יש סדר למשנה/שקלים/ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ שקלים ז

ב

תוי"ט ד"ה בהר הבית וכו' כך כתבו תוס' ב"מ דף כ"ו ע"א דאין אסור וכו' אבל בידו כו' ע"ש בתוס' שלפני נדפס בצידו ס"א אבל בצנעה בכיסו אפילו הם של חולין מותר לכנוס ע"כ. וראיה קצת יש לגרסא ס"א כי כמו כן כתבו התוס' בפסחים ז' ע"א ד"ה בהר הבית כו' ע"ש. ואפריון נמטי לגירסת ס"א שקשה הדבר לומר דמותר ליכנוס במעות שבידו אפילו הם של חולין דהשתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן כו' וכמו שאסור ליכנוס במנעל ובאבק שברגליו מכ"ש שאסור ליכנס במעות של חולין שבידו אשר ע"כ מסתברא כנוסחות ספרים אחרים:

ג

שם ד"ה זה וזה בין שנמצא בעזרה וכו' לפי שנפסלו בהיסח הדעת ואסורין באכילה כו' ע"ש. דע דבחגיגה כ"א ע"א כתבו תוס' ד"ה האונן וכו' בשם הר"י דלא שייך היסח הדעת לפסול רק היכי שהיה בידו ואסח דעתו הימנה אבל היכי שאין בידו כגון שאבד לא שייך היסח הדעת ליפסל והביא הר"ר אלחנן סעד לדבריו מ' דשקלים מ"ג דאמר התם נמצא בעזרה איברים עולות חתיכות חטאות ומשמע שעולה נקריבה וחטאת תאכל ולא מיפסלה בהיסח הדעת ע"כ. וכתבתי בתכ"ש. דזה שכתבו מהנשה וציין המורה במקומות דף צ"ה ע"א הנה בהנשה וכן בכל הש"ס לא נמצא דבר זה. אלא צריך להיות מפרק מעות שנמצא והיינו משנה ג' פ"ז דשקלים. איברא לפי' הר"ב דמטעם היסח הדעת סיים במשנה זה וזה תעובר צורתו. א"כ הביא הר"ר אלחנן עזר כנגדו וראיה לסתור ואדרבה מהך משנה דשקלים דתנן דיוצא לבית השריפה. מוכח נגד דעת הר"י. ואף אם כה יאמר דהר"י אלחנן ס"ל כפי' הרמב"ם והביאו התוי"ט דהטעם דתעובר צורתו ויוצא לבית השריפה שמא עבר זמנו והוא נותר. מ"מ נהי דסתירה מהך משנה ליכא. אבל ראיה מנ"ל. ומאי סעד מצא הר"ר אלחנן לדעת הר"י מהך מתני' דשקלים דהא בלא דעת הר"י. איכא לפרושי מתני' שפיר טפי. דמטעם היסח הדעת תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה וכפי' הר"ב. ומפני חומר הקושיא אמרתי להעתיק לשון הרמב"ם בפירושו [אשר העתיקו התוי"ט בקוצר גדול] ובזה ירחיב השם לנו. ז"ל הרמב"ם בפי' המשנה ואמר זה וזה ר"ל בשר הנמצא בעזרה ובשר הנמצא בירושלים תעובר צורתו ענינו שיניחהו עד שיפסיד וישרף מפני חשש שמא עבר זמנו והוא נותר נמצא שבדברינו תועלת כי אם הבשר עולה או חטאת או שלמים ועבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלים אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצא בעזרה אינו חייב כלום לפי שהוא חטאת ע"כ. הנה בזה שכתב נמצא שבדברינו תועלת וכו'. שפתי צדיק ידעון רצון. שלא תקשה לאיזה נפקותא נתן התנא בהם סימנים לידע איזה עולות ואיזה חטאת ואיזה שלמים. אחרי דהכל הולך אחר החתום זה וזה תעובר צורתן ויוצא לבית השריפה. שוב אין תועלת בזה לידע איזה עולות וכו' וה"ל למיתני בקצרה בשר הנמצא בעזרה וכן בירושלים תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה. לזה כתב הרמב"ם דיש תועלת להתנא להודיע לענין אם עבר אדם ואכלו וכו'. וכן מבואר בחיבורו פי"ט מהל' פסולי מוקדשין דין ד' בזה"ל בשר הנמצא בעזרה איברים עולות וכו' ויצאו לבית השריפה שמא נותר הוא א"כ מה הועיל שתהיה חזקתו עולה או חטאת או שלמים למי שעבר ואכל ע"כ. וז"ל הכ"מ בשר הנמצא בעזרה כו' בפ"ז דשקלים וכתב רבינו בפי' המשנה העולה כולה כליל ולפיכך אין חותכין אותה חתיכות ודי לעשותה אברים וכתב דנ"מ לאם עבר אדם ואכלו אם אכל מה שנמצא בירושלים אינו חייב כלום לפי שהוא שלמים ואם אכל כהן חתיכות הנמצאים בעזרה אינו חייב כלום. וכתב הראב"ד למי שעבר ואכל. אמר אברהם לספק מעילה עכ"ל. נראה דהיינו לומר שאם הוא חטאת או שלמים אינו חייב עליהן קרבן מעילה שהרי הם מותרים לזרים ואם הוא עולה חייב קרבן מעילה ומשמע מדקדוק דברי הראב"ד לכאורה דאיברים שנמצאו בעזרה אע"פ שהם בחזקת עולה אין חייבין עליהן קרבן מעילה ודאית אלא קרבן ספק מעילה אבל א"א לומר כן משום דבפ"ד דכריתות תנא קמא סבר דאין חייב על ספק מעילות אשם תלוי עכ"ל הכ"מ. וקצת איכא למידק עדיין לשיטת הרמב"ם מאי נ"מ בהא דתנן חתיכות חטאת כלומר חטאת ודאי. הלא אפילו אם ספיקו שמא עולה שמא חטאת נמי אינו מביא קרבן מעילות כדקי"ל דאין מביאין ספק קרבן מעילות. דהיינו כחכמים דפליגי על ר' עקיבא בריש פ"ה דכריתות כ"ב ע"א. וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' שגגות ופ"א מהל' מעילה דאם נסתפק לו אם מעל אם לא מעל אינו מביא אשם תלוי. וגם ההודעה שמסר התנא שזה חטאת וזה שלמים. לא נ"מ מידי דבשניהם אין בהם דין קרבן מעילה להכי הוכיח הר"ר אלחנן לפרש דאע"ג דתנא זה וזה תעובר צורתו ויוצא לבית השריפה. אפ"ה הודיע ומסר התנא כל אלו סמנין בין עולה לחטאת דנ"מ טובא לענין אם נתכבד העזרה ונבדק מאתמול שלא נשתייר שום בשר בעזרה והיום נמצא בשר בעזרה שהרי עכשיו ליכא למיחש שמא לנו ולפיכך אם מצאו איברים מקריבין לשם עולה ואם מצא חתיכות יאכל בקדושת חטאת ליום ולילה. ובירושלים [דאע"ג דשוקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום כדאיתא בפסחים ז' ע"א ובגמ' כ"ו ע"א אפ"ה חיישינן שמא היום נאבד בשר שהיה מונח בבית בעליו עד עכשיו ועבר זמנו. וזה מוכרח במובן לדעת הרמב"ם] שלמים. ואע"ג דבאכילה אסורה דשמא עבר זמנו. נ"מ לענין אם נמצא הבשר והוא עודנו חם. או בית השחיטה עדיין רותח היא וא"כ ברור שהיום נשחט מותר לאכול אותו בשר הנמצא כל זמן אכילת שלמים לשני ימים ולילה אחת ולא יותר. ומעתה לאותו נפקותא דהודיע התנא מוכרח דהיסח הדעת לא פסלה. וסייעתא לדעת הר"י ולא ניחוש להר"ר אלחנן לומר כמו שהעתיק הכ"מ בשם פי' הרמב"ם במשנה דלענין חיוב נפקא מיניה ומשמעות פשוטי הדברים [וזולת פי' הראב"ד] עולים לענין חיוב ופטור המלקות קאמר. אכן אי אפשר לומר הכי לפי מה דקי"ל דאין לוקין על התראת ספק. וגדולה מזו לשיטת הרמב"ם בסוף הל' כלאים ופ"ט דין י"ב מהלכות טומאות דכל ספק דאורייתא מן התורה מותר. א"כ אם אכל פשיטא דאין לחייבו מלקות. והשתא שפיר י"ל דס"ל להר"ר אלחנן כדעת הרמב"ם וסייעתו דספק דאורייתא מותר מן התורה ולא מצינו נפקותא במאי דתנן איברים עולות חתיכות חטאת שלא בגוונא דאם יודע בבירור שלא לנו ולא עבר זמנו מותר להקריבו לשום עולה והכל כדאמרן. עוד רציתי לומר ע"פ הסוגיא דפסחים ל"ד ע"א דריש לקיש אמר היסח הדעת פסול הגוף הוא שאם יבא אליהו ויטהרנה אין שומעין לו איתיביה ר' יוחנן לר"ל ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה אומר לול קטן היה וכו' אי אמרת בשלמא פסול טומאה הוי משום הכי בעי עיבור צורה שמא יבא אלי' ויטהרנה אלא אי אמרת פסול הגוף למה לי עיבור צורה [והתנן צ"ל] והתניא [והיא תוספתא'] זה הכלל וכו' אמר ליה האי תנא תנא דבי רבה ב"א הוא דאמר אפילו פיגול טעון עיבור צורה וכו'. והשתא לר"ל קשיא ממשנה דשקלים נמצא איברים עולות וכו' זה וזה טעון עיבור צורה וכו' למה לי עיבור צורה דהא נפסל מכח היסח הדעת א"ו דבאבד לא שייך פסול היסח הדעת. והוי שפיר סעד להר"י. אכן אם לזה כיון הר"ר אלחנן א"כ העיקר חסר ולא עוד דמה דנקט בלשונו ומשמע שעולה נקריבה וחטאת תאכל אין להם מובן עדיין וגם שפיר איכא למידחי דאין ראיה מזה דהא י"ל דר"ל מוקמי המשנה דשקלים ג"כ כתנא דבי רבה ב"א דאפי' פיגול טעון עיבור צורה וגם ר' יוחנן דלא הקשה רק מברייתא דר"י בנו של ריב"ב [ולא כמו שמצינו במסורת הש"ס מדות'. דליתא במדות לול קטן אלא התם תנן רבובה. ועוד עיקרא דמילתא דמותיב מיניה היינו ממה דתניא תעובר צורתן ויוצאין לבית השריפה. וכל זה ליתא במשנה במדות] ולא קא מותיב ממשנה דשקלים. נמי אין ראיה די"ל דעדיפא ליה לפרוך מברייתא דבמשנה שקלים הוי מצי ר"ל לתרוצי דבאבד אין שייך פיסול דהיסח הדעת אבל מ"מ לפום קושטא דמילתא איכא הוכחה ברורה להחליט חלוק זה ממשנה דשקלים אפי' לר"ל דאיהו מוקמי משנה דשקלים כתני דבי רבה ב"א. ופשיטא לשיטת ר' יוחנן דאין ראיה ודברים האלו מוכרחים לומר כדי שלא יפלא לפי' הר"ב דטעם משום היסח הדעת במשנה דשקלים. א"כ קשיא לר"ל דלמה לי עיבור צורה. וגם לר' יוחנן דלא קמותיב ממתני' אלא כדאמרן. מיהו אי קשיא ליה בפי' הר"ב משום היסח הדעת וא"כ ע"כ דלא ס"ל כהר"י דבאבד אין שייך פסול היסח הדעת אלא ס"ל להר"ב דאין לחלק. והיאך מצי הר"ב לפרש משנה דשקלים לקמן פ"ח מ"ג סכין שנמצא בארבעה עשר שוחט בה מיד וכו' הלא נפסל בהיסח הדעת כמו שהקשה הר"ר אלי' בתוס' דחגיגה הנ"ל ליפסול האי סכין בהיסח הדעת וע"ז תי' הר"י דלא שייך היסח הדעת לפסול היכי שאין בידו כגון שאבד ע"ש. אבל לפי' הר"ב נשארה הקושיא ממתני' דסכין היאך שוחט בה מיד לפסול האי סכין בהיסח הדעת וצ"ע. והוי יודע דבירושלמי הכי איתא בשר שנמצא כו' ר' אלעזר בשם ר' הושעיה היסח הדעת טעון עיבור צורה אמר ר' הושעיה מתני' אמרה כן תעובר צורתה ויצא לבית השריפה אמר ר' יוסי ויאות לאוכלה אין את יכול שמא נתקלקלה צורתו לפום כן צריך מימר תעובר צורתו ויצא לבית השריפה ע"כ. ופי' רא"פ מתני' אמרה כן כי כל דבר שאסור באכילה תעובר צורתו והכי נמי היסח הדעת שאסור באכילה דילמא נטמא טעון עיבור צורה. ויאות ושפיר הוא וכו' ע"ש. מיהו הגאון בעל קרבן העדה פי' בזה"ל ויאות בתמי' וכו' שפיר קאמרת דילמא במתני' אין הטעם משום היסח הדעת דכל שהוא בעזרה לא מיקרי היסח הדעת דליכא למיחש לשום טומאה והכא היינו טעמא דפסול שמא כבר נתעברה צורתו לפיכך טעון עיבור צורה ודאי אבל כל שנפסל בהיסח הדעת בודאי אפילו עיבור צורה אין צריך עכ"ל. ולא ירדתי לסוף דעת הגאון [המפרש בזה נגד פי' רא"פ] דנהי דבעזרה איכא למימר דל"ש היסח הדעת דלא מצוי שם שום טומאה. מ"מ ממה דתנן נמי ובירושלים ותני נמי דטעון עיבור צורה אע"ג דבירושלים ודאי שייך היסח הדעת ולמה טעון עיבור צורה אלא ודאי דגם היסח הדעת טעון עיבור צורה. עכ"פ תראה שפי' הרמב"ם וגם פי' הר"ב זכרוה בירושלמי ולא הערו נושאי כלים בזה והוא פלא:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.