאן תנא אשה ר"ג. דאין הכי נמי דלא אתיא אלא כר"ג כדתני טבי עבד של ר"ג וכו' ולא מיחו בידו והכא הא אמרינן לעיל גבי מיכל בת שאול שמיחו בידה חכמים והיא העבד היא האשה דשניהן לא שייכין הן במ"ע שהזמן גרמא ולר"ג ניחא:

בד"א וכו' אבל בחדשות מותר. להניחן כך ופטור מלהכניסן ולמה מפני שהישינות בדוקות הן אצלו שאין בהן פסול וחדשות אין בדוקות ולאו בחזקת כשירות הן והויין משאוי:

אילו מאבי אמה הן. ולא בדקתי אותן מעולם:

מצאן. ביד אחר שנים וכו' ואליבא דת"ק היא:

יצחק בן אלעזר שאל. האי בודק וכו' וכן בשני וכן בשלישי היכי דמי אם בכל צבת וצבת בודק הוא זוג ראשון ולא יותר ואחד חזקה לכולם שבאותו צבת וכן בצבת שני וכן בצבת שלישי או דילמא כל א' וא' מהצבתים בפ"ע צריך חזקה בג' וכן בשני וכן בשלישי דקאמר על הזוגות שבצבתים קאי וכדמפרש ואזיל דאין תימר אחד חזקת לכולם א"כ בודק זוג ראשון מצבת ראשון וכן בצבת שני וכן בהשלישי אבל אין תימר כל א' וא' וכו' ולא פשיט מידי:

ובסכנה וכו' אם היה עונת גשמים וכו'. תוספתא היא בפ"ח והש"ס קיצר בהעתקה והכי תני שם המוצא ספר בשדה יושב ומשמרו ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו ובסכנה מניחו והולך לו אם היו גשמים יורדין הרי זה מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו כלו' שמתעטף עצמו בהעור של הס"ת ובמקום הכתב לנגדו וחוזר ומכסה עד שיהא מעוטף בו ונכנס בו דהוי דרך מלבוש:

הדא דתימר ברך. שהיה העור רך ונוח להתעטף בו אבל בקשה נראה כמשוי הוא:

בשהיה. המקום שמצא אותו מונדרן דכיון דמקום מדרון הוא יתאספו הגשמים שם ויקלקלו את הספר אבל לא היה מקום מונדרן אלא שמונח בארץ מישור לא בדא התירו להכניסו אלא מכסהו במקומו ומניחו והולך לו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף