27,144
עריכות
אין תקציר עריכה
מ (מערכת העביר את הדף המאיר לעולם/חלק א/טז לשם המאיר לעולם/א/טז בלי להשאיר הפניה: קיצור) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{OCR}} | {{OCR}} | ||
סימן ט"ז | סימן ט"ז | ||
| שורה 8: | שורה 9: | ||
ומה שנלע"ד בישוב כקושיא כנ"ל של כח"ל. דקושית התוס' כיא קושיא אלימתא ומאן דקא מותיב שסיר קא מותיב. דמה בקדושין ד מ"א דישו פס ויצאה מנם אלו ימי כפרום אין כסף אלו ימי בגרוה. ומקשה שם ולנהוג רסמנא נפרוה ולא גפי מלוה אמר רבא וכר א"ל אגיי מי דמי וכף אלא אמר אביי ונו' מתקיף לה מר בר רב אשי וט' אלא אמר מר בר רב אשי וכו' ולמר בר רב אשי וכף ה"מ היכי דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן פד כאן סוגיה הנדס שם. נקטינן מסוגיא כנ"ל דהיכא ביש שני ריבויים בתורה לרנוח שני דברים ולפי מה דמרגינן דבר אחד שוב לא נצריך ריבוי פל הדבר כשני אלא דלולא שכהב הרימי כראשון לא היינו יודפים לרמה השני אז יש חילוק בדבר. היינו שבאם לפי הרימי כראשון אין לריביי השני מציאום כלל אז לא ניהן כהיריז דבא זה ולימד פל זה להאמר כלל אפילו אם אין לנו שוס חירון אמר פל הקושיא דלכחוב ריבוי הראשון בפירוש ושוב לא נצטרך לריבוי השני. ואם לפי רימי כראשון יש מציאוה גם לריבוי כשני אלא שלא נצטרך להריבוי כשני משום דאהי בקל וחומר מהריבוי כראשון. אז אם אין לנו מירון פל כקושיא שקשה לנו ולאו קל וחומר הוא רק כתירוץ מילתא דאתי בקל וחומר טרח וכחב לה קרא אז נתפים בהמירון כזה. אכל אם יש לנו שום דרש לרמה דבר אסר מהריבוי כשני אז לא נתפיס בכתירוץ מלהא דאתי בקל וחומר וכף רק דרשינן לרבות מהריטי כשני מה שאנו יכולין לרמה. כל זה משמם מסוגיא דקדושין כנ"ל. ולפי זה שפיר מקשים התוס' בב"ק י ע"א דלמה לן כמיפוט למפט אדם מבור דלא לכחוב רק סד מיפוט וממילא נוקים אוחו על כלים דלמפט אדם לא אצטריך דממילא נהממט אדם מקרא מכמה יהיה לו כמו דממפסינן מקרא זה שור פסולי כמוקדשין. ואין לומר דאם לא היה כהוב מיטוט פל אדם לא היינו יודטים דקרא יכסה יהיה לו שנאמר במר אתי לממס פסולי כסוקדשין דילמא אתי לבמלים מטפלים בנבלה וכמי דמקשה כש"ס שם נ"ג פ"ב איפוךאנא. ח"א דא"כ לא אצטריך קרא דשור ולא אדם רק ללמד דקרס מכמה יהיה לו אתי לספט שור פסולי כמוקדשין ולא לגמלים מטפלים בנבלה. א"כ הוא ממש כמו בקדושין בקרא דויצאה מנם דבא זה ולימד פל זה וא"כ כלא כבר נחבאר דלא אמריקזה כתידון דבא זה ולימד פל זה רק במקום דליכא למידרש אבל היכא דאיכא למידרש דרשינן. וא'*כ כלא כאן בבור איכא למידרש דכמיפוט אמי למפט כלים וא"כ הואיל ואיכא למימר דכסיפום אהי על כלים לא מוקמינן ליה פל אדם דהואיל דפשיטא צן כבר מכסה יהיה לו דכהיב במר אתי למפט פסולי במוקדשין דהא כתיב סד מיטום בבור ובין אם נאמר דאהי למפם כלים ובין אם נאמר דאתי למפט אדם בין פך ובין כך סגי לן לככריט בזה מכמה יכיה לו דבור אתי למפט פסולי כמוקדשין. וא"כ מאמר דפשיטא לן דכיכא שאין כמת שלו פטור במר לפי זה לא אצטריך שוב לסמט אדם דהא אדם נסי נוכל לספם מוכסח יכיר צו וא"כ הואיל ומל אדם לא אצעריך מיפום מדאי נוקים כמימוט פל כלים ולא שייך לומר דלמולם אתי המיטוט פל אדם והא דאצטריך מיפוט פל אדם ולא מסטטינן ליה מקרא מהפת יכיה לו כמו דמספטינן פסולי כמוקדשין היינו משום דפל ידי שיש לנו מיפוט על אדם ידפינן מהמת יכיה לו דמר אתי לספט פסולי כמוקדשין. דזה אינו דזה הוא מה דאמרינן בא זה ולימד על זה וכבר נתבאר דלא אמרינן כן אפינו היכא ששייך לומר מלהא דאתי בקל ומוסר טרח וכתב לה קרא רק היכא דליכא לסידרש באופן אסר וכאן הא יש לנו למידרש באופן אסר היינו לומר דכמיפוט אתי על כלים. ובפרט דכאן לא שייך לומר דאפ"ג דנדט למעט אדם מחיוב מר כמו דממפטינן פסולי המוקדשין נד'מ מרס וכתב צה קרא לטעטו בפירוש• סדא דכנר כהט כתום נשגה קל"א ע"ב ד"ה אי ממומר וכף דמלתא דאתי במה מציגו חדא מחדאלא אמרינן דטרח וכתב לה קרא. ועוד דכאן לא נצרך אפילו לצמוד במכ חצינו אדם מפסולי כמוקדשין דאטי בקרא כתיב פסולי כמוקדשין בפירוש. הא לא כתיב רק והמת יהיה לו ומזה דרשו חז"ל לממט פסולי כמוקדשין משום שאין כמת שלו וא"כ כמו דפממטינן פסולי כמוקדשין מהאי קרא כמו כן נוכל למפט אדם מכאי קרא דהא אדם נמי אין כמה שלו ומאי אולמא דפסולי כמוקדשין מאדם.וא"כ אף אם לא היה כתוב בבור רק חד סיפוט כוה מוקמינן ליה בכלים ולא באדם מטעם כמבואר לפיל וא"כ שפיר כקשו כסום' דלא לכתוב רק מד מיטיט בבור ונוקים אותו בכלים ואדם לא אצטריך למפט דנמעג אותו מקרא ווכמת יהיה לו כמו דמממטינן פסולי כמוקדשין ודו"ק: | ומה שנלע"ד בישוב כקושיא כנ"ל של כח"ל. דקושית התוס' כיא קושיא אלימתא ומאן דקא מותיב שסיר קא מותיב. דמה בקדושין ד מ"א דישו פס ויצאה מנם אלו ימי כפרום אין כסף אלו ימי בגרוה. ומקשה שם ולנהוג רסמנא נפרוה ולא גפי מלוה אמר רבא וכר א"ל אגיי מי דמי וכף אלא אמר אביי ונו' מתקיף לה מר בר רב אשי וט' אלא אמר מר בר רב אשי וכו' ולמר בר רב אשי וכף ה"מ היכי דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי משנינן פד כאן סוגיה הנדס שם. נקטינן מסוגיא כנ"ל דהיכא ביש שני ריבויים בתורה לרנוח שני דברים ולפי מה דמרגינן דבר אחד שוב לא נצריך ריבוי פל הדבר כשני אלא דלולא שכהב הרימי כראשון לא היינו יודפים לרמה השני אז יש חילוק בדבר. היינו שבאם לפי הרימי כראשון אין לריביי השני מציאום כלל אז לא ניהן כהיריז דבא זה ולימד פל זה להאמר כלל אפילו אם אין לנו שוס חירון אמר פל הקושיא דלכחוב ריבוי הראשון בפירוש ושוב לא נצטרך לריבוי השני. ואם לפי רימי כראשון יש מציאוה גם לריבוי כשני אלא שלא נצטרך להריבוי כשני משום דאהי בקל וחומר מהריבוי כראשון. אז אם אין לנו מירון פל כקושיא שקשה לנו ולאו קל וחומר הוא רק כתירוץ מילתא דאתי בקל וחומר טרח וכחב לה קרא אז נתפים בהמירון כזה. אכל אם יש לנו שום דרש לרמה דבר אסר מהריבוי כשני אז לא נתפיס בכתירוץ מלהא דאתי בקל וחומר וכף רק דרשינן לרבות מהריטי כשני מה שאנו יכולין לרמה. כל זה משמם מסוגיא דקדושין כנ"ל. ולפי זה שפיר מקשים התוס' בב"ק י ע"א דלמה לן כמיפוט למפט אדם מבור דלא לכחוב רק סד מיפוט וממילא נוקים אוחו על כלים דלמפט אדם לא אצטריך דממילא נהממט אדם מקרא מכמה יהיה לו כמו דממפסינן מקרא זה שור פסולי כמוקדשין. ואין לומר דאם לא היה כהוב מיטוט פל אדם לא היינו יודטים דקרא יכסה יהיה לו שנאמר במר אתי לממס פסולי כסוקדשין דילמא אתי לבמלים מטפלים בנבלה וכמי דמקשה כש"ס שם נ"ג פ"ב איפוךאנא. ח"א דא"כ לא אצטריך קרא דשור ולא אדם רק ללמד דקרס מכמה יהיה לו אתי לספט שור פסולי כמוקדשין ולא לגמלים מטפלים בנבלה. א"כ הוא ממש כמו בקדושין בקרא דויצאה מנם דבא זה ולימד פל זה וא"כ כלא כבר נחבאר דלא אמריקזה כתידון דבא זה ולימד פל זה רק במקום דליכא למידרש אבל היכא דאיכא למידרש דרשינן. וא'*כ כלא כאן בבור איכא למידרש דכמיפוט אמי למפט כלים וא"כ הואיל ואיכא למימר דכסיפום אהי על כלים לא מוקמינן ליה פל אדם דהואיל דפשיטא צן כבר מכסה יהיה לו דכהיב במר אתי למפט פסולי במוקדשין דהא כתיב סד מיטום בבור ובין אם נאמר דאהי למפם כלים ובין אם נאמר דאתי למפט אדם בין פך ובין כך סגי לן לככריט בזה מכמה יכיה לו דבור אתי למפט פסולי כמוקדשין. וא"כ מאמר דפשיטא לן דכיכא שאין כמת שלו פטור במר לפי זה לא אצטריך שוב לסמט אדם דהא אדם נסי נוכל לספם מוכסח יכיר צו וא"כ הואיל ומל אדם לא אצעריך מיפום מדאי נוקים כמימוט פל כלים ולא שייך לומר דלמולם אתי המיטוט פל אדם והא דאצטריך מיפוט פל אדם ולא מסטטינן ליה מקרא מהפת יכיה לו כמו דמספטינן פסולי כמוקדשין היינו משום דפל ידי שיש לנו מיפוט על אדם ידפינן מהמת יכיה לו דמר אתי לספט פסולי כמוקדשין. דזה אינו דזה הוא מה דאמרינן בא זה ולימד על זה וכבר נתבאר דלא אמרינן כן אפינו היכא ששייך לומר מלהא דאתי בקל ומוסר טרח וכתב לה קרא רק היכא דליכא לסידרש באופן אסר וכאן הא יש לנו למידרש באופן אסר היינו לומר דכמיפוט אתי על כלים. ובפרט דכאן לא שייך לומר דאפ"ג דנדט למעט אדם מחיוב מר כמו דממפטינן פסולי המוקדשין נד'מ מרס וכתב צה קרא לטעטו בפירוש• סדא דכנר כהט כתום נשגה קל"א ע"ב ד"ה אי ממומר וכף דמלתא דאתי במה מציגו חדא מחדאלא אמרינן דטרח וכתב לה קרא. ועוד דכאן לא נצרך אפילו לצמוד במכ חצינו אדם מפסולי כמוקדשין דאטי בקרא כתיב פסולי כמוקדשין בפירוש. הא לא כתיב רק והמת יהיה לו ומזה דרשו חז"ל לממט פסולי כמוקדשין משום שאין כמת שלו וא"כ כמו דפממטינן פסולי כמוקדשין מהאי קרא כמו כן נוכל למפט אדם מכאי קרא דהא אדם נמי אין כמה שלו ומאי אולמא דפסולי כמוקדשין מאדם.וא"כ אף אם לא היה כתוב בבור רק חד סיפוט כוה מוקמינן ליה בכלים ולא באדם מטעם כמבואר לפיל וא"כ שפיר כקשו כסום' דלא לכתוב רק מד מיטיט בבור ונוקים אותו בכלים ואדם לא אצטריך למפט דנמעג אותו מקרא ווכמת יהיה לו כמו דמממטינן פסולי כמוקדשין ודו"ק: | ||
[[קטגוריה:המאיר לעולם|16]] | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | |||
[[קטגוריה:המאיר לעולם: א|16]] | |||