רד"ק/תהילים/כב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''למנצח על אילת השחר מזמור לדוד:''' יש אומרים (רש"י וזולתו), כי ''' אילת השחר''' הוא כלי מכלי הנגון. ויש מפרשים (בעל התרגום, מנחם, וזולתם) ''' אילת''' מן אילותי לעזרתי חושה (למטה פסוק כ), כלומר: שהיה נאמר זה המזמור בכח עלות ''' השחר''' . ויש מפרשים, כי ''' אילת''' שם ככב הבקר; וכן בדברי רבותינו, זכרם לברכה (ירושלמי ברכות א א; יומא ג ב) קורין ככב הבקר: אילתא {{תוספת|*|ודעת רבי יוסי בי רבי בון דעת יחידאה היא, כנראה מדבריו.}}. והם אמרו (שם; שיר רבה ו; אסתר רבה סוף י; ושוחר טוב במקומו): כי על אסתר נאמר זה ועל ישראל שהיו בגלות באותו זמן. ויש מפרשים אותו על דוד בעודנו בורח מפני שאול. והנכון כי ''' אילת השחר''' נאמר על כנסת ישראל שהיא בגלות הזאת; וסוף המזמור יוכיח זה. וקראה ''' אילת''' כמו שהמשיל אותה בשיר השירים (ב ז; ג ה) בצבאות או באילות השדה. ''' והשחר''' פרושו יופי וזוהר כמו שאמר עליה (שם ו י): מי זאת הנשקפה כמו שחר. ועתה היא בחשכה בגלות הזאת כאלו היא נשכחה ונעזבה; וקוראת מן הגלות:

'''אלי אלי למה עזבתני''' והוא בלשון יחיד על עם ישראל יחד שהם כאיש אחד בגלות ובלב אחד. ''' אלי אלי ''' הכפל כדרך הקוראים והצועקים, כמו: ענני יי' ענני (מלכים א יחל ז); אברהם אברהם (בראשית כב יא); משה משה (שמות ג ד). ואמר: ''' אלי''' כלומר: שהיית חזקי וצורי מקדם, ועתה למה עזבתני?

'''רחוק מישועתי''' ולמה תהיה ''' רחוק מישועתי''' כשתשמע

'''ולא דמיה לי:''' מצעקתי, ואתה לא ''' תענה.''' ו''' דמיה''' שם ולא תאר.

'''ואתה קדוש יושב''' ואיך ''' לא תענה ''' עתה ש''' אתה קדוש יושב ''' וקים לעולם? ''' ואתה''' היית פעמים רבות

'''תהלות ישראל:''' שהיו מהללים אותך בהושיעך אותם מצרותם. כי התהלה וההודאה תהיה על הישועה. ואיך לא תושיענו עתה כי ''' אתה ''' קים לעד, וככחך אז כחך עתה? ''' יושב: ''' קים נצח, וכן אתה יי' לעולם תשב (איכה ה יט).

'''ותפלטמו:''' מצרתם, ולא היה שקר בטחונם. וכפל ''' בטחו''' לחזק הבטחון, כי לא היה להם בטחון באחר אלא ''' בך''' ; וכן

'''אליך זעקו ונמלטו''' לא לאלהים אחרים. לפיכך

'''ולא איש''' ואינני ''' איש''' בעיניהם אלא

'''חרפת אדם ובזוי עם:''' אנו בגלות.

'''כל ראי ילעיגו לי ''' כן הם ישראל, כי כל ''' רואי''' הם ''' ילעיגו''' להם

'''יפטירו בשפה ''' ו''' יפטירו''' עליהם ''' בשפה ''' דברים של לעג וקלון.

'''יניעו ראש: ''' ו''' יניעו ראש ''' עליהם. ''' יפטירו:''' ישלחו הדברים בשפה, מן פוטר מים (משלי יז יד). והשלוח יבא במים, כמו המשלח מעינים (תהלים קד י); והשלוח יבא גם כן בדברים, כמו פיך שלחת ברעה (שם נ יט); ותרגום והאנשים שלחו (בראשית מד ג): וגובריא אתפטרו.

'''גל אל יהוה גל''' הוא תאר בשקל לחם חם (שמואל א כא ז); מעז לתם דרך יי' (משלי י כט). ופרושו: מי שמסבב דרכיו ושאלותיו ותפלותיו ''' אל יי'''' .

'''יפלטהו יצילהו כי חפץ בו: כי חפץ יי' בו ''' ושמע תפלתו. כמו אם חפץ בנו יי' (במדבר יד ח). או פרושו: ''' כי חפץ''' האדם באל, כמו כי בי חשק ואפלטהו (תהלים צא יד). כלומר: זה ראינו ושמענו כמה פעמים, כי מי שמסבב דרכיו ותפלתו אל האל ''' יפלטהו''' ; אם כן למה לא תושיענו כי אנחנו עינינו אליך?

'''כי אתה גחי מבטן מבטיחי על שדי אמי: גחי ''' מוציאי, כמו ותגח בנהרתיך (יחזקאל לב ב). אמר: איך לא תושיענו ואנחנו מודים אליך ויודעים ומכירים כי הכח מאתך ואתה העוזר והמוליד וה''' מבטיח''' התנוק ''' על שדי ''' ה''' אם''' שאין מחיתו אלא על ידי אחרים, ואתה ''' מבטיח''' ו שיגדל מעט מעט ויוסיף בו כח והרגל עד שיבקש מחיתו מעצמו. וגדול האדם בחכמה נפלאה מ''' שדי''' ה''' אם''' עד שיגדל; והכל בכונת ה מ כ ו ן והנהגת המנהיג, ולא כדברי האומרים כי הכל בטבע ובמקרה בלא כונת מ כ ו ן והנהגת מנהיג: ואנחנו העם המודים בך.

'''עליך השלכתי מרחם''' כי אתה המטריף לאמי מזונה שתטריפני ותגדלני. ''' השלכתי''' ; והמשליך האב והאם, כי הוא אין בו דעת להשליך יהבו על האל. וכן

'''מבטן אמי אלי {{תוספת|*|כך הוא בכתב יד שלפנינו.}} אתה:''' כי הם המודים לך עלי.

'''אל תרחק ממני''' ועתה בגלות ''' אל תרחק ממני''' , כיון שהיית קרוב לי ''' מבטן אמי''' בגדלי ''' אל תרחק ממני''' בעת צרתי.

'''כי אין עוזר:''' בלתך.

'''רבים''' גדולים בכח. וכן

'''אבירי בשן ''' ו''' בשן''' הוא מקום בארץ ישראל מקום מרעה דשן ושמן, והבהמות הרועות שם הן דשנות וחזקות. והמשיל הרשעים האבירים להן. וכן אמר (עמוס ד א) במשל פרות הבשן על הנשים העשקות דלים, הרצצות אביונים.

'''כתרוני:''' כמו סבבוני, כמו שהכתר סובב הראש. וכן (שופטים כ מג): כתרו את בנימן.

'''פצו עלי פיהם ''' אלה הפרים הנזכרים ''' פצו עלי פיהם''' וטורפים אותי, אף על פי שאין דרך הפרים לטרוף, אלה הפרים הם כמו

'''כמים נשפכתי''' מפחדם ''' נשפכתי כמים ''' על דרך משל כאלו הייתי נמס.

'''והתפרדו כל עצמותי''' העצמות הן קשות מן המים, לפיכך אמר בהן ''' והתפרדו''' , שנתפרדו מקשוריהן שהן קשורות זאת בזאת. וכן נפזרו עצמינו לפי שאול (תהלים קמא ז)

'''היה לבי כדונג נמס''' והוא השעוה שהיא ''' נמס''' ה בקלות מפני החמימות.

'''בתוך מעי:''' כל האברים הפנימים נקראו ''' מעי''' ם.

'''יבש כחרש כחי כחי ''' כתבו אדני אבי, זכרו לברכה, מדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי בבא קמא ג ב): כיחו וניעו. ויש שפרשו (אחד מן הגאונים כפי עדות אבן עזרא): הפוך כמו חכי, כלומר: שלא אוכל לדבר, כמו שאמר ''' ולשוני מדבק מלקוחי.''' והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש: ''' כחי''' כמשמעו, בעבור היות חיי האדם לתת התולדה הקושרת הכל והמעמדת הגוף כנה הלחה בשם כח; והנה ''' יבש''' כאשר יקרה לזקן הבא בימים.

'''ולשוני מדבק מלקוחי''' חסר למ"ד השמוש. ומשפטו ''' מדבק ''' ל''' מלקוחי''' כי ''' מדבק''' קמו"ץ ואיננו סמוך. וה''' מלקוחים''' הם החניכים למעלה מהלשון ומתחתיה. ובא בדרך ולשונם לחכם דבקה (איוב כט י). ונקראו ''' מלקוחי''' ם לפי שלוקחים המאכל בעת הלעיסה. ובדרש (שוחר טוב) ''' ולשוני מדבק מלקוחי''' שנדבק לשוני לושטי. דבר אחר: שבטלתי משתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שנאמר (משלי ד ב): כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו, ורצונו לומר: בעבור שמד הגלות.

'''תשפתני:''' מן שפת הסיר (מלכים ב ד לח; יחזקאל כד ג). ובדרש (שוחר טוב בשנוי לשון קצת): אני דומה לכירה שנתונה בין שתי דרכים ועוברים ושבים שופתים עליה.

'''כי סבבוני''' הם האיבים ואני בתוכם כמי שסבבוהו

'''כלבים''' שאין לו דרך לנוס מפניהם. ופרוש ''' כי סבבוני כלבים ''' אחר המשל; והמליצה:

'''עדת מרעים הקיפוני כארי*) ידי ורגלי:''' כי ''' הקיפוני''' כמו ''' הארי''' שמקיף בזנבו ביער וכל חיה שתראה אותה העגלה לא תצא משם ממורא האריה ומפחדו, ותאספנה ידיהן ורגליהן וימצא האריה טרפו בתוך עגלתו. כן אנחנו בגלות בתוך העגלה לא נוכל לצאת ממנה שלא נהיה ביד הטורפים, כי אם נצא מרשות הישמעאלים נבא ברשות הערלים, והנה אנחנו אוספים ידינו ורגלינו ועומדים יראים ופוחדים בפניהם, כי אין לנו רשות לברוח ברגלינו ולהלחם בידינו; והנה כאילו ידינו ורגלינו בנחשתים.

'''אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי:''' ואם אבא לספר צרותי לפני גדוליהם ממה שיעשקוני קטניהם, ''' המה''' הגדולים ''' יביטו''' אלי, ו''' יראו בי ''' בעין בזיון ושנאה. ו''' יראו''' כמו אל תראני שאני שחרחרת (שיר השירים א ו); לראוה בך (יחזקאל כה יז) שהוא ענין ראית בזיון ולעג. ו''' עצמותי''' כמו קרבו ריבכם יאמר יי' הגישו עצמותיכם (ישעיהו מא כא). ויש מפרשים ''' עצמותי''' כמשמעו מן עצם ויפרשו ''' אספר''' מענין מספר; ופרושו: מרוב כחישותי אוכל לספר ''' כל עצמותי''' ו''' המה יביטו יראו בי''' , רצונו לומר: בבשרי ורע תארי וילעגו לי.

'''יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל: ''' יקחו ממוננו ויגיע כפינו עד שאפילו ''' בגדינו ולבושנו יחלקו ''' ויקחו ''' להם''' ו''' יפילו גורל על''' יהם.

'''אל תרחק''' כי ''' אתה'''  

'''הצילה מחרב נפשי מחרב''' הגלות, שלא אספה בגלות

'''מיד כלב יחידתי:''' ''' כלב אריה ''' ו''' ראמים''' הם משל על מלכי אמות העולם, אשר אנחנו בגלות ביניהן. וכל אחד לפי גדלתו קורא אותו. ו''' יחידתי''' היא הנשמה שהיא יחידה שוכנת בבתי חומר, ואין דומה לה, כי הנפש המתאוה היא הגוף.

'''הושיעני מפי אריה ומקרני רמים עניתני: ''' כי ה''' ר''' א''' ם''' ינגח בקרניו כמו שאמר (דברים לג יז): בהם עמים ינגח. ו''' עניתני''' כמו תענני ורבים כמוהו בדברי נבואה. או פרושו: כי פעמים רבות הושעתני מצרות גדולות שהתשועה מהן כמו הנושא ''' מקרני ר''' א''' מים''' ; וכמו שהוצאתני משאר גליות כן ''' הושיעני''' עתה ''' מפי אריה.'''  

'''אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך:''' כשתושיעני ''' מפי אריה ומקרני ר''' א''' מים''' שתוציאני מן הגלות אז ''' אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך.''' ו''' אחי''' הם בני אדום שאנחנו ביניהם בגלות. וכן בני ישמעאל ובני קטורה, כי כלם בני אברהם אבינו. או פרושו: אנחנו אשר בגלות נספר הנסים והנפלאות שעשה עמנו האל בגלות לעשרת השבטים שגלו שלחלח וחבור ולא היתה יד האמות שולטת עליהם כמו עלינו.

'''יראי יהוה הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו ''' כך יאמרו בעת התשועה. ופרוש ''' יראי יי'''' מישראל. והחלוק הזה כמו יראי יי' ברכו את יי' (תהלים קלה כ); בית הלוי (שם); בית אהרן (שם יט); בית ישראל (שם). והטעם כל אחד לפי מעלתו ושכלו ולפי קרבתו אל האל. והנה הזכיר בזה הפסוק האהבה והיראה, כי הכבוד הוא האהבה; והנה ''' יראי יי'''' יגיעו מן היראה אל האהבה.

'''וגורו ממנו כל זרע ישראל:''' אום שלא הגיעו עדין אל האהבה. ובדרש (שוחר טוב בשנוי לשון קצת): רבי יהושע בן לוי אומר: ''' יראי יי'''' אלו יראי שמים; רבי שמואל בר נחמני אומר: אלו גרי הצדק לעתיד לבא; ורבנן אמרי: ''' יראי יי' ''' אלו הכהנים, ''' כל זרע יעקב ''' אלו הלוים, ''' כל זרע ישראל''' כמשמעו.

'''כי לא בזה''' וכן יאמרו בהתודותם כשיצאו מן הגלות: כשהיינו בגלות ''' לא בזה ולא שקץ ענות''' נו שהיינו ''' עני''' ים.

'''ולא שקץ''' ענין תועבה כמו (ויקרא יא מג): אל תשקצו את נפשתיכם

'''ענות''' שם מענין עני; ויש מפרשים (בעל התרגום, רש"י וזולתם): ''' ענות''' , תפלת  

'''עני''' מה שעונה בפיו כמו (משלי טז א) מענה לשון.

'''ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע:''' פעל עבר בשקל כי חפץ בבת יעקב (בראשית לד יט).

'''מאתך תהלתי''' יאמר כל אחד ואחד מישראל, או כל ישראל כאחד, כמו שהם דברי המזמור: ''' תהלתי''' שאני אהללך

'''בקהל רב''' מהאמות, ''' מאתך ''' היא כי אתה גרמת לי התהלה שהושעתני.

'''נדרי''' שנדרתי

'''אשלם נגד יראיו:''' כי כל האמות יראוהו אז, כמו שאומר: ''' יזכרו וישבו אל יי' כל אפסי ארץ.'''  

'''יאכלו ענוים וישבעו יהללו יהוה דרשיו ''' ישראל שהם ''' ענוים''' , כי הגוים היו גאים עד עת גאולת ישראל, וכן ישראל הם ''' דרשיו''' , שהם דורשים אותו בגלות; וכשיהיו נגאלים ''' יאכלו וישבעו''' משלל איביהם ויתענגו הפך ממה שהיו בגלות; ויאמרו להם:

'''לעד:''' כי לא יגלו עוד, אלא יהיו בארצם שמחים וטובי לב הם ובניהם עד העולם.

'''יזכרו''' האמות העני והדלות שהיו בהם ישראל ויראו הישועה הגדולה

'''וישבו אל יהוה כל אפסי ארץ וישתחוו לפניך''' דבר הנביא כנגד השם ''' כל משפחות גוים:'''  

'''ומשל בגוים''' : ואז יהיה ''' משל בגוים''' כמו שאמר (זכריה יד ט): והיה יי' למלך על כל הארץ.

'''אכלו וישתחוו כל דשני ארץ לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה: ''' פרש אדני אבי, זכרו לברכה, הפסוק לשני פנים: כי הגוים שישבו אל יי' שהיו דשנים ורעננים כן יהיו עתה, כי האל יקבל אותם בתשובתם, וי''' אכלו''' ''' וישתחוו ''' לאל ויודו לו על כל הטובה; אבל יש מן הגוים שאפילו ''' יכרעו לפניו''' לא יקבלם: אותם שהרגו ישראל, שהם ''' יורדי עפר''' , כלומר שיהיו בגיהנם, ולא יחיה האל נפש אחד מהם, כמו שאמר הנביא (יואל ד כא): ונקיתי דמם לא נקיתי. כי כל הרעות שעשו לישראל יוכלו לתת תשלומים, כמו שאמר (ישעיהו ס יז): תחת הנחשת אביא זהב, אבל דם האדם לא יוכלו לשלם, לפיכך תהיה נפשם תחת נפשם; ונכון הוא זה הפרוש. אבל החכם רבי אברהם פרש בענין אחר כל הפסוק. ואמר: ''' דשני ארץ''' הם המתענגים בעולם הזה לאכל כל דשן, ואם יתעדנו בעולם הזה, באחרית ימיהם ''' ישתחוו ויכרעו ''' לפני המלאך האוסף רוחם ולא יוכל אחד מהם להחיות את נפשו. וזהו רמז, כי תאבד נפשם בעולם הבא, הפך הענוים שאמר בהם: ''' יחי לבבכם לעד''' . וזה שאמר: לפני המלאך האוסף רוחם הוא דרך דרש; וכן אמרו בדרש (בבלי נדה ל ב; שוחר טוב בקצת שנוי לשון): כי לי תכרע כל ברך (ישעיהו מה כג) זה יום המיתה, שנאמר: ''' לפניו יכרעו כל יורדי עפר.'''  

'''זרע יעבדנו''' אבל ''' זרע ''' ש''' יעבדנו''' , הם ''' זרע ''' ישראל שעובדים אותו תמיד.

'''יבאו ויגידו''' העולים מהגלות ש''' יבאו ''' מ''' כל אפסי ארץ יגידו'''  

'''צדקתו לעם''' שהיה

'''כי עשה:''' שעשה להם, כי הם לא ראו את מעשה יי' אשר עשה עמהם ואבותם ''' יגידו''' להם. וזה המזמור פרשו אותו הערלים על ''' ישו''' , והוא מספר כל הרעות שעשו לו ישראל. והנה צועק הבן לאב מתוך הצרות ואומר: ''' אלי אלי למה עזבתני''' , וכן כל המזמור. ושבשו מלת ''' כארי ידי ורגלי''' ואמרו ''' כארי''' : לשון כי יכרה איש בר (שמות כא לג), שתקעו מסמרים בידיו וברגליו כשתלו אותו. והטעה אותם הפסוק ''' ונפשו לא חיה''' , ואמרו: כי זה הוא אלוה ''' שיכרעו לפניו כל יורדי עפר''' , והוא לא רצה לחיות ''' נפשו''' , כי בתנאי זה ירד לקחת בשר שיהרגו הבשר ויושעו בזה ''' יורדי''' גהינם; לפיכך לא רצה לחיות את ''' נפשו''' אלא מסר עצמו ביד ההורגים אותו. ועתה ישמיעו לאזנם מה שפיהם מדבר! הם אומרים כי לא רצה לחיות את ''' נפשו''' ולהצילה מיד ההורגים אותו, אם כן למה היה צועק: ''' אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי''' והוא לא רצה להיות נושע? והלא שכח תנאו! ואמר: ''' ולא תענה''' והוא לא רצה להיות נענה? ועוד אם הוא אלוה הוא עצמו יושיע עצמו ועוד שאמר: ''' תהלות ישראל''' והם המריעים לו? והיאך אמר: שהם מהללים האל? ועוד אמר: ''' בך בטחו אבותינו:''' ואם הוא כמו שהם אומרים, לא היה לו אלא אב אחד? ועוד האלוה יאמר על עצמו: שהוא ''' תולעת ולא איש!''' והנה אמר: ''' גל אל יי' יפלטהו יצילהו;''' אם על הבשר לא פלטהו ולא הצילהו, ואם על האלהות לא היה צריך הצלה. ואמר: ''' כי אתה גחי מבטן:''' הוא עצמו הוא המוציא ''' מבטן''' . ואמר: ''' אספרה שמך לאחי:''' והאלוה אין לו אחים. והנה כזב. כי הספור וההלל וההודאה אחר ההצלה הם והנה הוא לא נצל. ואמר: ''' כל זרע יעקב כבדוהו.... כי לא בזה ולא שקץ ענות עני:''' וישראל המריעים לו, ו''' ענותו בזה ''' האב ''' ושקץ, והסתיר פניו ממנו, ובשועו אליו ''' לא ''' שמע.''' הנה כל דבריו שקר. ואמר: ''' כל משפחות גוים''' ; והנה היהודים והישמעאלים לא יאמינו בו.