יצחק ירנן/כלאים/י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ כלאים י

ב

רחל בת עז וכו'. ועיין מ"ש מרן. וקשה דעדיפא מינה הו"ל לתרץ דכיון דאמרו בש"ס עוד שם דהכל מודים דצמרה פסול לתכלת נמצא דלא חשיב כלל צמר מדאורייתא והיינו טעמא כמ"ש מרן גופיה פ"ב מהל' ציצית ה"א יעו"ש ואפשר לומר דאי מהא אין ראיה דזיל הכא לחומרא וזיל הכא לחומרא ושוב ראיתי שכן הקשה מהר"י ערוך הובאו דבריו בארעא דרבנן אות צ' עוד הקשה ממ"ש מרן פי"ב דע"ז ה"ה וז"ל וי"ל דאי הוה ביה איסורא דאורייתא מלקות נמי הוה ביה עכ"ל יעו"ש, ונראה כונתו להקשות דא"כ איך כתב כאן דאימא מלקות ליכא אבל איסורא איכא והוצרך ליישב, ולע"ד לא קשה דבלא"ה נחזי אנן במ"ש שם דאי הוה ביה איסורא מלקות נמי הוה ביה והא כמה איסורי איכא בתורה דאסירי מדאורייתא ולא לקו אלא ודאי הכונה באותו נדון אי איתא דאשה היא בכלל בל תקיף אית בה ג"כ מלקות ולא דמי לשאר דינים דאפשר דאיכא איסורא באיזה רמז בתורה ולא נכנס בלאו.

כה

מותר לעשות מן הכלאים תכריכין למת שאין על המתים מצוה. והיא מתני' במס' כלאים פ"ט מ"ד והיינו טעמא דכיון דמת נעשה חפשי מן המצות וכר' יוחנן דאמר בנדה דף ס"א דאפילו לקוברו שרי דאזיל לטעמיה דאמר כיון שמת נעשה חפשי מן המצות.
והנה מה שפשטו בסוגיא זאת מר' יוחנן דמצות בטלות לעתיד לבוא כתבו התוס' שם ד"ה אמר רבי יוסף וכן הר"ש בפי' המשנה דהיינו מ"ש בכתובות עתידים צדיקים לעמוד בלבושיהן ואי מצוות אינן בטלות היאך יקומו בכלאים אלא ודאי בטלות ומאן דאמר לקוברו אסור משום דס"ל אינן בטלות לעתיד לבוא יעו"ש. ודע דהרשב"א בחידושי אגדות פ"א דברכות גבי ברייתא דאמר בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח מיאן בפי' זה וז"ל דע שמ"ש בנדה מצות בטלות לעתיד לבוא פי' לע"ל הוא על זמן הבא בין רחוק בין קרוב ואפילו סמוך ממש וכו' ומצות בטלות לעתיד לבוא שאמרו פי' לאחר מיתה ממש רצונם לומר שהמתים בעודם מתים פטורים מן המצות וכמו שכתוב במתים חפשי וכו' ואם תשאל אם בעודנו מת איך חלק רבי אמי ואמר שאינו פטור והמת אינו בן מצות דע כי לדעת רבי אמי המת כתינוק שלא הגיע למצות מצד עצמו ואילו עובר על המצוה אין בי"ד מצוין להפרישו כדאיתא פ' חרש ואפ"ה אנו מוזהרים שלא להאכילו בידים וכו' לא תאכלום קרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים וכו' יעו"ש עוד מה שהאריך כדי לקיים פי' זה והחזיקו כראי מוצק, אמנם מתוך דבריו בחי' שם בברכות דף י"ח נראה שמיאן בפי' זה והוא שהקשה שם במ"ש דלייה דלא לימרו למחר וכו' ועכשיו מחרפין, דנראה מזה דאין מטילין ציצית בטלית של מת ואילו במנחות אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית ומודה שמואל בעשה לתכריכין שפטורה מן הציצית וודאי רמינן ליה משום לועג לרש ותירץ דההיא אליבא דשמואל דאמר פרק שואל אדם, מצות אינן בטלות לעתיד לבוא וכיון שהוא אינו יכול להטיל לעצמו אם לא יטילו לו הקוברים איכא משום לועג לרש וקי"ל כר' יוחנן דמצות בטלות לע"ל וכו' יעו"ש והיוצא מדבריו דלשמואל דס"ל דמצות אינן בטלות לע"ל והמת אינו יכול להטיל הציצית צריך להטיל לו משום לועג לרש ומאי דאמר דלייה וכו' דנראה דלא היו מטילין ציצית למת הוא כר"י דס"ל דמצוות בטלות ומ"מ כשמראין להן הציצית מצטערין דנראה כמזלזלין אותם שהם פטורים משא"כ כלאים כמו שסיים עוד הרשב"א ע"ש רש"י ור"ת, והשתא אי איתא לההיא דפירש בחידושי אגדות דלעתיד לבוא ר"ל כשהוא מת ולר"י כשהוא מת הוא פטור דהיינו דס"ל בטלות לע"ל ובר פלוגתיה ס"ל דאינן בטלות לע"ל ורצונם לומר שאין אנו רשאין להעבירו בידים דקרי ביה לא תאכילום להזהיר גדולים על הקטנים א"כ לשמואל דס"ל דאינן בטלות לע"ל אין אנו יכולין להלבישן בידים טלית בת ד' כנפות משום לא תאכילום וקשה א"כ למה אמר שמואל דמטילין למת ציצית משום לועג לרש והא לדידיה איסורא איכא משום לא תאכילום, ברם אי הפי' הוא כדפירשו הר"ש והתוס' דבטלות ואינן בטלות רצונם לומר בזמן התחיה לעתיד לבוא א"כ שפיר אתי לתירוצו ושמואל ס"ל אינן בטלות לע"ל בזמן התחיה ברם כשנקבר אין בידו להטיל לעצמו ומה יעשה אותו הבן ואם לא יטילו לו איכא משום לועג לרש דלועגין עליו שהוא מת והוי חפשי מן המצות ולא חזי עוד למצות ומצטער המת דלו יהי דבהיותו מת פטור מ"מ כשקם בתחיית המתים הוא חייב משא"כ לרבי יוחנן דס"ל דמצות בטלות לעתיד לבוא ומשעה שמת לא חזר עוד למצות ליכא לועג לרש אלא דמ"מ כשמראין למת ציצית אומרים למחר באים אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו לומר דנפטרו מהמצות וזה הוי סוג אחר ואין הכי נמי לפי דבריו בחידושי אגדות לא קשה מה שהקשה הרב אור יקרות בחידושיו למס' סנהדרין דף צ' דקשה ר' יוחנן דידיה אדידיה דאילו בסנהדרין אמר ר"י מנין לתחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם וכו' לאהרן הכהן וכו' שעתיד לחיות וכו' וא"כ נראה דמצות אינן בטלות לע"ל ואילו ר"י בנדה נראה דפי' דס"ל דמצות בטלות לע"ל והצריך עיון וכמו מאמר הרב המובהק מהר"ח מודעי הי"ו ברם לפי' דבריו בחידושי הלכות וכן להתוס' והר"ש דכתיבנא הקושיא קיימת וצ"ע.
ורגע אדבר במה שלא באתי לכונת הרשב"א שם בחי' לש"ס שכתב דשמואל ס"ל מצות אינן בטלות כמ"ש בפ' שואל וכו' והכי איתא שם דף קנ"א והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהן לא זכות ולא חובה ופליגא דשמואל דקאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שנא' כי לא יחדל אביון וכו' ופי' רש"י לא זכות ולא חובה לא דבר לזכות בו שכולן עשירים ולא חובה לאמץ לב ולקפוץ יד ועלה פליג שמואל מכח הכתוב כי לא יחדל אביון ונמצא איכא עשירים ועניים א"כ לא אמר שמואל אלא דאיכא עניים לימות המשיח ולא דמצות אינן בטלות וכן מוכח הש"ס דפרק במה אשה דף ס"ג יעו"ש וכן נראה כל הבקיאות שהביאו הא דשמואל בש"ס באופן שאינו ענין הא דשמואל עם מצות אינן בטלות.
ואחרי כותבי ראיתי להתוס' בב"ב דף ע"ד ע"א כתבו משם רבינו חיים כהן דשמואל ס"ל אין מצוות בטלות לעתיד לבוא, ואי מהא דכתב הרשב"א לע"ד ליכא למילף כן וחוץ מזה לא מצאתי ידי ורגלי בהך תירוץ שתירצו דטעמא דשמואל משום חיובא דלעתיד והא בפירוש אמר שמואל וההיא שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש וכו' ולא אמר משום לעתיד. ושוב ראיתי התוס' עצמם בע"ז דף ס"ה ע"ב ד"ה אבל כתבו התירוץ הזה על שם ר' יהודה והרגישו במה שהרגשתי מלישנא דשמואל ולא זכיתי להבין מה שיישבו יעו"ש ומ"מ היוצא מדבריהם ז"ל דמ"ד מצות אינן בטלות לע"ל ושמואל חד מהם היינו לאחר התחיה וכמ"ש בדעת הרשב"א בחידושי הלכות והם דברים אחדים והוי סיוע למ"ש בדעת הרשב"א.
נחזור לקושיית הרב אור יקרות שהצריך עיון נראה לחלק על צד הדחק בין מצוה למצוה דמצות תרומה שאני שהיא הכרח למקבל לפי ששבט לוי לא נטלו חלק בארץ ונתן להם ה' מתנות כהונה משא"כ מצות דליכא מקבל דלא כמו שכתב הסמ"ג לאוין רע"ו ורשב"ם בב"ב דף קכ"ב דלעתיד נוטלין חלק שנאמר שער לוי אחד כדאיתא פ' יש נוחלין דף קכ"ב דהא תמה עליהם הר"ן הובאו דבריו בשיטמ"ק לב"ב שם מקראי גופייהו דיחזקאל והכריח דשבט לוי לא נטל חלק יעו"ש.

כט

ואע"פ שכתוב בתורה לא תסור מן הדבר הרי לאו זה נדחה מפני כבוד הבריות. והיינו ממ"ש בברכות דף י"ט בלאו דלא תסור וכו' כל מילי דרבנן אסמכינהו הלאו דלא תסור וכו' וכן במנחות דף ל"ח ע"א מוקמו הנהו אמוראי להך ברייתא דגדול כבוד הבריות בלאו דלא תסור יעו"ש, ברם רש"י ז"ל במגילה דף ג' כתב את לא תעשה דכתיב לא תוכל להתעלם וכו' כגון זקן ואינו לפי כבודו וכך כתב בשבת דף פ"א והרב חידושי הלכות [מהרש"א] תמה עליו יעו"ש.
ולע"ד טעמו דאף דמוקי לה הש"ס הכי היינו לקס"ד ברם אחר דמותיב הש"ס מוהתעלמת וכן מולאחותו ומפרק להו, למפרע הדרינן לפשטא דברייתא דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה פי' השבת אבדה ומקרא מגילה אלא דלא גמרינן מינייהו ובזה יובן אצלי דעת תשובת אשכנזי שהביא מרן בסוף סימן י"ג מהל' ציצית וז"ל ומיהו אם הלך אדם לבית הכנסת ומצא טליתו שנפסקו וכו' ומתבייש וכו' אפשר שמותר וכו' עכ"ל. וצריך לברר תשובה זאת מאי דעתה וודאי דלא ס"ל כדעת הר' שלמה שהביא המרדכי שם בבית יוסף דאם כן היאך התיר לעבור בעשה מפני ביוש וודאי דס"ל כהר"י הנז' שם במרדכי שם בב"י דליכא איסור עשה בשבת וא"כ קשה למה הוצרך לטעם דביוש בלא"ה שרי דליכא איסור בשבת גם מרן ז"ל למה שדי נרגא בחילוק שאני התם דהוי ביוש גדול וכו' וכן התם איכא כרמלית דרבנן ולא כן הכא.
וראיתי להמג"א ז"ל הרגיש בזה וכתב דהא מיהא איסורא איכא אף דאינו עובר בעשה ולכן צריך לטעם דגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה. ולע"ד אין צריך לזה דלעולם סובר כה"ר שלמה דעובר בעשה ברם אפילו הכי גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה בשב ואל תעשה וכדעת רש"י שהזכרנו וציצית הוי שוא"ת וכמ"ש רש"י שם והתוס' ביבמות דף צ' ד"ה כולהו יעו"ש דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת לזה כתב מרן עליו ואינו נראה דיושב בפני הקהל בלא ציצית לא הוי כפושט טליתו בשוק כלומר דלא נכנס בסוג דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה.
וע"פ האמור ינוח הר"ש מדרויש מהשגת הר"י שהשיג עליו מש"ס דמנחות דלא חששו לאיסור עשה דשאני התם דהיה לבוש ואח"כ נפסק והיה צריך לפושטו וקי"ל גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וציצית הוי שב ואל תעשה ולא חששו אלא לאיסור שבת דהוי קום עשה לא כן בנדון הר"ש דכתב דאסור ללובשו דליכא כבוד הבריות בזה כדעת מרן והר"י שתפס להר"ש דאזיל לשיטתיה דכבוד הבריות אינו דוחה למצוה דאורייתא אפילו שהיא שוא"ת וכדעת הרב חידושי הלכות בחי' מגילה דף ג' שתמה על דברי רש"י ז"ל וכנראה מש"ס דפרק הקומץ ולא ס"ל דההיא דהקומץ הוי כס"ד דש"ס דברכות אלא הוי קושט דברי אמת ולמסקנא לא חזר הש"ס מאוקימתא דגדול כבוד הבריות הוי הלאו דלא תסור וא"כ כפי זה יוצא דאי הוי האיסור מדרבנן אפי' קום עשה עובר וכההיא דהתם ואי אמרינן דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה הוי אפי' דאורייתא כדעת רש"י אלא דדוקא בשוא"ת א"כ ה"ה בדרבנן ג"כ דמאין בא לנו לחלק מדרבנן לדאורייתא אדרבא חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וא"כ תורה יוצאה בההיא דהקומץ דהיה צריך לפשוט הטלית בשוק ולא עשו כך משום דס"ל דלא תעשה שבתורה הוי לאו דלא תסור. ועיין להרב המגיד פי"ט מהל' שבת ה"כ מ"ש, ונ"ל דלא כתבו רבינו דין זה דסמך אמ"ש כאן וע"פ הנחתנו זאת לדעת הר"י אזדא לה קושיית המג"א שהקשה להר"י דלמה לא התיר אפי' בחול יעו"ש.

ל

חייב על כל שהייה ושהייה. וכתב מרן ויש לתמוה היאך לוקה מאחר שאינו עושה מעשה בכל פעם וצ"ל שמאחר שבידו לתקן בכל פעם ואינו מתקן חשיב כלובש ע"כ. ומה זו תמיה כ"כ רבינו ג"כ [ב]פ"ה מהל' נזירות הי"ט וודאי שמאחר שבידו לתקן וכו' וכמ"ש מרן והתוס' יו"ט אחר שהביא דברי מרן אלו הביא תירוץ הר"ן זה כאילו הוא תירוץ אחר ולענ"ד היא היא תירוץ מרן שתירץ דבכל פעם שמתרין חשיב כלובש והיינו טעמא משום מעשה דמתחילה דאי לא תימא הכי התראה זו מה עושה.

לא

עיין מ"ש רבינו פ"ג מהל' אבל הל' ה' ומה שכתבתי שם.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.