פני משה/נזיר/ט/ב

פני משה נזיר ט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נזיר שגילח. שהביא קרבנותיו וגלח עליהן ואח"כ נודע לו שנטמא בימי נזירותו:

אם טומאה ידועה. טומאה שאפשר שהיתה ידועה מעולם כגון שאינה קבר התהום סותר וחוזר ומונה נזירות אחרת:

ואם טומאת התהום. אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום והיא טומאה שאין אדם אחר מכירה ואפי' בסוף העולם אע"פ שודאי טמא היה אינו סותר דהלכה היא כך בנזיר:

אם עד שלא גילח. נודע לו אע"פ שהביא כבר קרבנותיו:

בין כך ובין כך. בין טומאה ידועה בין טומאת התהום סותר דהא דגמירי דטומאת התהום אינה סותרת היינו דוקא אם נודע לו אחר גלוח של טהרה:

כיצד. דין טומאת התהום:

ירד לטבול במערה. שהיה טמא טומאת שרץ או טומאה אחרת כיוצא בה שאינה של מת וירד לטבול מטומאתו:

ונמלא. כזית מן המת צף על פני המים ספק נטמא בו או לא טמא והא דתנן בפ"ד דטהרות ספק טומאה צפה על פני המים טהור ה"מ בשרץ אבל בטומאת מת טמא ואם נודע לו ספק זה אפילו לאחר שגלח טמא דזהו טומאה ידועה הואיל והיתה במקום שאפשר שיראוה בני אדם וירד לטבול לרבותא נקט דאע"ג שהיורד לטבול מטומאתו נזהר הוא מכל דבר המטמא אפ"ה טמא:

נמצא משוקע בקרקע המערה. במקום שטבל ובודאי נטמא אם נודע לו אחר שגלח וירד להקר כלומר אע"פ שלא ירד אלא להקר ולהצטנן ולא לטבול כדי שיהא נזהר מטומאה אפ"ה טהור אם לא היה טמא מת:

ליטהר מטומאת מת. ירד לטבול במערה וליטהר מטומאת מת והיה שם מת משוקע בקרקע המערה טמא וסותר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:

שרגלים לדבר. יש להעמיד דבר על חזקתו:

גמ' מאן תנא אם גלח ואם לא גלח. דבתגלחת תליא מילתא רבי אליעזר היא דאמר לעיל בפ"ו דתגלחת מעכבא דס"ל ואחר יעשה אחר כל המעשים כלן ואם עד שלא גלח נטמא הוי כנטמא בתוך מלאת וסותר:

ברם כרבנין עד שלא נזרק הדם עליו. הוא דסותר אבל אם נזרק עליו אחד מי הדמים שוב אינו סותר דס"ל ואחר יעשה אחר מעשה יחידי ותגלחת אינה מעכבת. טעמא דרבי אליעזר. דס"ל התגלחת מעכבת דכתיב וגלח הנזיר וגומר התורה תלת לנזירותו בשערו ועד שלא גלח נזיר מיקרי:

השלים לנזירותו ולא הספיק לגלח. כלומר הא ודאי פשיטא לן דאם עד שלא גלח נודע לו שנטמא בקבר התהום סותר הוא לר"א ולרבנן כיון שנזרק עליו א' מן הדמים שוב אינו סותר מיהו הא קמיבעיא לן:

הפריש קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שנתוודע לו. שנטמא בקבר התהום מהו לרבנן הוא דקמיבעיא ליה מי אמרינן כיון שהפריש קרבנותיו שוב אינו סותר והא דתנינן לעיל סוף פ"ו מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא להודיע כחו דר"א דאפי' נזרק עליו אחד מן הדמים סותר הוא אבל לרבנן לאו דוקא נזרק אלא אפילו הפריש קרבנותיו סגי או דילמא לרבנן נזרק דוקא:

ולא מתניתא היא. היינו הך מתני' שאמרנו:

ולא הוא גלח הוא לא גלח כר"א. כלומר כמו דאליבא דר"א מפרשינן עד שלא גלח ומשגלח דוקא כן נמי אליבא דרבנן הוא עד שלא נזרק הדם או משנזרק לדוקא קתני דבשנזרק עליו א' מן הדמים הוא דאינו סותר אבל לא בהפריש:

מנין לספק קבר התהום. שהוא טהור בעושה פסח:

מה לכם בגלוי. שהיא ידועה לכם. וחסר כאן בספרי הדפוס מבגלוי קמא עד בגלוי בתרא והגהתי כמו שהוא בפסחים:

מה עליו שהוא בגלוי. שהיא מחוורת לו וטומאה ברורה וידועה:

ציבור שנטמא בספק קבר התהום מהו שירצה עליו הציץ. אע"ג דקרבן ציבור דוחה טומאה מ"מ מיבעיא ליה היכא שנטמאו בטומאת התהום לאחר זריקה אם הציץ מרצה להתיר הבשר לאכילה כדלקמן:

ק"ו. הוא מה אם היחיד שהורעתה כחו בטומאה ידועה שאין קרבן היחיד דוחה טומאה בקרבן שאין קבוע לו זמן:

ייפיתה כחו בקבר התהום. בנזיר ועושה פסח כדתנן בפרק כיצד צולין הנזיר ועושה פסח הציץ מרצה בטומאת התהום אפילו בטומאת הגוף ציבור שיפיתה כוחו בטומאה ידועה שדוחה טומאה אינו דין שתייפה כחו בספק קבר התהום שירצה הציץ להתיר בשר באכילה ואע"פ שבטומאה ודאית אין הציץ מרצה להתיר הבשר כדלקמן:

קל שאתה מיקל ביחיד את מחמיר בציבור. ודחי לה הש"ס דלאו ק"ו הוא דמצינו קולא ביחיד וחומרא בציבור בכה"ג:

קל שאתה מיקל ביחיד שאם נתוודע לו לפני זריקה. דקי"ל בעושה פסח הציץ מרצה בטומאת התהום אפילו נודע לו לפני זריקה כמו אם נתוודע לו לאחר זריקה ולא יצטרך לדחות לפסח שני:

את מחמיר עליו בצבור. שאם נתוודע לו לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא לפני זריקה בשביל שלא יאכל הבשר. כלומר אבל בציבור מצינו חומרא בזה בנטמאו לפני זריקה כדאמר שם בהאי תלמודא על הא דתנן התם הלכה ה' חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה דקיי"ל אין הציץ מרצה על האכילות והפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה וגרסינן שם אר"א מתניתא בבא בטומאה משעה ראשונה אבל אם בא בטהרה ונטמא אינו נאכל בטומאה שחטו בטהרה נטמא הציבור יזרוק הדם בטהרה ואל יאכל הבשר בטומאה. אלמא דמצינו חומרא בציבור מביחיד שאם נטמאו לאחר שחיטה ולפני זריקה אין הבשר נאכל בטומאה ודין הוא שנחמיר שאם נתוודע להם שנטמאו טומאת התהום אפי' לאחר זריקה שיעשה כמי שנטמאו לפני הזריקה ואל יאכל הבשר:

קל שאת מיקל בנזיר טהור. אגב דלעיל מיתניא:

שאם נתוודע לו לפני זריקה. ספק קבר התהום:

יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא יביא קרבן טומאה. דע"י ריצוי ציץ אפילו נודע לו לפני זריקה הוי כנודע לו לאחר זריקה ושוב אינו סותר ואינו צריך להביא קרבן טומאה:

את מחמיר בנזיר טמא. מצינו חומרא בכהאי גוונא בנזיר טמא שאם נודע לו קבר התהום לאחר זריקה יעשה כמי שנטמא טומאה ודאית וחזר ונטמא שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד כדאמרינן לעיל פרק שביעי שאם נטמא לאחר זריקה לכולי עלמא מביא קרבן על כל טומאה וטומאה:

עובד של פסח. כהן העובד בקרבן של פסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא בספק טומאת התהום:

שהורעתה כוחן בזקן וחולה. שאין שוחטין את הפסח על זקן וחולה שאינן יכולין לאכול כזית דשלא לאוכליו הוי:

ייפיתה כחן. של הבעלים בקבר התהום שהציץ מרצה עליו:

עובד שייפיתה כחו בזקן וחולה. דזקן וחולה כשר לעבודה אם אינו רותת ורועד כשהוא עומד:

לא אם אמרת בבעלים שייפיתה כחן בשאר כל טומאות שבשנה. שהרי טמא משלח קרבנותיו אם הוא טמא שרץ תאמר בכהן שהורעתה כחו שאין כהן הטמא מקריב בכל ימות השנה בקרבן יחיד ולפיכך הורע כחו נמי בטמא מת בפסח בטומאת התהום שלא יהא הציץ מרצה עליו:

מאי כדון. מאי הוי עלה:

לכם. כתיב דמיניה ילפינן היתר לטומאת התהום בין לו בין לעובד שלו בין לבעלים בין לכהן:

עד כדון עושי פסת נזיר מנין. דהותרה לו לכהן העובד:

הוינן סברין מימר. בתחלה דבאמת גבי נזיר לא הותרה לו לכהן העובד דעליו כתיב ומיניה ילפינן היתר לטומאת התהום בנזיר ומשמע מיעוטא הוא דוקא עליו ולא על העובד שלו:

מן מה דתני הוא נזיר הוא עושה פסח. דקחשיב התם במתני' נזיר ועושה פסח בהדדי ש"מ דשוין הן ומה דנפל לדין נפל לדין מה שהותר בזה הותר בזה:

המת שנקבר בקש ובתבן. שהן עשוין להתגלגל ע"י הרוח ואפשר שלא הכיר בו אדם מעולם דאין טומאת התהום אלא בשלא הכיר בו אחד מעולם וכן עפר וצרורות עשוין להתגלגל מעצמן:

במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים. הואיל ואדם יכול להסתכל בהן ע"י הדחק ואפשר שהכיר אחד מעולם אין עושה קבר התהום:

ה"ג כל שאי אתה יכול לפנותו עושה קבר התהום וכל שאתה יכול לפנותו אין עושה קבר התהום. דברים שאין אדם עשוי לפנותן אלא בטלין הן במקומן לא חיישינן נמי שאדם נתנן לשם מדעת אלא מעצמן נתגלגלו לשם אבל דברים שאדם עשוי לפנותן אין עושה קבר התהום דהואיל ודרך לפנותן חיישינן שמא אדם אחד מדעת נתנו לשם ועתיד לפנותו וכבר הכיר בו אחד:

וקש ותבן אין את יכול לפנותו. מחשבת להו דעושין קבר התהום נימא הך ברייתא דלא כרבי יוסי:

דרבי יוסי אומר תבן וביטלו בטל. הא דרבי יוסי בתוספתא פרק ט"ז דאהלות ואמתני' דפרק ט"ו דאהלות מיתניא דתנן התם בית שמלאו עפר וצרורות ותבן ויש בו טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת דטומאה רצוצה היא שאין בה חלל טפח וקי"ל טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע וקאמר רבי יוסי התם תבן ואין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר דמשמע דוקא אם ביטלו בפירוש הוא דבטל אבל תבן סתם עתיד לפנותו הוא וכמאן דאיכא ביה חלל טפת דמיא והכא אמרינן דאפילו סתם תבן כאין עתיד לפנותו הוא ודלא כרבי יוסי:

רבי יוסי ברבי בון. אמר ד"ה היא הכא דמה דאמר רבי יוסי בשבללו לתבן בעפר כמו שעושין לבנין עם הטיט דבהא מסתמא עתיד לפנותו הוא והלכך לא בטיל עד שיבטלו בפירוש:

יש תבן שהוא כעפר. מסקנת דברי רבי יוסי הוא שם:

תבן שאין יכול לפנותו. שהוא מפוזר הרבה וידוע הוא שאין עתיד לפנותו הרי הוא כעפר סתם ובטל:

ועפר שאת יכול לפנותו. שידוע הוא שעתיד לפנותו הרי הוא כתבן סתם ולא בטל ורבי יוסי ברבי בון מפרש לה נמי כתבן שבודאי עשוי לפנותו הוא כדמוקי לעיל:

חיפהו מחצלות. אטומאה בבית קאי ויש חלון בין בית לבית ובו פותח טפח דטומאה בוקעת לצד השני ואם חפהו במחצלת בטל:

איתא חמי. ומתמה הש"ס תא חזי מה דאמרי מלאוהו לבית במחצלות לא בטל דודאי עתיד לפנותן הוא וחיפהו במחצלות בטל בתמיה אלא ודאי לא בטל:

מלאו חריות. של דקל צריכה מיבעיא לן אם עתיד לפנותו הוא או לא:

אפילו ריק. לישנא קלילא הוא וכמו רקיק חררה דקה ורכה וס"ל לר"ל דממעט נמי בטומאה הואיל והוא דק ונרקב מהלחות ונמאס מבטל ליה:

כל שאין אדם זוכרו. שלא הכיר בה אדם אחד מעולם:

וחש לומר. ומנין אנו יודעין שאין מכיר בה אחד וניחוש לומר שמא יש א' בסוף עולם שהכיר בו וקברו לשם:

בחזקת החי בחיי. כלומר כדרך וכחזקת החי בחי שאין אחד בסוף העולם שאינו מכירו א"נ כחזקת החי לטפל בחבירו ולקברו ולשון בחיי לשון נאה ומתוקן ע"ד סגי נהור:

תיפתר שמצאו קמצוץ. מרוצץ וממועך ואינו קבור כדרכו כדלקמן שאני אומר גל נפל עליו והרגו ולא הכיר בו אדם א' מעולם:

אין לך עושה קבר התהום. למיחשיב ליה לספק טומאה אלא למת בלבד ולא הקילו חכמים בשאר ספק טומאה:

הא נבילה לא. והא ק"ו הוא והגי' משובשת דמה ענין נבלה למשכב ומושב וה"ג ומה אם המת שהוא מטמא טומאת שבעה הרי הוא עושה קבר התהום ומקילינן בספיקו נבילה שאינו מטמא טומאת שבעה אינו דין שתעשה קבר התהום:

להוציא משכב ומושב. כלומר טומאת התהום דזיבה וכגון זב בשביעי שלו דספק שמא יראה היום ויסתיר כל שבעה ספק לא יראה והוי ליה טומאת התהום ופסלא ביה ואין שוחטין וזורקין עליו בפסח:

בר פיקה שאל לרבו. הא דקתני במתני' נמצא מת צף על פי המערה טמא מי נימא דעד כאן לא אמרו אלא במערה מקורה משום דהוי ספק טומאה ברה"י או אפילו במערה שאינה מקורה נמי החמירו בה:

סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים. ול"ג הכא טהור עד לקמן כלומר דבר פיקה דמסתפק בשאינו מקורה טעמיה משום דקסבר ספק טומאה צפה על פני המים טהור כדתנן בפ"ד דטהרות והלכך לא מטמאינן אלא במערה מקורה ומשום ספק רה"י נגעו בה:

עדיין בר פיקה עומד בשטותיו. להסתפק בדבר זה דודאי אפילו אינו מקורה טמא שאין ספק טומאה צפה על פני המים טהור אלא בשרץ בלבד כדדרשינן מקראי כתוב א' אומר בכל שרץ השורץ דמשמע בכל מקום שהוא שורץ ואפילו צף וכתיב על הארץ דמשמע שיהא מזנה על הארץ ולא צף הא כיצד ודאי מגעו טמא ספק מגעו טהור אבל במת לא חילקו חכמים ואפילו צף כעומד הוא:

כל הנזרקין. ממקום למקום ובשעת זריקתן ספק נגע בהן אדם וכלים ספק לא נגע בהן ספיקן טהור דלא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמיא והוי לה כטומאה צפה דספיקה טהור:

חוץ מכזית מן המת. שזרקו וספק נגע או לא:

המאהילין. או שדלג אדם על טומאת המת וספק האהיל או לא:

שהן מטמאין מלמטן למעלן. או זב וזבה שהן מטמאין מלמטן המשכבות ומושבות ומלמעלן עליונו של זב שכל אלו ספקן טמא:

לית הדא פליגא על רבי יאשיה. מתני' דקתני נמצא מת משוקע בקרקע המערה וירד להטהר מטומאת מת טמא וקס"ד דטמא ואינו מגלח הוא כהני טומאות דחשיב בפ"ז שאין הנזיר מגלח עליהן ומי נימא דפליגא על רבי יאשיה דאמר התם טומאה טמונה הנזיר מגלח עליה:

כאן מן הצד וכאן מכנגדן. דרבי יאשיה בטומאה כנגדו והנזיר עומד עליה:

ואפילו תימר כאן וכאן מן הצד או מכנגדן. ול"ק דמהו טמא טמא ואינו מגלח קאמר בתמיה דמי תנן בהדיא ואינו מגלח אלא ודאי מגלח הוא כטומאות מן המת ממש שהנזיר מגלח עליהן וכרבי יאשיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף