פני משה/נדרים/ג/ב

פני משה נדרים ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נדרי הבאי. גוזמא ושפת יתר והוא בעצמו יודע שלא היה כך:

קונם. עלי ככר זה אם לא ראיתי כו':

נדרי שגגות כיצד. אמר קונם ככר זה עלי אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה ובשעת הנדר היה סבור שלא אכל ולא שתה לא הוי נדר:

שאיני אוכל. אמר לחבירו קונם שאיני אוכל לך ואיני שותה ושכח ואכל ושתה וזהו שוגג בשעה שהנדר ראוי לחול שבשעת אכילה ושתיה שכח את הנדר ומותר דילפינן משבועה דכתיב האדם בשבועה דבעינן שיהא אדם בשעה שהשבועה חלה עליו כלומר שיהא זכור מן השבועה והה"ד בנדר:

שגנבה את כיסי. היינו נדרי שגגות דכיון שנודע שלא גנבה לו נמצא שלא היה נדר:

ונמצאו אביו ואחיו. וכיון שאלו היה יודע שאביו או אחיו היו עמהן היה מוציאן מן הכלל ה"ז מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם לידור עליהן והנדר בטל מאליו אבל בקונם אשתי נהנית לי צריך שיאמר בפירוש שגנבה כו' דאי לא אמר אע"פ שהיה דעתו בשביל כך מ"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוון ליכא טעות בעיקר הנדר:

אלו ואלו מותרין. דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דאינו רוצה שיחול נדרו אלא כעין שנדר אותו וכיון שמקצתו היה שוגג נתבטל כולו:

גמ' איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים. בתמיה מה חידוש הוא זה וכי לא אפשר שבאמת עבר בדרך הזה כיוצא מצרים ואמאי קרית לה נדרי הבאי:

אלא כן אנן קיימין. שאמר שראה אותם בראיה אחת וזהו דבר שאי אפשר:

והא כו'. מייתי ראיה נמי לקושיא דלעיל:

והא חויה. על הא דקאמר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד והא האי נחש בימי שבור מלכא שהיה גדול כ"כ שבלע הגמלין וקרונין של המלך וכשרצו להמיתו היו ממלאין עורות הגמלים תבן ונתנו בתוכם גחלים לוחשות ובלעום ומת:

פחלץ. עורות. כמו הפוחלץ של גמלים פ' כ"ד דכלים:

אנא חמית משך דחיוי עביד אורי. כמו עורו:

על עומני. ובשבועות גריס תמני שהיה עורו גדול כ"כ כמו שמנה מססטולא שם המדה שהיה בימיהם:

סליק קרובין למלכותא. שהעלוהו למתנה להמלך להראות פלא גדלו אלמא דיש נחש גדול כל כך ואמאי נדרי הבאי הוא:

במרובע. מתני' מיירי שאמר ראיתי נחש מרובע ואין בריה מרובע בעולם כדלקמן:

אין תימר במרוב' גרסינן וכן הוא שם. ואי במרובע קאמר מאי אריא גדול כקורת בית הבד ואפי' קטן נמי דברי הבאי הוא:

א"ר מתניה. כן הוא באמת אלא דדרך התנא לתפוס דבר הגדול במשנתו:

תדע לך שהוא כן. דקתני התם אם לא ראיתי גמל פורח באויר וניתני עכבר פורח דמ"ש אלא כך דרכו של התנא למינקט דבר הגדול:

אין מרובע מששת ימי בראשית. אין לך בריה בעולם שנברא מרובע ממש ברבוע הישר:

והתנינן. בנגעים גופה של בהרת כגריס הקלקי מרובע גרסי' שם:

כל גרמא. כל עצמה של זו המשנה שמעינן דלאו מרובע הוא דאל"כ למה לו למיתני מרובע אלא דלמה תנינן מרובע שירבע הוא וישער הנגע כמות הגריס ומרובע:

והא כנעה. שם שרץ ותולעת אחת ובפ"ט דפרה הדירה והכנה שבתבואה ובריה מרובע היא:

מלא קיטרין. מלא קשרי' כלומר שאינו חלק כ"כ כמו שטח המרובע:

והא עניבא דפילא גרסינן. וכן הוא בשבועות שם ענב' של פרי א' ומרובע הוא ומשני עגיל הוא מלמטה:

ואית דבעי מימר דלא אמר רשב"ג אלא בבריות. לא מצינו אבל במיני אוכלין יש ותני נמי כן:

שוא ושקר כו'. בשבועות גריס לה על מתני' דהתם שבועות שוא כו' ואגב הא דלקמן נקט לה וכל הני שניהם בדיבור א' נאמרו חשיב בספרי:

איזהו שוא ואיזהו שקר שבועות שוא כו'. כדתנן שם אמר על האיש שהיא אשה אבל שבועת שקר הוא שנשבע ומחליף בדיבורו:

ר' יעקב. פליג דבהא גופי' שנשבע לשנות הידוע יש חילוק אם אין הדבר ידוע אלא לשנים שבועת שקר מיקרי ולא מיקרי הידוע לכל אדם:

לשלשה. מיקרי ידוע לכל אדם והוי שבועת שוא:

ר' הילא בשם ר"א. אפילו השלישי אינו כאן אלא בסוף העולם הוא והוא מכיר הדבר שבועת שוא הוא:

מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו דרבי יוחנן ודרבי אלעזר הא אפילו לר"י מקרא ידוע לכל אדם ואפילו אין עכשיו כאן השלישי עכ"פ ידוע לשלשה הוא וכשיבא זה הג' יתגלה שקרו הידוע:

שינה בו בפני שנים. נשבע לשנות הידוע בפני שנים המכירין בפנינו והשליך הדבר לים והתרו בו משום שבועת שוא איכא בינייהו:

ע"ד דר' יוחנן אינו לוקה. שאי אפשר שיכירו השלישי ולרבי אלעזר לוקה דסוף סוף שבועת שוא הוי וכן אם התרו בו משום שבועת שקר א"ב לר"י לוקה דהא בפני שני' הוי ולר"א אינו לוקה דהרי יש אחד בסוף העולם שהוא מכיר ולא הוי שבועת שקר אלא שבועת שוא:

אפי' ביעה ומרגליתא. אפי' אמר שראה מרגלית גדולה כביצה נשבע לשנות הידוע הוא:

והן אפי'. בתמי' כלומר דמתמה הש"ס עלה ומאי אפילו דקאמרת דפשיטא דשבועת שוא הוא דהפלגה גדולה היא ואין לך שבועת שוא יותר מזו אלא תני הכי כגון ביעה ומרגליתא שבועת שוא הויא:

כך שבועו' הבאי מותרות. אם אמר בשבועה אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים:

כאן במעמידין. הא דתני שבועות הבאי אסורין במעמיד בדבריו שלא אמר דרך גוזמא ולפיכך השבועה חלה ואסור:

אפי' תימא. שני הברייתות במעמיד או בשאינו מעמיד מיירי ול"ק כאן במיחל שבועה על נכסיו שאמר נכסי אסורין עלי בשבועה אם לא ראיתי כו' נכסיו אסורין דאמרי' בודאי לאסור נכסיו נתכוין כדי שלא ילקה משום שבועת שוא:

האי דקתני מותרות. ללקות הוא דאינו לוקה בשבועות הבאי משום שבועת שוא:

עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו. כלומר דהא נמי בהכי מוקמינן שאמר על נכסיו שיהו אסורין בשבועה דנכסין אסורין אלא לענין מלקות הוא דקאמר מותרות שאינו לוקה:

ההן. מי שנשבע על שנים שהן שנים לוקה משום שבועת שוא:

ההן. מי שראה המטר יורד ואמר קירי בלי בריקשון האלקים כלומר בשבועה שיורד מטר הרבה בריקשון בלשון יוני מטר. הערוך. בלי פירושו הרבה קיר אדון וכלומר אע"פ שהיא שבועת שוא של אמת אסור כדר' חוניא כו':

בולייות. עיירות:

לשוא. על עסקי שבועת שוא:

תמן תנינן. פ"ג דשבועות וגי' הדפוס חסרה בכאן והגהתי כמו שהוא שם:

שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על השבועה:

דבר שאלו בנדרים אסור ובשבועות מותר. כלומר מה ששנינו בברייתא התם חומר בשבועו' מבנדרים וחומר בנדרים מבשבועות ומפרש דהיינו רישא דבר שאלו בנדרים אסור דיש נדר בתוך נדר ואין שבועה חלה על השבועה כדתנן בפרקין דלעיל:

וה"ג ודבר שאילו בשבועות אסור בנדרי' מותר לא על הדא איתאמרת אלא על הדא אחד דברים כו'. לא על זו מתני' קאי אלא על האי מתני' דתנן שם אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים אחד דברים שיש בהן ממש וא' דברים שאין בהן ממש כגון שאמר שבוע' שלא אישן דהשבועה חלה עליהן אבל הנדר אינו חל אלא על דבר שיש בו ממש כדאמרי' בפירקין דלעיל:

מאחר שאין בידו לבא. שאין בידו לישבע להבא שיתן פלוני לפלוני מנה:

אין בידו לשעבר. אין השבועה חלה בכה"ג אפי' נשבע לשעבר משום דבשבועת ביטוי בעינן שיהא שייך בה להבא ולשעבר ומילתא דליתי' בלהבא ליתי' בלשעבר. והיינו מילתי' דשמואל בבבלי שבועות דף כ"ה:

ה"ג כמו שהוא בשבועות אשכח תני על תרתיהון זה חומר לשעבר משלבא שהאומר לא אוכל לא אוכל אינו חייב אלא אחת לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת. כלומר מצינו בריית' דפליגא על שמואל דקחשיב נמי להא שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה וקאמר עלה זה חומר בלשעבר משלבא שנוהגות בלשעבר אע"פ שאין נוהגות בלהבא וכן בלא אוכל לא אוכל חומר בלשעבר הוא דלהבא אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על שבועה אבל בלשעבר לא אכלתי לא אכלתי שבשעה שנשבע יצאה השבועה מפיו לשקר חייב על כל אחת ואחת כדאמרי' הכא בריש מכילתין:

זה חומר בשבועות מבנדרים. אמתני' קאי דנדרי שגגות מותרין ושבועות שגגות אסורין. אבל בבבלי פרקין וכן התם מסקינן דשבועות שגגות מותרין:

ר"ע להוסיף על דברי ב"ה. אם ר"ע להוסיף על דברי ב"ה דמתני' קאתי ומפרש הי ר"ע כהא דתנינן תמן בפ"ט פותחין בי"ט ושבתות אם נדר שלא יאכל כל ימות השנה פותחין לו בכבוד שבתות ויו"ט בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר כל הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד נדר שהותר מקצתו הותר כולו והשתא בעי דקס"ד דטעמייהו דב"ה במתני' דאמרי אלו ואלו מותרין נמי משום שנדר שהותר מקצתו הוא ומה בא ר"ע להוסיף בזה דקאמר עד שבא ר"ע ולימד הא כבר שמענו זה מב"ה במתני':

א"ל. דליתא דע"כ טעמייהו דב"ה לאו משום הכי הוא דא"כ קשיא מאי קמ"ל מה אם התם שנדר שצריך חקירת חכם הוא אמרינן ביה נדר שהותר מקצתו הותר כולו הכא דנדר שגגות הוא שהרי לא ידע שהיו אביו ואחיו עמהן ומארבעה נדרים שאין צריך חקירת חכם הוא לכ"ש אלא דטעמייהו דב"ה כר' יוסי בשם ר' הילא דמשום נדר טעות הוא כגון שאמר אילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר כלל ור"ע התם אשמעינן דנדר שהותר מקצתו הותר כלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף