מראי מקומות/חושן משפט/א
|
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
אעריכה
אש ובור
הפוסקים נחלקו אם דנים נזקי אש ובור בזמן הזה או לא.
בהגהות אשר"י (ב"ק פ"ח סימן ב) כתב בשם מהרי"ח שמספקא ליה אם גובים בבבל נזקי אש ובור.
אמנם דעת המרדכי (ב"ק סימן פ), וכן כתב הגהות אשרי (שם) בשם אבי העזרי, שדנים דיני אש ובור בזמן הזה, וכן כתב הקצות החושן (סימן א סק"ב) בדעת התוס' (ב"ק יד:), וכ"כ הפתחי תשובה (חו"מ סימן א סק"ב) שנראה כן מדברי הטור (סימן תי), השולחן ערוך (שם), ספר החינוך (מצוה נג ונו).
הש"ך (חו"מ סימן א סק"ג) כתב בשם המהרש"ל (יש"ש ב"ק פ"ח ס"ה) שאין דנים נזקי אש ובור. וטעמו מכח ספקו של מהרי"ח שהביא הגהות אשר"י ומשום כך פסק היש"ש דעבדינן קולא לנתבע.
אמנם שאר פוסקים פסקו שאף בזמן הזה דנים בנזקי אש ובור. וכן הסיקו להלכה השבות יעקב (ח"א סימן קלו ובספרו משפטי יעקב[השלם מקור]), הקצות החושן (סימן א סק"ב), השער משפט (שם) והפתחי תשובה (שם) וכתב שם שכן משמע גם משו"ת פני יהושע (ח"ב סימן קו). וע"ע שו"ת חות יאיר (סימן קסט) שדן בבמעשה שבא לפניו בדיני אש.
דעריכה
דין עדים זוממים
כתב הרמ"א : עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון על פיהם ואי אפשר למיהדר, דנין אותן ומחייבין אותן לשלם.
ובביאור דברי הרמ"א נחלקו הפוסקים:
הסמ"ע (סקט"ז) כתב שדעת הרמ"א לפסוק כדעת רבי עקיבא (ב"ק ה.) שחיוב עדים זוממים הוא קנס, ולכן במקום שלא הוציאו ממון על פיהם אין דנים אותם. ולפי זה במקום שהוציאו ממון על פיהם דנים אותם מדין מזיק בגרמי ולא מדין עדים זוממים. וכן מבואר בדברי הרש"ש (שם ד:).
ובביאור הגר"א (סקכ"א) ביאר, שהרמ"א פסק כדעת חכמים שעדים זוממים חיובם משום ממון. ולפי זה הטעם שאין דנים אותם במקום שלא הוציאו ממון על פיהם, הוא משום שאין בו חסרון כיס.