עצמות יוסף/קידושין/סז/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף ס"ז ע"ב

כל מקום דסיפא לאתויי מאי וכו' יל"ד נימא לאתויי ישראל שנשא מצרית ראשונה דהולד הולך אחר הפגום ומ"ש הריטב"א דלרבה בר בר חנא הוי כשר הוא קשה להולמו ונראה דכיון דקתני ישראל לנתינה וכו' לא גרע ישראל שנשא מצרית לממזרת ונתינה לישראל. מאי באומות הלך אחר הזכר וכו' הוה מצי למימר דאם מצדי נשא עמונית הלך אחר הזכר שאם נתגייר יהיה מצרי ראשון וימתין עד שלשה דורות. ונראה דלשון בכותים הלך אחר הזכר ר"ל בעודו בכותים וצריך שיהיה נפקותא בעודו כותי ולכך נקט א' הכותים שבא על השפחה וכו' ובמ"ש רש"י דבעי מנלן דאזלינן אחר הזכר ניחא טפי.

פיסקא. כל שאין לה עליו קדושין מה"מ פרש"י דאין קדושין תופסים בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן וכו' מריהט' רש"י נראה דבעי לר"ש התימני דס"ל יש ממזר מחייבי כריתות ולדידיה צ"ע לתרץ מה שכתבו התוס' דהא בהא תליא ואפשר דרש"י ז"ל לא ס"ל דהא בהא תליא ומר"ע שכתבו מקול אין הפרה דהא פרש"י לקמן ז"ל ולר"ע דאמר ביבמות אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וכו' ואיתא בריש פר"ג דמוקי ההיא מתני' כר"ע ואפשר שהתנא שמע מר"ע דקאמר הכי בהדיא אבל אין נר' מדקדוק הלשון גם מהאי דאמרינן לעיל דף ס"ד וכר' סימאי דאמר מן הכל היה עושה ר"ע הולד וכו' וכיון דאין הולד ממזר ש"מ ס"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין וכו' ע"כ נר' בהדיא דדעתו ז"ל דהא בהא תליא. עוד קשה במה שפירש רש"י במתני' הולד ממזר בגמ' מפרש הראה שהוא הפך מה שפי' כאן בגמרא דבגמ' לא בעי אלא מנלן דקדושין לא תפסי דמה שהולד ממזר נפקא לן ביבמות ולשונו ז"ל צ"ע. מנא ה"מ קשה דמאיצטריך ותהי נדתה עליו לומר דלנדה תפסי קדושין דבשאר חייבי כריתות לא תפסי דאי תפסי למאי איצטריך קרא בנדה ונראה דאיצטריך קרא בנדה כי היכי דלא נילף בק"ו מיבמה שהיא בלאו ואפ"ה לא תפסי בה קדושין חייבי כריתות לא כל שכן מה תאמר שאר עריות נמי נילף בק"ו מיבמה זה א"א דאיכא למימר נדה תוכיח וע"כ צריך לבקש מלמד אחר וכמ"ש התוס' לקמן דסמוך אאחות אשה וכו' והשתא אכתי לא הוה אסיק אדעתיה אחות אשה:

ואימא לאחר ולא לבן יש לדקדק כיון דסוגיין אזלא אליבא דרבי יהושע וכמו שאמרו התוספות דס"ל לרבי יהושע דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ובעי אליביה מנלן דקדושין לא תפסי בחייבי כריתות מאי האי דפריך ואימא לאחר ולא לבן דהא לבן לא איצטריך לומר דלא תפסי קדושין כיון דהוי מחייבי מיתות בית דין בסקילה והוי הולד ממזר ממילא ידעינן דלא תפסי קדושין ואפילו נימא דהיינו ממש מאי דתריץ בגמרא בן בהדיא כתיב ביה לא יקח איש את אשת אביו כלומר דמיניה ידעינן דהוי הולד ממזר מדכתיב לא יקח ולא יגלה כדאיתא בשלהי פרק החולץ דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר ומאי דקאמר בהדיא כתיב הכונה לומר דמדכתיב לא יקח איש נפקא לן ממזר ומינה ידעינן דאין קדושין תופסים ועם שרש"י ז"ל לא פירש כן אלא כתב ז"ל לא יקח לא יהיה לך לקוחים בדברי התוס' צ"ל כן ורש"י ע"כ צריך לפרש כפירוש התוס' דהא כבר הוכרחנו לומר מתוך מה שכתבנו מדבריו דסבירא ליה ג"כ דהא בהא תליא. ואכתי קשה לדברי הכל מאי האי דהדר פריך ואימא אידי ואידי לבן הא לכתחלה הא בדיעבד דכיון דידעינן דהוי ממזר ע"כ אפילו בדיעבד לא תפסי. ונראה דאפשר דהולד ממזר ואין קדושין תופסים בהם דוקא לכתחלה אבל בדיעבד תופסים ולכך איצטריך קרא אחרינא ואין נראה. בן בהדיא כתיב וכו' כתוב בתוספי רי"ד ואין לומר ואימא לאחר ולא לבן היינו בן האשה וכו' ונראה דמכל שכן נפקא מלא יקח איש את אשת אביו כ"ש שאין קדושי' תופסים מצד היותה אמו שהרי גם היא אשת אביו והיא אמו, בן בהדיא כתיב ביה לא יקח לפירוש רש"י הוי טעמא משום לישנא דלא יקח לא יהא לקוחין וכו' והא דדריש בהחולץ דף מ"ט מהך קרא דהוי הולד ממזר לאו היינו מלישנא דקיחה אלא מייתורא דקרא דכתיב לא יקח ולא יגלה דסגי בחדא מינייהו. אך קשה במאי דקאמר בשלהי החולץ לר' יהושע דמוכח מדכתיב לא יקח ולא יגלה וקאמר התם דלא לכתוב אלא לא יגלה וכו' והיכי מצי למכתב לא יגלה וכו' ולשתוק מלא יקח כיון דע"כ איצטריך לא יקח לאשמעי' הך דרשא דקדושין לא תפסי אפילו בדיעבד ואפילו נימא דלאו מלישנא דלקוחים דרשי לר' יהושע כמו שכתבתי בדברי התוס' מ"מ קשה דאפי' ר"ש התימני מהך קרא ג"כ מוכח לה ורש"י כתב דהך קיחה הוי לשון קדושין ונראה דהתם לא נחית תלמודא לענין קדושין כלל אלא לענין הולד ולהכי לא דק במלתיה למכתב לא לכתוב לא יקח וגם שנראה שהכונה היא לומר דלא לכתוב אלא קרא דלא יגלה ולכתוב ביה לישנא דקיחה להך דרשא דהכא. עוד יש לדקדק במאי דקאמר ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא בדיעבד דהא לכתחילה מאלמנה לכ"ג נפקא דלכתחלה לא ובק"ו שהיא בלאו ואפ"ה לא מקדשי' לה לכתחלה אחות אשה לא כ"ש ונראה דאיכא למימר נדה תוכיח דהא לא שמעי' מקרא שתהיה אסור לקדשה לכתחלה ובשיטות הרשב"א ז"ל ראיתי נתעורר בזה והשיב ז"ל דאיכא למימר כהנים שאני שריבה בהם הכתוב מצות יתרות. ודילמא הא לכתחילה הא בדיעבד פרש"י דכוון דאמר ולא פריש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור בכלן שקרוב מן הכל וק' דאי טעמא הוי משום דכיון דלא פריש הוי האיסור שבכולן מאיזה טעם פריך התם לקמן ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא בדיעבד דהתם לא שייך הך טעמא ורש"י נתן טעם אחר לקמן ז"ל אבל שאר קרובים לא אשכחן בהו אזהרת קיחה לכתחילה וכו' וטעם זה היה צריך לאומרו לעיל ונראה דודאי דאה"נ דהוה שייך לאומרו אבל כתב טעם זה משום דלעיל פריך ואימא לאחר ולא לבן וע"כ טעמא הוי משום דבן קרוב יותר מאחר ולכך כתב רש"י להך טעמא לעיל. עוד יש לדקדק במאי דפריך ואימא אידי ואידי באחות אשה וכו' דאם כן לשתוק קרא מלא יקח איש את אשת אביו ומק"ו דאחות אשה ידעי' לה. ונראה דאי לא הוה כתיב לא יקח לא הוה שדינן תרוייהו אאחות אשה הא לכתחילה הא בדיעבד אלא הוה מוקמי' לה לבן בדיעבד דלכתחלה מאחות אשה נפקא אבל אחות אשה דוקא לכתחלה ולא בדיעבד להכי איצטריך לא יקח דהשתא לכתחלה מק"ו נפקא מאחות אשה וקרא דלא יקח איש הוי אפילו בדיעבד ולכך פריך ואימא אידי ואידי באחות אשה הא לכתחלה הא בדיעבד וטעמא דמילתא דאמר דאי לא הוה כתיב כי יקח הוה מוקמינן ליה בבן ולבדיעבד ע"כ טעמא הוי משום דהבן קרוב יותר מן הכל ואפשר שמטעם זה הוא שהוצרך רש"י ז"ל לפרש זה הטעם אמאי דפריך בגמרא ואימא הא לכתחילה הא בדיעבד דכיון דלא פי' קרובים אין לך להביא אלא האיסור שבכלן וכו' מאחות אשה נפקא ומה אחות אשה בכרת וכו' מק"ו לא מצינו לאתויי אשת איש דאית ביה פרכא דלקמן שכן אין לה התר בחיי אוסר' וכו' וכיון שכן שאר חייבי מיתות בית דין לא כל שכן מק"ו לא מצינן לאתויי אשת איש דאית ביה פרכא דלקמן שכן אין לה התר בחיי אוסרן וכו' וכיון שכן שאר חייבי מיתות בית דין תקשי היכי מצינו למילף מק"ו דאחות אשה דהא איכא למימר אשת איש תוכיח שעם שהיא מחייבי מיתות בין דין תפסו קדושין בה כיון דלא מצית למילף לה מאחות אשה ואין לתרץ מה לאשת איש שכן יש לה התר בחיי אוסרן דהא בבתו לא שייך להקשות כן דהאיסור הוא מצד גופה לא מחמת קדושין שקדשה וכמעט הוי פרכא דלא שייכא. ונראה דאיכא למפרך מה לאשת איש שכן מיתתה קלה שהיא בחנק אבל שאר חייבי מיתות כגון סקילה או שריפה שהיא חמורה מסקילה למ"ד לא אתיא ואפשר בזה הזקיקו לרש"י ז"ל לפרש ולומר אשת אביו בסקילה. ויש לעיין דכיון דולא יקח איש הוי לשון קדושין ומינה שמעינן דאין קדושין תופסים בשומרת יבם של אביו והוי חייבי כריתות וגם הוי הולד ממזר מכח הסמיכות אם כן למאן דס"ל מחייבי כריתות הוי הולד ממזר מההוא קרא אמאי לא ילפינן מההוא קרא גם כן דלא תפסי קדושין ולשתוק מאחות אשה דהא בגמרא בעי למילף מאחות אשה דקדושין לא תפסי אלמא מצינן למילף הך מילתא אי איכא שום דוכתא דמצינן למילף ליה. ונראה דמההוא קרא דלא יקח לא מצינן למילף ולא מידי אי לאו דקיימא לן בשום דוכתא דלא תפסי קדושין בעריות דהא היכי מצינן למילף משומרת יבם במה מצינו ליכא למילף דהיכי נלמוד מה מצינו בשומרת יבם שהיא ערוה ואין קדושין תופסים בה והולד ממזר זה שקר דהא שומרת יבם אינה ערוה וכדאיתא ביבמות פרק אין נושאין דפריך ותיפוק ליה משום דודתו ומשני לעבור עליה בשני לאוין כלומר שהיא על האמת בכרת והיא ערוה מטעם שהיא דודתו ונכנסה בכלל העריות וכי כתב קרא דלא יקח דלא יהיה בה לקוחין לאו אאיסור דנדתו כתבי' רחמנא אלא אאיסור דשומרת יבם ולא מצי למילף עריות ממנו אם לאו דקים לן בעלמא דלא תפסי קדושין והשתא נלמוד בבנין אב ונאמר מה מצי' באשת אב דשומרת יבם דאין קדושין תופסי' בה והולד ממזר אף כל שאין קדושין תופסים בה הולד ממזר וכן פרש"י לקמן בלשון המתחיל לחומרא מקשי' דילפינן לה מאשת אב ביבמות מה אשת אב לא תפסי בה קדושין והולד ממזר אף כל שאין עליו קדושין הולד ממזר והיינו מטעמא דפרישית ובדברי התוס' אבאר בזה:

תוספות מנה"מ וכו' התוספות הכריעו דהא בהא תליא מר"ע. ותמיה לי דהא ברייתא ערוכה היא בפרק החולץ דף מ"ד דקאמר ר"ע המחזיר גרושתו והנושא קרובת חליצתו וכו' שאין קדושין תופסים בה והולד פסול וכו' אלמא בהדיא קאמר ר"ע דאין קדושין תופסים בחייבי לאוין וצ"ע ומדברי התוס' נראה דלרבנן כשיודעים שהוא ממזר מקרא דלא יקח מינה ידעינן דאין קדושין תופסים בה וכו' ולכאורה נר' שהתוס' סותרים זה לקמן ד"ה לחומרא מקשינן שכתבו וי"ל דאדרבא חומרא היא וכו' דאי הוו תפסי וכו' אבל מאחר דלא תפסי חמירי יש לנו לומר שיהיו כולן למדות מזקוקת אביו ולמה צריך ללמוד מזקוקת אביו כיון דכבר ילפינן מאחות אשה מעתה אמרי' דהא בהא תליא. ונראה דהשתא קיימי התוספות לקס"ד דאכתי לא אסיק לן קרא דנדה אבל בתר דשמעי' קרא דנדה היינו אומרים דנילף מיניה ולא מאחות אשה אי לאו דאית לן קרא דזקוקת אביו וכו'. עוד כתבו דהכא בעי אליבא דר' יהושע דאמר אין ממזר מחייבי לאוין אלא מחייבי כריתות דבריהם אינם בדקדוק דהיה ראוי לומר אין ממזר מחייבי כרת אלא מחייבי מיתות בית דין אלא משום דהכריחו קושייתם מר"ע תפסו לשונו. ולפי' התוספות קשה מאי האי דפריך בגמרא א"ה אפי' נדה נמי דהא לרבי יהושע ס"ל דאע"ג דלא הוי הולד ממזר אפי' הכי אין תופסים בה קדושין ואם כן דכוותה נאמר בנדה ועיין בהריטב"א ז"ל. והנראה דמאי דפריך בגמרא א"ה אפילו נדה נמי לאו לר' יהושע פריך אלא לרבנן נמי ואע"ג דסוגיין אזלא אליבא דרבי יהושע מ"מ כיון דכבר גילה סתמא דתלמודא הקישא דרבי יונה מעתה אמרינן דהך הקישא ע"כ רבנן לא פליגי עליה דהא הך הקישא מוסכם בפרק הבא ע"י ובפ"ק דיבמות ולרבנן פריך א"ה אפילו נדה נמי:

הוקשו כל העריות לאחות אשה. ק' כיון דבכלל כל העריות היא אשת אב וכבר כתיב ביה לא יקח איש וכו' לא לכתוב קרא באחות אשה ונילף כל העריות מהקישא דאשת אב דלא תפסי בה קדושין. ונראה דכיון דאשת אב הוא ממיתות בית דין טפי הוה ילפינן חייבי כריתות מנדה דדמי לחייבי כריתות ולא ילפינן מהקישא חייבי כריתות מחייבי מיתות. ולמאן דמוקי בשומרת יבם לא קשיא ולא מידי דלשתוק קרא מאחות אשה דהא מאי דלקוחין לא תפסי לא כתיב בעריות כלל אלא בשומרת יבם ושומרת יבם לא הויא מהעריות כלל וכדפרישית לעיל. ואכתי יש לדקדק לשתוק קרא מאשת אב דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ונילף ליה מאחות אשה בהקישא ולמאן דמוקי בשומרת יבם איצטריך לומר דקדושין לא תפסי מטעם שומרת יבם דחייב עליה בלאו זה ולמאן דדריש לאשת אב גמורה דהוי חייבי מתות בית דין קשה ג"כ דמהקישא ילפינן ליה ולפי מה שכתבתי למעלה דלדעת התוספת לא דריש הך לא יקח בתפיסת קדושין ניחא דקרא איצטריך לומר דהוי ממזר ולא לתפיסת קדושין אבל רש"י ז"ל לא פירש כן. ונראה דאי הוה שתיק מלא יקח הייתי אומר דבאחות אשה דוקא לכתחלה לא תפסי אבל לא בדיעבד ואיצטריך קרא דוהיתה לאיש אחר לאשת אב אפילו בדיעבד וכל העריות לא הוה ילפינן מאחות אשה אלא לכתחלה דוקא לא בדיעבד להכי איצטריך קרא דלא יקח ומעתה דרשינן תרווייהו לאחות אשה חד לכתחלה וחד בדיעבד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף