אילת השחר/בבא בתרא/עה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''וכן''' יש לעיין דהא במשיכה הא אמרינן דמהני קורא לה והיא באה או שהכישה במקל. ויש לעיין אם אופן זה של משיכה, שהוא גורם שתימשך, מועיל בכל הדברים או רק בבע"ח. ובתוס' ב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/#|דף צ"ח) וכן בב"מ (דף ט') דנו שיועיל הגבהה מה שהוא עושה ע"י שהוא מנער האילן ונופלים הזיתים נמצא שהוגבהו מכחו, ובודאי אין חילוק בין משיכה להגבהה, ובודאי אם יזרוק חץ לגרור כלי יקנה את הכלי ע"י משיכה, וא"כ יש להעיר בהא בעיא דבב"מ דף ט' ע"ב הנ"ל, דכתבו התוס' דמשוך קופה לקנות כלים ודאי יועיל, וכל הבעיא היא משום דמשיכת הכלי הוא סוג אחר של משיכת הבהמה, וכ"ז אם אנו רוצים שתועיל מעשה משיכה דהבהמה על הכלים, אבל למה לא יועיל מטעם משיכת הכלי עצמה, דהבהמה היא כחץ שהזיז הכלי שהכלי נמשך עי"ז, ועי' בנתיה"מ (סי' קפ"ח) דכ' בפשיטות דכל קניינים מהני ע"י פועל נכרי משום דהוי כקורא לה והיא באה, ורק בשליח עכו"ם לא מהני דאדעתא דנפשי' קעביד משא"כ בהמה עי"ש, וא"כ כ"ש כאן דכשמושך הבהמה הוא עושה שהכלי יימשך, ואפילו אי בבהמה לא הי' כלל קנין משיכה מ"מ הא הוי מעשה שגורם משיכת הכלי ולמה לא יועיל, ואפי' לפי מש"כ לעיל דהאיבעיא היא אם משיכת הבהמה תועיל אפי' יהיה אופן שמשיכה כה"ג לא היה נחשב מעשה משיכה לכלים בפני עצמם, ובכ"ז יועיל מחמת דחשיב משיכה לבהמה, מ"מ אינו נראה לפרש דכל האיבעיא היא רק באופן שהכלי לא נמשכה ולא נגררה, ורק ע"י המעשה משיכה של הבהמה לבד יועיל אפי' שהכלי עדיין במקומו, דמשמע דהבעיא היא אפי' באופן שנמשך כל הכלי ע"י משיכת הבהמה, וצ"ל דאע"ג דאם יזרוק חץ על הקופה יקנה הקופה והכלים שבתוכה, כיון דהכלים והקופה נגררו כדרך משיכת מטלטלין, וכאן הכלים לא נגררו בצורת המשיכה הרגילה שלהם אלא ע"י שהבהמה הלכה, אע"ג דאיכא למחשב הבהמה כהחץ, וצע"ק.

'''דאע"ג דעקרה יד ורגל בדוכתה קיימא אבל ספינה כיון דנדה בה פורתא נדה לה כולה.''' הנה יש בסוגיין כמה סברות מה שנקרא יותר משיכה, וכן ברא"ש כתב לחלק דבשאר משלטלין לכו"ע קונה במשיכת משהו, וברשב"ם לקמן (דף פ"ו ע"ב) כתב איפכא דבמטלטלין לכו"ע לא קנה עד שימשוך כולה, ומזה צ"ע על אלה דמפרשי דכל ענין קנין אינו אלא לגלות גמירות דעת ובזה סגי, דא"כ כל הני חילוקים קשה לומר שהאדם יודע וחושב בזה לגמור דעת יותר משום כל הסברות האלה, וע"כ דזה דין שנאמר מה מקרי הכנסה לרשותו, וכן במה דפליגי אי משיכה קונה מה"ת או מעות, וכי יש בזה מחלוקת אי בזה גומר דעתו או בזה.

'''רשב"ם ד"ה איתמר ספינה.''' מאימתי תהא קנוי' ללוקח שלא יוכל מוכר לחזור בו. הנה צריך טעם למה רק שלא יוכל מוכר לחזור בו, ואפשר דהנה עי' רשב"ם לקמן (דף צ"ב ע"ב) ובתוס' שם דמבואר די"מ דכשאין להחייב הני זוזי יכול לשלם בכל מה שרוצה, וא"כ אין כל כך נפק"מ ללוקח רק אם הוזל הדבר, דתמיד הא יוכל להחזיר הדבר ולא לתת הדמים, לכן נקט מוכר דאצלו יש תמיד נפק"מ במה דקנה שלא יוכל לחזור.

'''ואע"ג''' דמשמע ברשב"ם שם דדעתו דכשיש לו מעות צריך ליתן דוקא מעות, מ"מ נקיט האי נפק"מ דמוכר דזה תמיד ולכו"ע.

'''רשב"ם ד"ה כל שהוא.''' טפח או חצי טפח. משמע דמסופק אי כל שהוא היינו טפח, או דהכונה משהו ממש, ומה דנקיט חצי טפח הוא לאו דוקא.

'''תוד"ה אחזה.''' מבואר דבאומר לו שיחזיק ויתפוס זהו מסירה, והנה עצם האחיזה מצד עצמה לא קונה, דלכן בנכסי הגר אינו קונה, הרי דזה לא מקרי בידו ממש, דאם הדבר בידו ממש בודאי לא יבטלו הקנין שלא יקנה בנכסי הגר, אלא דכשאומר לו המוכר שיאחזנה אז הוא דמקרי מסירה והיינו דתקנו דיועיל מדין קנין יד.

'''עוד''' יש לעיין דמסירה כיון דאינה רק ע"י מצות הנותן או המוכר אם מהני בע"כ, דהא אז אחיזתו אינו משום מצות המוכר, ובשאר קנינים לא איכפת לן דבין כך אינו קונה שום קנין בע"כ, אבל בגט הא ס"ל לאביי בגיטין (דף כ"א) דאינה מתגרשת אא"כ הי' מהני בע"כ, וא"כ מסירה אם איתא דאינה קונה בע"כ אז גם מדעתה לא תתגרש, ולביאורו של הגרעק"א נצטרך לומר דבעל הבעיא בירושלמי לא ס"ל כן אלא דמתגרשת גם באופן שקונה רק כשהיא רוצה.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}