ערך/סיטומתא

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי סיטומתא

בבבא מציעא (עד.): אמר רב פפי משמיה דרבא, האי סיטומתא קניא. ופירש רש"י: סיטומתא, חותם שרושמין החנוונים על החביות של יין, שלוקחין הרבה ביחד ומניחין אותן באוצר הבעלים, ומוליכין אותן אחת אחת למכור לחנות, ורושמין אותם לדעת שכל הרשומות נמכרות, ע"כ. ומבררת הגמרא: למאי הלכתא, ומסקנתה שבכל מקום סיטומתא קניא לענין 'מי שפרע' [- שהחוזר בו אחר שנעשה רישום זה, הרי הוא ב'מי שפרע מדור המבול הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'], "ובאתרא דנהיגו למקני ממש קנו".

הנודר לחבירו ליתן לו בנו למול או להיות בעל ברית

בספר תשב"ץ (קטן) (סימן שצח) כתב בשם מהר"מ [מרוטנבורג], שהנודר לחבירו ליתן לו בנו למול או להיות בעל ברית [- סנדק] צריך לקיים לו. "ואע"ג דאמרינן דאין אדם מקנה *דבר שלא בא לעולם, מכל מקום כאן שהוא מנהג בני אדם שנודרין בניהם זה לזה למול או להיות בעל ברית ומקיימין – גם בכאן יש לקיים". והביא סייעתא לדבר מדברי הגמרא האי סיטומתא קניא, ו"אף בכאן, הואיל ומנהג הוא כמו שפירשתי – צריך לקיים", ע"כ.

ובהגהת רבינו פרץ על התשב"ץ שם, כתב: מיהו רבינו יחיאל מפרי"ש היה אומר, דמתנה בעודה מעוברת אינו כלום – משום דהוי דבר שלא בא לעולם. ובדבר שיועיל קנין הוי מנהג, אבל בדברים שלא יועיל קנין לא הוי מנהג. ולא דמי לסיטומתא – דהתם הוי דבר שבא לעולם, ואתא המנהג להחשיב הסיטומתא כאילו היה קנין גמור, אבל בדבר שלא היה מועיל בו קנין, כגון דשלב"ל, לא מצינו שמועיל המנהג, עכ"ל.

לעיון נוסף

שדי חמד (מערכת הק' כלל ס"ה). דבר אברהם (ח"א סימן א).

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף