מחצית השקל/אורח חיים/תרכז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרכז

(א) (ס"ק א) אם כו' ועיין סי' שט"ו ותראה שיש ט"ס בדבריו. ר"ל דהאגודה הביא ראיה מסי' שט"ו ושם כ' להיפך בסעיף י"א וז"ל שם והוא שלא תהי' משולשלת מעל המטה טפח. אולם הטעם מבואר שם כיון שהכילה פרוסה לצל הוי המטה עשוי' כעין גג באמצע המחיצה של הכילה. מה שמשולשל למטה הוי מחיצה. מכל מקום אין ענינו שייך לכאן. בשלמא לעיל סי' שט"ו דמיירי לענין איסור עשיית אהל בשבת א"ש דכה"ג אסור דהוי אהל. אבל הכא דמיירי לענין הישן שם דמיקרי אינו ישן בסכה דאהל מפסיק. א"כ מה בכך דתחת המטה נקרא אהל. הא הוא ישן ע"ג המטה ושם ליכא אהל מפסיק. ואי בישן תחת המטה בלא"ה אסור כדאי' ריש הסי':

(ג) (ס"ק ג) והוא שלא כו' נ"ל דהנך י"ט כו' וכ"מ בתוס' סוף דף כ"א אהא דתנן התם הסומך סוכתו בכרעי המטה. ר"ל שסיכך ע"ג מטה וקרקע המטה היא קרקע סכה וגם דופני המטה הם דופני הסכה כשרה ר' יהודה אומר אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה פסולה. והטעם לחד מ"ד בש"ס שם מפני שאין לה קבע. ופי' התוס' ע"פ הירושלמי שאין מקרקע המטה עד הסכך גובה י' טפחים. והקשו התוס' א"כ למה מכשיר ר"י אם יכולה לעמוד בפלי עצמה דהיינו שסיכך ע"ג יתידות העומדים בארץ. הא מ"מ אין מקרקע המטה עד הסכך גבוה י' טפחים. ותי' דמ"מ כיון דאי שקיל למטה עדיין נשאר הסכך מונח ע"ג יתידות לכן חשבינן היו"ד טפחים מן הארץ לא מקרקע המטה ע"ש. אולם לא הבנתי דבריו. דהא מבואר בש"ס בהדיא להיפך בדף י' ע"ב וז"ל הברייתא שם נקליטין שנים כו' (והוא נדון דידן דמיירי כאן) פירס ע"ג נקליטין כשרה ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהים מן המטה עשרה. הרי דמן המטה משחינין ומודדים היו"ד טפחים וכן מבואר שם ברש"י. ודברי התו' שהביא אדרבא הביא חובה לנפשי'. דמשמע מדבריהם להיפך. דהא הכא דנקליטי' קבועי' במטה ופירס ע"ג נקליטין דומה לסיכך ע"ג מטה ולא ע"ג יתודות דבעי ר"י שיהי' מקרקע המטה יו"ד טפחים. וכעת ראיתי שנתעורר בזה בס' נתיב חיים ועפ"ז דחה דברי מ"א ולענ"ד י"ל דמ"א דייק בלשון הש"ע ששינ' מלשון הגמ. דבגמ' אי' בלבד שלא יהיו נקליטין גבוהים מן המטה יו"ד. ובש"ע כתב והוא שלא יהיו גבוהים י'. ומשמע דקאי על הנקליטין עצמן שלא יהיו גבוהים י' והוקשה למ"א דלשון הגמ' א"ש שלא יהיו הנקליטין גבוהים מן המטה יו"ד. משמע אם (אין) גבוהים מן המטה יו"ד אע"ג שהנקליטין עצמן גבוהים יו"ד כגון שהנקליטין קבועים באמצען וקצת מן הנקליטין הוא תחת המטה. מ"מ שרי כיון דעכ"פ אין יוצאים למעלה מן המטה יו"ד טפחים אין עליו תורת אהל אבל הש"ע שכ' ובלבד שלא יהיו גבוהים עשרה דהיינו הנקלוטין אע"ג שאין גבוהים מן המטה יו"ד דהיינו. שקבועים באמצען כנ"ל אפ"ה שם אהל עליו. וע"ז הוקשה למ"א ולמה יהי ע"ז שם אהל. לכן הוכרח מ"א לומר שכ"א נקט כפי ההוה ובזמן הש"ס היו הנקליטין קבועים במטה ויש לו דין סמך סכתו ע"ג כרעי המטה וא"י לעמוד בפני עצמה אז לא משחינין מארעא אלא מקרקעית המטה ולכך הצריכה הברייתא שיהיו הנקליטין גבוהים מן קרקע המטה עשרה. אבל בזמן הרב"י היו דרכן שלא היו הנקליטין קבועים במטה אלא בקרקע אצל המטה ואז יש להן דין סכה שיכולה לעמוד בפ"ע והוי כמו סיכך על גבי יתידות שאז מקרקע הארץ מודדים היו"ד טפחים ולכך תלה הש"ע השיעור בנקליטין עצמן אם הם גבוהים עשרה. אע"ג שאין מקרקע המטה עשרה וא"ש דברי מ"א:

(ד) (ס"ק ד) שום כו' אפילו אינו כו'. והטעם ע' בט"ז ס"ק ה':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.