מזרחי/במדבר/ז

מזרחי במדבר ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כלות משה להקים ולא נאמר ביום הקים מלמד שכל ז' המלואים היה משה מעמידו ומפרקו ואותו היו' העמידו ולא פרקו. והרמב"ן ז"ל טען ואמר שאינ' ראיה גמור' כי ביום כלות אינו דבק עם להקי' בלבד אבל הוא דבק עם כל הנמשכי' אחריו ביום כלות משה להקי' את המשכן ולמשוח ולקד' אותי ואת המזבח ואת כל כליו הקריבו הנשיאי' את קרבנ' כשנעשה כל זה ואין דבריו נכוחים דא"כ יתחייב לפרש הווי"ם של וימשח ויקדש וימשחם ויקדש אותם במקו' למ"ד והוי"ו של ויקריבו נשיאי ישראל וי"ו יתירא כאלו אמר למשוח ולקדש ולמשחם ולקדש אותו הקריבו נשיאי ישראל וזה דבר שלא נמצא כמוהו בכל המקר' לכן דברי רז"ל הם על פי הפשט כאלו אמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן משח אותו ויקדש אותו וגו' ואח"כ ויקריבו נשיאי ישראל וגו' ויביאו את קרבנ' וגו':

ור"ח ניסן היה. פי' היום שכלו הקמותיו לא היום שהוקם המשכן דבהדיא כתיב ביה ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן וזה אליבא דמאן דאמר בת"כ ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה שעיר זה שעיר של נחשון החטאת זה חטאת יום השמיני דרוש דרש משה שעיר של ר"ח ולא אליבא דמאן דאמר בספרי ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם מי היו מישאל ואלצפן היו שנטמאו בנדב ואביהוא ולא יכלולעשות הפסח ביום ההוא שהוא י"ד בניסן ביום ההוא לא היו יכולין לעשות אבל היו יכולין ביום שלאחריו אלמא שביעי שלהן בערב פסח היה ונמצא שהיום הראשון שלהם שבו מתו נדב ואביהוא שמיני לניסן היה:

בשני נשרפה הפרה. בפ' הניזקין א"ר לוי ח' פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ואחת מהן פרשת פרה אדומה ופרש"י ז"ל לפי שביום המחרת נשרפה הפרה להיות נטהרין לפסחיהן וקודם לכן לא יכלו לעשותה דבעינן והזה אל נוכח פני אהל מועד והכי אמרינן במסכת מגלה ירושלמית באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפרה כי מה שהביא פה עניין שרפת הפרה וענין הזיית הלוים וגלוחם הוא מפני שהיום שכלו הקמותיו שהיה בר"ח ניסן הביאו הנשיאים שש עגלות צב וי"ב בקר לפני יי' וכתיב את שחי העגלות ואת ארבעת הבקר נתן לבני גרשון והנשארים לבני מררי והלוים לא נבחרו להיות תמורת הבכורות רק אחר ההזיה והגלוח מפני זה הוכרח לומר בשני נשרפה הפרה ובג' הוזו הזיה ראשונה ובז' הוזו הזיה שנית:

ובשביעי גלחו. הוא הגלוח האמור בפ' בהעלותך וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם ופרש' הלוים שהיא קח את הלוים שבפרשת בהעלותך ביום שהוקם המשכן נאמרה כדאיתא בפרק הנזקין ועכ"ל שבשלישי לניסן הוזו הזיה הראשונ' מההזיות דשלישי ושביעי ובשביעי בניסן הוזו ההזיה שני' שהיא בשביעי ואז העבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם ונטהרו:

ב

הם נשיאי המטות שהיו שוטרים עליהם במצרים והיו מוכים עליהם העומדים על הפקודים שעמדו עם משה ואהרן כשמנו את ישראל שנא' ואתכם היו וגו'. בספרי דאל"כ הם הם למה לי ואף על פי שהעומדים על הפקודים עדיין לא נתמנו עד אחד באייר שמא יש לומר שהכתוב דבר על העתיד דומיא דההולך קדמ' אשו' דפריך הגמרא אשור מי הוה ותרצו על שם העתיד:

ג

ויקריבו אות' לפני המשכן שלא קבל משה מידם עד שנא' לו מפי המקום. בספרי דאל"כ מאי לפני המשכן ולא ידעתי איך יאמרו במלת מאתם שהיה לו לומר קח מלפני המשכן לא מאתם ושמ' יש לומר שכשהקריבום לפני המשכן לא הניחום שם רק היו בידם עד שנאמר לו מפי המקום קח מאתם פי' קבל אותם מידם:

י

ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח שלא קבל משה מידם עד שנ' לו מפי הגבור' יקריבו את קרבנ' לחנוכת המזבח. בספרי דאל"כ מאי לפני המזבח דקאמ' ומהו ויאמר יי' אל משה יקריבו את קרבנם לחנוכ' המזבח שכתוב אחריו דמשמע שלולא שאמרו השם לא היה מקבלם:

יא

ועדיין לא היה יודע משה היאך יקריבו אם כסדר תולדותם אם כסדר המסעות עד שנא' לו מפי הב"ה יקריבו למסעות כל אחד ביומו. בספרי והביאו ראיה מדכתי' ויהי המקריב אין ויהי אלא שנא' לו מפי הב"ה יקריבו למסעו' דאל"כ ויקרב ביום הראשון את קרבנו וגו' מיבעי ליה מהו ויהי המקריב שהיה מפי הב"ה המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה שהוא על סדר המסעות ולא אליצור בן שדיאור למטה ראובן שהוא על סדר תולדותם ויש לתמוה היאך נסתפק משה בסדר המקריבים אם הוא כפי תולדותם או כפי מסעם והלא עדיין לא היה סדר המסעות עד א' באייר כמו שמפורש בפרשת במדבר ושמא י"ל שמאז ששהה בהר סיני המ' יום האחרונים הודיעו הש"י חלוף הבכורי' עם הלוים וחלוק הדגלים וסדר מסע המחנות אבל בספרי אמרו עוד ועדיין לא היה מרע"ה יודע כיצד יקריבו אם כלן כאחד אם כל אחד ואחד יומו עד שנאמר לו מפי הב"ה יקריבו כל אחד ואחד יומו ומה שנאמר נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום מפני שהעניינים מפי הקדוש ברוך הוא הם שלשה שיקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח ושיקריב כל אחד ביומו שנאמר נשיא אחד ליום ושיהיה המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב שהוא על סדר המסעות מדכתיב ויהי המקריב כדלעיל חלק אותם בת"כ בשלש אבל רש"י ז"ל כלל השלשה עניינים בשנים מפני שאין בפרשה רק שני דבורים מפי הקב"ה האחד ויאמר יי' אל משה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח שנכללו בו שני עניינים שיקריבו לחנוכת המזבח ושיקריבו כל אחד ביומו והדבור השני ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב שהוא על פי סדר המסעות ולא על פי סדר התולדו' אבל לא ידעתי למה לא כלל המניין של כל אחד ואח' ביומו עם העניין הראשון של יקריבו את קרבנ' לחנוכת המזבח כמו שהן בכתוב אבל כלל אותו עם העניין השני של יקריבו למסעו' ולא לתולדות ושמא יש לומר מפני שהעניין של כל אח' ביומו הוא מתיחס יותר עם העניין של על פי סדר המסעו' ממה שהוא מתיחס עם העניין של יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח מפני שהענין של יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח הוא לתת להם רשות שיקריבו בלבד לא באי זה אופן יקריבום ואין ראוי לכלול עמו העניין של כל א' ביומו שמור' על אי זה אופן יקריבום וכיוצ' בזה תמצא בראש פרשת אחרי מות ע"ש:

יב

ביום הראשון אותו היום נטל עשר עטרות כו'. כדאיתא בסדר עולם כבר פרשתים בפרשת שמיני ע"ש:

למטה יהודה יחסו הכתוב על שבטו ולא שגבה משבטו והקריב. כלומר אין פירו' למ"ד למטה יהודה כלמ"ד אמרי לי שיהיה פירושו שהקרבן שהקריב נחשון היה בעבור מטה יהודה שגבה אותו משבטו והקריבו רק פירושו נשיא למטה יהודה והראיה מכל שאר המקריבים שכתו' בהם נתנאל בן צוער נשיא יששכ' נשיא לבני זבולון אליאב בן חלון אבל רש"י ז"ל הביא הראיה מזה קרבן נחשון שפירושו משלו וכך הוא שנוי בספרי גם פירשו למטה יהוד' שיחסו הכתוב על שבטו כאילו אמר נחשון בן עמינדב שממטה יהודה ודעתם רחבה מדעתנו:

יג

שניהם מלאים סלת למנחת נדבה. שהיא הראשונה שבמנחות האמורה בויקרא ולא למנחת נסכים שהרי הוא דבר הלמד מעניינו מה מלאה קטרת נדבה אף מלאים סולת נדבה ועוד שמנחת הנסכים של פר אחד ואיל אחד וכבש אחד של עולה ומנחת הנסכים של בקר שנים ואילים חמשה ועתודים חמשה וכבשים בני שנה חמשה של שלמים אין הקערה והכף מכילים אותה:

יד

לא מצינו קטרת ליחיד ולא על מזבח החיצון. פירוש לא מצינו שום יחיד שיביא קטרת לא על המזבח הפנימי ולא על מזבח החיצון אלא משל צבור היא באה מנה אחת בכל יום פרס מקטי' שחרית ופרס מקטיר בין הערבים ואף היא אינה נקטרת אלא על מזב' הפנימי לא על מזבח החיצון וכאן נעשו שני שנוים האחד שהיחיד הביא קטרת והשני שהקטיר אותה על מזבח החיצון אבל בספרי שלפנינו אינו כתוב אלא זה קרבן זה מביא קטרת נדבה ואין היחיד מביא קטרת נדבה:

טו

פר אחד מיוחד שבעדרו. ובספרי שנינו פר אחד בן בקר שלא היה בעדרו כמוהו איל אחד שלא היה בעדרו כמוהו ונ"ל שכך פירושו שלא מצינו בשום מקום שיכתוב בפר או באיל או בכבש מלת אחד אלא כשאחריו פרים או אילים או כבשים שהם יותר מאחד שכתוב בהם מספר בהכרח כדי להודיע מספרם שאז אגב שכתו' בהם מספר כתב גם בפר או באיל או בכבש הכתוב בצדם אחד אע"פ שסתם פר או איל או כבש אחד אבל כשאינו כתוב בצדם מספ' אינו כתוב אלא פר או איל או כבש סתם כמו קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וכבש בני שנה תמימי' לעולה השתא דכתיב אחד אינו אלא לדרש' שיהא מיוחד בעדרו שלא יהא בעדרו כמוהו:

שעיר עזים אחד לחטאת לכפר על קבר התהום טומאת ספק. בספרי ותניא אי זהו קבר התהום שלא הכיר בה אדם כלומ' דבר זה כאלו משוקע בתהום ואין דרך לעמוד עליו ובפרק הישן אמרו תחתיהן חלול מפני קבר התהום שאין אדם מכיר בו כל עיקר ורבינו מיוחס כתב על זה לא ידעתי אי זהו קבר התהום ואי זהו הוא טומאת ספק שהרי עד עכשיו לא היה מקדש וקדשים ודבריו תמוהי' מאד שהרי כלן בחזק' טמאי מתים היו עד היום מאחר שהמות מצוי בעולם וטהרת טומאתן שהיא אפר הפרה עדיין לא נצטוו עליה עד אחד בניסן בשנה השנית כדאיתא בפר' הנזקין ח' פרשיות נאמרו בו ביום שהוקם המשכן ואח' מהן פרשת פרה אדומה וביום המחרת נשרפה והכי אמרי' במסכ' מגילה ירושלמית באחד בניסן הוקם המשכן ושני לו נשרפה הפר' ואם לא היו אז מקדש וקדשים מאי נפקא מינה וכי בזמן הזה שאין מקדש וקדשים נמצאים בינינו אין אנו טמאי מתים כלנו וכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו א"א להכנס במקדש ולא בעזר' או לאכול קדשים בלא טבילה והזא' שלישי ושביעי וא"ת אין הנדון דומה לראיה שאנחנו נהי שאין לנו מקד' וקדשים מ"מ כבר נצטווינו על הטומאה אבל יוצאי מצרים עדיין לא נצטוו על הטומאה מכיון שאיסור הטומאה אינו אלא בעד מקדש וקדשיו וכשאין מקדש וקדשים אין כאן טומאה אין זו טענה מפני שאע"פ שלא נצטוו על הטומאה מ"מ כשהוקם המשכן ונהיו מקדש וקדשים והוזהרו שלא יכנסו במקדש ולא בעזרה כל מי שנטמא למתים הנה נאסרו מיד כל הטמאים העוברין והבאים בביאת מקדש ובנגיעת קדשיו בעודן בטומאתן ואם כן מאי נפקא מיניה אם לא היו עד עכשיו מקדש וקדשים י"ל שכונתן בזה הית' שמה שאמרו לכפר על קבר התהו' ועל ספק טומאה אינו אלא על החטא שחטאו שנטמאו בקבר התהום ובספק טומאה ולא ידעו את טומאתן ונכנסו למקדש ואכלו קדשים בטומאתן שכן משמע מלשון לכפר שאין כפרה אלא על החטא שכבר קדם ומפני זה הוקשה בעיניו ואמר לא ידעתי אי זהו קבר התהום ואי זהו טומאת ספק שהרי עד עכשיו לא היה מקדש וקדשים כלומר ואם כן אי אפשר לומר שחטאו ונכנסו למקדש וצריכין כפרה ואין הדבר כן אלא אפילו מכאן ולהבא אם היו בספק טומאה או בטומאת קבר התהום ורצו להכנס במקדש או בעזרה צריכין כפרה לכפר על קבר התהום וטומאת ספק ואם לאו לא יוכלו להכנס לא במקדש ולא בעזרה. אבל מה שצריך לדקדק בזה הוא איך מותר להם לנשיאים ולכהנים וללוים להכנס בעזרה כל עוד שלא הוזו הזאת שלישי ושביעי והלא הן בחזקת טמאים היו עד עכשיו ולמה חששו בקבר התהום שהי' טומאה שלא הכיר בה אדם ובטומאת הספק ולא חששו בטומאת הודאי ואם תאמר התורה התירה להם בהוראת שעה שיקריבו בטומאה ותדחה טומאתן כמו הפסח שכתוב בו במועדו אף בטומאה ואף בשבת אף כאן אף בטומאה ואף בשב' שהרי הי"ב נשיאים על סדר הימים הקריבו את קרבנם ואי אפשר שלא יהא שבת ביניהם אי הכי למה הוצרך להביא שעיר החטאת לכפר על קבר התהום וטומאת ספק השתא טומאתן הודאית נדחת מפני קרבנם טומאת הספק מיבעיא ושמא י"ל דטומאתן הודאית דאי אפשר בלא דחיה נדחת מפני קרבנם אבל טומאת הספק וטומאת קבר התהום שאפשר לכפר עליהן על ידי שעיר החטאת הוצרכו בהן כפרה:

יט

קערת כסף מנין אותיותיו בגמטריא תתק"ל כנגד שנותיו של אדם הראשון. הוצרך הרב פה להביא אלה המדרשות של אלה הגמטריאות כלן שהן מיסודו של רבי משה הדרשן מה שלא עשה כן בשאר דבריו מפני שאלה המדרשות קרובו' לפשוטו של מקרא דאל"כ מה ענין הכלים הללו הקער' והמזר' והכף ומספר משקלם ומה ענין הבהמות הללו ומספרן פר אחד ואיל אחד וכבש אח' לעולה ושעיר עיזים אחד לחטאת ובקר שני' ואלים חמשה ועתודי' חמשה וכבשים חמשה לשלמים עד שכל הנשיאי' הסכימו בכולם בין במין הכלים ומספרן בין במין הבהמות ומספרן בין במשקל הכלים ומספרן מבלתי שום שנוי כלל שעל כרחנו לומר שלא היו הדברים הללו במקרה אלא בכונ':

פד

קערות כסף שתים עשר' הם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסלות. בספרי דאל"כ מנינא אתא לאשמעינן:

פה

שלשים ומאה הקערה האחת וגו' מת"ל לפי שנא' שלשי' ומאה משקלה ולא פי' באיזה שקל לכך חזר ושנאה כאן וכלל בכלן כל כסף הכלי' בשקל הקדש. כדתניא בספרי שלשים ומאה הקער' האחת למה נאמר לפי שהו' אומ' קרבנו קער' כסף אחת וגו' אין לי אלא מזר' שנתפר' בו שהוא בשקל הקדש קער' מניין ת"ל כל כסף הכלים אלפים וארבע מאות בשקל הקדש פי' אי לאו תרא דהכא הוה אמינא דבשקל הקדש דכתיב במזרק אמזרק לחודיה קאי ולא על הקערה ולא היינו יודעים באיזה שקל הם הק"ל של קערה לכך חזר ושנא' כאן וכלל כלן בשקל הקד' ומפני שהיה צריך לכלול הכל לומ' כל כסף הכלי' אלפי' וארבע מאות בשקל הקד' ללמד שכל שקליהן בשקל הקד' היו חזר וכת' שלשי' ומא' הקער' ושבעי' המזרק כדי שיאמר אחר כן כל כסף הכלי' אלפים וארבע מאות בשקל הקדש:

כל כסף הכלים וגו' למדך שהיו כלי המקדש מכוונים במשקלים שוקלן אחד א' ושוקלן כלן כאח' לא רבה ולא מעט. ורמב"ן ז"ל כתב בזה ואיני מבין טעמ' בדבר זה שאם נחשוב שהו' נס מה תועלת יש בדבר שיעש' בו הנס הזה ואם כדרך כל הארץ הוא בכל המשקלו' למה הזכיר אותו הכתו' ונ"ל שהמביאו אל המבוכה הזאת אינו אלא מפני שחשב שפי' מכווני' במשקלם הוא שהמשקל של פרוטרוטין היה שוה למשקל של כלן יחד והוא מה שכתו' אחריו שוקלן אחד אחד ושוקלן כלן כאחד לא רבה ולא מעט אבל אנחנו נאמר שפירוש שהיו מכוונים במשקלם הוא שהמשקל של פרוטרוט האחד שוה למשקל של פרוטרוט האחר שאם היה המשקל האחד בלא שום הכרע היה גם המשקל האחר כן ואם היה במשקל האח' הכרע היה גם במשקל האח' כדמות ההכרע ההוא בלי תוספת ומגרעת לא כדרך השוקלים שאינ' מדקדקי' במשקל הפרוטרוט כל כך בצמצום ולפעמי' יהיה בו הכרע ולפעמים לא יהיה בו וכשחוזר לשוקלן כלן יחד פעמים מרבה פעמים ממעט אבל משקל כלי בית המקד' אינו כן אלא שהיו כל כך מכוונים המשקלי' של פרוטרוט עד שלא היה הפר' בין המשקלין של פרוטרוט למשקל של כלן יחד וזהו מה שאמר בספרי שלא ככלי הדיוט כלי בית העולמי' כלי הדיוט שוקלן אחד אחד ושוקלן כלן כאחד פעמים מרבה פעמים ממעיט אבל כלי המקדש אינן כן אלא שוקלן אחד אחד וחוזר ושוקלן כלן יחד ולא רבה ולא מעט:

פו

כפות זהב שתים עשרה למה נאמר לפי שנ' כף אחת עשרה זהב היא של זהב ומשקלה שקלים של כסף או אינו אלא של כסף ומשקלה שקלי זהב ששקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף ת"ל כפו' זהב. בספרי פי' משום דמקרא דכף אחת עשר' זהב לא משתמ' זהב דכתי' ביה אי אכף קאי שהכף של זהב אי אעשרה קאי שהיו השקלי' שלו של זהב חזר וכת' כאן כפו' זהב וגו' ללמד שהכפו' היו של זהב ומשו' דקשיא ליה לרש"י ז"ל בפירוש זה דלמה לי קרא דכפו' זהב בלאו קרא דכפות זהב תיפוק לי מקרא דכף אחת דעל כרחך לומ' דזהב דכתיב ביה אכף קאי דאי אעשרה שקלים דסמיך ליה שהיו שקלים של זהב מאי נפקא מינה אם יהיו של כסף או של זהב משקל השקל לעולם אחד הוא תירץ בזה ואמר ושקלי זהב אין משקלם שוה לשל כסף ויש לתמוה כיון דמקרא דכפות זהב לא למדנו אלא שהזהב הכתוב בקרא דכף אחת אכף קאי אם כן לא ידענו השקלים שלו אם הן של כסף או של זהב וליכא למימר דאי לאו קרא דכפות זהב הוה מספקא לן זהב דכתיב בקרא דכף אחת אי אכף קאי אי אשקלים קאי השת' דכתיב קרא דכפות זהב ללמד שהכפו' היו של זהב עכ"ל דזהב דכתי' גבי כף אחת אשקלים קאי דאם לא כן תרתי למה לי דאיכא למימ' קרא דכפות זהב לפרושי קרא דכף אחת הוא דאתא וליכא למימר אי הכ' זהב דכתיב גבי כסף אחת למה לי תיפוק לי' מקרא דכפות זהב דאם כן קשיא קערות ומזרקים דכתי' הכא קערות כסף שתי' עשר' ומזרקי כסף שני' עשר ואפי' הכי כתב לעיל מיניה קערת כסף אחת מזרק אח' כסף אלא עכ"ל אורחא דקרא הוא להזכיר הענין בפרטן ובכללן וא"ת למה לא תרצו בספרי דמה שחזר וכתב כאן כפות זהב שתי' עשרה הוא כדי ללמד שהם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסלות כמו שתרצו גבי קערות כסף שתי' עשרה אם מפני שכבר השמיענו זה בקערות כסף שתי' עשר' וה"ה כל השאר א"כ מזרקי כסף שנים עשר למה נאמר אם ללמד שהם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסלות הרי כבר השמיענו זה בקערו' וה"ה כל השאר אלא עכ"ל דאי לאו האי קרא ה"א דוקא בקערות כסף הוא שהעיד הכתו' שלא אירע בהן פסלות אבל במזרקי כסף וכפות זהב שלא העיד בהן הכתו' לא א"כ למה אמרו גבי כפות שבא ללמד שלא איר' בהן פסלות כמו שאמרו גבי קערו' ומזרקים אבל אמרו ללמד שהכפות היו של זהב ושמא י"ל דאף כאן י"ל שמה שחזר הכתוב וכתבו כאן הוא כדי ללמ' שהם הם שהתנדבו ולא אירע בהן פסלו' אלא שלא הוצרכו לומ' זה מפני שכבר תרצו זה גבי קערות כסף שתים עשרה ומשם נלמוד התשובה בכל המקראו' שהוכפלו כאן דהיינו במזרקי כסף וכפות זהב ולפיכך לא כתב רש"י ז"ל כלום במזרקי כסף שני' עשר למה הוכפל כאן וגם בספרי לא דרשו בו כלום אבל בכפות זהב שיש ללמוד ממנו עוד שמה שהוכפ' כאן הוא כדי ללמד שהכפות היו של זהב הוכרחו בספרי להזכיר בו הטעם שהוא טעם חדש וליכא למימר אימא כולה קרא להכי הוא דאת' דכיון דשאר קראי דקערו' ומזרקים הוכפלו כדי ללמד שלא אירע בהן פסלות עכ"ל דהאי קרא נמי ללמד שלא אירע בה פסלות הוא דאתא ומדסמך הזהב אל הכפות למדנו גם כן שהכפות היו של זהב וזהב דכף אח' אכף קאי ולא אעשרה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.