עזר לעזרא/לד
|
< הקודם · הבא > |
הלכה כדברי המקל באבל אין לומר כן נגד מה שפסק מרן ז"ל. עיין במחב"ר או"ח סי' תקמ"ח אות בו"ג. והבי"ד ה' עושה שלום מערכת ה"א. גם שם הביא בשם המחב"ר ז"ל שם דאם נוהגים העולם בהפך פוק חזי מאי עמא דבר ולא אמרי' הלכה כדברי המקל ע"ש. ועיניך תראינה בהמחב"ר שם דציין על ס' דב"מ חיו"ד סי' פ"ט דאין לומר הלכה וכו' נגד מה שפסק מרן ז"ל. ועיני ראו בד"מ שם דיש לדייק בדבריו שכתב אע"ג די"א דאמרי' בליל ז' מקצת הלילה ככולה מ"מ אנן לא קי"ל הכי אלא כפסק מרן ז"ל אע"ג דהלכה כדברי המקל באבל בדין זה כבר קיבלנו פה הוראתו דהא קחזינן בזמן העומר וכו' ועוד וכו' אלא ודאי דקיבלנו בזה דלא אמרי' מקצת הלילה ככולה וכו' ע"ש. דנר' מדבריו אלו דלאו משום דלא אמרי' הלכה כדברי המקל באבל נגד פסק מרן ז"ל. אלא משום דהם כבר נוהגים בדבר זה כמרן ז"ל דס"ל דאין אומרים מקצת הלילה ככולה דמעשיהם הם מורין כן. ולאו מילת' פסיקת' הוא דאין לומר נגד מרן ז"ל כאשר כן מדוייק בדבריו למעיין בדבריו שם.
ברם בתשובת מוהרימ"ץ ז"ל בסופו די"ב שהביאה שם ס"ל הכי דשם במוהריט"ץ האריך בראיות להוכיח דמקצת הלילה ככולה ושכיוין לדעת הרמב"ן ז"ל[1] וקי"ל הלכה כדברי המקל באבל וסיים ומ"מ אין להקל במה שכבר הורה זקן גדול בדור שלפנינו ז"ל עכ"ד. דשם מבואר דאין לומר להקל נגד מרן בש"ע כנז"ל. והמחב"ר ז"ל תפס בלשונו דאין לומר הלכה וכו' נגד מה שפסק מרן ז"ל כדברי מוהריט"ץ ז"ל. וכ"כ ביעיר אוזן עי"ש. וכן יש לומר גבי דין שאמרו הלכ' כדברי המקל בעירוב וא"כ כיון דמצאנו דמרן ז"ל פסק בש"ע סי' שפ"ז פסק[2] דצריך לערב בחצירות ואין לסמוך על שתופי מבואות יעו"ש. וגם אנו נוהגים לערב בחצירות הגם שמשתתפין במבואות בפת בעי לערב בחצרות ואין סומכין על השיתוף. א"כ לדידן לגבי הכלים ששבתו בחצר מותר לטלטלם מחצר זו לחצר אחרת או לגג או לקרפף אפי' הם של בעלים הרבה ולא עירבו יחד כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' שע"ב סעיף א' ולא חיישינן שמא יטלטל גם כלים ששבתו בבית לחצר אחרת או לגג וקרפף ע"ש. ולגבי הכלים ששבתו בבתים אין מותר לטלטלם מחצר לחצר אחרת עד שיערבו השתי חצרות יחד ודי בעירוב שעשו כבר שיוליכנו ויתננו באחד מבתי החצר השניה וכמ"ש מרן בש"ע שם בסעיף ג', ואין יכולין לערב השתי חצרות יחד כדי להתיר לטלטל הכלים ששבתו בבית לחצר השניה כ"א עד שיהא פתח ביניהם או חלון שיש בו ד"ט על ד"ט ויהיה קצתו בתוך י"ט הנמוכה לארץ כמ"ש מרן שם בסעיף ד'. וכ' המג"א ז"ל והבי"ד הבאה"ט בסק"א דאם אין ביניהם חלון אף שנשתתפו במבוי אסורים לטלטל דרך חור ואף בחצרות ובתים שלנו הדין כן ע"ש. ובמחצ"ה ביאר דבריו דסבר דאף לס' מור"ם ז"ל בסי' שפ"ז דס"ל דסומכים אשיתוף במקום עירוב בכאן דליכא חלון או פתח כשיעור הראוי דאי אפשר לערב יחד אין מועיל לסמוך אשיתוף דדוקא במקום שאפשר לערבם יחד כגון דאיכא חלון וכו' אזי סמכינן אשיתוף משא"כ היכא דא"א לערבם יחד לא סמכי' אשיתוף ושהרב אבן העוזר פליג עליו וס"ל דגם בזה סמכי' אשתוף ומותר לטלטל דרך חור שביניהם מ"ש. וכ"ז פלוגתייהו דהמג"א וה' אבן העוזר ז"ל היא כלפי סברת מור"ם ז"ל דסבר דסומכים אשיתוף במקום עירוב ושכן נוהגים במקומו כמ"ש בסי' שפ"ז אבל לדידן דאזלינן בתריה דמרן דלא סמכי' אשתוף במקו"ע והגם דהשיתוף בפת עכ"ז נהגינן לערב אין מותר לטלטל כלים ששבתו בבית בחצר זו לחצר אחרת כ"א עד שיהיה חלון או פתח ביניהם כשיעור הנ"ל. ואין לומר בזה הלכה כדברי המקל בעירוב מאחר דאנו קבלנו הוראות מרן ז"ל וס"ל דלא סמכי' אשתוף במקום עירוב לא אמרי' כן נגד פסק מרן ז"ל. ומה גם דאנו נוהגים כמ"ד דאף בשיתוף בפת בעי ערובי בחצרות. א"כ אין לומר תו הלכה כדברי המקל בעירוב ועיין בס' יד אפרים בסי' שע"ב במה שכתב על המג"א בס"ק וא"ו שכעת לא יכולתי לעמוד היטב בהבנת דבריו יעו"ש. שוב ראיתי שדבריו נכונים.
אחר זמן רב ראיתי בס' שדי חמד במער' אבילות בד' י"ז סוע"ב דכתב בכללא דהל' כדברי המיקל באבל כלל זה שריר וקיים גם במח' הפוס' ואף נגד מרן ז"ל ע"ש ותמהתי עליו דכל רז לא אניס ליה איך כתב בפשיטות ולא זכר לדברי הרבנים הנ"ל דלא אמרינן כלל זה נגד פסק מרן ז"ל וצ"ע.
ועיין במערכת הנ"ל אות י"ג דכתב במקום מנהג לא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל עיין במכתב לחזקיהו בח' התשו' סי' י"א ועי"ש בד' נ"ו ע"ג ע"כ. וס' הנז' אמ"א.
אחר זמן ראיתי בס' זכור לאברהם ס"ג בחיו"ד הלכות אבל אות ר' שהאריך בד"ה רגל וכו' להביא סברת האומרים במקום מנהג לא אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל וגם לא אמרי' הלכה כמקל נגד מרן אבל בעלמא אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל אפי' יחיד נגד רבים. וכמעט שעברתי בדב"ק בדרך העברה ראיתי דבמעט דברים כיונתי לדעתו ז"ל כיעו"ש. ועיין ג"כ בס' שדי חמד כללים במער' ה"א אות ד' הלכ' כדברי המב"ע[3] דהביא דזה נאמר גם בפוס'. ושם באותה מער' אות מ'. יו"ד. מ"א. קי"ד. קי"ח. דהאריך בכלל זה עש"ב.
וכפי האמור לעיל דלא אמרינן הלכה כדברי המ"ב נגד דברי מרן ז"ל. גם בדין חתן שהכין צרכי חופתו ומת אביו של חתן וכו' או אמה של כלה וכו' דנוהג ז' ימי המשתה ואח"כ נוהג ז' ימי אבילות. ולענין ל' אינו מונה אלא מז' ימי אבילות ואילך כן פסק מרן ז"ל בש"ע יו"ד סי' שמ"ב ע"ש. הגם דמצאנו ראינו דהראב"ד ז"ל בהגהו' פליג על הרמב"ם ז"ל וס"ל דז' ימי המשתה עולים לו לחשבון ל' יום ומן הראוי לומר דהלכה כדברי המקל באבל ויהיו עולים לו ז' ימי המשתה לל' יום כס' הראב"ד ז"ל. מ"מ מאחר דמרן ז"ל פסק בש"ע כס' הרמב"ם והרא"ש ז"ל דאינו מונה ל' יום אלא מז' ימי אבלות ואילך תו לא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל נגד דעת מרן ז"ל וכאמור לעיל.
ואני בעניי נראה לי להביא כדמות ראיה לומר דאמרינן הלכה כדברי המקל בעירוב אף שהיא נגד מרן שקבלנו הוראותיו. שהרי גם הרמב"ם ז"ל קיבלנו הוראותיו בערי א"י וכו' כמ"ש מוהרשד"ם ז"ל בח' בידוע עד שנחלקו האח' ז"ל אי יכול לומר קי"ל כמותו כשהוא פוסק דינו נגד פסק מרן ז"ל עיין באורח משפט בדיני קי"ל על סי' כ"ה ובסה"ק שערי עזרא הבאתי דבריהם יעו"ש. וחזי הוית בס' אבק"ר סי' ע"ז בפסק כמהר"י ן' מרן ז"ל בדין שכירות העיר מהשר כדי לטלטל בשבת וכו' דהצריך בזה להביא סברת הפוס' אם יכולים לשכור מהשר וכו' ובדף ל"א ע"ד כתב וז"ל הכלל העולה שמאחר שהמלך יש לו רשות להשתמש אעפ"י שאין יכולין לסלקם יכולין לקחת רשות ממנו שהרי ג' חו"ר אמרו כן הרשב"א ומ"מ והריב"ש ולא עוד אלא אפי' הטור והר"מ וס"י יודו בזה. ועוד אפי' הונח שאינם מודים הטור והר"מ בזה והם חולקים הלכה כדברי המקל בעירוב כדאמרי' במס' עירובין וכו' ע"ש. ואביו מרן ז"ל בשי'[4] מ"ח נראה שמסכים עמו וחיזק דבריו מצד אחר ג"כ ע"ש. הרי דאפי' נגד הרמב"ם שקיבלנו הוראותיו אמרי' זה הכלל הלכה כדהמ"ב. כן אנו נאמר נגד מרן שקבלנו הוראותיו אמרי' זה הכלל הכדהמ"ב.
שוב ראיתי בספר ארץ חיים לכמוהר"ח סתהון ז"ל הנד"מ בחיו"ד על סי' שס"ט דכתב הגם דקי"ל הלכה כדברי המיקל באבל גם בפלוגתא דפוס' וכמ"ש מרן ז"ל בב"י סי' שמ"ח וכו' מ"מ בנ"ד כתב החיד"א ז"ל במחב"ר או"ח סי' תקמ"ח דבגלילות ארץ הצבי ומצרים וטורקייא פשט המנהג בשמ"ע אינו עולה אלא ליום אחד ושאין לומר בזה הלכה כדברי המקל באבל דכיון שכך נהגו תולין לדון כהמיקל וכו' ותו דהכא נראה כן דעת מרן ז"ל וכו' ובדבר שידענו דדעת מרן ז"ל הכי הוא אין לומר הלכה כדברי המיקל מאחר דקבלנו הוראותיו. וזה דלא כהשו"ג סי' ק"א סקי"ז ובשאר דוכתי דס"ל דגם נגד פסק מרן אמרי' הלכה כדברי המיקל באבל. וכ"ש בדיני קריעה ואנינות דאזלינן דוקא בתר הוראות מרן ז"ל דמעיקרא לא אתמר בדיני קריעה כלל זה דהלכה כדהמ"ק באבל כדאיתא להדייא במו"ק הכ"ו אהך כללא גופיה דאבילות לחוד וקריעה לחוד ודין קריע' הוא כשאר מילתא דרבנן וכמ"ש מרן בב"י סי' ש"מ. ומה גם בדיני אנינות דלא נאמר כלל זה וכמ"ש מרן בב"י ריש סי' שמ"א וכו' אכן היכא דכבר הוקבע המנהג מקדם היפך פסק מרן ז"ל אזלינן בתר המנהג ע"ש.
ועיין בסה"ק שערי עזרא חיו"ד סי' כ"ה בדף ס"ד ע"ד שהבאתי שם מענין זה של הלכה כדברי המיקל באבל ע"ש.[5]
- ↑ אכן עי' ברא"ש [מו"ק פ"ג סי' ל'] דנסתפק בזה וז"ל כתוב בתוספות ריב"ם וז"ל מספקא לרבי הא דאמרינן מקצת היום ככולו אי אמרינן נמי מקצת לילה ככולו או דוקא יום בעינן ונ"מ אם באת לו שמועה רחוקה בלילה וישב מקצת לילה אם מותר לרחוץ בלילה ולבסוף כתב משום דבלילה לא מוכחא מלתא שהרי דרך בני אדם לחלוץ מנעליהם בלילה ורשב"ם כתב נוהגים העם לישב מקצת יום שביעי ולא בלילה ומה שיושבין מקצת לילה באבילתו אינן מחשיבין אותו אלא ביום ולא ידענא טעמא מאי וכו' עכ"ל וע"ע בפתחי תשובה (יו"ד סי' ש"פ ס"ג) ובשו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק יו"ד סי' רכ"א). הערת המלבה"ד.
- ↑ תיבת פסק לכאו' מיותרת. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל המ"ב. הערת המלבה"ד.
- ↑ צ"ל בסי'. הערת המלבה"ד.
- ↑ וע"ע בשו"ת שואל ונשאל ח"ה סי' קל"ד דדן בזה ובשו"ת אביר יעקב למהר"י ענתבי בסי' כ"א. הערת המלבה"ד.