לבושי שרד/אורח חיים/שו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים שו

ש"ע ס"א אין מחשיכין כלומר לקרב עצמו בשבת עד סוף התחום ולהחשיך שם שיהי' קרוב למקום הפועלים אבל על דבר המותר בשבת כגון להביא בהמתו מותר להחשיך אע"ג דהבהמה היא חוץ לתחום ואסור להביאה בשבת מ"מ הא יש היתר לקרות לה בסעיף ב' ואפי' אם הבהמה רחוקה מהתחום שאינה שומעת קולו מ"מ כיון שיש צד היתר בעולם אם היה בורגנין שרי להחשיך אע"ג דליכא בורגנין ודין זה נתבאר באורך בס"ס רס"ג בט"ז ע"ש:

ס"ג סכום מקח. הטעם דזה אינו צורך המצוה רק הצלת ממונו הובא במג"א ס"ק ט"ז:

מג"א סק"ה הע"ש תמה דבסי' ש"ז סעיף ח' מבואר דאפילו בדבר הרשות מותר לומר לחבירו לך למחר לכרך פלוני כיון שיש צד היתר בשבת ע"י בורגנין. ותירץ המג"א דלרשות אסור לומר שילך למחר ליקח שם איזה דבר מש"ה לא שרי כאן אלא מחמת שהיא צורך מצוה ואע"ג דהכא ג"כ לא הזכיר אלא לך למקום וכו' ולא הזכיר הקניה מ"מ כיון שסיים ואם לא מצאת וכו':

ש"ע ס"ד אינו נותן לו שכר שבת. דשכר שבת אסור כמבואר בסי' רמ"ג רמ"ו ואינו מותר אלא בהבלעה כגון שכיר שבת שכיר חודש וכו':

מ"א ססק"ז פ"ה דכתובות דאמר שם דמורדת שפוחתין לה מכתובתה לא מיחזי כשכר שבת אבל מורד דמוסיף מיחזי כשכר שבת:

ס"ק י"א כשמעריך עצמו. ר"ל דהא אמרו ג"כ אין מעריכין ותירץ דהוי כקונה איש דהא נותן דמי ערכו:

שם דלא כהרב"י הב"י מפרש דברי הכלבו כדברי הר"ן לפי שאין מייחד דבר ידוע אלא שנודר ומחייב עצמו ליתן ס"ת או עטרה ולדבריו אסור להקדיש טס ידוע בשבת משא"כ לפי' המג"א שרי כיון שעדיין יש גם לו חלק בו:

סקט"ו אפילו ביום ראשון ר"ל אע"ג דביום ראשון בעינן משלכם מ"מ אינו קונה אלא המצוה וקונה ע"מ להחזיר:

שם ובתים מהצדקה ר"ל באופן זו שכל מה שהוציא פיו נותן לצדקה אפילו קנה חבירו:

שם דאדם יכול למכור. בא לסתור היתר של היש"ש דאין שייך מקח וממכר בדבר מצוה אלא בחפץ הנקנה וע"ז אמר דהרי גם המצות יכול למכור לאחר:

ס"ק ט"ז ועפ"ז פסק בש"ע שם להתיר השומ' והסמ"ע מתיר חף המדיד' כצ"ל. ור"ל אם נותן לו דבר שצריך מדידה:

ס"ק י"ח אפי' להשכיר שלא תטרף דעתו עליו כצ"ל. והוי בכלל פיקוח נפש שדוחה שבת:

הגה סי"א בכתב שלהם ביאור לשון זה עיין סי' ש"מ ס"ה: במג"א:

מג"א סק"כ מ"מ צ"ע דהא ברייתא ס"ל. כך אמר הש"ס בגיטין דף ח' ולא כמו שהעתיק התוספת שבת דברי המג"א אלו בזה"ל דאפשר דהברייתא ס"ל כיבוש יחיד וכו':

ס"ק כ"ב וה"ה נידוהו בחלום שנידוהו בליל שבת מתירין לו דהוי צורך שבת דלא לשתהי בשמתא:

ס"ק כ"ג כמ"ש סי' שמ"א. ר"כ ולטעם זה אף לצורך יחיד כיון דאין מתקבצין הקהל אלא ביום שבת ואם לא יתירו בשבת לא יהיה היתר לעולם ודמי לנדרי אשתו שהבעל יכול להפר משום דאינו מופר אלא ביום שמעו:

ס"ק כ"ד דצבור שרי. כיון דמדמה להתרת נדרים ושם עניני צבור מותר אפי' אם אינו לצורך שבת כמבואר בסי' שמ"א ומה"ט גם היתר חרמות מתיר רמ"א כאן אעפ"י שאינו לצורך שבת א"כ ה"ה להחרים וא"כ אין החילוק בין התרה והתרתו וכ"כ בספר דברי ריבות כו' דאעפ"י שאינו לצורך שבת והטעם משום דהוי יום כנופיא וכדברי רמ"א כאן לענין התרת החכם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.