ערוך לנר/יבמות/סז/א

ערוך לנר יבמות סז א

דף ס"ז ע"א

בגמרא משום דקסבר עובר במעי זרה זר הוא. מה שמסופק לענין אי אמרינן ילוד מאכל כבר בארו התוספות שמסופק אי אמרי ג"כ הכי לענין עבדים אבל מה שמסופק לענין אי אמרינן זר הוא נראה שתלי אי אמרינן עובר ירך אמו הוא או לא ועיין לקמן (ע"ח.) ובסנהדרין (פ':):

ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל. עיין ברמב"ם (פ"ק מהל' תרומות) ומה שכתב עליו הכס"מ, והנה מה שביאר שמה שכתב הרמב"ם דאינם אוכלים משום עובר הוא מוצא ממה שאמרו במתניתן לא יאכלו משום חלקו של עובר הוא דוחק לפענ"ד דמפני חלקו של עובר משמע שהחלק שיש לעובר בהם פוסל אותם אף שהיו ראויים לאכול מכח שאר בנים אבל לא משמע כמו שכתב הרמב"ם שהעובר אינו מזכה אותם לאכול וביותר הי' נראה דדברי הרמב"ם אתי ממה שאמרינן לקמן אין לו בנים אוכלים משום אחים הרי דמשום עובר אינם אוכלים וזהו מש"כ הרמב"ם ואף דדין זה שאוכלים משום אחים ומשום משפחה לא הביא הרמב"ם היינו טעמא דפסק כמ"ד דעובר אית לי' זכי' כמש"כ הכס"מ ויש נפקותא בשהאחים אינם כהנים כשרים דאז גם משום אחים אינם אוכלים דחלל אינו מאכיל כמש"כ הרמב"ם (שם), אלא דק"ל כיון דהרמב"ם פסק כמ"ד ילוד מאכיל וכו' והיינו כמש"כ הכס"מ דאליבי' דרבנן כ"ע אית להו הך טעמא א"כ למה כתב דוקא בת ישראל הנשאת לכהן אין עבדי' אוכלים בשביל העובר לתני רבותא טפי אפילו בת כהן לכהן כמו שאמרו רבנן הכא להך טעמא דילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל, וי"ל דהנה כבר הקשה המהרש"א לעיל למ"ד דהדין עמה למה לא יאכלו עבדים מפני חלק העובר כיון דלדידה הוי ותירץ כיון דמחוסר גוביינא אכתי ברשות היורשים קיימי, אכן לפענ"ד אין זה מספיק דאכתי יקשה לנאנאי ברי' דרב יוסף דלא ס"ל לעיל הך חילוקא דמחוסר גוביינא היאך מוקי למתניתן, אבל י"ל דה"ט דלא אכלי עבדי' בתרומה מפני חלק העובר כיון דעבדים אינם אוכלים רק בשבילה והיא אוכלת בשביל בני' א"כ לא עדיפא היא מבני' ואינה מאכלת לעבדים אלא במקום שגם הבנים היו יכולים להאכיל אותם אבל לא בשיש חלק לעובר בהן, ואין לומר דא"כ עבדי מלוג שלה ג"כ לא יאכלו בשהי' מעוברת והרי לקמן בברייתא אמרינן דאוכלים די"ל דדלמא הברייתא איירי בבת כהן לכהן ועיין מה שכתבתי לקמן בברייתא בזה, אכן זה שייך דוקא בבת ישראל לכהן שאינה אוכלת רק משום בני' אבל בת כהן לכהן שהיא מצד עצמה אוכלת בתרומה אז יכולה להאכיל עבדי' גם בשיש עובר, ולפ"ז רבנן דמדמי בת כהן לבת ישראל באמת צ"ל דס"ל דהדין עמו דהא בלא"ה אמרינן לעיל ג"כ דתניא כוותי' דהך מ"ד ג"כ, ומה שמקשה בגמרא לרב יוסף היינו הך באמת י"ל דרבי יוסי ס"ל דהדין עמה ולכן לא ס"ל רק בבת ישראל ולא בבת כהן ולכן לא סליק הך קושיא רק בקשיא ולא בתיובתא ולכן הרמב"ם דפסק כמ"ד הדין עמה לא הביא הדין רק בבת ישראל לכהן כרבי יוסי ולא בבת כהן לכהן ג"כ דבת כהן לכהן אף שמטעם אינו ילוד אינו מאכיל הי' פוסל מכ"מ אוכלין משום דהדין עמה ואף דמחוסר גוביינא אפשר דלענין תרומה אוכלין כיון שהגוף שלה והכל תלוי בקנין הגוף כמש"כ התוספות ריש פרקין:

הא א"ל שמואל לרב חנא. א"ל דלמא באמת בהא דיש זכי' לעובר ס"ל כרבי יוסי אבל בהא פליג עליו כיון דרבי יוסי ע"כ חייש למיעוט כמש"כ התוספות ובהא ס"ל כרבנן דלא חיישינן למיעוטא ולכן עובר אינו פוסל דדלמא נקבה הוא או נפל, די"ל דהכי קפריך מדקאמר זו דברי ר"י אבל חכמים אומרים משמע דלא ס"ל כר"י אלא כחכמים והרי ע"כ לא ס"ל כחכמים כיון דס"ל המזכה לעובר קני א"כ נהי דביש לה בנים דאוכלת בשביל בנים ס"ל כוותייהו מכ"מ באוכלת משום אחים ומשום משפחה לא ס"ל כוותייהו דבזה לא הוי פסול עובר מיעוטא אלא רובא דבין שהוא זכר בין נקבה עבדיו הם שיש לו קנין ופוסל משום ילוד מאכיל וכו' או משום דעובר זר הוא:

והודו לו. ק"ק למה לא פריך בקיצור אשמואל מהך ברייתא דמסוגין משמע דרק אחר דתירץ דשמואל כרבי יוסי ס"ל וקמ"ל שחכמים פליגי עלי' פריך כן וי"ל דבפשטות לא הוי ק"ל דלשון הודו משמע דפליגי בתחלה ולכן י"ל דשמואל תני ברייתא דפליגי חכמים ופסק כוותייהו ולכך שנה בלשון חכמים דיחיד ורבים הלכה כרבים אבל אחר דקאמר דשמואל כר' יוסי ס"ל וא"כ לא רצה להשמיענו רק דחכמים פליגי ולכן פריך מאי נפקותא בזה כיון דלבסוף הודו:

הניחה מעוברת אלו ואלו אין אוכלין. לא נתברר אם זה בבת ישראל לכהן דוקא או אפילו בבת כהן לכהן כיון דהא דמעוברת אינה אוכלת מבנעורי' נפקא וזה שייך לכאורה גם בב"כ לכהן, שיב ראיתי בטור י"ד (סי' של"א) שכתב דב"כ לכהן אוכלין משום דידה והב"י כתב הטעם דבנעורי' לא שייך בב"כ שנשאת לכהן דגם אם היא מעוברת היא כנעורי', וזה לא נתברר לפענ"ד שהרי בנדה (דף מ"ד) מפרש דלא מקרי כנעורי' דמעיקרא גופא סריקא והשתא גופא מליא וא"כ מה חילוק בין ב"כ לבת ישראל בזה, וביותר הי' נראה טעם דהטור משום דקרא דבנעורי' משמע דרק באשת ישראל איירי דכתיב וב"כ כי תהי' או"ג וזרע אין לה וגו' משמע הא יש לה זרע לא שבה וזה שייך דוקא בנשאת לישראל דאי בנשאת לכהן כש"כ ששבה ואוכלת משום זרעה מכהן:

מאי אריא שמא ימצא העובר זכר. ק"ק לפי מה שכתב הרשב"א בפי' שיטת רש"י דר' יוסי ס"ל אין ברירה ע"ש א"כ מאי קושיא דלמא ר"ש ס"ל יש ברירה ולכן אי נקבה היא לא פוסלת דיחלקו אחר לידה העבדי' לאותן שכבר נולדו ויש ברירה אבל משום שמא זכר הוא ודאי פוסל ועיין מה שכתבתי לקמן בפי' רש"י.

חדא ועוד קאמר. נ"ל שאין רוצה לומר דתרי טעמים קאמר דהא הטעם שאמר שמא ימצא עובר זכר לבדו אינו כיון דר"ש לא חייש למיעוטא לתירוץ קמא ולתירוץ בתרא ע"כ לא קאי תי' זה דחדא ועוד קאמר כמש"כ הרמב"ן אלא דטעם חדא הוא ושמא ימצא דקאמר הוא מפרש למה בזכרים יאכלו ובנקיבות לא דבשלמא בזכרים שלא אכלו ליכא רק חשש חדא שמא יהי' העובר זכר וזה מיעוטא אבל בנקיבות מלבד הטעם שמא יהי' העובר נקיבה עוד יש טעם נוסף דשמא ימלא העובר זכר ואז כש"כ שאינם אוכלים בשבילו ובזה הוי רובא ולא מיעוטא, אבל מכ"מ ק"ל האי מקשן דפריך תיפוק לי' דנקבה נמי פסלה איך הי' מבין רישא דברייתא זכרים יאכלו והא כא עובר דלא שייך תירוץ קמא דגמרא דאין חוששין למיעוט דהא בפי' קאמר שמא ימצא עובר זכר ותי' בתרא דעבדינן תקנתא נמי לא שייך דא"כ נקבה נמי פסלה נמי ל"ק וכמש"כ הרמב"ן ועוד יש לדקדק על הסדר דמקשה על הסיפא קודם לרישא:

ברש"י ד"ה וזו לא שמעתי. לאיסור אלא להתירא. הא דלא פירש כפשוטו שלא שמע כלל לא איסור ולא היתר דא"כ לא הוי פריך מידי לר"י היינו הך די"ל דרבי יוסי גופא הי' מסופק בטעם ההלכה ששמע משם שמעי' ואבטליון אי הטעם משום ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו או משום שעובר זר הוא ולכן מספיקא לא אמר בבת כהן לא היתר ולא איסור מטעם שאינו ילוד אינו מאכיל ולכן רב יוסף החמיר מספק לומר הטעם דילוד מאכיל ולאסור בב"כ ג"כ ואדרבא יקשה לרבה איך פסק הטעם להקל בב"כ כיון דרבי יוסי גופא מסופק, אע"כ הוכיח רש"י שפיר דהגמרא סובר דולא שמעתי דקאמר הפירוש לא שמעתי לאיסור רק להיתר אבל מכ"מ י"ל דרב יוסף מפרש לא שמעתי כן דרבי יוסי גופא מסופק, ובזה יש ליתן עוד טעם מלבד הנ"ל למה סליק הקושיא רק בקשיא ולא בתיובתא, שוב א"ע ראיתי בריטב"א שהשיג על רש"י ופי' לא שמעתי כמשמעו בספק, ולפענ"ד מוכרח כדעת רש"י וצ"ע על הריטב"א:

בד"ה עבדי צ"ב. ולא ידעינן הי מתרמי לחלקו. עיין ברשב"א שהוכיח מזה דדעת רש"י בדאורייתא יש ברירה וא"כ מה שאינו אוכל עתה הוא רק מטעם ספק שמא יתרמי לחלקו, וק"ל דא"כ מאי פריך לקמן זכרים יאכלו והאיכא עובר לימא דר"י ור"ש ביש ברירה קמפלגי דבלא"ה יש פלוגתא בזה בביצה (ל"ז:) ונימא דר"ש סבר יש ברירה בדאורייתא ועיין בתוספות סוכה (כ"ג: ד"ה דברי') שכתבו שם בפי' דר"ש אית לי' ברירה וא"כ מה שאינו אוכל הוא רק מטעם ספק ולכן בזכרים דאיכא תרי ספיקי שמא יהי' נקבה ושמא לא יתרמי לחלקו אוכלים אבל בנקבות דליכא רק חדא ספיקא לא אבל רבי יוסי ס"ל דאין ברירה וא"כ גם בזכרים ליכא רק חד ספק דאי זכר הוא ודאי יש לו עתה חלק בעבדים ואינם אוכלים בשבילו ולעולם דכ"ע ש"ל דחיישינן למיעוטא שמא יהי' זכר, וי"ל לפמש"כ הרשב"א דהיתר ספק ספקא היא מטעם רוב א"כ גם אם אמרינן הכי ע"כ צ"ל דר"ש לא חייש למיעוטא דאי חייש גם משום ספק ספקא לא הותר דלא עדיף ס"ס מרוב ולכן בלא"ה קאמר שפיר דפליגי בחוששין למיעוט, אבל אכתי ק"ל לשיטת רש"י מ"ט דרבי יוסי דאוסר נהי דחייש למיעוט הא גם ר"מ דחייש למיעוטא קאמרינן אליבי' בנדה (כ"ד:) למיעוטא דמיעוטא לא חייש וכש"כ לר"י דאמרינן כן והכא מיעוטא דמיעוטא הוא דשמא יהי' זכר הוא ספק דמיעוטא ושמא לא יתרמי לחלקו הוא עוד ספק אחר וא"כ שמא יהיה זכר בן קיימא ויתרמי לחלקו הוא מיעוטא דמיעוטא, וי"ל דהנה התוספות מקשים לקמן מה חשש איכא שמא ימצא נפל הא אפילו ימצא מכ"מ עתה הם ברשותו כל עוד שאינו נפל ותירוצם צ"ב כאשר נבאר לקמן, אכן לשיטת רש"י לק"מ ראם ימצא נפל א"ר לא יירש הוא כשיולד אלא אחיו א"כ הוברר למפרע שלא היו ברשותו והותרו לאכול, ואולי באמת מה דקאמר לא חיישינן למיעוטא אין המיעוט שמא ימצא נפל וכפי' רש"י אלא שמא לא יתרמי לחלקו והוי האישור רק מיעוט, ובזה גם קושיתנו מתורצת שפיר דליכא רק חד ספק ספקא ורק חד מיעוטא דהספק שמא ימצא נפל בעצמו היא הספק שמא לא יתרמי לחלקו וליכא רק ספק ספקא שמא הי' נקבה ואפילו יהי' זכר שמא לא יתרמי לחלקו או משום שמא יהי' נפל או משום שיפול על חלק אחד מאחיו, אכן אכתי ק"ל לשיטת רש"י דמפרש הכא אליבי' דר' יוסי דיש ברירה בדאורייתא והרי לפי מה שכתבו התוספות סוכה (דף כ"ד) היכי שלא יתברר בודאי לית לי' לר"י ברירה והכא ג"כ לא יתברר בודאי דשמא לא יחלקו לעולם או שמא ימכרו העבדים וצ"ע:

בתוספות ד"ה פוסל. נראה לפרש שהעובר פוסל בעבדי אביו. אף שלקמן (ע"ב) דנקט ג"כ הך לישנא דפוסל ואינו מאכיל מפרש בגמרא בפי' כפירוש רש"י דהכא מכ"מ לא מסתברא להתוספות הכא לפרש כן משום דמשמע דאעבדים קאי דאיירי בהו אבל לרש"י ניחא לי' לפרש דומיא דמתניתן לקמן דאאמו קאי ומאמו מביא ראי' לעבדים, ועיין בתוספות בב"ב (דף קמ"א) שהקשו על פי' רש"י דלפ"ז לא דייק שם מידי דס"ל לר' יוסי דעובר קני, ולא הבנתי שהרי ודאי גם לפי' רש"י קאי ר"י אעבדים דעובר פוסל בהם וא"כ מוכח ג"כ דיש לו חלק בהם והיינו מה דדייק דעובר קני:

בד"ה זו. עובר כבא לעולם. עיין בכתובות (ז': ד"ה המזכה) שכתבו עוד תירוץ אחר דעדיף לשמואל [להקנות] לדבר שלב"ל (מדבר) [מלהקנות דבר] שלב"ל ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף