ליקוטי מוהר"ן/נ

ליקוטי מוהר"ן נ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הגעתם לליקוטי מוהר"ן תורה נ. אם התכוונתם להגות בליקוטי מוהר"ן תניינא תורה נ, אנא ראו: ליקוטי מוהר"ן/ב/נ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לשון רבנו זכרונו לברכה הצילה מחרב נפשי, מיד כלב וכו': (תהילים כב כא)

כי כל הפוגם בברית, אין יכול להתפלל בבחינת: כל עצמותי תאמרנה (תהילים לה י); וכשאין מתפלל בבחינת: "כל עצמותי", אזי כלבא נחת ואכל קרבנו, הינו תפלתו. וכשמתפלל וטועם מתיקות בדבורי התפלה, זאת הבחינה נקראת: כל עצמותי תאמרנה.

ואין יכול לטעם מתיקות בתפלה אלא כשתקן פגם הברית, כי מיין מתיקין זה בחינת מיין דדכין, זרע קדש, שמירת הברית.

ומי שהוא בבחינת מיין מתיקין, אזי דבוריו מתוקים וטובים, וכשיוצאים מפיו ומשמיע לאזניו, כמו שאמרו (ברכות טו): השמע לאזנך וכו', אזי נכנסים מתיקות המיין לתוך עצמותיו, בבחינת (משלי טו ל): ושמועה טובה תדשן עצם.

וכשעצמות מרגישין מתיקות הדבורים, זה בחינת: כל עצמותי תאמרנה; ואז אריה נחת ואכל קרבנה, כי עצם זה בחינת אריה (כ"ש בתיקונים תיקון ג' בהי"א תיקונים אחרונים):

אבל מי שפגם בבריתו, הוא בבחינת מיין מרירין, בבחינת (שמות טו כג): ולא יכלו לשתות מים ממרה; מיין מסאבין, זרע טמא – אזי אין יכול להתפלל בבחינת: כל עצמותי תאמרנה,

ואז כלבא נחת, שהוא בחינת מיין מרירין, שצווח הב הב. והוא בחינת מרה דאית לה תרי פיות, והוא בחינת: חרב פיות (משלי ה ד), בחינת גיהנם דאית לה תרי בנות שצווחין הב הב (כמו שכתוב בתיקונים שם).

וזה בחינת חולאת שקורין "ברעכניש" רחמנא לצלן, ששובר עצמות של אדם, וזה מחמת קלקול המח שבעצמות, בחינת מיין מסאבין, מיין מרירין, שבא החולאת הזאת מחמת תאות נאוף.

וזה שנצטוינו בקרבן פסח (שמות יב מו): ועצם לא תשברו בו, (וכתוב בזהר (בא דף מא:): שהיו מקימין בעצמות לכלב תשליכון אותו, וזה היה קשה מאד להמצרים, עין שם), כדי שיבחינו כל אחד מישראל את עצמו אם בריתו על תקונו. כי בפסח כתיב בו (שם): וכל ערל לא יאכל בו, כי עקר הפסח תלוי במצות מילה, כידוע. וכשהשליכו את עצמותיו לכלבים, וראו אם שלטו בהם הכלבים, חס ושלום, היו יודעים שאין הברית, חס ושלום, על תקונו.

וזה מה דאיתא בזהר (פ' קדושים דף פ.): אל תהיו כסוס כפרד – לענין טמאת הברית – אין הבין; ומביא הפסוק: והכלבים עזי נפש, עין שם.

בכן מי שפגם בבריתו, ישמר את עצמו מכלבים ומחרב.

וזה: הצילה מחרב נפשי ומיד כלב; אבל: הושיעני מפי אריה. הינו, כשאריה יאכל קרבני, זה לי לישועה. וזהו אצל חרב וכלב כתוב לשון הצלה, ואצל אריה כתיב ישועה.

ב

ודע שעזי פנים שיש בדור, הן הן הכלבים, כמו שכתוב (ישעיה נו יא): והכלבים עזי נפש; והן עומדין וחולקים על תפלת איש הישראלי, שעדין לא תקן בריתו בשלמות.

וזה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (תענית יא:): צורבא מרבנן דיתיב בתעניתא, ליכול כלבא שירותא. כי בודאי הצדיק אכילתו היא יקר הערך, כי משביע את נפש דקדשה, כמו שכתוב (משלי יג כה): צדיק אכל לשבע נפשו.

והאי צורבא מרבנן דמרעיב את נפשו, ואין יודע להשביע נפשו, בשביל זה ליכול כלבא שירותא, שגם בהם כתיב: לא ידעו שבעה, כי גם הוא אין יודע איך להשביע את נפשו היקרה: ובשביל זה נקרא כלב בשם שגל ר"ה ד), כי הוא בא על תאות המשגל כנ"ל:

ודוקא שאין צריך להתענות ומתענה, אזי ליכול כלבא שירותא, אבל מי שצריך להתענות, בודאי צריך להתענות, ומצוה הוא.

וזה בחינת דיתיב בתעניתא – יתיב דיקא, יתיב הוא מורה על הדבר שאין משתנה, כמובא: (עד כאן לשונו ז"ל)

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף