מגיני שלמה/כתובות/כז/א

דף כ"ז ע"א

כאן כו' הנה בפירוש רש"י ז"ל שלפנינו מבואר בהדיא כתירוץ התוס' ארש"י ז"ל שכתב ר"י ב"א אומר אף בבעילה פעמים שהיא מותרת הרי לא קאי ריב"א אניסוך כ"א אבעילה ומ"מ קושיא הראשונה לא תירצו התוס' דפריך נתלי לחומרא וגבי מחבואה תלינן לקולא ונ"ל דס"ל לרש"י דלהכי פריך אי אפשר דלא ערק חד מינייהו וכיון דא"א לא הוי ספק כלל שלא נכנס א' מהן ונבעלה אחת מהן פריך לקמ' מבעיא לן אם אין המחבואה מחזקת אלא אחת מהו וכאן פשוט הוא דתלינן כ"א לקולא ולא עוד דכאן סתמא קתני דאפי' אין בעיר רק כהנת אחת או שתים דאפשר דבעל כולן ואפ"ה מכשרינן ומהרש"ל יישב דלתו' צ"ל מיושבת גם קושיא קמייתא:

שם ד"ה בבא לישאל רש"י ז"ל בפסחים ד"י פי' בהדיא דלא כדברי התוס' ז"ל לישאל עליו ועל חבירו פי' בבת אחת וחולק בין זה לבת א' ממש שבאו שניהם ע"ש וזהו דחקו בכאן לפרש אליבא דר"י דוודאי דאין לפרש דהכא כאלו באו כולם בבת אחת דמי כמ"ש התוס' בעצמן דלא דמי אלא לבא א' לישאל על שניהם. ורש"י ז"ל ס"ל דבהא מטהר ר' יודא כיון דליכא אלא שואל א' ואין החכם מוכרח להשיב כ"א לו טהור אתה אע"ג דממילא כולן טהורות ונ"ל עוד דקשה ליה לרש"י דלמה הביא כלל אוקמתי דרבא ואי תימא ר"י והא מפשטא דמתני' ה"ל למיפשט דקתני אם נשאלו שניהן אפי' לר"י טמא והכא כנשאל א' על שניהן דמי דטמא מכ"ש לשיטת התוס' וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף