מחצית השקל/אורח חיים/שעב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים שעב

(א) (ס"ק א) לכלים כו' לקרפף שאינו יותר מסאתים שלא הוקף כו' כצ"ל. וצ"ע דהא בגמרא לא משמע כן ר"ל דניהו דמרש"י ותוס' אין להקשות על הרמב"ם מ"מ מגמרא משמע כרש"י ותוס':

וכמש"ל ר"ל מה שרמז לעיין סימן שנ"ח והוא דבדף כ"ד ע"א אמרינן א"ר הונא ברר"י לא אמרן (ר"ל הא דאמרינן קרפף יותר מב"ס שהוקף לדירה ונזרע רובו אסור דזרעים מבטלים הדירה כדלעיל סימן שנ"ח ודייקינן דוקא נזרע רובו אז גם המיעוט שלא נזרע בטל לגבי הזרוע אבל נזרע רק מעוטו אינו אוסר ועז"א לא אמרן דנזרע מעוטו מותר) אלא דלא הוי מעוט ביה סאתים אבל בית סאתים אסור כמאן כרבנן ר"ל אע"ג דבעלמא בית סאתים אע"ג שלא הוקף לדירה שרי מ"מ הכא אסור דאזיל לרבנן דר"ש דס"ל גגות וחצירות וקרפיפו' רשיות חלוקות הן ואסור לטלטל מזה לזה א"כ האי מקום זריעה מיקרי קרפף שלא הוקף לדירה ומה שלא נזרע י"ל דין חצר אם כן אסור לטלטל בחצר דנפרץ במלואו למקום האסור לו דהיינו לקרפף וכן הקרפף נפרץ למקום האסור דהיינו החצר דאלו לר"ש דקי"ל כוותיה דס"ל חצר וקרפף רשות א' הן הוי נפרץ למקום המות' ופשטא דשמעתא משמע דכל הקרפוף יותר מבית סאתים הוא של אדם אחד ואף אם תרצה לדחוק דמיירי שהוא של שני בני אדם דהיינו חלק הנזרע שייך לא' וחלק שלא נזרע שייך לאחר ולא תיקשי לך אם כן לרב הונא בריה דר"י דמוקי לה כרבנן אם כן אפילו לא נזרע האיך שרי לטלטל בכל הקרפף כיון דשייך לשני ב"א ולא ערבו זה לק"מ דהתוס' בדף ע"ו ע"ב ד"ה ובלבד כו' כתבו דמודו רבנן דמחצר לחצר מותר לטלטל ולא אסרו אלא מחצ' לגג ולקרפף ע"ש אכתי קשה מנ"ל לרב הונא בריה דר"י לומר דמיירי דוקא כשאותו מועט הוא פחות מבית סאתים דלמא מיירי אפילו כשהוא בית סאתים ואפ"ה מותר ואף על גב דמוקי לה כרבנן מכל מקום קשה דלמא מיירי שהוא של אדם אחד כל הקרפף כפשטה ואפילו לרבנן שרי אלא ע"כ צ"ל דאפי' כשהוא של אדם אחד אסו' לטלטל לרבנן מחצ' לקרפף שהוא בית סאתים ואינו מוקף לדירה וכאשר הדין לרבנן בכלים ששבתו בחצר כן הוא הדין לר"ש בכלים ששבתו בבית דמודה ר' שמעון בזה לרבנן אם כן ממילא מוכח דאפילו החצר והקרפף שלא הוקף לדירה והוא בית סאתים שניהם של אדם אחד אפ"ה אסור לטלטל כלי' ששבתו בבית מן החצר להקרפף כ"ש כשהן של ב' ב"א וערבו דאסור וקשיא להרמב"ם. לא קאי אקרפף. רק על גנות וחצרות אבל בקרפף מודה דלא מהני עירוב:

(ג) (ס"ק ג) חצרות כו' אין ביניהם חלון (ר"ל שרחב ד"ט על ד"ט) שראוי ע"י לערב כמ"ש סעיף ד' אסורים לטלטל אף דרך חור נלע"ד סברת מ"א ניהו דקי"ל לקמן סימן שפ"ז דסומכים על שיתוף במקום עירוב ולכן אם נשתתפו במבוי א"צ לערב בחצרות ע"פ המבוא' בסי' שפ"ז היינו דוקא כשיש פתח או חלון בין חצר לחצר דראויים החצרות לערב אם כן ע"י השיתוף אנו רואים כאלו ערבו אבל כשאין ביניהם פתח וחלון דאין ראוים לערב יחד לא מהני השיתוף לטלטל מחצר לחצר דלא עדיף השיתוף לענין החצרות אלא כמו שהיו מערבים החצרות יחד וכה"ג אפילו היו מערבים החצרות דרך החור לא היה מועיל אם כן גם השיתוף אינו מועיל לטלטל דרך חור אף דדרך מבוי מות'. ומ"א כתב בס"ק ד' דאם ערבו דרך חלון אח"כ מות' לטלטל אפי' דרך חור בזה גרע שיתוף אף על גב דדרך מבוי מותרים מכל מקום בחצרות דרך חור אסורים. ובס' אבן העוז' חולק מסברא על מ"א בזה ע"ש:

(ה) (ס"ק ה) על ד' כו' נכי חומשא הם דברי הש"ס דף ע"ו ע"ב וה"ט דהא בעינן שיהיה החלון מרובע ד' טפחים על ד"ט. והאלכסון של ד"ט על ד"ט עולה ד"ט וח' חומשים דהיינו ה' טפחים וג' חומשים על פי הכלל כל אמתא בריבוע אמתא ותרי חומשא באלכסון ואם כן כשבאנו לעשות עיגול המקיף ריבוע (ד"ט על ד"ט) ע"כ חוט המקיף את העיגול ע"פ הכלל כל שיש ברחבו טפח יש בהקיפו ג"ט יהיה חוט המקיף ג' פעמים ה"ט וג' חומשים עולה ט"ז טפחים וארבע חומשים דהיינו שיבס' נכי חומשא:

ויהיו ד' חומשים ומשהו כו' דהא העיגול יותר מן הריבוע ח' חומשים כשיעו' מה שהאנכסון עולה יות' מן המרובע. דהא האלכסון של הריבוע עומד תוך העיגול ונוגע בצדדים ובקרנות בעיגול. ואם כן מגיע לעיגול למעלה מן הריבוע ד"ט וכן למטה מן הריבוע ד"ט והעיגול אינו מועיל כיון שאין ברחבו ד"ט לכן בעי שיהיה ד"ט ומשהו תוך י' אם כן אותו משהו ברתכ ד' טפחים תוך י':

(ו) (ס"ק ו) ב' בתים כו' יכולים כו' דרך החצר ר"ל אפי' לא ערבו הבתים משמע דוקא דרך החצר אבל לא דרך החלון וכמ"ש מ"א ס"ק ג':

(ז) (ס"ק ז) לעליה ואין לו דרך כו' דאי יש לו דרך על התחתון ע"כ צריך לערב עם התחתון ואיך כ' הש"ע אם רצו מערבי' דמשמע דברצונ' תליא מלתא ואוכל שם ר"ל בעליה דאי אוכל למטה הא קי"ל סי' ש"ע ס"ה דמקום פיתא גורם וא"צ לעירוב כלל. ודע דמ"ש בש"ע בס"ח ואם אין הכותל כו' וזוקף סולם גבוה ז' ומשהו כו' מתירו בין להשתמש עליו בין לערב יחד הכוונה דאם לא נזקף סולם כ"א מצד א'. א"כ הוי לזה שזוקף הסולם תשמישו בנחת ולחבירו בקושיא נותנים לזה שתשמישו בנחת וע"ז אמר בין להשתמש עליו. ר"ל שזה שזקף הסולם רשאי להשתמש על הכותל אפי' כלים ששבתו בבית וחברו אסור אפי' כלים ששבתו בחצר כדלעיל סעיף ו'. אבל אין יכולים לערב יחד כיון שחבירו לא העמיד סולם. ומ"ש בין לערב יחד ר"ל דאם כל אחד משניהם העמיד בחצרו סולם נעשה כפתח לשניהם ורשאים לערב יחד. ואם לא עירבו יחד שניהם אסורים לטלטל ע"ג הכותל כלים ששבתו בבית. וכן תדע לפרש בכל סי' זה:

בש"ע סעי' ו' בית שבין כו' וערבה עם שתיהן כו' אין לטלטל כו' ע"ל סי' שע"ח סעי' א' ג' חצרות פתוחות זו לזו וערב' כ"א מהחיצונות עם האמצעים כו' החיצונות אסורים זע"ז כו' בד"א כו' אבל אם נתנו ב' החיצונות ערובן באמצעית בבית א' שלשתן מותרים זע"ז א"כ ה"ה הכא דוקא כשנתן הבית ערובן בחצרות אבל אם ב' החצרות נתנו ערובן בבית. הממוצע בין החצרות כולם מותרים זע"ז וכן משמע לשון הש"ע כן. כן דעתי העניה נוטה:

(ט) (ס"ק ט) יכולים כו' דגג וחצר כו' ר"ל דדין כותל זה שגבוה י' דין גג יש לו:

(יב) (ס"ק יב) אסור כו' דכיון כו' בא לישב בזה תמיהת הע"ש שכתב על מ"ש הש"ע והם דברי מ"מ דהשני אסור להעלות אפי' כלי' ששבתו בחצר. וז"ל יש לתמוה דהא קי"ל אפי' מחצר לחצר מותר לטלטל בלי עירוב כלים ששבתו בחצר. מכ"ש לכותל שבין ב' חצירות כו' עכ"ל. לא ה"ל דין גג ר"ל לגבי החצר שאינו גבוה י' אין להכותל דין גג אלא דין חצר וא"כ מותר לו לטלטל ע"ג הכותל אפי' כלים ששבתו בבית. ואם ישתמש הוא בו. ר"ל אם ישתמש בו בעל החצר שגבוה ממנו י' כלים ששבתו בחצר ה"ל כחצרו. ר"ל נקרא גם חצרו של בעל החצר שגבוה ממנו י' דהא משתמש עליו ועי"ז יאסר חברו כו' הא חברו אוסר עליו כיון דלא עירבו:

דנותנים אותו כו' ר"ל למה יפסיד בעל החצר שגבוה ממנו י' בשביל שלא יפסיד חבירו טלטול כלים ששבתו בבית. לזה כתב דהדין כן הוא דאם לא' חשמישו בקושי (כמו כאן דמי שגבוה ממנו י' אצלו מיקרי תשמישו על הכותל בקושי) ולאחד תשמישו בנחת דהיינו מי שאינו גבוה ממנו י' נותנים למי שתשמישו בנחת דהפסידו יותר מרובה כיון שאפשר לו להשתמש בנחת מהפסד של חבירו דבלא"ה אינו יכול להשתמש אלא בקושי:

(יד) (ס"ק יד) במלואו כגון שנשאר מכל צד משהו. כ"ה לשון הרר"י שהוא מרא דהאי דינא אבל הרב"י לעיל סימן שס"ג סעיף ב' וסעיף ד' חלק עליו ניהו דאי מעמידו שם סגי במשהו אבל בנשתייר בעינן טפח מכל צד וכ"כ בספר תוספות שבת ועיין מה שכתבתי לעיל סימן שס"ג ע"ד מ"א ס"ק ו':

(טז) (ס"ק טז) משך ד' מצויין בטעות. וצ"ל במשך ד' וקאי אדלעיל אמ"ש וזוקף סולם גבוה ז' ומשהו במשך ד' והבין הע"ש שר"ל שהסולם למטה במקום שעומדת על הארץ צריכה להיות מרוחק מן הכותל ד' טפחים כדי שתעמוד בשפוע ואלכסון. וס"ל להע"ש דאין שיעור לרוחב הסולם ולא בעינן רחב ד' כיון שמגיע לראש הכותל או תוך שלשה טפחים וע"ז הקשה למה צריכ' שתהיה מרוחקת למטה ד' טפחים דהא מסקינן בש"ס דאפי' הסולם עומדת זקופה וישרה ג"כ מותרת ולזה כ' מ"א דבאמת גם המחבר הכי ס"ל דאפי' זקוף מתיר והא דכתב במשך ד' ר"ל שהסולם תהיה רחב' ד' אלא דבזה עדיף מאיצטב' כיון דהסולם מגיע עד ראש הכותל או עד סמוך לשלשה טפחים לא בעינן שתהיה ד' על ד' ואפי' רוחב כל שליבה אינה אלא כ"ש כיון שאורך כל שליבה ד' טפחים סגי:

(יז) (ס"ק יז) כנגד כו' וב"ח הגיה כו' דלמה ישתנה דינו מדין איצטב':

דלא מבטל כו' ועכ"פ נגד המיעוט מהני:

(יח) (ס"ק יח) שיחברנו כו' אבל אם הטיט מונח עליו ר"ל בענין שאפשר לו להגביה הספסל ולא יזיז בידים הטיט כ"א נופל מאיליו וכמ"ש סי' רצ"ט:

שרי לשומטו. ר"ל וא"כ כה"ג אינו ממעט:

(כ) (ס"ק כ) ע"ג הזיז כו' חד מעוט' ולכן אע"ג דהסולם אינו רחב ד'. מ"מ כיון דהזיז רחב ד' ה"ל כאלו הסולם למעל' רחב ד' טפחים מהני:

(כד) (ס"ק כד) היה אילן כו'. ואע"ג דהכא הוי פתח' לכולי יומא ר"ל בשלמא בעירוב דסגי אי קנה בין השמשות לכך מה שאין אסורו רק משום שבות לא איכפת לן כיון דל"ג על שבות ב"ה אבל הכא בעינן שיהיה הפתח כל היום ובשבת א"א לעלות עליו משום שבות ואף דקי"ל בסי' שע"ד דשבת כיון דהותר' הותרה היינו דוקא כשהיתה ראוי' להיות פתוחה כל השבת ואח"כ נסתמה בשבת משא"כ הכא דידעינן דאינו ראויה לכל השבת דמיד כשיכנס השבת יאסר לעלות מ"מ כאן צ"ל דשרי כיון דב"ה היה מותר וגם בשבת אפש' לעלות אלא דארי' הוא דרביע עליה האיסור מונע העלי' לא איכפת לן בזה וע' שם בגמ'. כצ"ל לדע' המ"מ פ"ג דערובין:

(כה) (ס"ק כה) דאילן א"מ דאיסור גרם לו וא"כ אינו ראוי שיהיה לשבת:

(כו) (ס"ק כו) יבשה צ"ע דבסי' כו' ר"ל בשלמא הרא"ש לשיטתיה דפסק דביבשה מותר העליה בימות החמה אי לית ביה פירי וגם אין בו ענפים כמבואר בטור סי' של"ו א"ש מ"ש באשרה יבשה דמותר ר"ל כה"ג אבל על המחבר שהעתיקו קשה הא פסק לעיל ר"ס של"ג דאסור לעלות באילן בכ"ע א"כ איך כ' והעתיק דעת הרא"ש דבאשרה יבשה מותר ניהו דל"ח לאיסור אשרה כיון דלאו איסור שבת מ"מ איסוד עליה דלדידן להיכן אזיל:

(כז) (ס"ק כז) סתמא כו' משמע דס"ל כו' מדכתב דסתם כו' בחריץ מבוטלים משמע דתלוי בזה כיון שמונח בחריץ וכדמתרץ רב אשי דף מ"ט בשלמא חריץ למיטיימי' קאי ר"ל עומדת לסתום:

עיין בגמ'. ר"ל דרב הונא בריה דר"י ס"ל אפי' ארנקי מבטל כיון דאינו ניטל בשבת מצד מוקצה:

אלא דהרמב"ם לא פסק כותיה אלא כרב אשי כנ"ל:

בסי' תרל"ג כו' סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה דפסולה אם מועט גובה ע"י עפר בעינן שיבטל בפי':

וכתבו התוס' כו' בא לישב מ"ש מספסל בסעיף יו"ד דממעט אף שאינו מבטלו לעולם אלא לאותו שבת מצד איסור שבת שהוא מחובר בטיט כפתח למרפסת קאי אהא דפליגי שם רב ושמואל מקום שלא' תשמישו ע"י שלשול ולא' ע"י זריקה דשלשול נגד תשמיש זריקה מיקרי קצת תשמישו בנחת ס"ל לשמואל דנותנים למי שתשמישו ע"י שלשול ורב ס"ל דשניהם אסורים דיד שניהם שוה בו ואוסרים זע"ז ופריך מדתנן אנשי חצר ואנשי מרפסת (פירש"י מרפסת ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחים לו וכלן יוצאין בסולם אחד לחצר עכ"ל) ששכחו ולא ערבו זה עם זה (אעפ"כ אין אוסרים זה על זה כמ"ש רש"י שם) אלא כל א' עירוב לעצמו אנשי מרפסת לבד ואנשי חצר לבד יש שם חוליות הבור גבוה יו"ד טפחים נותנים אותו למרפסת שהם מותרים לטלטל בו ולא בעלי חצר והוי ס"ד דמיירי בריקנית דבעלי מרפסת משתמשים בחוליות הבור ע"י שלשול ובעלי החצר ע"י זריקה דצריכים לזרוק למעלה מן החוליא לתוך הבור וקתני דנותנים למרפסת וקשי' לרב ומשני במלאה פירות וא"כ בעלי מרפסת אין צריך לטלטל ע"י שלשול כיון דגבוה י' שוה גובהו למרפסת ומטלטלים להדיא אלא דאיכא למיחש פן יקח מהן בשבת ולא יהיה גבוה יו"ד ולכך מוקי לה בפירות טבלים דאסורים בשבת ולכך לבני מרפסת הוי פתח והקשו התוס' אע"ג דלא ביטל הפירות רק באותו שבת אפי' הכי הוי ביטל ומ"ש גבי עפר בחריץ בעינן ביטל עולמית (היינו לרב אשי כדלעיל) וע"ז תירץ התוס' דוקא למעט גובה כו':

(כח) (ס"ק כח) אוצר כו' דביטל לשבת א' סגי דלא כרמב"ם:

מוקי לה בפירות טבלים הוא סוגי' הנ"ל ד' פ"ד רגם שם לא בעינן לכ"ע כ"א ביטול לשבת א' כמ"ש התוס' כנ"ל ואפ"ה בעינן דוקא שהן טבל אבל כשהן מעושרים לא ממעטי ולא אמרינן דאקצינהו דעשאו אוצר:

דמותר להסתפק אף דאסור להתחיל לפנותו אבל להסתפק ממנו שרי וא"כ אינו ממעט והג"א דמתיר אפשר פסק כמ"ד דאסור להסתפק וע' לעיל סי' של"ג בהרב"י:

וע"ק דאי מתרמי ליה אורחים ויצטרך למקום החריץ לצורך דבר מה שהוא צורך האורחים מותר לפנותו כמ"ש לעיל סי' של"ג:

(כט) (ס"ק כט) משפת כו' אין מערבין שנים דהאי חריץ דינו ככותל המפסיק בין ב' חצרות ואי נתן עליו נסר הוי כפתח בכותל דאם רצו מערבים א' אם רצו מערבים שנים וכ"ז עד י' מיקרי פתח אבל יותר מעשרה לא מיקרי פתח אלא פרצה וכאלו נפרץ כותל שבין ב' חצירות ביותד מיו"ד דצריכים לערב יחד ולא כל א' לבדו:

(ל) (ס"ק ל) אפי' בחול כו' ומשום מוקצה כו' דדעה ראשונה שאינה אוסרת רק בשבת היא דעת רש"י ונתן טעם דחיישינן שמא יסתפק עד שלא ישאר גובה עשרה ויטלטל ולאו אדעתיה וזה דחה הרא"ש דהא קי"ל שבת כיון דהותרה הותרה וא"כ אפי' נתמעט מותר לטלטל עוד פרש"י שאסור בשבת משום מוקצ' וגם זה דחה הרא"ש דדוקא בבית שנפל בשבת כיון כו'. אלא כסומך אהלים. ר"ל ע"י שנוטל מן הגדיש וליכא הפסק בין החצירות מסמיך ב' החצירות ונעשים חצר א' מ"מ אם היה כותל בנין מפסיק בין החצירות ודאי דאסור לסותרו:

ורש"י ס"ל דהוי מוקצה כו ר"ל ניהו דאין בו איסור סתירה מ"מ עד עשרה גובה אקצי מדעתיה דרצה שיהיה מחיצת הגדיש מפסיק ביניהם:

(לא) (ס"ק לא) ב' בתים כו' מנכר' מלתא. שרואה שהגדיש נמוך הרבה יותר ממה שהיה תחל' נמוך מן התקרה עתה ע"י שנתמעט מגוב' עשרה:

ומיירי שבית א' פתוח כו' היינו לדעת הרא"ש דהאיסור הוא מחשש שיתמעט מגובה עשרה ולאו אדעתייהו ויטלטלו באיסור וזה לא שייך בשני בתים שפתוחים לחצר אחד דע"י שיתמעט הגובה שבין שני הבתים לא יוסיף איסור טלטול אדרבה נעשו כבית אחד ועדיפ' דאין צריך לערב יחד כלל כדלעיל סי' ש"ע סעיף ד' א"כ מאי איסור יהיה אם בין השמשות יתמעט מגובה עשרה עכ"פ לא גרע בזה עכשיו שאין גובה עשרה ביניהם ממה שהיה תחל' גובה עשרה ביניהם והיו צריכים לערב שניהם בחצר אע"כ דכ"א פתוח לחצר א' וכל בית עירב עם חצר הפתוח לו והחצירות לא ערבו יחד דעתה שיתמעט הגובה שביניהם מי' יאסרו הבתים זה על זה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.