עמודי ירושלים/נזיר/ז/א

עמודי ירושלים נזיר ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אכריז ר' ינאי כו'. עיין בשירי קרבן שפי' דברי הראב"ד הלכות נזירות (פ"ה הט"ז) דכהנים בזה"ז מותרים לטמאות א"ע דאיכא איסורא דרבנן דלא כהמל"מ (פ"ג מהל' אבל) וס"ל להראב"ד דהכהנים מותרים לטמאות א"ע לצורך מצוה. ולא ידעתי כיון שפי' דברי הראב"ד לענין מלקות שס"ל שאין לוקין א"כ יש לומר דאיכא איסורא דאורייתא ולפ"ז גם לצורך מצוה אסור. ועי' בדגול מרבבה ביו"ד (סי' שע"ב) שכ"כ באמת להראב"ד דאיכא איסורא דאורייתא ואין לוקין עליו. ובשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' של"ח) כתב שמצא כן להדיא בתמים דעים (סי' רל"ו) ואינו מוכח כלל משם דכתב דאיסורא איכא יש לומר דכוונתו איסורא דרבנן ולא איסורא מן התורה וגם אם כוונתו איסורא מן התורה יש לומר דמיירי בחיבורן בשעה שמתעסק עם המת אבל בשפירש יוכל להיות דרבנן וצ"ע בזה:

מהו שיטמא לנשיאת כפים כו'. הקשה הפני משה דאמאי לא פשיט ממשנה דאלו מציאות (ל"ב א') דאם היתה האבידה בבית הקברות אל יטמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והכי נמי כן ע"ש ויש לומר דהירושלמי סובר דליכא רק ל"ת ולא עשה והא דלא דחיה היינו משום דלא הוי בעידנא וכמ"ש כה"ג ה"ה פי"א מהל' גזילה אמנם מדברי הרשב"א שבשיטה מקובצת לב"מ (דף ל' ע"א) מבואר שסבירא ליה להירושלמי דאיכא עשה ול"ת יע"ש:

תני הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה. בש"ק הביא הש"ס סוטה דף מ' דאמרינן אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן שמא נפסקת לו רצועה בסנדלו ויתיר למקטרי' וחבריו מברכין ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא והקשה הש"ק דמשמע דהיכא דליכא למיחש לזה כגון שבניו נושאין כפיהן שרי ואמאי לא אמרו הטעם שמא יתעכב מן המצוה וא"ל דהכא שאני שהרבה עומדים שם לזכות במצוה זו כדתנן נושאי המטה וחלופיהן כו' וכשמתעכב אזדא ליה מצוותו משא"כ בכהן ימתינו עליו דאם כן איך יאמרו שהוא בן גרושה כיון דממתינן עליו עכ"ד. והנה מה שהבין השירי קרבן הפי' היינו שהוא יתעכב ולא יעשה המצוה במחכ"ת לא כן הוא ונעלם ממנו דברי הכ"מ הלכות אבל (פ"ד ה"ג) שעל מה שהביא הר"מ דין זה מהירושלמי (ומהנר מערבי נעלמו דברי הר"מ הללו ולא ציין להר"מ רק להש"ע) כתב הכ"מ וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא בזמנם שהיו להם אנשים מיוחדים לשאת את המטה אבל האידנא שאין לנו כתפים מיוחדים אלא הכל מסייעים לישא לית לן בה ומיהו מדיהיב טעמא דנמצא מתעכב מן המצוה משמע דאף לדידן נמי אבל מתוך שלא נהגו להקפיד בכך נראה כלשון הראשון עכ"ל. וכ"ה בש"ע יו"ד (סי' שנ"ח ס"ג) במקום שיש כתפים מיוחדים לשאת את המטה אסור בנעילת הסנדל כו'. וכן ראיתי בחי' הר"ד ערמא"ה בהלכות אבל שכת ירושלמי הכתפים כו' ופירושו הם היו מיועדים לכך כו' ולפיכך חיישינן כו' אבל עתה אם לא ישא זה ישא זה עכ"ל. הנה מבואר אדרבה להיפוך ממ"ש השירי קרבן דהטעם משום שהרבה עומדים לזכות במצוה כו' דאדרבה אין החששא משום שמא יתבטל הוא מן המצוה רק שמא יתבטל המצוה לגמרי ואם כן יש לומר דלהכי אמרו בש"ס סוטה וחבריו מברכין כו' דאם כן לא יתבטל המצוה ולמאי דהוא יתבטל מן המצוה לא חיישינן וא"ש. אולם יש לעיין מדוע לא ניחוש באמת שמא יתבטל מן המצוה ומה דלא חיישינן כאן בירושלמי אין ראיה דזה אין מצוה חיוביות עליו משא"כ בנשיאת כפים דהוא חובה. ומצאתי בטורי אבן ר"ה (ל"א ב') שהניח בקושיא דאמאי לא אמר הטעם דעובר על י' עשה ולמה אמר הטעם משום בן גרושה ויש לעיין בזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף