מהרש"א - חידושי אגדות/מגילה/כח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ולא''' אכלתי מבהמה שלא כו' דאמר ר"י אסור כו'. וא"ת מאי רבותיה כיון דאסור הוא וי"ל דהכל נמשך אלית הלכתא כוותיה ושרי ואפ"ה החמיר הוא על עצמו:  

'''שנאמר''' כל משנאי אהבו מות כו' אלא למשניאי כו' מפורש פרק ואלו קשרים: כי קאמר איהו בשוין כו' מאי רבותיה מפורש בתוספות:  

'''מימי''' לא נתכבדתי בקלון כו'. אפי' בכה"ג בעובדא דמייתי שחבירו עושה כן מרצונו. ואמר לא עלתה על מטתי כו' ומייתי כי הא דמר זוטרא כו' דכל היום היה ממתין שיבא חבירו לפייסו ועד"ז אמר דוד עד מה כבודי לכלימה וגו' שמכלימים אותי כל היום ומסיים בענין בשלום יחדיו אשכבה ואישן וגו' שאני מוחל לו:  

'''ואמר''' ותרן בממוני הייתי דאמר מר איוב כו' שהיה מניח פרוטה כו' ובפ"ק דב"ב אמרו בלשון אחר היה נותן חצי פרוטה כו' ושם מפורש בחידושינו ענין הויתור:  

'''מימי''' לא קבלתי מתנות כו'. נראה דג' אלו דברים שייכי אהדדי כיון דלא קבלתי מתנות מאחרים וגם לא עמדתי על מדותי לפייסי בממון בליטרא דדהבא שמחויבין ליתן למבייש ת"ח אלא שמחלתי לו בזולת ממון והשתא ותרן בממוני דהיינו בממון שלי הייתי ואילו קבלתי מתנות או שקבלתי ממון על ביושי גם אם הייתי ותרן לא הייתי ותרן מממון שלי אלא מממון של אחרים שקבלתי:  

'''לא''' ניחא לכו דאחיה שנאמר ושונא וגו' מפורש פרק א"ט:  

'''כל''' המעביר כו' שנאמר נושא עון ועובר וגו' מפורש פ"ק דר"ה:  

'''א"ל''' רבי תורה היא וללמוד כו'. דאריכות ימים שלך מסתמא במילי דתורה היא תלויה:  

'''אסור''' להסתכל בצלם דמות אדם רשע כו'. והוא כענין קללת אלהים תלוי וגו' וע"פ חכמי המקובלים כי הכרת פניהם ענתה בם שיש בצלם דמות מראה אדם צורה רוחנית לטוב או לרע כפי מעשיו לצד הטהרה או לצד הטומאה ואסור להסתכל לצד הטומאה ע"ד אל תפנו אל האלילים ומה"ט קאמר בסמוך דלא אסתכלי בעובדי כוכבים דצורתו מצד הטומאה ומייתי ליה שנ' לולא פני גו' אם אביט ואם אראך שהוא לשון כפול מורה גם על הצורה הרוחני לצד הטומאה:  

'''ותכהן''' עיניו מראות משום דאסתכל כו' דלפי פשוטו היא מיותר דודאי כיון שכהו עיניו מן הראיה כהו וע"כ דרשו מ' מראות כמו בשביל כמו חכלילי עינים מיין דהו"ל מ' מיין כמו בשביל:  

'''אלא''' כסיות עינים כו' מפורש פרק החובל:  

'''מהכא''' שאת פני רשע לא טוב כו'. לפי פשוטו כמו לא תשא פני דל גו' אשר לא ישא פנים גו' ואולי דהנך נמי משמען ראיית פנים דכל הנושא פנים הוא מראה לו פנים וכן משמעו דקרא דמייתי לעיל לולי פני יהושפט אני נושא אם אביט אליך גו':  

'''הבאים''' אחריך בהמה ירעו כו'. כפרש"י שיהיו כל ימיהם הדיוטות ע"ש מיהו ה"מ לברך גם בניו שיגיעו לכולהו הימים ושיהיו כל דורות צאצאיו כן:  

'''לא''' הקפדתי בתוך ביתי כו'. הכעס היא ממדה הרעה ואמר הגם שבביתו של אדם יש לאדם להטיל אימה ולא יתירה מ"מ לא עשיתיו בקפידא וכעס:  

'''ולא''' צעדתי בפני כו'. דבכמה מקומות אמרו דאין לאדם להלוך לפני מי שגדול ממנו אבל אמרו בפרק א"ל הממונה בג' המהלכין בדרך הרב באמצע והגדול בימינו והקטן משמאלו וקאמר דמ"מ כשהלכתי כן עם רבי נזהרתי בזה דאפילו צעד א' לא הלכתי בפני מי שגדול ממני:  

'''ולא''' הרהרתי במבואות כו'. דבפ' מי שמתו אמרי' דאסור לקרות שם ק"ש ומסמיך להו אקראי וקאמר דרבי זירא מחמיר על עצמו אפילו על הרהור תורה:  

'''ולא''' הלכתי ד' אמות כו'. בכמה דברים אמרי' שיש לכל אדם ד' אמות וקאמר דמעולם לא הלכתי מתוכן בלי תורה ותפילין שהיא כתר תורה כמפורש פ' האומר:  

'''ולא''' ישנתי בב"ה כו' אמרי' בעלמא דאסור לישן בב"ה ומסמיך ליה אקרא שנא' וקרעים תלביש נומה ורבי זירא החמיר אפי' שינת עראי:  

'''ולא''' ששתי בתקלת חבירי כו' קרא כתיב ומייתי לה בפ"א בנפול אויבך אל תשמח כו' היינו ששמח מפני השנאה עליו אבל בחבירו שאינו עושה משום שנאה דאפשר שיש לו הנאה כגון שקנה מחבירו סחורה בזול ובודאי שחבירו הפסיד בה אע"פ כן החמיר רבי זירא בזה שלא היה שמח בהפסידו ותקלתו:  

'''ולא''' קראתי לחבירו בחניכתו כו'. רש"י גרס מלשון חניכה וחכינה ופי' תרוייהו לגנאי ודופי וק"ק דא"כ מאי רבותי' דהא המכנה לגנאי אין לו חלק לעולם הבא משום דאזיל סומקא ואתי חיורא וא"כ ה"נ בחניכה וחכינה לגנאי אבל בערוך גרס בתרוייהו מלשון חניכה אלא דגרס ולא קראתי לחבירי בחניכתי שלא כניתי לו שם ולא בחניכתו שאפילו שם שכינו לו אחרים לא קראתיו עכ"ל ולפי זה מצינן לפרש אפי' כינוי דלא הוי לגנאי הוה רבוחי' וכמ"ש התוספות לעיל: