מראה הפנים/יומא/ה/ד

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר' יוחנן כדי שלא יטעה וכו'. בבבלי דף נה גריס דכ"ע מיהת הזאה ראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת מ"ט ר' אלעזר אמר שלא יטעה בהזאות ר' יוחנן אמר אמר קרא ולפני הכפרת יזה לימד על הזאה הראשונה שצריכה מנין עם כל אחת ואחת מאי בינייהו איכא בינייהו דלא מנה ולא טעה ולר' יוחנן דיליף מקרא מעכב הוא. ולפ"ז פליגי הכא ג"כ בהאי פלוגתא אלא דמוחלפת השיטה דהכא ר' יוחנן הוא דקאמר כדי שלא יטעה והשתא לפי גי' הבבלי דר' יוחנן הוא דיליף מהכתוב א"כ לדידיה עיכובא איכא וכדמשמע דעיכובא איכא בינייהו הוא דקאמר וכן פירש"י ז"ל כהאי דר' יוחנן לימד על הזאה ראשונה וכו' וכתיבא חוקה לעיכובא. והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' עבודת יה"כ בהל' ה' כתב ולמה מונה ככה שמא ישכח וימנה הזיה ראשונה מכלל השבע. ולכאורה קשה אמאי הביא טעמיה דר' אלעזר והרי לר' יוחנן דקי"ל כוותיה בכל מקום אפילו בדיעבד מעכב הוא והלח"מ כתב בזה דבירושלמי אמרו בשם ר יוחנן הך טעמא דשמא ישכח וכיון דבגמרא דידן ובגמ' דירושלמי פליגי בסברת ר' יוחנן ור' אלעזר אית ליה בבירור הכי דטעמא משום שמא ישכח לא שבקינן מאי דאמר ר' אלעזר בודאי משום מאי דמספקא לן אדאמר ר' יוחנן עכ"ל ואומר אני אם לדבר הזה באנו קשיא לן רובא וממש כולו דפסקא דיני בהש"ס דאנן חזינן דממש בכל דף ודף מוחלפת שיטות דתנאי ודאמוראי דהכא ודהתם וברוב המקומות תמצא מה דאמר ר' יוחנן הכא קאמר ר"ל התם ומה דאמר ר"ל קאמר ר' יוחנן וכן בשאר אמוראי וגם בגי' הברייתות תמצא דרך חליפין בתנאי וא"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בבהמ"ד בפסקי הלכות למאי דקי"ל הלכתא כמר לגביה דמרי והרי מטעם הזה בחרו והכריעו גאונים הקדמונים לפסוק כהבבלי וכפי גירסתם בדברי תנאי ואמוראי דמהדורא בתרא הוא וחזרו לבסוף ממה דסברי מעיקרא וכדאשכחן בפ' המצניע קם אביי בשיטתיה דרבא וקם רבא בשיטתא דאביי וטובא אשכחן כה"ג בהש"ס וזכרתי מזה כמה פעמים. והיותר נראה לומר דהרמב"ם לא היה מפרש כפי' רש"י דעיכובא איכא בינייהו אלא דהמנין אינו אלא משום מצוה דלכתילה וטעמו בזה דהרי ר' יהודה בפרקין בדף ס' ס"ל דלא נאמר חוקה אלא בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים וכוותיה פסק הוא ז"ל בריש פ"ה שם ודייקא ליה לישנא דקאמר בדברים הנעשים דמשמע דוקא עבודות הנעשים כמו הקטרת והזיות עצמן שהן הן מעכבות וכן סדרן מעכב אבל מנינן אינן אלא כדי שלא יטעה בהן ופירש להא דקאמר איכא בונייהו דלא מנה ולא טעה דה"ק דלא מנה כלל אלא הזה כסדר הנלמד מהכתוב ולא טעה ואיפכא הוא דלר' לעזר מנין הזאה הראשונה עמהן שלא יטעה וס"ל דמצות המנין מצוה בפני עצמה היא ולכתחלה מצוה שימנה גם הזאה ראשונה עמהן בכדי שלא יטעה ולר' יוחנן דקאמר רמז מהכתוב שימנה ג"כ הראשונה עמהן היינו כשמונה ההזאות קאמר רחמנא דימנה גם הראשונה עמהן אבל כשאינו מונה כלל וכבר למדנו דהמנין גופו אינו מעכב וכדלעיל א"כ לר' יוחנן אינו מעכב מנין הראשונה עמהן שהרי המנין בעצמו אינו מעכב אלא עיקר הטעם המנין הוא כדי שלא יטעה וזהו לכ"ע ולפיכך הביא הוא ז"ל להטעם הזה ללמדנו זה דאם לא מנה כלל וכלל אינו מעכב וכדאמרן. ועי' עוד בדבור דלקמן תירוץ יותר מרווח בזה:

והא קתני שבע ואחת א"ר בון וכו'. נראה הא דקא מדייק דהא קתני שבע ואחת ובמתני' אחת ושבע קתני אלא דהאי מילתא אזלא למאי דגריס בברייתא ומייתי לה בבבלי שם ת"ר אחת אחת ואחת אחת ושתים וכו' דברי ר"מ ר' יהודה אומר אחת אחת ואחת שתים ואחת וכו' שבע ואחת ומפרש דלא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה באתריה דר' מאיר מונין הכלל תחלה ואח"כ הפרט ובאתריה דר' יהודה הפרט תחלה וכו' כדפרש"י ז"ל דכ"ע מיהת הזאה ראשונה צריכה וכו' כמו שהעתקתי בדבור דלעיל והיינו דפריך הכא והקתני שבע ואחת כלומר לדידך דקאמרת דהזאה ראשונה צריכה מנין עם כל אחת ואחת כדי שלא יטעה הניחא למאן דתני אחת בתחלה ואח"כ המנין הפרטי של כל הזאה והזאה וכסתמא דמתני' אלא למאן דתני הפרטי תחלה ואח"כ הזאה הראשונה עמהן א"כ לא שייך טעמא דלא אתי למטעי הרי כבר אמר המנין של כל הזאה והזאה ולמה לו להזכיר עוד הזאה הראשונה ועלה קאמר ר' בון כתיב וכו' דיש רמז מהכתוב שצריך שתהא הזאה ראשונה נמנית עמהן ואע"פ שכבר מנה ההזאה הפרטית ולא טעה בה. ולפ"ז יש לומר האי פירושא גופה גם בסוגית הבבלי דכ"ע וכו' כמוזכר בדבור דלעיל דמפרש טעמא דאליבא דכ"ע מזכיר הזאה ראשונה עם כל אחת וקאמר ר' אלעזר כדי שלא יטעה ועליה פליג ר' יוחנן דלאו היינו טעמא אליבא דכ"ע דבשלמא למאן דתני כסתמא דמתני' אחת ושתים וכו' ניחא טעמא דידך אלא למאן דתני שתים ואחת וכו' לא שייכא טעמא דידך שהרי כבר אמר הזאה הפרטית ולא טעה ולמה לו להזכיר עוד הזאה הראשונה אלא דטעמא אמר קרא וכו' וכלומר להאי תנא דמתני' שתים ואחת וכו' ס"ל דיש רמז מהכתוב למנות הזאה הראשונה עם כל אחת ואחת והיינו דקאמר מאי בינייהו דלא מנה ולא טעה כלומר דלא מנה אח"כ הזאה הראשונה עם כל אחת אלא דמנה הזאה הפרטית של כל אחת ולא טעה בה לר"א ניחא הוא לכ"ע שהרי לא טעה ולר' יוחנן לא ניחא אלא למאן דמתני כסתמא דמתני' ולדידיה לא ס"ל הך דרשא מהכתוב דצריך בדוקא שימנה הזאה ראשונה עם כל אחת אלא דטעמיה כדי שלא יטעה ומכיון דלא טעה לא טעה ואין כאן בית מיחוש כלל. אבל למאן דמתני שתים ואחת וכו' ולדידיה עיקר הטעם דהתורה רמזה לנו שצריך שימנה הזאה ראשונה עם כל אחת א"כ אעפ"י שלא טעה בהזאה הפרטית צריך הוא שימנה עוד גם הזאה ראשונה והשתא נולד לנו דבין לר"א ובין לר' יוחנן למאן דמתני כסתמא דמתני' אין הטעם שצריך להזכיר הזאה הראשונה עם כל אחת אלא כדי שלא יטעה דר' יוחנן לא קאמר דיש רמז לזה מהכתוב אלא למאן דמתני שתים ואחת וכו' וכדאמרן ולפ"ז נוחין הן דברי הרמב"ם שהוזכר בדבור דלעיל שלא כתב אלא הטעם כדי שלא ישכח וכו' דטעם הזה אליבא דכ"ע למאן דמתני כסתמא דמתני' והוא ז"ל פסק שם כסתמא דמתני' וכך היה מונה אחת אחת ואחת אחתי ושתים וכו' וא"כ אין לנו אלא הטעם הכללי שהוא אליבא דכ"ע כך נ"ל לדעתו ז"ל ומסתייע להך פירושא דאמרן מהאי דהכא דגריס והקתני שבע ואחת ועלה הוא דמתרץ ר' בון כתיב וכו' וכהאי דר' יוחנן דהתם אליבא דהאי תנא דמתני שבע ואחת בדוקא:

הכל מודים בשבע הזאות שלמטן שהוא צריך להערות וכו' כדפרישית שלמטן על המזבח קאמר והיינו שבע פעמים שעל טהרו. והתוס' בדף נח גבי פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אם מערבין לקרנות או לא כתבו בסוף ד"ה ר' יונתן אומר וכו' מעצמן כן ואין לתמוה מאי שנא דשבע על טיהרו מערבין לכ"ע ובקרנות פליגי. וי"ל בלפני ולפנים ע"כ אין מערבין כדמוכחי קראי בהדיא וכו' אבל בשבע על טיהרו כתיב והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים משמע מכל הדם מזה שבע פעמים ותו לא. וזהו כטעמא דקאמר הכא. ודע דמה שהרמב"ם פוסק כאן כר' יאשיה דמערבין לקרנות כמ"ש בפ' ובהלכה הנזכר בדבור דלעיל אע"ג דבעלמא גבי פלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן בכעין זה דר' יונתן קאמר כל היכא דמשמע שניהן כאחד ומשמע מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו צריך עד שיפרוט הכתוב יחדיו ופוסק הרמב"ם כר' יונתן בכל מקום מענין זה הכא דפסק כרבי יאשיה משום דהתם מייתי ברייתא תניא אידך וכו' וסתמא כר' יאשיה וכן משמע מסידורא דסתמא מתני' דקתני לעיל עירה דם הפר וכו' והדר מפרש וקאמר ויצא אל המזבח וכו' א"כ היה מערב קודם מתן הקרנות:

איזה מהן זקוק הוא להערות תפלוגתא דר"ז ודר' הילא וכו'. בבבלי אינו מבואר מספקא דהאי בעיא. ומסתברא כדר' הילא וכמו בשעיר המשתלח את שהוא גומר בו כל הכפרה משתלח וכעין זה אמרו בבבלי פרקין דף סא ע"ב אין מטמא בגדים ואין נשרף בבית הדשן אלא באחרון הואיל וגמר בו כפרה וכן קאמר רב נחמן התם על הא דבעא רבא מיניה כמה שעירים משלח א"ל וכי עדרו משלח וכו' דכתיב גביה אותו אחד הוא שמשתלח:

תפלוגתא דרבי ודר"א בר' שמעון וכו'. תוספתא זו הובאה בבבלי דף נז ע"ב ופסק הרמב"ם בפ"ב מהל' פסולי המוקדשין בהל' כ"א כרבי דהלכה כרבי מחבירו:

מה פליגן בדם שני חטאות שנתערבו רבי אומר וכו'. כה"ג מייתי לה בפ"ח דזבחים דף ע"ה קרבן יחיד שנתערב בקרבן יחיד וכו' רבי אומר רואה אני את המתנה אם יש בה כדי לזה וכדי לזה כשירה ואם לאו פסולה וכו' וכדמפרש שם אליבא דרבי דס"ל נתינת דם צריך שיהא בה כדי שיעור וחכמים פליגי עליה וס"ל אם נתן מתנה אחת מכולן יצא וע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף