מראי מקומות/יורה דעה/רעה

מראי מקומות יורה דעה רעה

פרשה סדורה

הב"י בסעיף ב, כתב שסדורה חשיבא כסתומה, ואח"כ התקשה בדברי הטור וכתב ושמא רבינו סבור דסדורה ענין בפני עצמו הוא ואינה לא פתוחה ולא סתומה, ע"כ, ואיכא למידק דהא הרא"ש בהל' ס"ת סי' יג, כתב שפירוש סתומה היינו שהרווח שבין הפרשיות סתום בכתב מב' ראשי השיטה, ואם פתוח מאחד מראשי השיטה הויא פתוחה, וזהו לשון פתוחה וסתומה, ע"כ, וא"כ לפי"ז האי סדורה שפתוחה הרבה גם בסוף השיטה וגם בתחילת השיטה, ודאי דחשיבא כפתוחה דאין לך פתוחה גדולה מזו, ולא מסתבר לומר דסדורה תחשב כסתומה אע"ג דהיא דומה לפתוחה, דהא לפי' הרא"ש הנ"ל נראה דמהות פרשה סתומה הוא שאין הפרשיות מחולקות זה מזה הרבה אלא כעין שתיים שהם אחד, משא"כ בפתוחה דהוי כאילו ב' הפרשיות מופרדות זה מזה לגמרי, וא"כ כ"ש שבסדורה הם מופלגות זה מזה וא"כ כיצד נחשבה לסתומה, ומחמת קושיה זו היה מוכרח הטור דס"ל כאבוה לפרש שסדורה ענין בפני עצמו הוא, ומה ספק היה לב"י לומר בשיטת הטור שסדורה כסתומה, ועוד יש להוסיף דתוס' במנחות לב. ד"ה והאידנא, והרא"ש בהל' מזוזה סי' ה, הביאו מהירושלמי דפתוחה מראשה ומסופה היינו סתומה, ותמהו דאי פתוחה מחד גיסא היינו פתוחה כ"ש פתוחה מתרי גיסי וא"כ כיצד היא נחשבת לסתומה, ודחקו בפירוש הירושלמי, ולכאו' לק"מ דלוקמוה כגון שמתחיל בשיטה השניה ממקום החלק והיינו סדורה דחשיבא כסתומה, אלא ודאי דס"ל לתוס' ולרא"ש כמו שכתבתי דלפי סברתם ודאי דחשיבא בכה"ג פתוחה, וא"כ ע"כ דסדורה הוא ענין בפני עצמו, ודברי הב"י בזה צ"ע.

שירת הים

הב"י בסעיף ד-ה, הביא את דין כתיבת שירת הים, ויש להעיר דרש"י במגילה טז:, כתב דאריח ע"ג לבינה, היינו דאריח הוא הכתב ולבינה הוא החלק שהוא כפליים מן הכתב, ומדברי הטור נראה דאין צריך להניח חלק כפליים מהכתב, והב"י באו"ח בסי' תרצא,ג, הזכיר לדברי רש"י אלו.

כמה שיטין יש לעשות

הטור והב"י והרמ"א בסעיף ו, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהאשכול בהל' ס"ת ד"ה וששאלתם (נז:), הביא להלכה תשובה שכתוב בה שנהגו החכמים והסופרים לעשות מ"ב שיטין, מ' כנגד מ' יום שניתנה בהם תורה וב' כנגד הלוחות, ע"כ, וציינו שתשובה זו נמצאת בתשוה"ג ליק סי' ד' בשם רב האי.

כתב החסר מלא

הטור בסוף הסימן הביא מהרמב"ם שפסול, וכ"כ הרא"ש בהל' ס"ת סי' יז, אולם רבינו יהונתן בהל' ס"ת יב ד"ה לית לן, כתב דכשר דכל יתר כנטול דמי, והביא דבריו הב"ח בסו"ס רעט, וקרא לו נימוק"י, וכתב עליו דליתא לדבריו מהא דאמרי' בעירובין יג., ובסוטה כ., שאם אתה מחסר או מייתר אות אחת אתה מחריב את כל העולם כולו, ע"כ, ותימה גדולה כיצד דחה הב"ח את דבריו מהגמ' הנ"ל, נגד רש"י ותוס' בעירובין ותוס' שאנץ בסוטה שם, שפירשו דהאי מחסר אות אחת היינו כגון וה' אלהים אמת, שאם יחסר הא' מתיבת אמת יחריב העולם, וכה"ג פירשו את מייתר אות אחת, והב"ח מפרשו לענין ס"ת פסול, ודוחה בזה את דברי רבינו יהונתן, ועוד שלשון מחריב את כל העולם כולו, משמע כפירוש הראשונים, ודברי הב"ח צע"ג.

כיצד כותבים פסוק הלה' תגמלו זאת

האשכול בהל' ס"ת ד"ה ואם (סג.), הביא מהירושלמי שאות ה' של פסוק הלה' תגמלו זאת, צריך לכתבה למטה מארכובותיו של ל', ע"כ, וציינו שהירושלמי כתב דהוא כמו הא לה' תגמלו, וכן הגהות מימון בהל' ס"ת ח אות ט, הביא מהירושלמי כדברי האשכול, והביא עוד כעי"ז ממסכת סופרים שאות ה' צריכה להיות פשוטה יותר מכל ה' כיון שהיא כמו תיבה בפני עצמה, ע"כ, דהיינו דכיון שאות ה' משמשת כתיבה בפני עצמה היא צריכה להיות משונה מכתב התיבה כדי להבדילה מהתיבה, ועל כן הצריך הירושלמי שתהא קטנה ויהא גגה נמוך מגג הל', ומחמת כן הצריכו גם במסכת סופרים שתהא משונה, אמנם צ"ב מה הכוונה שתהא פשוטה יותר מכל ה', ומ"מ נראה דהשינוי של אות ה' לפי מסכת סופרים שונה מהשינוי לפי הירושלמי, ועי' במה שהבאתי בכללי פסיקה בכללי יסוד, דהירושלמי הוא עיקר כנגד מסכת סופרים.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף