פני משה/יבמות/ט/ד

פני משה יבמות ט ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שניות כו' שניה לבעל ולא שני' ליבם. אם אמו של בעל ולא של יבם כגון אחין מן האב ולא מן האם:

אין לה לא כתובה. מנה ומאתים שהם עיקר כתובה הוא דלית לה אבל תוספת יש לה דמתנה בעלמא יהב לה משום חיבת ביאה:

ולא פירות. שאין משלם לה פירות נכסי מלוג שאכל דאע"ג דפירות תיקנו תחת פירקונה וזו אין חייב לפדותה דלא קרינן בה ואותבינך לי לאינתו והיה ראוי שישלם לה מה שאכל אפ"ה קנסוה רבנן דלא תגבה הפירות שאכל בתנאי כתובה כי היכי דקנסוה בעיקר כתובה דתנאי כתובה ככתובה דמי':

ולא מזונות. אצ"ל בעודה תחתיו דבעמוד והוצא קאי אלא אפילו בלותה ואכלה דבאשה כשירה כה"ג הבעל חייב לשלם דלא אמרינן בכתובות במי שהלך למדה"י ופרנס א' את אשתו דהניח מעותיו על קרן הצבי אלא במי שפרנסה שלא בדרך הלואה אבל אם הלוה לה חייב הבעל לשלם ואם היא מן השניות אינו חייב לשלם:

ולא בלאות. אם נשתמש הבעל בנ"מ שלה עד שבלו אין חייב לשלם דס"ד אמינא הואיל ואין לה כתובה אם אכל הבעל נכסי מלוג שלה חייב לשלם קמ"ל דקנסוה רבנן שלא ישלם הבלאות אבל מה שימצא מהן קיימין נוטלתן תוס' פירקין דף פ"ה:

והולד כשר. ואפי' מזוהם לכהונה לא הוי. נ"י:

וכופין אותו להוציא. אע"פ שיש לה בנים ואיכא לעז אין חוששין:

אלמנה לכ"ג כו'. יש לה כתובה ופירות דמשלם הבעל מה שאכל ומזונות ודוקא לאחר מיתה אבל בחייו בעמוד והוצא קאי וכן אם לותה בחיי הבעל אין חייב לשלם ובלאות נמי יש להן וכן הוא בתוספתא פ"ב ודוקא בשהכיר בה אבל לא הכיר בה אין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות שבלו אבל הקיימין נוטלתן וכן יש להן תוספת וטעמא דשניה אין לה כתובה ואלמנה לכ"ג כו' יש לה דהללו מד"ס וצריכין חיזוק והללו מד"ת ואין צריכין חיזוק:

גמ' השניות כו'. דקתני במתניתין ומותרת ליבם ובעי מהו שיש לה כתובה מיבם דקי"ל כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואי לית לה מראשון תקינו לה רבנן מן השני ובכה"ג מאי:

מי נימא מאחר שהיא מותרת ליבם. ומבעלה אין לה יש לה כתובה ממנו:

או דילמא מאחר שכתובתה של יבמה על כו'. ולו אסורה ואין לה מיבם נמי אין לה:

וכן שניה ליבם כו' מהו שיש לה כתובה אצל היבם. כלומר שתגבה מהיבם מנכסי בעלה הראשון דהא לו מותרת היתה ולא איפשיטא. ובבבלי דף פ"ה לא נקט אלא הבעיא הראשונה ופשיט התם דאין לה:

ולא פירות א"ר ירמיה שאין לו כו'. כלומר דפירות ודאי אוכל כמו בשאר אשה אבל אין לו עליה אלא אכילת פירות בלבד ולאפוקי דאינו זוכה בשאר דברים שהבעל זוכה באשתו כגון מציאתה ומעשה ידיה והפרת נדריה ודקאמר במתני' אין לו פירות ע"כ מפרשינן דאין לו דין פירו' והיינו פירקונ' ואע"ג שהוא אוכל הפירות:

תני רבי יוסי צדייני'. לפני ר"י ופליג עליה דזוכה ג"כ בשארי דברים וזכאי כו':

ומהו ולא פירות. לדברי ר' יוסי שאינה יכולה להוציא כו' וכדפרישית במתני':

כל שעה כו'. שמעתי מר' אילה שאמר לי בכל שעה תני במתני' דיורשה ומטמא לה לשני':

ותני כן כו'. בתמי' דהא מצאתי ברייתא דאין מטמא לפסולה וסתמא קתני דמשמע אפילו לפסולה מד"ס:

שתוק ויפה לך. שתיקותיך דמהיכי תיתי לא יאכלו דהרי היא אוכלת דלאו חללה היא:

ועבדי' אינן אוכלין. בתמי' והא קי"ל קנין האוכל מאכיל בפרק אלמנה לכ"ג:

תמן תנינן. בשלהי גיטין וכן איתא להאי סוגיא שם וכן איתא לכל הסוגיא בכתובות פ' י"א הל' ז':

גט מעושה. שאנסוהו לגרש ע"י ישראל כשר וע"י עכומ"ז פסול:

ופוסל לכהונה. משום ריח הגט דפוסל בכהונ':

ואמר שמואל אכרזון בקרויבון. שם מקום:

אין מעשין. אין כופין ליתן גט אלא לפסולין:

שמואל אמר. כמו ואיכא דאמרי דהכי אמר שמואל אין מעשין כו':

והא תנינן שניו'. במתני' דכופין להוציא:

ומשני לא בגין דא אמר שמואל. לא לאפוקי הא אמר דשניות נמי פסולין מיקרו אלא למעוטי בכל הני דינים דתנן בהו יוציא וקאמר דאין כופין לבד הפסולין:

והא תנינן. בכתובות פ"ז המדיר כו' וקס"ד דיוציא ע"י ב"ד קאמר:

ומשני שמענו שהוא מוציא אבל שמענו כופין. בתמי' דלא קתני כופין להוציא:

מה בין אלו לאלו. מה בין שניות דאין להן כתובה לאלמנה לכ"ג כו' דיש להן:

ואית דבעי מימר. ואיכא דאמרי דהיינו טעמא:

אילו אלמנה לכ"ג כו' דע"י שקנסן בידן וביד הולד. דהן נקנסו שנפסלות וכן ולדן ולפיכך לא קנסו בהן שוב דבר אחר ויש להן כתוב'. ובבבלי נתן טעם לזה דכל שהוא פסול והיא פסולה הוא מרגיל' ולפיכך יש לה כתוב' וכל שהו' כשר והיא כשירה היא מרגילתו דלא מפסדא מידי ולפיכך אין לה:

מה נפק. מאי בינייהו וקאמר המחזיר גרושתו משנישאת איכא בינייהו. וכן קאמר התם:

ואית דבעי מימר. כלומר ולאיכא דאמרי דטעמא שכבר קנסן בידן וזו הואיל ואין קנסה בידה ולא ביד הולד דשניהן כשרין הן וכן אמר בבבלי פרק החולץ דף מ"ד לדברי חכמים שם דהיא כשרה והולד כשר ולפיכך אין לה כתובה:

במזונות פליגין. רבי יוחנן ורבי לעזר דלקמיה:

יש לה מזונות. לאלמנה לכ"ג:

אומר לה הוציא. שהרי כופין אותו להוציאה ואת אומר הכין דיש לה מזונות בתמיה:

הוון. היו בני הישיבה רוצין לומר דלא כר"ז ורבי הילא אלא בתנאי כתובה הוא דפליגי כגון במזונות לאחר מיתה או לזון בנותיה דהוא נמי מתנאי כתובה:

כל עמא. אבל כ"ע מודים שאין לה מזונות בחייו:

דביורשיה קנסו. דהא איכא למ"ד אפילו בתנאי כתובה אין לה:

ולכ"ש בה. דקנסו וזהו כמו מאן דמתני דפליגי בתנאי כתובה וכ"ע מודים דאין לה מזונות:

ומ"ד כו'. ומאן דמתני דבמזונות פליגי הא בתנאי כתובה לזון הבנות לא פליגי דיש לה דבה קנסו ולא ביורשי':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף