35,347
עריכות
מ
←top: החלפות באמצעות AWB
(יצירה אוטומטית מתוך ספריא + התאמה ע"י עורכי האוצר, לרגל יום היארצייט) |
מ (←top: החלפות באמצעות AWB) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{הועלה אוטומטית}} | <noinclude>{{הועלה אוטומטית}}{{ניווט כללי עליון}}'''שו"ת הרא"ש כלל פז - סימן א'''</noinclude> | ||
'''שאלה''' ראובן שמתה אשתו והניחה לו בת קטנה ונתפשר ראובן עם שמעון חמיו שיטול שמעון כל הממון שהגיע לאותה הבת מירושת אמה על מנת ששמעון יפרנס הבת במאכל ובמשתה וכסות וישיאה לפי כבודה אם יכולה הבת לבטל הפשרה לכשתגדיל ולתבוע את שלה ועוד התנו שאם תמות הבת קודם שתגיע לינשא שיזכה שמעון זקנה בכל ירושתה שירשה מאמה ולא יהא לראובן אבי הבת לתבוע ממנו כלום וכדי ליפות כחם נתחייב להם ראובן אבי הבת בקנין שלם מעכשיו כל מה שיוציא או הבא מחמתו משמעון הנזכר מהממון שתעזוב בתו בשעת פטירתה קודם נישואיה וסלק ראובן מכל זכות שהיה לו בממון מצד בתו. | |||
'''תשובה''' יראה לי שהפשרה שעשה ראובן עם חמיו בשביל בתו קיימת היא כאלו עשאוהו בית דין דכמו שיש כח ביד בית דין לעשות דבר שהוא תקנת היתומים למכור וליתן את שלהם לצורך תקנתם כך יהא כח ביד האב כדתנן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים אלמא שיש לו כח למנות אפוטרופוס כמו שיש כח לבית דין למנות אפוטרופוס ובית דין נמי אמרינן רבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים נמצא כל שכן האב עצמו דעדיף מבית דין ולא מבעיא אב אלא אפילו יתומים שסמכו אצל בעל הבית יש לאותו בעל הבית כל דין אפוטרופוס שמינוהו בית דין או אבי יתומים שהרי תורם פירותיהם ולא אמרינן דמאכיל טבלים וכן אם מכר לצורך היתומים מכרו קיים כדאמרינן בפרק הנזקין (נ"ב) הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא דהות להו תורתא שקלה זבינתה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה מאי עבידתה דמזבנה אמר להו יתומים שסמכו אצל הבית תנן כל שכן האב שבניו סמוכים אצלו וכרוכין אחריו שכל מה שעושה לתקנתם הוא עושה וקיים ובפרק החובל (פ"ז) נמי תניא החובל לבנו קטן יעשה לו סגולה ומפרש התם מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי ומדקתני יעשה ולא יעשו דהוה משמע בית דין אלמא שאין בית דין נזקקין לקטן שיש לו אב אלא כל מה שיעשה האב בנכסי בניו הוא עשוי ואין בית דין מדקדקין אחריו אף על פי שהאב חייב ליתן הממון לבנו הילכך הפשרה שעשה ראובן עם חמיו לתקנת בתו שנתן לה ממונה על מנת שיפרנסנה ושישאנה קיימת היא כאלו עשאוהו בית דין ואין לה לא שבועה ולא דבר אחר ומה שסלק עצמו מירושתה זהו דבר שלא בא לעולם כגון מה שאירש מאבא מכור לך שלא אמר כלום אבל החיוב שכתב על עצמו אם יוציא מהם הוא שריר וקיים כתנאי ממון הנעשה ע"פ תקנת חכמים בלאו הכי אין לבת כלום שהרי נתן כל ממונה לחמיו ולא נשאר לבת אפילו פרוטה להוריש הנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל. | |||
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{פורסם בנחלת הכלל}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
'''תשובה ''' יראה לי שהפשרה שעשה ראובן עם חמיו בשביל בתו קיימת היא כאלו עשאוהו בית דין דכמו שיש כח ביד בית דין לעשות דבר שהוא תקנת היתומים למכור וליתן את שלהם לצורך תקנתם כך יהא כח ביד האב כדתנן אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים אלמא שיש לו כח למנות אפוטרופוס כמו שיש כח לבית דין למנות אפוטרופוס ובית דין נמי אמרינן רבן גמליאל ובית דינו אביהן של יתומים נמצא כל שכן האב עצמו דעדיף מבית דין ולא מבעיא אב אלא אפילו יתומים שסמכו אצל בעל הבית יש לאותו בעל הבית כל דין אפוטרופוס שמינוהו בית דין או אבי יתומים שהרי תורם פירותיהם ולא אמרינן דמאכיל טבלים וכן אם מכר לצורך היתומים מכרו קיים כדאמרינן בפרק הנזקין (נ"ב) הנהו יתמי דהוו סמיכי גבי ההיא סבתא דהות להו תורתא שקלה זבינתה אתו קרובים לקמיה דרב נחמן אמרו ליה מאי עבידתה דמזבנה אמר להו יתומים שסמכו אצל הבית תנן כל שכן האב שבניו סמוכים אצלו וכרוכין אחריו שכל מה שעושה לתקנתם הוא עושה וקיים ובפרק החובל (פ"ז) נמי תניא החובל לבנו קטן יעשה לו סגולה ומפרש התם מאי סגולה רב חסדא אמר ספר תורה רבא אמר דיקלא דאכיל מיניה תמרי ומדקתני יעשה ולא יעשו דהוה משמע בית דין אלמא שאין בית דין נזקקין לקטן שיש לו אב אלא כל מה שיעשה האב בנכסי בניו הוא עשוי ואין בית דין מדקדקין אחריו אף על פי שהאב חייב ליתן הממון לבנו הילכך הפשרה שעשה ראובן עם חמיו לתקנת בתו שנתן לה ממונה על מנת שיפרנסנה ושישאנה קיימת היא כאלו עשאוהו בית דין ואין לה לא שבועה ולא דבר אחר ומה שסלק עצמו מירושתה זהו דבר שלא בא לעולם כגון מה שאירש מאבא מכור לך שלא אמר כלום אבל החיוב שכתב על עצמו אם יוציא מהם הוא שריר וקיים כתנאי ממון הנעשה ע"פ תקנת חכמים בלאו הכי אין לבת כלום שהרי נתן כל ממונה לחמיו ולא נשאר לבת אפילו פרוטה להוריש הנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל. | |||
{{ | |||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||