ספר המקנה/קידושין/עב/א

ספר המקנה קידושין עב א

דף ע"ב ע"א

רש"י ד"ה וכולן לפסול וכו'. וכתב מהרש"א ז"ל לפי פירש"י ז"ל ביבמות ניחא טפי דמ"מ איכא ממזרות בהן לא נזהרו לישא זה אחותו או בתו ע"ש ולענ"ד נראה דלא דמי להתם כלל דהתם מיירי לענין נכרי שקדש בזמן הזה דחיישינן דשמא מיו"ד השבטים הוא והיינו שנתערבו בין הנכרים קצת מישראל והולידו בין הנכרים ונשארו בהם וחיישינן לנכרי שבהם שמא הוא בא מישראל ולפי הס"ד שם הולדות הם ישראל וחיישינן שאותו שקידש הוא מהם אלא כיון דהוי קשה לרש"י ז"ל לשון ר"י דקאמר וכולן לפסול דלמה הם נקראים פסולין לכך פי' רש"י שנושא בתו או אחותו ר"ל אותן שנתערבו בין הנכרים נהגו דין נכרים שאין מקפידן על העריות וכל זה לפי הס"ד שם אבל לפי המסקנא שם אותן ישראל שנתערבו בין הנכרים וולדיהם מן הנכרים גוים גמורים הם ובנות ישראל שנתערבו בין הנכרים אמר שם דגמירא דבנתו דההי' דרא איצטרוי איצטרי' ונעשו עקרות וע"כ הוא דקאמר ר"י וכולן וכולן לפסול היינו משום דכמו כן להיפוך שנתערבו נכרי בתוך ישראל והולידו מהם ונשארו בדת ישראל א"כ אין חשש פסול אלא שהם פגומים אבל אין לחוש בישראל שנשאו בת או אחותו דכיון שנהגו בדת ישראל מה"ת נימא שלא נהגו בדת ישראל לזהר בעריות ואפי' אם נתערבו ג"כ נכריות מ"מ הולדות מהם הם ככרים אבל אין שייך לשון פסול בהם דלשון פסול משמע ישראל פסולים. ונראה לי הא דנדחק רש"י ז"ל ופירש אפי' אליבא דמ"ד ככרי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר משום דלפמ"ש התוס' ביבמות דף י"ו ע"ב בד"ה קסבר וכו' דפליגי אמוראין אליבא דר' יוחנן בהכי אי ס"ל לר"י דהולד כשר או דהולד ממזר ע"ש.

והנה לפירש"י צ"ל דהא דקאמר לעיל דיחוסא דבבל היה משום דלא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקי' לא לענין פסולי קהל לבד קאמר אלא אף לענין שלא יהי' פסולין אף לכהונה מחשש דשמא ישא הכהנים מהם דאל"ה מאי מקשה הכא אהא דאמר הרי היה כגולה ליוחסים אע"כ דטיהרו אותם שהיה מיוחסים אפי' לכהונה וכן משמע קצת מהא דאמר לקמן ע"ב מישן לא חשו לא משום עבדות וכו' אלא שהכהנים שבהם לא הקפידו על הגרושת משמע דמושכני דקאמר בתחיל' דהרי הי' כגולה ליוחסים היינו אפי' לענין כהונה וק"ל:

והנה לכאורה משמע לפי מה שפי' רש"י ז"ל ביבמות דף ט"ו ע"ב אהא דמקשה הש"ס והא כל דפריש מרובה פריש ומשני בדוכתא דקבועי דכל קבוע כמחצה על מחצה משמע דלא חיישינן שיהי' התערובות רוב וכמו שכתב התוספת שם אלא משום איסור קבוע אבל הפורש משם למדינה אחרת לא חיישינן דשמא הם מאותן שנתערבו ולפ"ז הא דאמר ר"י יכולין לפסול היינו לישא אשה שם ולדור שם במקום קביעותא אבל לישא אשה שבא משם לכאן אין בו איסור משום כל דפריש מרובה פריש וצ"ל דאפ"ה פליג אדרב משום דרב אמר הרי הי' כגולה ליוחסין דטהרו אותם עזרא ואפילו לישא שם אשה ולדור שם בעקום קבועה אך הא דקאמר לעיל לא תציתו לי' אף על גב דוודאי לא רצה רב איקא ליבמה ולדור שם הא אמרינן בסוף כתובות דף קי"א דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות רבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו אפילו מפומבדיתא לבי כובו וכו' כדאיתא שם דאפילו כדי לקיים מצות יבום אסור לצאת ואם כן אפי' אי נימא דשוט משוט הוי כגולה ליוחסים היינו לענין יוחסין אבל לצאת לשם וודאי אסור כדקאמר לעיל מחלוקת לענין יוחסי' אבל לענין גיטין וכו' אע"כ שתבא יבמתו לכאן אם כן נימא כל דפריש מרובא פריש ומותרת לו אפילו לרבי יוחנן וא"ל דהא דאמר שם כל דפריש מרובא פריש היינו בשעה שקידשה אבל לדור עמה לא אמרינן כל דפריש משום דאשה הדרא לניחותי' ז"א אפילו בכה"ג אמרינן כל דפריש כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות דף ט"ו ע"ש וצ"ל דאפ"ה קאמר לא תציתו ליה משום דניחא לי' טפי מיחוסא דבבל ויותר נראה לענין יוחסין החמירו ולא אמרינן כל דפריש אפילו במקום רוב ובעינן תרי רובא כדאיתא בכתובות שם ולקמן דף ע"ג גבי שתוקי משום דמעלה עשו ביוחסין וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף