ביאור רי"פ פערלא על ספר המצוות לרס"ג/פרשה/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''ומן הלשכה ילמדו פליאם. ''' כתיב {{ממ|בפרשת שופטים}} כי יפלא ממך דבר למשפט וגו' וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר וגו' ובאת אל הכהנים הלוים וגו' ודרשת והגידו לך את דבר המשפט וגו'. וענין המצוה הוא לדעת רבינו הגאון ז"ל שכל דבר ספק במצות שבתורה ומשפטיה. החובה מוטלת על בתי דינים שבישראל לדרוש את דבר המשפט מאת סנהדרי גדולה שבלשכת הגזית. וכאשר יחרצו משפט כן יקום. וזהו שכתב ''' ומן הלשכה ילמדו פליאם. ''' וכן הוא לשון רבינו הגאון ז"ל גם באזהרותיו שע"פ עשה"ד {{ממ|דבור לא תשא}} שכתב שם. וז"ל ''' אקומה ואעלה ללמוד דת הנפלא. ''' והוא מלשון הכתוב כי יפלא ממך דבר וגו' וקמת ועלית וגו' וכך הם ג"כ דברי ר"ש הגדול ז"ל באזהרות אתה הנחלת. שכתב שם וז"ל ''' פליאת הדין ללמוד מלשכת הגזית. ''' והרמב"ם ז"ל וסייעתו אע"פ שגם הם מנו מצוה זו. {{ממ|עשין קע"ד}}. מ"מ אין דבריהם שוין בביאור ענין המצוה לדברי רבינו הגאון ז"ל. דלדעתו המצוה כוללת השאלה והלמוד מהם יחד. ולהרמב"ם ז"ל וסייעתו המצוה אינה אלא לעשות ככל אשר יגידו. כמבואר בסה"מ שם ובחבורו הגדול {{ממ|ריש הלכות ממרים}} עיי"ש. וא"כ לדבריהם אינו עובר בעשה זו אלא אם עבר ועשה שלא כמו שהורו הב"ד הגדול אחר שהגידו את דבר המשפט. אבל השאלה והדרישה מהם אינה בכלל העשה. ואם רצו שלא לשאול והניחו הדבר בספק רשאין. ובאמת שכדעתם מבואר לכאורה בספרי {{ממ|שופטים פיסקא קנ"ד}}. שאמרו שם ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה זו מצות עשה עיי"ש. הרי לכאורה בהדיא כדבריהם דאין העשה אלא אחר שכבר חרצו המשפט. וצוה הכתוב לעשות כאשר הורו. וא"כ דברי רבינו הגאון והר"ש הגדול ז"ל צ"ע. וגם צ"ע לפ"ז דמצוה זו אין לה ענין במנין הפרשיות. דהרי ודאי גם כל יחיד חייב לשמוע ככל אשר הורו ב"ד הגדול בלשכת הגזית. כמו שהכל מוזהרים על הלאו דלא תסור האמור בענין זה. וא"כ ראוי למנותה במנין שאר העשין: