35,347
עריכות
עריכה
מ (נבדק טכנית) |
(עריכה) |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''ואפי' אם יחזירנה אח"כ ''' בפרק אלו מציאות {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כו/ב|כו:]]}} אמר רבא ראה סלע שנפלה כו', ואע"ג דאהדריה לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה. וברמב"ם פרק י"ד מאבידה {{ממ|[[רמב"ם/גזלה ואבדה/יד#ו|ה"ו]]}} כתב, דעובר בכל האיסורין, דאע"ג דאהדריה לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב. ועיין בתוספות שם מה שכתב בזה. וגם בעל המאור נתקשה בזה פ"ב דבבא מציעא שם, דלמה עובר משום בל תגזול, הא מתקן לאויה, שהרי קיים העשה שבה והשיב את הגזילה, וגזלן מצותו בהשבה! ואפילו לאחר יאוש נמי, שקנה הוא הגזילה עצמה, אבל דמים משלם, וא"כ מתקן לאויה, ע"ש. והרמב"ן בספר מלחמות שם כתב בישוב קושיה זו וז"ל: "והכא הוא סברא דגאון ז"ל דגזילה ואבידה היא זו, ואבידה היא נקנית ביאוש היכא שלא נטלה, וגזילה אינה נקנה ביאוש מדאורייתא לעולם, ואם תמצא לומר נקנה - דמים מיהא משלם, וזו כיון שנטלה על מנת לגזלה ולא על מנת להשיבה, הרי היא כמונחת בקרקע ונקנית ביאוש מטעם אבידה ולא על מנת לגוזלה קודם יאוש א"א לקנותו ביאוש מפני שידו כיד הבעלים ושומר שכר שלהם הוא ולכך לעולם אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים אבל בזו שע"מ לגוזלה נטלה הרי היא לבעלים כמונחת בקרקע ונקנית ביאוש לגמרי כדין מוצא מציאה לאחר יאוש ואינו חייב לשלם דמים כלל כדי לקיים והשיב את הגזילה אשר גזל שהרי נקנית לו לגמרי ביאוש מטעם אבידה. הלכך אע"פ שהחזירה עובר בכולן. וזה הפירוש ברור ונכון." עכ"ל. | '''ואפי' אם יחזירנה אח"כ ''' בפרק אלו מציאות {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כו/ב|כו:]]}} אמר רבא ראה סלע שנפלה כו', ואע"ג דאהדריה לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דקא יהיב ליה. וברמב"ם פרק י"ד מאבידה {{ממ|[[רמב"ם/גזלה ואבדה/יד#ו|ה"ו]]}} כתב, דעובר בכל האיסורין, דאע"ג דאהדריה לבתר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב. ועיין בתוספות שם מה שכתב בזה. וגם בעל המאור נתקשה בזה פ"ב דבבא מציעא שם, דלמה עובר משום בל תגזול, הא מתקן לאויה, שהרי קיים העשה שבה והשיב את הגזילה, וגזלן מצותו בהשבה! ואפילו לאחר יאוש נמי, שקנה הוא הגזילה עצמה, אבל דמים משלם, וא"כ מתקן לאויה, ע"ש. והרמב"ן בספר מלחמות שם כתב בישוב קושיה זו וז"ל: "והכא הוא סברא דגאון ז"ל דגזילה ואבידה היא זו, ואבידה היא נקנית ביאוש היכא שלא נטלה, וגזילה אינה נקנה ביאוש מדאורייתא לעולם, ואם תמצא לומר נקנה - דמים מיהא משלם, וזו כיון שנטלה על מנת לגזלה ולא על מנת להשיבה, הרי היא כמונחת בקרקע ונקנית ביאוש מטעם אבידה ולא על מנת לגוזלה קודם יאוש א"א לקנותו ביאוש מפני שידו כיד הבעלים ושומר שכר שלהם הוא ולכך לעולם אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים אבל בזו שע"מ לגוזלה נטלה הרי היא לבעלים כמונחת בקרקע ונקנית ביאוש לגמרי כדין מוצא מציאה לאחר יאוש ואינו חייב לשלם דמים כלל כדי לקיים והשיב את הגזילה אשר גזל שהרי נקנית לו לגמרי ביאוש מטעם אבידה. הלכך אע"פ שהחזירה עובר בכולן. וזה הפירוש ברור ונכון." עכ"ל. | ||
ודבריו צ"ל הא דאמרינן ריש פרק אלו מציאות {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כא/ב|כא:]]}} גבי יאוש שלא מדעת אע"ג דשמעינן דמייאש אח"כ באיסורא אתי לידיה דאין הטעם משום דבאיסורא אתי לידיה כיון דבאיסורא לא הוי אלא בגזילה ממש דגזל בידים אבל אבידה לעולם חשיב בהיתרא אתי לידיה אלא הטעם משום דבאיסורא אתי לידיה היינו קודם יאוש וכבר נתחייב בהשבה ותו | ודבריו צ"ל הא דאמרינן ריש פרק אלו מציאות {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/כא/ב|כא:]]}} גבי יאוש שלא מדעת אע"ג דשמעינן דמייאש אח"כ באיסורא אתי לידיה, דאין הטעם משום דבאיסורא אתי לידיה, כיון דבאיסורא לא הוי אלא בגזילה ממש דגזל בידים, אבל אבידה לעולם חשיב בהיתרא אתי לידיה. אלא הטעם, משום דבאיסורא אתי לידיה היינו קודם יאוש, וכבר נתחייב בהשבה, ותו לא מהני יאוש, דשומר שכר שלו הוא וידו כיד הבעלים. וכן מבואר להדיא בשטה מקובצת שם ריש פרק אלו מציאות, בשם הריטב"א דז"ל אע"ג דמייאש לבסוף לא מהני, ואפילו למאן דאמר בעלמא יאוש כדי קני שאני הכא שנטלה בתורת גזל כיון שבשעת נטילה לא זכה הרי ידו כיד הבעלים וכנפקד שלהם שאין יאוש מועיל בו והיינו דאמרינן לעיל דכי אתי לידיה באיסורא אתי לידיה ולאו באיסורא ממש שהרי לא נתכוין לגזול וחייב הוא ליטלו כיון שיש בו סי' אלא בשעת איסור קאמרינן כלומר דכי אתי לידיה ברשות בעלים קיימא וכנוטל מידו וז"ב עכ"ל ע"ש ועמ"ש בסי' קס"ג סק"א ובסי' רס"א סק"א ובסי' שס"א סק"ב: | ||
{{עוגןד|והנה ממ"ש הרמב"ן|'''והנה''' ממ"ש הרמב"ן}} הלכך לעולם אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים משמע דל"מ יאוש אלא ברשות שאינו שלו דוקא. וקשה מהא דאמרו פ"ק דכריתות דף ז' שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם וזכה בו זכה ומשמע אפי' השור עודנו בביתו וברשותו מיהו התם יש לו' דמצד הפקר אתינן עלה וכן משמע מלשון הש"ס שם ומלשון הרמב"ם פ' י"א מנזקי ממון ז"ל שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה שהרי אם נגמר דינו הפקירוהו בעליו ע"ש והפקר ודאי מהני אפי' ברשותו ממש ועמ"ש בסי' ת"ה סק"ב אלא דבר"פ אלו מציאות גבי תאינה הנוטה לדרך ומצא תאינה תחתי' דהוי נמי מטעם יאוש ע"ש דף כ"א ואע"ג דהתאינה ברשותו וכן שם פ' אלו מציאות גבי מוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דהרי אלו שלו ושם דף כ"ד ס"ד בש"ס דמשום יאוש הוא ואע"ג דחצר השותפין הוא וכדאמרי' בנדרים [דף מ"ו] והרי בה"כ דהוי כמו חצר שאין בו דין חלוקה ע"ש וא"כ לא נפיק מרשותו ואפ"ה מהני בי' יאוש וכן בהשולח דף מ"א גבי נתייאשתי מפ' עבדי משמע בתורת יאוש ואע"ג דעבד חשב לעולם ברשותו דיד עבד כיד רבו ולכן נראה דהרמב"ן לא אתי לאפוקי רשות בעלים אלא ברשותו נמי מהני יאוש כל היכ' דלא אתי חצירו וזכה לו וכמו האי דכתב הרמ"א בסי' רס"ח ע"ש אלא דכתבו להא שידו כיד הבעלים ושומר שלהם הוא הלכך אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים היינו דכיון דהשומר אינו מתייאש שהרי הוא ת"י וידו כיד הבעלים א"כ יאוש דבעלים ל"מ אבל היכא שמונח בחצירו בענין דחצירו לא קנה לו וכמ"ש הרמ"א בסי' רס"ח מהני יאוש שפיר: | {{עוגןד|והנה ממ"ש הרמב"ן|'''והנה''' ממ"ש הרמב"ן}} הלכך לעולם אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים משמע דל"מ יאוש אלא ברשות שאינו שלו דוקא. וקשה מהא דאמרו פ"ק דכריתות דף ז' שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם וזכה בו זכה ומשמע אפי' השור עודנו בביתו וברשותו מיהו התם יש לו' דמצד הפקר אתינן עלה וכן משמע מלשון הש"ס שם ומלשון הרמב"ם פ' י"א מנזקי ממון ז"ל שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם בו זכה שהרי אם נגמר דינו הפקירוהו בעליו ע"ש והפקר ודאי מהני אפי' ברשותו ממש ועמ"ש בסי' ת"ה סק"ב אלא דבר"פ אלו מציאות גבי תאינה הנוטה לדרך ומצא תאינה תחתי' דהוי נמי מטעם יאוש ע"ש דף כ"א ואע"ג דהתאינה ברשותו וכן שם פ' אלו מציאות גבי מוצא מעות בבתי כנסיות ובבתי מדרשות דהרי אלו שלו ושם דף כ"ד ס"ד בש"ס דמשום יאוש הוא ואע"ג דחצר השותפין הוא וכדאמרי' בנדרים [דף מ"ו] והרי בה"כ דהוי כמו חצר שאין בו דין חלוקה ע"ש וא"כ לא נפיק מרשותו ואפ"ה מהני בי' יאוש וכן בהשולח דף מ"א גבי נתייאשתי מפ' עבדי משמע בתורת יאוש ואע"ג דעבד חשב לעולם ברשותו דיד עבד כיד רבו ולכן נראה דהרמב"ן לא אתי לאפוקי רשות בעלים אלא ברשותו נמי מהני יאוש כל היכ' דלא אתי חצירו וזכה לו וכמו האי דכתב הרמ"א בסי' רס"ח ע"ש אלא דכתבו להא שידו כיד הבעלים ושומר שלהם הוא הלכך אינה נקנית ביאוש הואיל וישנה ברשות הבעלים היינו דכיון דהשומר אינו מתייאש שהרי הוא ת"י וידו כיד הבעלים א"כ יאוש דבעלים ל"מ אבל היכא שמונח בחצירו בענין דחצירו לא קנה לו וכמ"ש הרמ"א בסי' רס"ח מהני יאוש שפיר: | ||