חתם סופר/כתובות/סא/ב

חתם סופר כתובות סא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מ"ט סמכת אניסא א"ל חזאי רוח צרעת דפרחא עלוי' פירש"י על מר זוטרא פי' משו"ה מסר נפשו לסכנת המלך להציל מר זוטרא. וכן המרש"א שכ' בחי' אגדות שלו על הק' מ"ט סמכת אניסא דהוה ס"ל לרבנן דסכנתו של רב אשי לגבי מלך יותר מסכנת מר זוטרא משו"ה קשי' להו מ"ט סמכת אניסא ומשני חזאי רוח צרעת פרח על מר זוטרא וסכנתא דידי' גדול:

מבואר מזה דמחוייב לסכן עצמו משום הצלת חבירו. ודבר זה נשאל מלפני רדב"ז ח"ג סי' תרכ"ה. עכו"ם אמר לישראל או תניחני לקטוע ממך אבר א' שאין בו סכנת נפשות או אמית חברך והי' נראה לשואל ללמוד ק"ו דפיקוח נפש דוחה שבת ושבת דוחה סכנת אבר א' מכ"ש שפקוח נפש ידחה סכנת אבר א' ומחוייב זה להניח לקטוע לו אבר א' להציל חבירו. ותשובת רדב"ז שם תמוהים בעיני שהעלה שם שזה חסידות של שטות מכמה טעמים חדא דרכי' דרכי נועם ואין זה דרכי נועם. הוא תמוה א"כ מה יענה לבן פוטירא דר"פ איזהו נשך דשנים שהיו מהלכי' בדרך וביד א' קיתון של מים ישתו שניהם וימותו. וצריך לתת מימיו שבידו לחברו אעפ"י שאינו מצילו עד שבא ר"ע ודרש חייך קודמי' אבל הצלת חבירו באבר א' שלו אפשר לא פליג ר"ע. ומ"ש עוד שם רדב"ז אין עונשין מן הדין הוא תמוה בטלת כל ק"ו שבתורה שא"א שלא יהי' בקיומן הפסד ממון או טורח הגוף בקיום המצות ונימא אין עונשין מן הדין. ולא שייך אין עונשין אלא כשהב"ד עונשין. אבל קיום מ"ע שאדם בבחירתו עושה רצון בורא ית"ש לא מיקרי עונשין מן הדין. ובסנהדרין ע"ד ע"א תני רשב"י אומר וכו' וכי עונשין מן הדין וכו' כבר כתבתי לעיל בחי' פ' אלו נערות דלרבנן דאפי' יכול להציל בא' מאיבריו יכול להרגו ע"כ עונש הוא. אבל לר"י בן שאול שצריך להצילו בא' מאיבריו א"כ אפי' אינו יכול להצילו לא נימא שהוא עונש כלל אלא מיחס חס רחמנא עליו להצילו או את הנרדף עיי' ע"ג ע"א תוס' ד"ה להצילו וכו'. וכן הא דאמר אביי ביכול להציל בא' מאיבריו ור' יונתן בן שאול היא אשגירת לישנא בעלמא אמר ביכול להציל אלא אפי' אינו יכול להציל רק כיון דר"י בן שאול היא ממילא איננו לעונש רק להצלה ולא שייך קים לי' בדרבה מיני'. והכלל קיום מצוה אינו עונש ודברי רדב"ז תמוהים. ומ"ש עוד דר"פ החובל קאמר עין ולא נפש ועין תחת עין גם זה תימה מה ראי' התם מעין מיירי ושורייקא דעינא בלבא תלי' כדמייתי השואל שם בעצמו וכיון דעין תחת עין ממון ה"ה כויה ופצע הכל ממון. ומ"ש לדחות הק"ו משום דאתה ואיבריך חייבים בשבת משא"כ לחתוך אבר שלו עבור חברו לא שמענו ג"ז תימה נימא ק"ו הכי הוא פקוח נפשו של ראובן דוחה שבתו של שמעון שהרי שמעון מותר לשחוט בשבת בשביל פ"נ של ראובן ואפ"ה כששמעון מסוכן באבר א' אינו יכול לחלל שבת בעצמו להציל איבריו ש"מ נפשו של ראובן חמיר לשמעון מאברו של עצמו. ה"ה וכ"ש שיניח לקטוע אברו בשביל הצלת נפש חברו. ומ"ש דק"ו פריכא דשבת דוחה אבר א' משמיא אנסי' לי' אבל למסור אברו לא אם כוונתו לחלק בין חולה באבר דמשמים הביאו עליו האונס לבין שאנסו עכו"ם הוא דבר שא"א לשמוע דודאי אם עכו"ם רוצה להרוג ראובן מותר לשמעון לחלל שבת להצילו. ואם רוצה לקטוע אברו אסור לחלל שבת לכאורה והדרא ק"ו לדוכתי'. אבל נ"ל כוונתו בודאי גם עכו"ם מיקרי אונס שמים דאוריי' וגנבי אונס שמים מתקרי. אך כל זה אם מחליט לקטוע אברו. אבל הכא לא אנסו כלל אלא אומר לו או תניח לקטוע איברך או אהרוג פלוני אין עליו אונס כלל בזה לא נימא שימסור איברו להצלת נפשו הא למה זה דומה לישראל מומר האומר לחברו ישראל כשר תניח לקטוע איברך ואם לאו אחלל אני את השבת הנאמר שצריך להניח לקטוע אברו כדי שלא יתחלל השבת אע"ג שאם הי' אומר אקטע איברך אם לא תחלל אתה השבת שאז הי' צריך לקטוע אברו ולא לחלל שבת הה"נ הכא כשהי' אומר אקטע איברך אם לא תהרוג לפלוני פשיטא דאמרי' מה חזית אבל שיקטול העכו"ם לפלוני מה לו ולפלוני. זה נ"ל כוונתו בזה ועדיין אין הסברא ברורה אצלי:

ואמנם מ"ש עוד דקטוע אבר א' הוא ג"כ סכנת נפש שהוא ראה שצרמו לאחד באזנו ומת ע"י יציאת דם מן האזן נוראות נפלאתי על הגדולים האלה השואל והמשיב הלא ש"ס ערוך הוא בע"ז פ' אין מעמידין פדעתי מחללין עליו את השבת ופירש"י מכת חרב וכן פסק בש"ע א"ח סי' שכ"ח סעי' ז' וא"כ אי העכו"ם רוצה לקטוע בברזל אין כאן ק"ו דהא גם שבת מחללין אע"ג דיש לחלק דשבת מחללי' לעשות לו רפואה דבלא רפואה יהי' מסוכן אבל מ"מ רפואה יש לו. וא"כ נוח לו לחתוך אברו ולעשות לו רפואה אח"כ מלהרוג חברו שלא יחי' אחר נפלו. ומטעם זה נתחייב אבנר שהי' לו להציל לעשהאל בא' מאיבריו בסנהדרין מ"ט ע"א ע"כ בחרבו דאלו ע"י סם מאי האי דקאמר לי' אל החומש כוונת לי' בא' מאיבריו לא כ"ש ומאי קושיין דלמא לא הוה לי' סם מוכן. אע"כ בחרבו (מיהו בסנהדרין ע"ד ע"א נוכל לומר דע"י סם קאמר) ומ"מ נתחייב אבנר משום דע"י חרב אית לי' רפואה ולא ה"ל להמיתו וזה פשוט. ומ"מ ק"ו ליכא משבת וגם איכא גופא דלא מקבל סמא כדאיתא בנדה ו' ע"ב ואיתא להרדב"ז במסקנתו דספיקא דידי' עדיף מודאי של חברו. ואכתי בקטיעא ע"י סם שלא ע"י חרב איבעי' לן. ונראה ודאי למ"ד שבת הותרה לפ"נ עיי' רא"ש פ' יוה"כ ומדמה לי' לאוכל נפש בי"ט אין מקום לק"ו שלו. כשם שאין לעשות ק"ו מאוכל נפש דדוחה יו"ט וי"ט דוחה חולי שאין בו סכנה ה"נ יהי' אוכל נפש דוחה לחולי שאין בו סכנה. ויהי' מצוה להביא עצמו לידי חולי שאין בו סכנה משום אוכל נפש בי"ט וה"נ דכוותי'. וצ"ע קצת דברי ר"ח בתוס' פסחים פ"ד ע"א כבר הארכתי בזה במקום אחר. ואמנם להרמב"ם דס"ל פקוח נפש דחוי' הדר הספק לדוכתי' והכ"מ רפ"ב משבת וגם בב"י סי' שנ"ח תלה זה במאי דקיי"ל טומאה דחוי' כאלו בחדא מחתא מחתינהו. ומהתימא ביומא ס"פ טרף בקלפי מבואר שבת הותרה בציבור לעבודה וטומאה דחוי' ונימא נמי פ"נ הותרה דומי' דעבודה. ומשמע כיון דשבת הותרה לעבודה ה"ה למילה דאל"ה לא אתי' מיני' בפ' ראד"מ וכיון דשבת הותרה גבי מילה ה"ה לפ"נ דאתי' מק"ו דמילה ס"פ יוה"כ וצ"ע בכל זה. נחזור להנ"ל דקיטוע ע"י מכת חרב נראה כהרדב"ז ולזה נוטה דעת ש"ך סי' קנ"ב בי"ד ססק"ג אמנם ע"י סם מספקי' לי'. ובשמעתין נ"ל דסכנת רב אשי אצל המלך הי' לקטוע אצבעו ע"י סם. ומשו"ה סמיך אניסא להציל מר זוטרא מרוח צרעת שהוא סכנת כל הגוף. ועדיין צריך אני לעשות לי רב בכל הנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף