מראה הפנים/שביעית/י/א

מראה הפנים שביעית י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השביעית משמטת את המלוה. מפני שאנו למדין מן ההלכה אנו עושין אותו. וכן א"ר יוחנן בבבלי (גיטין דף ל"ז) וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ט בהל' ו כר' יוחנן דהורה הלכה למעשה ואפי' אם כתוב בו אחריות נכסים בפירוש כדאמר התם בהאי עובדא דהוה כתיב ביה אחריות נכסים וא"ר יוחנן משמט ובסיים לו שדה בהלואתו פסק הוא ז"ל דאינו משמט וכתניא אידך דמייתי התם והרמב"ן ז"ל טען על זה ומביאו הכ"מ דהא האי תנא ס"ל בכל שטר שיש בו אחריות נכסים שאינו משמט ואידחי ליה וכו' אבל דעת הרמב"ם מכיון דמהאי תלמודא סייעתא להאי תנא דקאמר רב בהדיא ייחד לו קרקע אינו משמט ומה שהקשה עוד הרמב"ן מהאי דאמרינן פ' איזהו נשך (דף סז) האי משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתה וכ"ש סיים. האמת דהרמב"ם פסק כן במשכנתא בפ"ז מהל' מלוה בהלכה ד' דשביעית משמטתה ומה שהביא הכ"מ בשם בעל התרומות לתרץ זה דמסתברא דהאי ברייתא סיים לו שדה מיירי באתרא דלא מסלקי אם כך הוא דעת הרמב"ם היה לו לבאר בהדיא כן אלא דנראה לדעת הרמב"ם דזהו טעמו ובהאי סברא גופיה דהרמב"ן דהיה פשוט לו כ"כ דאם משמטת משכנתא באתרא דמסלקי מכ"ש בסיים בזה לא הוה ניחא ליה להרמב"ם לומר כן אלא דשאני אפותיקי ממשכנתא דהתם כיון דיכול לסלקו בכל שעה שירצה לא הוי כגבוי והשביעית משמטתה ולא דמי למשכון דמטלטלין דתפיס ליה בידיה כדכתבו רש"י והתוס' שם אבל הכא מכיון דייחד לו הקרקע לגבות ממנה אפי' באפותיקי סתם כגבוי הוי דכל זמן שאינו מגבה אותו משאר נכסים הויא אותה השדה כגבוי אצלו ואינו משמט וא"צ לדחוק ולאוקמי באפותיקי מפורש במה שרצה שם הרמב"ן ודחה דלאו מילתא היא דאפ"ה משמט וכו' אלא פשוט הוא דדעת הרמב"ם דאפי' באפותיקי סתם טפי עדיפ' ממשכנתא דמסלקי ולפיכך סתם דבריו בזה:

דמשעבד שדה לאשתו והלך ומכרה וכו'. בתוספתא דכתובות סוף פרק י"א תני העושה שדהו אפותיקי לכתובת אשתו ושטפה נהר גובה משאר נכסים אם אמר לה לא יהא לך פרעון אלא מזו אינה גובה משאר נכסים. ומייתי לה בבבלי פ' השולח (דף מא) ופסקה הרמב"ם בפ' י"ח מהל' מלוה הלכה ג' ובודאי לענין הגבייה נלמד מהאי בריית' גם במכרה וכדמחלק נמי בין אפותיקי סתם לבין אפותיקי מפורש אלא דבדין המכר גופיה אם הוי מכורה או לא וכשמכרה לשעה פליגי לקמן בהא ועיין בד"ה תני הכותב שדה אפותיקי וכו' דלקמן:

מצוין הן בעלי זרוע ליפול. בישראל קאמר והכי תני לה בהדיא בתוספתא דנדרים ומייתי לה האי תלמודא בפ"ג דנדרים בהלכה ד' תני תולין בגוים ובמלכות אבל לא בישראל ומפרש לה התם שבעלי זרוע מצוין ליפול דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמיתא וע"ש. תני הכותב שדה אפותיקי לאשה ולב"ח ומכרה וכו'. ברייתא זו כלשונה הובאה בהאי תלמודא ביבמות פרק אלמנה לכה"ג בהלכה א' ומסיים שם רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלתה על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים ומסיק התם דכשמכרן לשעה אינון קיימין אבל בשמכרן לעולם ד"ה אינה מכורה וכדפרישית שם בפנים וכך פסק הרמב"ם בפי"ח ממלוה בהלכה ד' וכתב הראב"ד עליו לא הבחין ולא הבין דרך הירושלמי שמצא על זאת המימרא. והבאתי זה במראה שם ד"ה דר' יוחנן כרשב"ג וכו' וכתוב שם ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל שפי' כדעת המפרשים שמביא הר"ן בפ' השולח וכי' וכל זה ט"ס הוא וצ"ל לדעת הראב"ד וכן נחסר הרבה דברים שם וזה בא ע"י שמסרתי הכל ליד המגיה שלי וסמכתי עליו ונשמטו ונאבדו כמה וכמה ממנו ולפעמים כתב מדעתו מה שרצה שהרי מבואר הוא שזהו כוונת הראב"ד להשיג עליו דהירושלמי לא קאי אלא אנכסי צאן ברזל דלעיל שם וזהו דעת המפרשים שלא פירשו כפי' הרמב"ם והביאם הה"מ שם וז"ל ובאמת כל המפרשים אותו פירשוהו או בעבדי צאן ברזל הנזכרים בריש הירושלמי או בדין אפותיקי של אשה ודברי רבינו צ"ע עכ"ל ור"ל דמנ"ל לפרש דגם בב"ח הדין כן וכך נראה לכאורה שם דהא דמסיק הוי כשמכרן לשעה אינון קיימין וכו' אדלעיל קאי ואפלוגתא דר"י ור"א שם והדרך הנכון מה שנראה ליישב לדעת הרמב"ם זה הוא דמסוגיא דהכא הוא נלמד כדעתו וכפירושו דאין חילוק להא דמסיק התם דדוקא בשמכר לשעה מיירי בין אשה בין ב"ח באפותיקי סתם דלשעה הוא מכורה אבל לא בשמכר ממכר עולם וזהו מבואר בהדיא כאן בפלוגתא דר' אחא ור' יוסי דלעיל מהאי ברייתא דקאמר המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה וכו' וע"כ דא"א לפרש בענין אחר אלא כדפרישית בפנים דה"ק דאם מכורה לשעה היא הוי מכר עד שעת הטירפא והיינו דשייך ג"כ פלוגתא דר' יוסי עלה דס"ל דמכיון שלא מכר לו אלא לשעה לא סמכה דעתיה דהלוקח שהרי בודאי יטרוף הב"ח אותה כדמסיק דלא פליג אלא באפותיקי מפורש והלכך לא הוי מכר כלל לר' יוסי וכדקאמר חייליה דר' יוסי משום שהשדה אינו מצוי להבריחה ויבא הב"ח ויטרפנה דאין לפרש דלעולם במכר אותה ממכר עולם מיירי ופליגי אם מיהת מכורה לשעה היא או לא חדא דלא מסתברא דליפלוג ר' יוסי בממכר עולם ועוד דאף דתאמר כן דר' יוסי פליג בממכר עולם וס"ל דאף לשעה אינה מכורה ומשום דאפותיקי מפורש הוא כדמסיק ולא סמכה דעתיה דהלוקח א"כ ניחא הוי לענין פלוגתייהו אלא דהא הוי קשיא דאי הכי מאי האי דפריך לר' יוסי הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע וכלומר והרי אין סופה לצאת מתחת ידו והא על מנת כן מכרה לו שיהא הממכר ממכר עולם דהניחא אם נפרש דהמכר עצמו לפי שעה הוא שפיר פריך דמבעל זרוע הזה אין להוציא מתחת ידו ואף אם לא מכרה לו אלא לשעה יחזיקנה לעולם ומסתמא הב"ח מתייאש ממנה ואמאי לא ליהוי מכר כלל דמיהת כל זמן שאין הב"ח מחזר אחריה ולגבותה ליהוי מכר אבל אם נפרש דבממכר עולם איירי לא שייכא האי פירכא כלל מכל הלין נראה דהעיקר דהכא בשהמכר הוא לשעה מיירי והשתא למאי דמסיק דלא פליגי אלא באפותיקי מפורש אבל באפותיקי סתם לא פליג רבי יוסי אהאי תנא דברייתא דה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו וזה דוקא בשמכר לשעה אבל בממכר עולם כ"ע ל"פ דלא הוי ממכר כלל דאף לר' אחא דקאמר דאפי' באפותיקי מפורש הוי המכר לשעה מכר מ"מ בממכר עולם מודה הוא דאין זה יכול למכור לעולם אפי' באפותיקי סתם דשמא לא ימצא הב"ח לגבות משאר נכסים או כה"ג והאיך נתיר לו למכור ממכר עולם שמא לא יהא סיפוק ביד הב"ח לטרוף שדה זו מהלוקח ושארי נכסי' לא ימצא זהו סברת הרמב"ם ודעתו ונראה הוא דמכאן הוא נלמד גם בב"ח בענין החילוק בין ממכר לשעה לבין ממכר עולם:

רב אמר פגמה לא זקפה וכו'. מחלפא שיטתיה דרב דהכא לדהתם בפ"ב דגיטין (דף יח) כדרך הש"ס הזה בחליפין עם הש"ס דילן בסברת תנאי ואמוראי דהתם קאמר רב עד שתפגום ותזקוף ושמואל אמר פגמה אע"פ שלא זקפה זקפה אע"פ שלא פגמה וכו' ופסק הרמב"ם בפ"ט בהי"ג כשמואל בדיני:

השוחט את הפרה וחילקה בר"ה וכו'. הרמב"ם פסק שם בהלכה ה' כסתמא דמתני' וכתב עליו הראב"ד אשתמיטתיה מאי דאמר בירוש' דהאי מתני' ר' יהודה היא וכו' ועיין בכ"מ מה שנדחק בוה וכבר כתבתי בפ"ק דמכות בהלכה ב' ד"ה המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו וכו' דלא אישתמיט מהרמב"ם מידי לא כאן ולא בכל המקומות דהרי פלוגתא היא הכא בענין אוקימתא דמתני' דר' אלעזר היא דבעי לאוקמי המתני' כר' יהודה ור' בא בשם ר' זעירא דחי לה ואוקי מתני' ככ"ע כמבואר היטב בפנים בהלכה דלעיל ומתרץ להקושיא דמקשה הש"ס על שמעתתא דרב מהמתני' לפי האוקימתא דר"א כדקאמר בהלכה דלקמן והבאתי הכל בפנים בהלכה דלעיל ולהראב"ד דרצ' לתפו' לאוקימתא דר"א לעיקר א"כ היה לו להשיגו גם במה שפסק בהל"ט כשמעתתיה דרב התנה עמו שלא יתבענו שביעית משמטת דהא מילתי' דרב לא מיתוקמא אליבא דאוקימתא דר"א כ"א דוקא אליבא דשנויא ואוקימתא דר' בא בשם ר' זעירא ועוד ראיה גדולה ונכונה לפיסקיה דהרמב"ם כסתמא דמתני' מהא דגרסי' בבבלי פ' השואל (דף קמח) גבי פלוגתא דרבה ורב יוסף בהלואת י"ט רב יוסף אומר לא ניתן ליתבע רבה אמר ניתנה ליתבע וכו' מתיב רב אידי בר אבין השוחט את הפרה וחילקה בר"ה וכו ואי אמרת דהאי מתני' לא אתיא אלא כר' יהודה דהקפת חנות מאי מותיב מינה דילמא האי מ"ד לא ס"ל כהאי דר' יודה ור' יהודה ס"ל ניתנה ליתבע אלא ודאי דהש"ס דילן ס"ל כאוקימתא דר' בא דהכא דככ"ע אתיא המתני' והא קשיא להראב"ד:

המלוה את חבירו על מנת שלא תשמיטנו שביעית וכו'. זה הכל מבואר בפ"ק דמכות שם וכל השייך לזה נתבאר בס"ד:

דרבי מאיר היא דר"מ אמר במלוה הדבר תלוי. הראב"ד הביא לזה בהשגה שם הלכה ו על מ"ש הרמב"ם והשביעית משמטת את השבועה וכו' בד"א בשבועות הדיינין וכו' אבל שבועת השומרין והשותפין וכיוצא בהן שאם יודה ישלם ה"ז ישבע אחר השמיטה ועל זה כתב הראב"ד כמדומה לי דבר זה הוציאו מן הירושלמי במסכת שביעית וכו' במלוה הדבר תלוי. ואחרי מחילת כבודו וגדולת תורתו של הראב"ד אומר אני שלא נדמה לו יפה דאין זה ענין כלל למ"ש הרמב"ם בדין זה וזה מתפרש לענין הקנסות כמבואר היטב בפנים דהכין הוא בהדיא בהאי תלמודא בפרק נערה שנתפתתה ומה שפסק כאן לחלק בין שבועות הדיינין לבין שבועות השומרין והשותפין הוציא מהתוספתא דפ"ח דמכילתין ומהירושלמי דס"פ כל הנשבעין דפסק בהדיא כהאי תוספתא והכי איתא התם דברים שהן משה ידו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו ושאין משה ידו אין שביעית משמטתו לא אותו ולא שבועתו וזהו למסקנא על הא דשקיל וטרי התם לעיל ובתר הכי מייתי סייעתא מהתוספתא כל ששביעית משמטתו משמטת שבועתו וכל שאין שביעית משמטתו אינה משמטת שבועתו וכבר זכרתי מזה שם בס"ד וזה אישתמיטתיה להראב"ד אלא שלא רצה להטריח ולחפש אחר זכותן של הרמב"ם כמו שזכרתי מכעין זה לעיל בפ"ג בדין הפורצה שכתב על הרמב"ם שהוציא הדין מהירושלמי והגי' היא משובשת ואינה כדבריו והקשה עליו ממתני' דמ"ק ולא ראה שם הגי' נכונה והירושלמי מפרש המתני' והן הן דברי הרמב"ם כזה תמצא למאות ולאלפים בחיבורי בס"ד:

מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה משמטת. כ"פ הרמב"ם שם בהלכה ח'. והראב"ד בהשגה פי' לזה בענין אחר ובדוחק ואינו מובן ומה שסיים שם ואם כדבריו שהוא פושט הדברים כפשטן מתני' דשבועות קשיא השביעית משמטת את השבועה והרי זה עומד בכפירתו ועיין מה שהביא הכ"מ בישוב קושיא זו מדברי הר"ן בפ' כל הנשבעין ואני כתבתי בפ"ה דגיטין שם ד"ה מלוה וכו' די"ל דאפי' במודה במקצת מיירי הכא או שיש כאן עד אחד וכגון שעדיין לא פסקו לו השבועה בב"ד וכיון שהיא עומדת בכפירתו בשביעית לא שייך כאן משמט ואם הודה אחר שביעית חייב לשלם ומתני' דשביעית פשוט הוא דאיירי שפסקו לו השבועה קודם שביעית ע"י הודאה במקצת או להכחיש העד ומשמטת השבועה וגם המלוה:

שמואל אמר אפי' על המחט. פשוט הוא דשמואל לטעמיה דאמר בבבלי פ' האומנין ובסוף פ' שבועת הדיינין האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה ומשכן ליה קתא דמגלא אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי אבל לא קאי הלכתא כותיה ולענין שביעית מסיק בהדיא שם בסוף הפרק במלוה על המשכון ואינו שוה אלא פלג דת"ק סבר כנגדו אינו משמט ור' יהודה הנשיא סבר כנגדו נמי משמט דלא תפיס ליה אלא לזכרון דברים בעלמא ופסק הרמב"ם כת"ק בפ"ט בהלכה י"ד דמה שהוא כנגד המשכון אינו משמט ואם היה החוב יתר משמט היתר וא"צ למה שרצה הכ"מ שם דמשמע דבירושלמי גופיה פליגי עליה דשמואל דהא דקאמר הכא אבתריה אשר יהיה לך וכו' לאו מדברי שמואל אלא דברי מאן דפליג עליה וכו' וכל זה ללא צורך דודאי לאו מדברי שמואל הוא אבל ליכא הכא מאן דפליג עליה אלא דהש"ס מביא המקרא לפרש טעמא דמתני' בעיקר הדין דהמלוה על המשכון אינו משמט ולא שייך זה לסבריה דשמואל וטעמי' דהרמב"ם הוא כדאמרן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף