מראה הילדים/ב
|
< הקודם · הבא > |
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
אעריכה
בן זכר בשעת לידתו לא תקבל אותו המילדת בלבוש נקבה כי יהיה זנאי וכן נקבה לא תקבל בלבוש זכר אזי תהיה זונה אלא הטוב שתקבל אותו בלבוש חדש הרב של"ה ז"ל. וטעם שקורין ק"ש התינוקות ומחלק' קליות ואגוזים ומגדנות בבית היולדת זכר כל ז' הימים שקודם המילה משום שהילד כל אותם הימים הוא בסכנה כמ"ש בזוה"ק וע"כ קורין לו התינוקות ק"ש להבריח המזיקים כי הבל תשב"ר אין בו חטא ויועיל וע"כ מחלקים להם קליות כדי שיורגלו לבא ס' המטעמים. ופ' שמע מתחיל בש' ומסיים בד' אותיות ש"ד שפסוק זה מבריח השדים:
בעריכה
בנים כתב בס' מגיד משרים ד' מ"ד ע"ג מי שרוצה שיהיו בניו בעלי מז"ט ועשירים יזהר בעת החיבור שכתב המגיד כי עת החיבור הוא משבעה בחודש עד ט"ו בחודש כי אשר אמו תהר בו מחצי החו' ואילך יהיו ימיו מכאובים כי חסרון הלבנה מורה על כן. וכן בז' ימים הראשונים כח החיצונים דבקים בהם:
געריכה
בנים סגולה נפלאה לבנים כשרים הכל תלוי במחשבות טובות בשעת הזיווג והגם שכתבתי במע' ז' וגם כאן הנה שפתי לי אפתח מאמר ז"ח די"ז אמר רב הונא כל בנין שאין בו יסוד אינו כלום ואיזהו היסוד שצריך האדם בשעת החיבור לטהר מחשבתו ויחשוב בחכמים ובצדיקים ובחסידים ר' זירא אמר זימנא חדא הוה אזילנא במדברא ואשכחנא חד ערבי דהוה מטול עשרה סאין והוה סבא ואמרינן ליה חילא דא בעינא למלעי באורייתא אמר לא עבדו לי אבא ואמא בג"כ אלא לעובדא דא ואנא שמעית מאבוהי דבשעתא דעביד לי דכיסופייא הוה לבר דיהא ליה חיילא דייתי עבורא מן חקלא ובהאי עטייא אמליך בההיא שעתא והא אנא סבא מאי אעביד אמר ר"י אשרי מי שהרהרו אבותיו בדבר טוב ע"כ ועיין במע' זי"ן:
דעריכה
בנים זכרים במס' ברכות ד"ה ע"ב איתא הנותן מיטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים שנא' וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים ופרש"י וז"ל בין צפון לדרום ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום ונראה בעיני שהשכינה במזרח או במערב לפיכך אין נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות עכ"ל. יעו"ש ושמעתי שהמקובלים פירשו בין צפון לדרום צדדיה. וראשה ומרגלותיה זה למזרח וזה למערב וזהו הצער שהיה לו לאבא בנימין שלא ידע עם מי האמת ובכל לילה מתהפך מטעם לצ'ד והוא מתוק. ואיתא במס' בתרא דף יו"ד ע"ב מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים ר"א אומר יפזר מעותיו לעניים רבי יאושוע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה ובמס' נידה ד"ע ע"א איתא מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים אמ"ל ישא אשה ההוגנת לא ויקדש עצמו בשעת תשמיש אמ"ל הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו שנא' הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגל מאי שכר פרי הבטן אר"ח בר חנינא בשכר שמשהים עצמם על הבטן כדי שתזריע אשתו תחילה נותן לו הקב"ה שכר פרי הבטן עכ"ל. ובפסחים דס"ה ע"א איתא אי אפשר לעולם בלי זכרים ובלי נקבות אשרי מי שבניו זכרים ואוי למי שבניו נקבות יעו"ש ובעירובין ד"ק ע"ב איתא אמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה ופירש"י שמחמת ביאה א' מתאוית האשה ולובשת תאוה וכשבא ביאה ב' היא מזרעת תחילה והיכא דמזרעת תחילה יולדת זכר עכ"ל:
העריכה
בנים אמרו בגמרא שבועות דח"י ע"ב וז"ל אמ"ר חייא בר אבא אמ"ר יוחנן כל המבדיל על היין במוצאי שבתות הויין ליה בנים זכרין דכתיב להבדיל בין קדש לחול וכתיב התם להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה אשה כי תזריע וילדה זכר. עוד שם ריב"ל אומר בנים ראוים להוראה דכתיב להבדיך ולהורות א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין ליה בנים זכרים דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וסמיך ליה אשה כי תזריע. וכתב בס' האח נפשנו משם הרב חוט של חסד ז"ל וז"ל משום שהמקדש את עצמו אינו חושב ומהרהר במחש' פגומות הגורמים לאדם להזריע תחילה ובהיות שהוא אינו מזריע תחילה אלא אשתו מזרעת תחילה יולדת זכר וזה רמז אשה כי תזריע וילדה זכר. וכתב הרב מדרש תלפיות משם רבינו בחיי בענין אשה מזרעת תחילה יולדת זכר רז"ל רצו ללמוד זה מפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר וברוך שנתן לנו תורת א'מ'ת' נוטריקון א'שר מ'זרעת ת'חילה. איש מזריע תחילה יולדת נקבה הטעם כי הטיפה הראשונה אשר תהיה מהזכר או מהנקבה היא כמו השדה שזורעים בו והטיפה אחרונה כמו הזרע שזורעים בשדה ולפיכך תלד זכר כמותו וזהו לשון תזריע. ואם הזכר יזריע תחילה הרי הטיפה ההיא בשדה וטיפת הנקבה האחרונה היא הזרע ותלד נקבה כמותה. וחכמי הטבע כתבו אשה מזרעת תחילה יולדת זכר כשהאשה משתוקקת לבעלה ומתחממת בחשקו כל כונתה ומחשבתה עליו ומציירת צורתו בלבה ומתוך אותו חשק ממהרת ומזרעת תחילה ובכח אותה מחשבה המצטיירת בלבה תלד זכר שכנגד לבה ועיניה. והדבר בהפכו. וזהו ענין המקלות של יעקב שהיה עושה ציורין בהן ובאין הצאן ומתחממין והיו מתעברות דוגמת אותם הצורות. ויש מי שפירש אשה מזרעת תחילה יולדת זכר מפני שיש באשה כח גנוז והוא כח הזכר ולכך יולדת זכר כשם שיש באיש כח גנוז והוא דם הנקבה וראיה מאדם הראשון שהיתה חוה בנויה ממנו והיתה גנוזה ברובו כן כח הזכר גנוז בזרע הנקבה וכשם שהנקבה נאצלת מן האדם כך היא ראויה שיהיה הזכר נאצל ממנה וזהו הסיבה היא מזרעת תחילה יולדת זכר שהוא הכח הגנוז בה ואם הזכר מזריע תחילה יולדת נקבה הכח הגנוז בו. עוד טעם אחר כשהאשה מזרעת תחילה זרע הזכר הוא אחרון בא ומתגבר עליו ולפיכך יולדת זכר דעילאה גבר והדבר בהפכו. אמר המאסף כשהאשה מזרעת תחילה ואח"ך בא זרע הזכר על זרע הנקבה כשהקב"ה חותם צורת הולד בחותמו בא החותם על זרע הזכר שהוא למעלה מזרע הנקבה ומצטיירת זכר והדבר בהפכו במשל אם תשים ב' חתיכות של שעוה זו על זו ותחתום עליו תצטייר העליון. עוד אפ"ל כשהאשה מזרעת תחילה מיד מסתלקת תאותה וחשקה מענין התשמיש והאיש כיון שעדיין לא הזריע עדין מתגבר והולך בכחו ואין הפעולה נקראת כי אם על שם גומרה כנודע ולכן הקב"ה מצייר זכר כי הזכר השלים הענין וכשהזכר מזריע תחילה מיד נסתלק תאותו והוא בטל וכח האשה עדין בתוקפו ולכך מצייר נקבה הכל הולך אחר מי שהשלים הפעולה. וכתב הציוני פ' תזריע כונת רז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר וכו' אין כונתם שיעשה הולד מזרע האשה אעפ"י שיש לאשה בצים כביצי הזכר או שלא יעשה הזרע כלל או שאין הזרע נקפה ולא עושה דבר בעולם בעיבור אבל מאמרם ז"ל מזרעת ר"ל על דם הרחם שיתאסף בשעת גמר ביאה ומתערב בזרע הזכר כי על דעתן העובר נוצר מדם הנקבה ומלובן הזכר ולשניהם יקראו זכר וכן מאמרם ג' שותפין יש באדם איש מזריע לובן שממנו גידים ועצמות ולובן שבעינים ולזה מסכימים חכמי הרופאים. וחכמי המחקר והפילוסופים רוצים לומר שכל גוף העובר מדם האשה אין לאיש בו אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא החומר הראשון הנקרא היולי שהוא נותן הצורה בחומר כי אין בביצי התרנגול הבא מן הזכר למתפלשת באפר אלא שזו תגדל האפרוח וזו לא תזרע ולא תצמיח בהמנע ממנה החום היסורי א"כ תהיה מלת תזריע כמו זרועיה תצמיח ע"כ:
ועריכה
בנים זכרים. סגולה לאשה שתלד זכר קח מרה של פרה ותכרוך בצמר ושים בפי האם סמוך לוסתה ותלד זכר. ע"א קח ביצה של ארנבת ושחוק דק ושים במשקה לשתות לאשה בליל טבילתה ותלד זכר. ע"א קח חתיכה מטיבור הבן הראשון ושורפהו ושוחקהו ותן להאשה לשתות במים או ביין בליל הטבילה ולא תלד בנות. ע"א יצוה לרועה בקר שיעמוד בעת שתלד הפרה ויקח השלי' שבעגל וייבשה בשמש עד שתתיבש הרבה והדק היטב אותה עד דק כקמח ובעת שתלד האשה תן לה מעט מאותו הקמח שישתה עם יין קודם המאכל ומכאן ואילך יולדת זכרים. ע"א קח מוח של צפור דרור מהזכרים ותכניסהו בערותה וקודם התשמיש כל היום כולו יהיה תוך ערותה. ואח"ך תשמש עם בעלה ותתעבר מזכר. ע"א כשיוצא הולד במטן אמו יחתכו טבורו כמו ד' אצבעות אם יתנוהו לתרנגול לאכול אז כל מה שתלד אחריו יהיה זכר ואם יתן לתרנגולת לאכול אז יולדת נקבה ועיין לעיל מע' א' סי' י"ב:
זעריכה
בנים. מצאתי כתוב כי בימי חכמים קדושים ז"ל היו אומרים פסוק זה על הקטנים בעריסה לשמירה וזהו ויאמר אליהם ישראל אביהם וכו'. מעט צרי ומעט דבש וכו'. וששה שמות הנז' יש סודות גדולים ויכוין בשמות היוצאים ממנו שהם צדנ לבש קהממגת וצריך שיאמר פסוק זה בכונה ובטהרה ובקדושה גדולה. גם ראשי תיבות של פסוק ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלק'ים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל. ואלו הם השמות היוצאים מר"ת הנ"ל רע"כ אא"ה וא"ע אא"ו מו"א ומ"מ. גם ר"ת של פ' כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם ואלו הם השמות כא"א שי"ו חא"ל. בש"כ מל"ו ע"כ מ"כ בכ"י ישן נושן מעוב"י בבל:
חעריכה
בנים. המגדל בנו לת"ת זוכה כאילו קיים עשרת הדברות ב' פעמים ביום והמוליכו לבית רבו כאילו קיים התורה כולה ב' פעמים בכל יום. זוה"ק פ' וירא דק"ה במדרש הנעלם יע"ש. בס' תורה וחיים מע' ב' סי' טו"ב ובס' תוכחת חיים ס' ויצא כתב וז"ל מעשה בכהן אחד שהיה ירא שמים בסתר וכח מעשיו הטובים שהיה עושה היה עושה בסתר והיה לו עשרה בנים מאשה אחת ששה זכרים וארבעה נקבות ובכל יום ויום היה מתפלל ומשתטח ומבקש רחמים ומלחך בלשונו עפר כדי שלא יבא אחד מהם לידי עבירה ולידי דבר מכוער אמרו לא יצאה אותה שנה עד שבא עזרא והעלה הקב"ה ע"י את ישראל מבבל. ואותו כהן עמהם. לא נכנס הכהן לעולמו עד שראה כהנים גדולים ופרחי כהונה מבניו ומבני בניו עד חמשים שנה. ואח"ך נכנס אותו כהן לבית עולמו. עליו הכתוב אומר בטח בה' ועשה טוב וכו' והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכו' עכ"ל. ויאחז צדיק דרכו להתפלל תמיד אל ה' שלא ימצא פגם ופיסול בזרעו עד סוף כל הדורות ויהיו כל זרעו זרע קדש ברוכי ה' המה מעתה ועד עולם. בס' תנא דבי אליא'ו פי"ח:
טעריכה
בנים. ע"י תפילה בכח היא סגולה לבנים. וכן סוכה וא"י ת"ו. וגם ע"י שמשתדלים לקרב אנשים להקב"ה עי"ז זוכין לבנים וכשיהיה זיווגך בקדושה ותשבר נפש התאוה ויהיה נדמה לך כמי שכפאך שד עי"ז יהיו לך בנים של קיימא. גם ע"י זיווג מליל שבת לליל שבת יהיו לך בנים של קיימא. גם סגולה לזרע של קיימא שיאמרו שניהם האיש ואשתו פסוק ובראשי חדשיכם. וכן כשהתינוק חולה יאמרו אז ג"כ האיש ואשתו פ' ובראשי חדשיכם. וכן ע"י הודאה להשי"ת. וכן ע"י לימוד הלכות ומכל שכן כשזוכין לחדש בהם עי"ז באה ההולדה בנקל. וכן ע"י תומכי אוריתא שמחזיקים בממונם את הת"ח ועי"ז ג"כ ההולדה בנקל. וכן ע"י אמונה זוכה לבנים ומסוגל יותר לבנים שיתקיימו אצלו להיות רחוק מהם דהיינו לבלתי דבוק בהם הרבה ולשעשע בהם בכל פעם רק לבלי להסתכל עליהם רק מה שצריכים לחנכם בעבודת השי"ת כשמתחילים להתגדל אבל לא להשתעשע בהם הרבה עכ"ל. ס' המדות למהר"ן ז"ל הנקרא ליקוטי עצות לך נא רא'ה:
יעריכה
בנים. צריכה האשה אחר שתלד בן שתתן הודאה להקב"ה. וביום המילה תאמר יה"ר מלפניך כשם שהוא רצוי לפניך עכשיו שאין בו לא חטא ולא עון כך יהיה תמיד לפניך שלא יפגום בריתו שאל תביאהו לידי נסיון ולא לידי בזיון ויהיה בריא אולם לעבודתיך ותמיד יהיה נגד פניו יראתך ולא יסיר דעתו ורצונו מלימוד תורתך ובעשיית מצותך ויהי כן עמך עד יום מותו ותזמין לו פרנסתו מידך ואל תביאהו לידי מתנות בשר ודם. דזהו מסך מבדיל לו שיוכל לעובדך בהיות מכוסה בושת וכלימה לצפות מיד בשר ודם שמתנתם מועטה וחרפתם מרובה וכיון שמצפה לאחרים חכמתו נסרחת ונפשו עליו נעצבת ובשרו עליו יכאב. לא כן המקבל מידך הטובה הפתוחה חרחבה והמלאה ולא יצטרך מן הבריות עד יום מותו. וכשיזכה לזקנה יה"ר שלא יבואו עליו יסורין לא כבדים ולא קלים. ולא יארע לו חולאים בחייו. תצילהו מכל פגעים ומקרים רעים כדי שתמיד יהיה מוכן לעשות רצונך ותן ברצונו לכוין לעשות רצונך ואל יבא לידי שום מכשול דבר שבעולם לא בדברי תורה ולא בדברי צרכו ולא יפול בו מום מחמת חולי או מכה. ותגיעהו לזקנה בבנים ובנות שיראה בחופתן עוסקים בתורה ומצות. ולא תהיה מיתתו מחולי כבד ומשונה ויבא אל הקבר שלם בכל איבריו אמן. עד כה תהיה תפלת האם על הבן בעת שנותנו למילה דעת רצון הוא. כן כתב בשבט מוסר פרק כ"ד. וגם האב צריך שיתפלל על אשתו בעת שיושבת על המשבר. וגם קודם המילה. ותפלות הנז' הלא הם כתובים על ס' סנסן ליאיר סי' ב' סעיף ד' וסעיף ו' לך נא רא'ה:
יאעריכה
בנים. סגולה להוליד בנים ואפי' הוא עקר אמר הקב"ה אם קיימת מצות שלוח הקן חייך שאני פוקדך בבנים שנאמר שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך. גם סגולה לבנים זכרים בליל טבילה יפזר מעות לעניים הגונים וליל שבת ירבה בנרות גם יזהר בהכנסת אורחים ובמסכת נידה אמרו המשהה עצמו בבטן כדי שיזריעו נשותיהם תחילה יולדת זכרים ורבא אמר יבעול וישנה ועי"ז נולד זכר וכן פירושו יבעול ויפרוש ממנה ואח"כ יחזור ויבעול. ז' נקבים באשה כששוכתב מיד אחר התשמיש על צד ימין יולדת זכר ואם על צד שמאל יולדת נקבה באמצע טומטום או אנדרוגינוס. וחכמי הרופאים כתבו שהאשה תשקוט ותנוח מעט אחר הבעילה כמו חצי שעה ואח"כ תתהפך האשה עצמה על צד שמאל בנחת ואז תוכל להתעבר ואם לאו יפסיד העובר. הגם שנמצא בספרים שתתהפך על צד ימינה טעות הוא כי כן נמצא בספרי הרופאים והמחקר שניסוהו ואין חכם כבעל הנסיון. ובשעת תשמיש יהיו מראשותיו נמוכים. ותזהר האשה מלהטות בשעת תשמיש. ומעשה באשה אחת שלא רצתה לטבול עד שיתן לה בעלה מעות לקנות בגדים ואחר שנתן לה קנתה ספרים במעות הללו והלותה אותם לאחרים ללמוד ואח"ך נתעברה וילדה בן זכר תלמיד חכם והבנים שהיו לו מקודם היו כולם עמי הארצות. ובלילה שראוי להתעבר לא תאכל דברים קשים רק דברים קלים. ולא יאכל לב וכבד ומוח וכיוצא בו שהן מטמטמים הלב. וכן תהיה נזהרת בזה כשהיא מינקת וסגולה שיהיו בניו ת"ח יתפלל בכל יום ויכוין מאד בכונה בברכת התורה וכשאומר ונהיה אנחנו וצאצאינו וכו'. וכן בברכת אהבה רבה ותן בלבנו וכו'. ויכוין על זרע זרעו עד עולם. וכן כשאומר ובא לציון גואל ואל ניגע לריק וכו'. וכן תבקש מת"ח שיתפללו עליה כמ"ש חז"ל בפרקי אבות ריב"ל אשר יולדתו ופירש"י ז"ל כשהיתה מעוברת היתה מבקשת מיושבי ביהמ"ד שיתפלל עליה שהעובר יהיה ת"ח ולכן זכתה לבן ת"ח ויזהר ליתן נרות לת"ח ללמוד כי ע"י מצוה זו תזכה לאור התורה. הנזהר לפריש מאשתו עונה אחת פירוש יום או לילה לוסתה זוכה לבנים כשרים וזכרים ומורי הוראה. סגולה לקדושה יתירה ולבנים הגונים כשהאשה מקיימת ברכת הטבילה לאחר שטבלה כל גופה פעם אחת ואח"ך תברך הברכה ואח"ך תטבול פעם ב' ואשרי לה. ובשעת הברכה תחבק ב' ידיה תחת הלב ותברך. אשה שטבלה לבעלה אזי עד ג' ימים לא תכנוס למרחץ חם שמא נתעברה וכו'. גם סגולה לאיש לטבול ג"כ ביום שטבלה אשתו בשביל קדושה יתירה. ועוד הטעם משום ספק טומאת קרי וש"ז שראה. וגם חתן ביום חופתו יזהר בזה טבילה בזמנה מצוה. וכתבו חכמי המקובלים אשה שאינה רוצה לטבול בזמנה ואף שהיא טובלת לאחר זמן באות רוחות רעות ומטמאות אותה מיד. וע"ז נאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע ומכלל הן אתה שומע לאו. עוד אמרו על ב' נשים שורה קללת חוזה אם אינה נזהרת בנידתה ובימי לבונה ומצערת לבעלה עם טבילתה. וההולכת לטבילה בפריצות. עוד כתבו אם אשה הולכת עמה לטבילה ואומרת כדין תטבול כשר הוא אז מכריזין ברקיע ג"כ כשר. ואם לאו שותקים ברקיע. ועי"ז בנים רעים. ותזהר האשה שלא תפגע אחר הטבילה בשום דבר טמא ואם ח"ו פגעה תחזור ותטבול. כמעשה באמו של רבי ישמעאל. כמ"ש בח"א של תיקוני הנפש בפרק ו' יעו"ש. ובשביל כך נהגו להוליך עמה אשה אחרת כדי שתפגע בה בעלותה מן הטבילה. ואם אין אשה אחרת תצייר צורת בעלה או צורת אדם כשר או חסיד שמכירה נגד עיניה ונחשב לה כאילו פגעה באדם כשר. ותזהר האשה כשבאה מן הטבילה שלא תלך לבדה בלילה וק"ו שלא תלך לשאוב מים לבדה. וסגולה לאשה מעוברת כשבאה לחדש ט' תטבול ועי"ז מבטל מהילד כל מינים רעים שראתה בעיבורה. גם טוב לאשה מעוברת לומר אותן י"א פסוקים שכתבנו למעלה בשער התחינות יעו"ש. ואשה הרה שיש לה כאב מתניים תביא ביצה ותבשל אותה חצי בישול ותשים בתוכה מעט מאשטיג'ה ותאכל אותה. ואשה שיש לה כאב הרבה אחר לידתה תקח יין אדום ותרחץ עקיבה של רגלה ותן לה לשתות ותתרפא בע"ה. ס' כתב יד מבוכרא מלוקט מכמה ספרים יעו"ש:
<כאן חסר עד סוף מערכת ב>