שו"ת מבי"ט/א/קנד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''<big>על</big>''' מה שהיה כותב לוי לשמעון שותפו שיאמר גם הוא כי הסחורה שהוליך הוא בספינה שנשבה היתה עולה תתק"ן פרחים כנראה שלא היתה כ"כ ואחר כך טענו שניהם בב"ד שהיתה הסחורה אלף ור' פרחי' ויותר ואו' לוי שהיה אז חולה כשכתב הכתב לשמעון ושטעה בחשבון נראה לנו שהם נאמנים בשבועה שהיתה הסחורה שנאבדה א"ר סולט' ושטעה לוי במה שכתב וכמו שהביא מהרי"ק ז"ל בשורש ס"ה על תשובת מהר"ם ז"ל שהביא המרדכי ריש פרק חזקת דדוקא היכא שטען בב"ד כי ההיא תשוב' המרדכי י"ל או כשמודה לחבירו ומשתעבד בקנין ועדים כי ההיא דשלהי פ"ק דגיטין או כגון ש"מ כו' אבל אלו החשבונות שכותב אדם על פנקסו בינו ובין עצמו אינו מדקדק כ"כ כי חושב בלבו שאם יטעה שיוכל לכוין החשבון פעם אחרת וכו' ולא מבעיא על ידי מגו אלא אפילו בלא מגו וכן משמע מתוך מה שכתב רבי' נסים ז"ל ספ"ק דגיטין בשם הראב"ד ז"ל ומיהו היכא דליכא סהדי וכו' ואסיק דאפילו איכ' דאסהידו עליה לא דייק אם לא כשמשעב' עצמו ע"י קנין כ"ש וכ"ש במכתב חשבונות עכ"ל והשתא נדון דידן גריע ממה שכותב אדם על פנקסו שהיה כתב שלוח לחבירו ולא היה מדקדק בחשבון כי היה יודע שאם יטעה חבירו יכוין החשבון ומה שכותב אדם על פנקסו הוא מדקדק יותר ממה שהוא מדקדק כשכותב לשותפו ואם כן יכול לומר טעיתי במה שכתבתי תתק"ן כי הם א"ר כמו שאומר שותפו שמעון ואפי' בלא מגו כ"ש דאיכא הכא מגו שהיה לוי יכול לומר תתק"ן או פחות היו וכל מה שיש מתתק"ן עד א"ר נגנבו או נאנסו מידי אחר כך וכמו שהביא מהר"ם ז"ל באותה תשובה וכן היה יכול לומר כל המותר על תתק"ן נתתי חלקה לאשת ראובן שותפי הטוענת עלי ותובעת ממני סך גדול באמר' כי לא הפסדתי כי אם תתק"ן או פחות ועוד נראה שהוא נאמן לומר טעיתי מפני שהיה חולה ואין דעתו צלולה ורגיל לטעות וכמו שהביא הרמב"ם ז"ל באותה תשובה דפרק גט פשוט דאמר רבא ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתי נאמנים מ"ט אידכורי מדכר ואם אמר תנו וכו' אין נאמנין דאם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו דמשמע דש"מ גופיה אי הוה קמן והוה אמר פרעתי הוה נאמן לומר טעיתי אפילו אמר תנו כ"ש הכא בנדון זה דלא אמר תנו ואפילו מנה לפלוני בידי לא הוי מה שכתב לשותפו שהיה תתק"ן ואם כן נאמן לומר טעיתי בחשבון כי מה ששללו ממני כשנשביתי היו א"ר כדפי' וכמו שאומר גם כן שותפו שמעון: