עץ הדר/כד
|
< הקודם · הבא > |
הנה עיקר טעמו של הגאון בית אפרים ז"ל דיש למיזל בתר היחור מצד שהחוש מעיד שצורת הפרי הוא כמין היחור וכמש"כ רש"י (בסוטה בסוגיין). הנה מה שנוגע לענין אתרוג ולימון אין להחליט מהנסיון לגבם שום דבר, מפני שהם כ"כ קרובים זה לזה בצורתם, שאע"פ שיש בהם שינויים בכל ג' הדברים שמחייב על ידם איסור כלאים דהיינו בעליהם, במראם ובטעמם כמש"כ הרמב"ם (פ"ג דכלאים) ע"פ הירושלמי, שמבואר מדבריו שכשהשינויים הם בכל הג' אז אפי' אין השינוי גדול ג"כ הויין כלאים זה בזה, מ"מ ע"י איזה שינוי שמשתנה מעט תכונת האתרוג ומעט תכונת הלימון א"א לנו להבחין אם זה המורכב דומה יותר לאתרוג טבעי או ללימון, ע"כ אין להכריע מצד ההכרה שלנו. זולת אם נאמר דכונת הגאון בית אפרים היא שאפשר לסמוך בשעה"ד על הכלל דכן הוא המנהג בכל האילנות שהפרי נגמר בצורתו העליון, א"כ נחליט דמסתמא ה"ה גבי אתרוג. והנה כבר כתבתי שאם יש לנו ספק ראוי לנו למיזל בתר השורש כבכל ענין של יניקה, ובפ"ק דערלה בירושלמי אמרי' שורש פטור פוטר, א"כ אם נבוא להחליט ע"פ הכלל של מראה הפירות להכריע על ידו בענין אתרוג ולימון שאין היריעה ברורה מצד עצמה, צריך שיהי' הכלל כלל מוחלט דהפירות לעולם הולכים בצורתם אחר הנוף, אע"פ שאחר כל אלה כבר כתבתי לעיל שאין הצורה החיצונה ראי' גמורה לענין דין מצוה שצריך להיות ענין המכריע כח החיים והצורה הפנימית של המין שבחרה תורה למצוה, וכה"ג דד' הר"ן בענין מין במינו (נדרים נ"ב) דלרבנן הוי מין במינו מצד העצם החומרי חשוב מין בשאינו מינו מפני שהם חלוקים מצד הצורה הפנימית שזה איסור וזה היתר: מ"מ אף אם נסבול כ"ז לומר שהצורה החיצונה היא איזה הוכחה, הי' כ"ז ניתן להאמר אם הי' זה כלל גדול בכל הנטעים, אבל באמת אין זה כלל כל עיקר שהרי בירושלמי (כלאים פ"א ה"ד) אמרי' "תני נכרי שהרכיב אגוז ע"ג פרסק, אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו יחור והולך ונוטע במקום אחר, מה נפיק מנהון קידרא פריסקיא", ומפרש פ"מ, מה נפיק מביניהן, מהרכבת אגוז ע"ג אפרסק קידרא פרסקיא, כך שמו, ויש לפרש לשון קדרות ושחרות שיוצאין מהרכבה זו אפרסקים שחורים, ע"כ. עכ"פ איך שיהי' הפי' בקידרא אפרסקיא מבואר שיש להפרי שייכות לאפרסקים יותר מלאגוזים, וכאן איירי שהאגוז הוא ע"ג אפרסק, ש"מ שנמצא ג"כ שהצד התחתון גובר על דפוס הפרי, א"כ מי יאמר לן בנ"ד בהרכבת אתרוג ע"ג לימון, שאין להכריע ע"פ המראה מי הוא הגובר מפני קרבתם, שבאמת המורכבים משונים קצת בין מלימונים טבעיים בין מאתרוגים טבעיים, מי יוכל להודיע לנו שגם בזאת ההרכבה לא נמצא זה הטבע עצמו שיש באגוז שע"ג אפרסק, שהצד התחתון גובר, וה"נ י"ל דצד הלימון גובר. ועוד חשיב כמה מינים בירקות בהרכבה ופריך על כולם מה נפיק מנהון ומפרש שם חדש שאינו לא כהתחתון ולא כהעליון אלמא דליתא להאי כללא שיהי' דוקא כהתחתון א"כ אין לנו כלל בזה על מה לסמוך. ובכלל מדבעי בירושלמי על כל המינים השנויים מה נפיק מנהון, מבואר דלא הוי פשוט כלל דנפיק מה שהוא היחור העליון, אלא לפעמים יוצא דוקא מה שהוא נוטה למין התחתון, כהא דקידרא אפרסקיא, ולפעמים מה שאינו דומה לא לזה ולא לזה, כהא דתריד ודרכון נפיק מנהון כורבי לבנון, זרגון ולפת נפיק מנהון פטר פיטרא סולינין, לוזים ובוטמין מה נפיק מנהון פיסטקין, זיתין ורימון מה נפיק מנהון שיזפין, הרי שהיוצא אינו דומה כלל בשם ומסתמא ג"כ בתואר לא לתחתון ולא לעליון, ובכה"ג ודאי אין לנו למיזל בתר עליון א"כ ישנם שני צדדים שלא לילך אחר עליון שמא הוא דומה לתחתון, ושמא לא לזה ולא לזה, ונשאר רק צד אחד שמא הוא דומה לעליון, ודמי להא דאמרי' בעירובין (ה' ב') מה נפשך אי עומד נפיש נידון בעומד מרובה על הפרוץ, ואי פרוץ נפיש נדון משום לחי מאי אמרת דשוו לתרוויהו כי הדדי הוי ספק דדבריהם וספק דבריהם להקל וכתבו תוס' (שם ד"ה וספק) דבאמת מותר כה"ג אפי' בספק דאורייתא, כיון שצדדי ההיתר מרובים מצדדי האיסור, ונתנו שם טעם מיוחד למה אמר ספק דדבריהם, א"כ אפי' לקולא היינו צריכים לומר, במקום המסופק, שאין זה העליון משום שמא הוא התחתון ושמא הוא לא זה ולא זה, מה שמצינו דוגמאות מפורשות בירושלמי על שני האופנים, והצד השלישי הוא אחד כנגד שנים, וק"ו שאנו צריכים להשתמש בסברא זו עצמה, המועלת אפי' להקל, בנ"ד להחמיר: אבל א"א בשו"א להשתמש בסברא הפוכה מזו להקל ולומר שדוקא ניזל בתר צד האחד שמא הוא דומה לעליון ולהכשיר במקום שיש שני צדדים לצד הפיסול.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |