מהרש"א - חידושי אגדות/בבא מציעא/נט/א
מהרש"א - חידושי אגדות 
בבא מציעא נט א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מ"ד ובצלעי שמחו כו' פירוש הכתובים לפי דרשה זו ע"י צלעי שחטאתי מן הספק שמחו ונאספו על שחטאתי בדבר נכים הנהרגים במלחמת בני עמון ונהרג אוריה עמהם ואנכי לא ידעתי שנהרג עמהם ונשאתי אשתו קודם שנהרג דה"ל ספק א"א למפרע ואמר בחנפי לעגי וגו' שאמרו דרך לעגה הבא על א"א כו' ועלי חרקו שינימו שכוונתם בזה היה עלי ואפשר שאמר שעוסקים בנגעים כו' והיה להם ליזהר בלשונם הרע עלי שהנגעים באים על לשון הרע כדאמרינן בערכין ואגב דנקט נגעים נקט נמי אהלות דבכל מקום הוזכרו בהדדי כדאמרינן כלך אצל נגעים ואהלות ואמר אדני כמה וגו' אמר כן דרך תשובה להם ואמר השיבה נפשי וגו' הגם שהייתי חייב מיתת הגוף דהבא על א"א מיתתו בחנק הנה נפשי ונשמתי נצלת משואיהם מחושך ומדינה של גיהנם שנתחייבו הם על הלבנות פני ומתיישב בזה דשפיר איכא למימר דהבא על א"א הוה מג' שיורדין ואין עולין ממש והכא לא קאמר דיש לו חלק עוה"ב אלא במיתתו בחנק כדאמרינן פרק נ"ה דמיתת ב"ד היא כפרתו והשתא נמי שפיר קאמר נוח לו לאדם שיבא על ספק א"א כו' דהיינו אפילו באינו נהרג בב"ד דומיא דמעשה דוד אבל ודאי א"א אם אינו נדון בב"ד אינו טוב ממלבין דתרוייהו יורדין ואין עולין והתוס' פי' בע"א ע"ש:
מתמר דכתיב היא מוצאת כו' עיין בזה בחידושי אגדות דפ"ק דסוטה:
אל תונו איש וגו'. עם שאתך בתורה ובמצות נראה לפרש מדשינה כאן באונאת דברים לכתוב עמיתו ובאונאת ממון כתיב אחיו דרשו באונאת דברים מלת עמיתו עם שאתך בתורה ומצות אבל לבעל עבירה מצוה לבייש ולהונו בדברים אבל מאחיו דכתיב גבי אונאת ממון לא אימעט בעל עבירה אלא עובד כוכבים כדאמרינן באחיך דכתיב גבי ריבית ודו"ק:
מיום שנחרב בהמ"ק ננעלו כו' שתם תפלתי כו'. והוא מבואר בענין שלמה אף בארץ אויביהם והתפללו אליך דרך ארצם כי שם פתוח היה שער שמים מקום תפלה לעלות כו' כפרש"י בפ' ויצא ומשנחרב המקום ההוא ננעל השער אשר שם דוגמת מלך ב"ו שכועס ונועל שער חצירו בפני עבדיו ובעי תפלה ורחמים מרובים לפני המקום שיפתח מנעול השער ההוא ומזה נראה לפרש דבכ"מ שתם בשי"ן הוא לשון פתיחה ולא לשון סתימה כמו שתום העין דבלעם וישתום ויסתום ויגוב כו' דפ"ב דע"ז (ס"ט) והכא נמי איכא לפרושי הכי שאמר גם כי אזעק ואשוע על צרותי אין אני נענה בשועה וזעקה בעלמא אך שתם ופתח השער הוא תפלתי לאל ומדקאמר דבעי פתיחה שמעינן מיניה דננעל השער של תפלה ודו"ק. ואמר
אע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעה לא כו' ואל דמעתי אל תחרש וגו' עי' פרש"י הוא דחוק ונראה לפרש שסמך אסיפא דקרא שאמר ואל דמעתי אל תחרש כי גר וגו' שנתן טעם למה אין אני נענה בתפלה כמו בדמעה גר נאמר הדר בארץ נכריה כמו גרים הייתם בארץ מצרים וגו' וע"כ כי גר אנכי עמך ששערי חצר ממ"ה נעולים ממני וא"א לי לבא בנקל לפניו בתפלתי וצרותי מרובים כי תושב אני ככל אבותי שהם היו רגילים בחצר ממ"ה בא"י ולא כן אני גר בארץ נכריה אבל תושב אני ככל אבותי כשבא להיות יושב בשלוה באו לי צרותי כמו באבותי כמ"ש בפרק חלק כמש"כ וישב אינו אלא לשון צער שנאמר וישב יעקב וגו' ויבא יוסף את דבתם וישב ישראל בארץ וגו' ויקרבו ימי ישראל וגו' וישב ישראל בשטים וישב יהודה וגו' כמבואר בב"ר כשישראל מבקשים לישב בשלוה בעוה"ז בא השטן ומקטרג כו' ע"ש:
כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם שנאמר רק וגו' פירוש הכתוב לא היה כאחאב בגודל העון כדאמרינן בחלק קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם כו' אשר התמכר לגיהנם ע"י עונו שהוא א' מג' מלכים שאין להם חלק לעוה"ב וזה ע"י אשר הסתה וגו' וק"ל:
כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה כו' אף אם נאמר דלמדין מן הכללות במקום שנאמר בו חוץ אין זה סותר הא דאמר לעיל שערי דמעה לא ננעלו דהיינו אונאה היינו דמעה דמתוך שאדם קובל על אונאתו יבא לידי דמעה כדאמרינן לעיל יהא זהיר באונאת אשתו דמתוך שדמעתה כו' וכדפרש"י לקמן גבי מקובלני מבית אבי אבא מבית דוד כו' חוץ משערי אונאה כו' וקרובה להוריד דמעה עכ"ל ויליף לה מדכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך כו' ד"מ כששער העיר ננעל אין רואה מתוך העיר לחוצה לה כי השער מפסיק אבל נצב על החומה רואה לחוץ ואין השער הננעל מפסיקו מלראות חוצה וק"ל: ג' אין הפרגוד כו' הכא איירי אף בזמן שבהמ"ק קיים שהשער עדיין לא היה ננעל אך הפרגוד שהוא מחיצות וילון בעלמא נגד הפתח לצניעות בעלמא היה ננעל ואמר דמפני ג' אלו לא היה ננעל ומ"ה גבי אונאה לא יליף ליה מונצב על חומת וגו' שכתבנו לעיל דהשער אינו ננעל בפני אונאה ודמעה בזמן שאין בהמ"ק קיים אלא יליף לה הכא מתיבת אנך שלא היה הפרגוד ננעל אף בזמן שבהמ"ק קיים:
לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו כו' ר"ל לפרנסת ביתו דאפילו בשעת בצורת שאסור לאדם לאצור תבואתו כדאמרינן בפ' הספינה מיהא כדי הוצאתו לשנה שרי כדפי' רשב"ם שם וק"ל:
אלא על עסקי תבואה שנאמר וידל ישראל וגו' ופרש"י וידל ישראל לעיל מיניה כתיב ויעלו וישחיתו את יבול וגו' עכ"ל אבל קשה דבהאי קרא כתיב נמי ולא ישאירו מחיה בישראל ושה ושור וחמור ואימא דמש"ה קראם דלים ונראה לפרש דמשמע ליה וידל ישראל אקרא דלקמיה בסמוך קאי שנאמר כי הם ומקניהם יעלו וגו' ויבאו בארץ לשחתה שבאו עם מקניהם לשחת התבואה כפרש"י שם ועלה קאי וידל ישראל והוא מבואר כי שאר דברים אינן הכרחיים כ"כ לאדם כמו הלחם והתבואה ולכך לא קראם דלים אלא על עסקי חסרון התבואה וק"ל:
אין הברכה מצויה כו' שנאמר ולאברם היטיב בעבורה דלפי פשוטו הוא מקרא חסר וכאלו אמר ולאברם היטיב פרעה בעבורה כפרש"י בחומש ולכך דרשו היטיב מי שבידו הטובה והברכה שהוא הש"י היטיב לו בעבורה וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |