נשמת אדם/א/כה: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''נסתפק''' באיזה דין באמצע התפלה אם מותר לשאול הדין צ"ע. דאין ראיה מר' אבוה ברכות כ"ד דאזיל בתר ר"י במבואות מטונפות וקרי ק"ש אשתיק בתר דנפיק א"ל לר"י להיכן אהדר ע"ש. ש"מ דאע"ג דאסור להפסיק מותר להפסיק לצורך ק"ש. וכ"כ במ"א סי' ק"ד ס"ק ו' שכתב דיש לדחות דהתם שאל ד"ת והוא ר"ת דין תורה. ר"ל ששאל לו הדין דאל"כ איך כתב ואפשר דאפי' לכתחלה מותר שהרי בסי' ס"ו איתא בהדיא דאסור להפסיק בדברי תורה רק לקדיש וקדושה. אלא כוונתו ששאל לו הדין וזה מותר לכתחלה. ולא ידעתי למה כתב המ"א ואפשר דשרי לכתחלה כיון דר' אבוה עביד הכי לכתחלה ודאי מותר. ואמנם י"ל דדוקא בק"ש מותר דמותר ג"כ להפסיק לקדיש ולקדושה משא"כ בתפלה. והנה אין ספק דמותר להפסיק בדבור כשתינוק טינף בבית הכנסת ואין לו במה לכסות ואחרים עומדים ומתפללים ואינם יודעים מזה דמותר להפסיק בדבור שהוא איסור דרבנן כדי להציל אחרים מאיסור דאורייתא אע"ג דאינם יודעים מזה מ"מ איסורא דאורייתא איכא כדאיתא בי"ד סי' שע"ב. ובסי' ש"ו בא"ח ואם יש לו איזה דבר לכסות כגון פאטשיילע וכיוצא בו אסור להפסיק בדבור אבל אינו מחויב לפשוט טליתו ובגדו לכסותו כיון שיתטנף וגדול כבוד הבריות כו' (ועיין בכלל ס"ג סימן ב' בנ"א) א' לשאול דין כדי שלא יצטרך לחזור ולהתפלל ויש כאן ספק ברכה לבטלה צ"ע. אך לשיטת תוס' שם דגם ברכה לבטלה אינו אלא מדרבנן צ"ע. ועוד דגם עכשיו אינו אלא ספק דרבנן שהרי שמא באמת הדין שצריך לחזור לראש. וא"כ מותר להפסיק. ונראה כיון דמה שהוא לצורך אותו דבר לא מקרי הפסק אפילו בין הברכה לתחלה עשיית אותו דבר. כדאיתא בסי' קס"ח ובסי' תרצ"ב ובתשובת רשב"א סי' רמ"ד אע"ג דאם הפסיק אפי' בשוגג בדבר שאין לצורך המצוה או הסעודה צריך לחזור ולברך. מ"מ לצורך מותר לכתחלה כ"ש באמצע הברכה דאם שח בשוגג א"צ לחזור כדאיתא בסי' קי"ד ולא חשבינן ליה להפסק. ועיין בסמוך סי' ב' מה שכתבתי בזה. ונ"ל דמות' להפסיק וכן מוכח מריטב"א שהבאתי בח"א כלל ס"ד סי' ח' דכ' בהדיא דמותר להפסיק כדי שלא יברך לבטלה: