פלתי/יורה דעה/ג

פלתי ‏ יורה דעה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) א"צ כוונה אמרינן בגמ' דחולין דף ל"ב אמר רבא שחט פרה ונשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן (פירש"י דמכשיר שחיטת חולין בלי כוונה) פרה פסול בהמה כשרה דשלא במתכון מכשיר אבל הפרה פסול אע"ג דהוא שלא בכוונה ולא מיפסלו מחמת מלאכה מ"מ מיפסלי משום ושחט אותה ולא אותה ואת חברתה עכ"ל והרמב"ם פסק פ"ד מהל' פרה הלכה י"ח נשחטה אחרת עמה גם הפרה כשרה שהרי לא נתכוון למלאכה ותמה הכ"מ דהוא נגד גמרא ערוכה הנ"ל ובפרט דרמב"ם פסק בהל' שחיטה כר' נתן דחולין לא בעי כוונה והכ"מ כתב אולי גי' אחרת הי' לרמב"ם בזה וצ"ע #א): ומה שנ"ל ליישב דס"ל להרמב"ם הא דאמרינן בשחט אחרת שלא בכוונה דמ"מ שפסול משום אותה ולא חברתה אף דלא נתכוון לשחוט חברתה כלל וממילא נשחטה משום דאל"כ קשה ל"ל כלל הך קרא אותה ולא את חברתה בכוונה הא בלא"ה פסול משום מלאכה והיסח הדעת כמו דלעת. אך י"ל בכה"ג כי ודאי לא התיז ראש שני בהמות כאחד רק הוליך או הביא בסכין לשחוט שני בהמות פרה וחולין כאחד וא"כ דרך משל אם הביא סכין באורך הצוואר החולין ואח"כ הפרה טרם שהגיע הסכין לשחוט צוואר פרה כבר נשחט עכ"פ רובו של צוואר החולין כטיב וסדר השחיטה א"כ כשהתחיל לשחוט הפרה וכבר נשחט רוב החולין אזלא ליה המלאכה ואין דומה לדלעת שקוצצה בעת השחיטה וא"כ מחמת מלאכה כשר וקמ"ל התורה דמ"מ פסול משום אותה ולא חברתה אבל לעולם י"ל דמיירי בכוונה רק יש להבין בממ"נ אם אתה אומר בשחיטת פרה כבר נגמר שחיטת חולין ותו לא מפסל משום מלאכה רק משום אותה וכו' גם משום אותה וכו' לא תפסול דכבר כלתה שחיטה ואין זו בבת אחת. ואם נאמר מ"מ הוי אותה וכו' אף משום מלאכה שייך בי'. אך יש לחלק ודאי אם רוב חולין נשחט אף דנשחט אח"כ המיעוט כבר כלתה מלאכה דהא נשחט רובא דבי' תלי' חיותא וטריפות וכשרות אבל לענין שם שחיטה כ"כ דשחוט אף דכבר שחט רובא מ"מ שחיטה מיקרי וכ"כ רש"י להדיא גבי איבע' שהה והחליד במיעוט סימנים שפיר י"ל אף דכבר שחט רוב מחולין מ"מ כיון דטרם דגמר השחיטה התחיל לשחוט הפרה כחד שחיטה יחשב ופוסל מחמת אותה וכו' ולא דמי אלו שחט א' בבוקר ושני בערב דחד שחיטה איהו. אך זהו אם יש לשחיטה מתחילה ועד סוף אבל אם אין לשחיטה אלא לבסוף ותחילת שחיטה אין קרוי שחיטה ואם שחט קדשים מבחוץ לא מפסל ואם פשט בפרה בגדיו קודם ששחט רוב לא מטמא בגדים כמבואר שם חולין דף כ"ט ע"ש: א"כ אם הרוב נשחט מחולין קודם שהחל לשחוט הפרה לא ימלט שטרם ששחט רוב מפרה שכבר נגמר כל שחיטת חולין ובזה ודאי דלא שייך אותה דהוי כמו א' בבקר וא' בערב וא"כ א"ש רבא ס"ל זבחים ד"ל דאין לשחיטה אלא לבסוף א"כ ל"ל דקרא אותה אתיא באותן דשחט חולין ופרה בהבאה אחת זא"ז וא"כ טרם דהקל לשחוט פרה כבר נשחט רוב חולין דא"כ טרם נשחט הרוב מפרה כבר נגמר שחיטת חולין ולא שייך אותה וכו' דזה בבקר וזה בערב דקיי"ל אין שחיטה אלא לבסוף. וכמ"ש וע"כ אותה בא למעט דנשחטה חולין שלא במכווין ולא שייך ביה מלאכה ומ"מ מיעטה התורה אותה אבל אנן לא קיי"ל כרבא כ"א כרבי יוחנן דס"ל ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהלכות שחיטה א"כ שפיר י"ל כמ"ש דיש הבדל בין אותה וכו' ובין מלאכה ואין צריך לדחוק לומר דקרא ושחט דאיירי בכוונה ימעיט שחיטת חולין שלא בכוונה ולכך מכשיר הרמב"ם ודו"ק:

(ב) כח גברא וא"צ דעת גברא דאפי' חש"ו שחיטתן כשירה מידי דברי בו אזכרנו דלא הבנתי לכאורה דברי התוס' דהקשו חולין דף י"ב ד"ה מאן תנא דמשמע דאף באחרים עומדים על גבם לאו בני דיעה ובגמ' דגיטין אמרינן כשאחרים עע"ג ה"ל בעלי דעה והאריכו ולא ידעתי מנלן זה דלמא הגמ' באמת לא דייק מהך באחרים עע"ג רק מרישא דקתני לא ישחטו שמא יקלקלו ואיירי באין אחרים עע"ג וקשה מה שמא יקלקלו הא מקלקל ועומד ואין כאן שחיטה כלל דלית כאן כוונה כלל ולרבנן הא בעי' כוונה וזולת זה אין כאן שחיטה ואפי' נימא לרש"י דדייק מיניה דאין שוחטין לכתחילה אפי' באחרים עע"ג א"כ י"ל גם חוץ מחש"ו איירי בעע"ג ומ"מ לכתחילה פסול דזה אינו המשך וקישור המשנה דקתני ואם שחטו שחיטתן כשירה חוץ מחש"ו מורה בבירור דאפילו בדיעבד נמי פסול וע"כ איירי באין עע"ג ומשמע דחיישינן רק דיקלקלו ולא בשחיטה בעצמתו ודוחק לומר די"ל משנה קתני לכ"ע הן לרבנן והן לר"נ ולכך קתני שמא יקלקלו משום ר"נ דלדידי' בעצם שחיטה כשירה מ"מ משום שמא יקלקלו פסול' משא"כ לרבנן באמת בלא"ה פסול משום דאין כאן כוונה לשחיטה ולכך דייק הגמ' מסיפא דר"נ היא ולא רבנן דלרבנן לא מועיל עע"ג להכשיר דלית כאן כוונה ובזה שפיר דייק התוס' אך זה דוחק מנ"ל לתוס' לומר כן ולהקשות קושיא ולא פי' כפשוטה דעיקר דיוקא מרישא. ואולי י"ל דהא דמועיל לענין כוונה אחרים עע"ג משום דאמרינן אדעת' דהו קעביד וקשחט וא"כ אם רק בתחילה שהחל לשחוט היה הגדול עומד ואח"כ הלך לו כשר מחמת כוונה דעל דעתו שחט אבל בשביל שמא יקלקל בעי שיעמוד מתחילה ועד סוף וא"כ י"ל הא דתנן חש"ו שמא יקלקלו דהיינו דעמד בתחלת שחיטה והלך לו אבל כולם ששחטו ואחרים רואין מתחלה ועד סוף כשר וא"ש וצ"ע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.