מחצית השקל/אורח חיים/שעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שעד

(א) (ס"ק א) ואפי' כו' ה"ה כשותפים בפת. ר"ל דאפי' שע"י סתימה בטל העירוב מ"מ כשנפתח אף שלא עירבו מחדש מ"מ הא עדיין נשאר בשותפות הפת שהניחו תחל' לשם עירוב והוי שותפים באותו פת וא"צ לערב כדלעיל סי' שס"ו סי"א ולקמן סי' שפ"ו סעיף ג':

א"כ כשנפתח בשבת כו' ב"ה ל"ק עירוב דהא עדיין ב"ה לא נפתח והעירוב הראשון כבר ביטל ע"י סתימ' לזה נתכוין האגור הובא בב"י שכ' וז"ל נשאל מהרי"ל אם סתם הפתח (דהיינו מזיד) ואח"כ נמלך לפתחו אם חזר העירוב להתירו הראשון לשבת הבאה והשיב מהרי"ל אין בידי לחלק בין שוגג למזיד ר"ל דגם במזיד חזר להתירו הראשון ומדשאל השואל אם חזר כו' לשבת הבאה משמע דעל אותו שבת דהיינו אם נפתח ממילא בשבת פשיטא ליה דאינו חוזר להתירו הראשון וכמ"ש מ"א כיון דסתמו במזיד ביטל העירוב ובין השמשות דהיה עדיין סתום לא קנה עירוב וא"כ קשה על רמ"א רמתיר אפי' סתמו במזיד ונפתח בשבת ודאי אם נסתם בשוגג ראוי להתיר אפי' נפתח בשבת דלא נתבטל העירוב מעולם וכן אם נסתם במזיד דנתבטל מ"מ אם נפתח קודם שבת שוב ב"ה קנה העירוב כנ"ל אבל נסתם במזיד ונפתח בשבת זו לא שמענו:

מספינות אינה ראיה וז"ל הרא"ש פ"א דעירובין סימן כ"ג ונרא' שאם עירב לצורך שנה מחצר לחצר כו' אפי' נסתם באמצע שבוע ונפתח בשבת דחזר העירוב למקומו וראיה מהא דאמרינן בשבת (דף קא) פ' הזורק ספינות קשורות זו בזו מערבים ומטלטלים מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חוזרים להתירן הראשון שכל מחיצות הנעשים בשבת כו' משמע דנפסקו אפי' בחול קאמר דאי בשבת אפי' לא חזרו ונתקשרו נמי אמרינן שבת הואיל והותרה הותר' עכ"ל והמ"א כ' בסי' שנ"ה לפמ"ש התוס' שם בשבת אינו ראיה די"ל דספינות מיירי בנפסקו בשבת ואפ"ה אי לאו רחזרו ונתקשרו נאסרו ול"ל הואיל והותרה הותר' כיון דהים מפסיק דהוי כרמלית וכה"ג לא אמרינן הואיל והותרה הותרה כמ"ש כאן ס"ב ואף שעדיין לא נפרדו הספינות זו מזו מ"מ כיון דעומדים להפריד כפרודים דמי כ"כ המ"מ בשם הראב"ד שם וע"ש מ"ש המ"א לפרש דעת הרא"ש דס"ל כהרמב"ם:

ומ"מ התוס' כו' ר"ל ניהו דהרא"ש ע"כ חולק על התוס' ולהתוס' אין ראיה לדין הרא"ש מ"מ דברי התוס' בעצמם קשיין:

התוס' דף י"ז במס' עירובין:

והביאו ראיה מספינה אך התוס' לא סיימו כמ"ש הרא"ש דמשמע דנפסקו בחול דאי בשבת ת"ל הואיל והותרה הותרה אלא סתמו ראייתם וז"ל ואפי' נסתם באמצע השבוע ואח"כ נפתח בשבת שרי כו' וראיה מדאמרי' פרק הזורק ספינות קשורות זו בזו כו' נפסקו נאסרו חזרו ונתקשרו חזרו להתירן הראשון עכ"ל. וכפי המובן הפשוט כוונתם כמ"ש הרא"ש דע"כ מיירי נפסקו בחול דאל"כ ת"ל אפי' לא נתקשרו לימא הואיל והותרה כו' אלא שלפ"ז דבריהם בעירובין ובשבת סותרים זא"ז:

לכן צ"ל דראייתם כו' ר"ל דאין כוונת התוס' כמ"ש הרא"ש אלא דהתוס' ס"ל דהאי ספינות י"ל דמיירי דנפסקו בשבת כמ"ש במס' שבת עכ"פ שמעי' מיניה דאע"ג דנאסרו יהיה מאיזה טעם שיהיה אם חזרו ונתקשרו אע"ג דנתקשרו ממילא שלא בכוונת אדם אפי' הכי חזרו להתירן ה"ה בנפסקו בחול אם נתקשרו ממילא בשבת חזרו להתירן ה"ה בנסתם הפתח ונפתח אף שנפתח ממילא חוזר להתירו:

ומיהו בסתימה במזיד כו' דברייתא קתני נפסקו דמשמע ממילא דוקא והב"ח כתב כו' עיין בט"ז ס"ק א':

(ב) (ס"ק ב) כל א' כו' דוקא כשהפתח כו' ר"נ רהרמב"ם לא פליג כ"א על ריש הסעיף:

דאע"פ שהעירוב כו' ר"ל אי לא מתירים כ"א כל אחת לעצמה א"כ לענין מאי אמרינן כיון דהותרה לז"א אע"פ שהעירוב מונח בחצר אחרת דכה"ג היה ראוי לאסור לטלטל אפילו בחצירה אותה שאין העירוב אצלה כיון שאינה יכולה להביא עירובה אצלה אפי' הכי כיון דתחלת שבת היה אפשר לה להביא עירובה אצלה אמרינן כיון דהותרה הותרה:

(ג) (ס"ק ג) לכרמלית כו' וכתב ב"י כו' מותר לטלטל מחצר לכרמלית כו' דסבירא ליה כיון דנפרצה לכרמלית יש לחצר דין כרמלית וקיימא לן דמכרמלית לכרמלית מותר לטלטל דהיינו תוך ד"א:

(ה) (ס"ק ה) שהגג כו' הא דפליגי רבנן על ר"ש וס"ל דכ"א מהגגות רשות לעצמו ואמר רב דאפי' בכל הגג עצמו לרבנן אין מטלטלין אלא תוך ד"א ומסיק הש"ס אי מחיצות הבית ניכרת מודה רב דמטלטלים בכל הגג דאמרי' גוד אסיק מחיצות הבית למעלה מן הגג אלא רב מיירי באין מחיצות הבית ניכרות וע"ז כתבו התוס' כגון שהגג בולט ד' טפחים כו':

אבל כו' דלא גרע כו' אין זה ראיה דודאי מסברא יש לחלק דשאני עמוד דאמרי' גוד אסיק דמחיצות העומד ניכרות מיקרי כיון דליכא בליטה משא"כ הכא אלא כוונתו דאם אין בולט ד' טפחים לא דכה"ג נקרא מחיצות ניכרות ואמרי' גוד אסיק ולא גרע מעמוד ואף שאין זה סברא פשוטה מ"מ הדין דין אמת דלא גרע מעמוד ולפ"ז מ"ש דלא גרע כו' אינו ראיה כ"א לו' הדין שדינו כעמוד וכן מוכח מהתו' שם כפי מה שכתב מהרש"א שהוקשה וז"ל י"ל למה איצטריך לו' דכל הגג אסור דנפרץ במלואו כו' דהא מהאי טעמא דבליטה אסו' משום דל"ל מחיצה ולא הוי רה"י מהאי טעמא נמי כל הגג לא הוי רה"י כו' דבעינן מחיצות ניכרות ויש לו' דודאי בליטה כו' וגדיים בוקעים נעשה כרמלית אבל כל שאר הגג שעומד עד כנגד המחיצות אינו נעשה כרמלית כיון שא"א שם לגדיים בוקעים והוי רה"י ואף שאין מחיצות ניכרות אי לאו דנפרץ במילואו כו' עד כאן לשונו ואם כן אי אין הבליטה רחב ד' דהוי מקום פטור ואין הגג נפרץ למקום האסור יש לגג דין רה"י אף דאין מחיצות הבית ניכרות ומכל מקום אמרינן גוד אסיק ויש לו דין עמוד ועיין בספר תוספות שבת שהבין דברי תו' בע"א:

ומכל מקום כששני כו' ר"ל שני גגים גדולים דאין לשום א' גפופין דלעיל מיירי בגג קטן סמוך לגדול דהגדול יש לו גפופים דהיינו דאמרי' גוד אסיק חוץ מאם יש לו בליטה כנ"ל משא"כ אם שני גגין סמוכים זה לזה ואין אויר ביניהם ל"ל גוד אסיק ואוסרים זה על זה וכן פי' רש"י שם בהאי דרב במה שאמר ואין מחיצות ניכרות ר"ל כה"ג כוון דכ"א נפרץ למקום האסור לא אמרינן גוד אסיק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.