שו"ת הרא"ש/פה/ט: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תשובה''' אם שטר חוב מקויים נ"ל שבית דין מורידין בעל חוב לנכסים שנתן היורש לקטן ומדמי לה להא דאמרינן בערכין פרק שום היתומים (כ"ב) א"ר הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומים וכו' נמצאת שדה שאינו שלו נזקקין ואין מעמידין אפטרופוס ומיירי בשנתקבל העדות בחיי אביהם דאין מקבלין העדות אלא בפני בעל דין וכן נמי בנדון זה אם אין השטר מקויים אין מקיימין אותו אלא בפני בעל דין אבל אם הוא מקויים הוי כנמצאת שאינה שלו כי כשנתנה לקטן כבר היתה משועבדת לאחר ומורידין בעל חוב לנכסים ואין מעמידין לקטן אפוטרופוס ולא דמי להא דאמרינן אין נזקקין לנכסי היתומים ומפרש טעמא בפרק שום היתומים רבא משום שובר היינו דוקא דאית ליה לקטן חזקת אבהתא דלא מפקינן נכסי מחזקתן עד שיגדיל ויחקור מאותן שהיו מצויין ורגילים אצל אביו אם פרע אביו שטר זה אבל זה שנתן לו במתנה לא תפרע וכן מוכח בפרק שום היתומים דקאמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא מי חיישינן לשובר והתנן הנפרעת שלא בפניו לא תפרע אלא בשבועה ואמר רב אחא שר הבירה מעשה בא לפני רבי יצחק נפחא באנטוכיא ואמר לא שנו אלא כתובת אשה משום חינא אבל בעל חוב לא ורבא אמר רב נחמן אפילו בעל חוב ואי חיישת לשובר התם נמי ליחוש אמר ליה התם נמי כדאמרינן טעמא שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו וכן בנדון זה כל יורש יקנה נכסי מורישו לקטן כדי שלא יוכלו בעלי חובות של מורישו לגבות מהן ואין לך נעילת דלת בפני בעל חוב יותר מזה הילכך לא חיישינן לשובר הכא וכן לרב הונא בריה דרב יהושע דמפרש טעמא משום צררי היינו בדאית ליה לקטן חזקת אבות כדמפרשינן כל שכן לרב פפא דמפרש טעמא משום דפריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו דהאי טעמא לא שייך הכא הילכך לכולהו טעמי דהתם נזקקין להוריד לנכסי זה הקטן ועוד ראיה מהא דאמרינן בפרק הגוזל בתרא (קי"ב) תנו רבנן והשיב את הגזלה אשר גזל מה תלמוד לומר אשר גזל אם כעין שגזל יחזיר מכאן אמרו הגוזל ומאכיל את בניו פטורין מלשלם הניח לפניהם בין גדולים בין קטנים חייבין משום סומכוס אמרו גדולים חייבין קטנים פטורין והלכה כחכמים דאפילו קטנים חייבין כיון דגזלה קיימת ונדון דידן נמי כיון דשעבוד בעל חוב היה על נכסים הללו קודם שנתנן היורש לקטן לא נפקיע שעבודו בשביל שנתנן לקטן להפקיע שעבוד בעל חוב ומוציאין מיד הקטן וחשיב כגזלה קיימת ואף על גב דאמר התם בר חמוה דרבי ירמיה טרק גלי באפיה דרבי ירמיה אתא לקמיה דרבי אבא אמר ליה שלו הוא תובע א"ל קא מייתינא סהדי דאחזיקי ביה בחיי אבוהון א"ל וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין ולא והתניא בין גדולים בין קטנים חייבין א"ל הרי מחלוקתך בצידך סומכוס אומר גדולים חייבין קטנים פטורין ואיפסיק דינא הכי התם לאו משום דהלכה כסומכוס איפסיק דינא הכי אלא כדמסיק התם אמר ליה איכפל כולי עלמא וסברי כסומכוס לאפקועי לדידי איגלגל מילתא ומטא לגבי דר' אבהו א"ל לא שמיע לכו הא דאמר רב חמא בר יוסף אמר רב הושעיא קטן שתקף בעבדיו וירד לתוך שדה חבירו ואמר שלי הוא אין אומרין נמתין לו עד שיגדיל אלא מוציאין אותו מידו וכשיגדיל יביא עדים ונראה ודחי ליה התם לא קיימא ארעא בחזקת אבוה אבל הכא דקיימא ארעא בחזקת אבוה לא אלמא האי דאיפסיק הלכתא דלא כרבי ירמיה לאו משום דקיימא לן כסומכוס אלא משום דקיימא ארעא בחזקת אבוה דבר חמוה ואין מקבלין עדות בעודו קטן להוציא הקרקע מחזקתו אבל בנדון זה אין לקטן חזקת אבות אם השטר מקוים מורידין הבעל חוב לנכסים ואין לפקפק בדבר.