חתם סופר/בבא מציעא/עג/ב

חתם סופר בבא מציעא עג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"מ בר רחל כו'. עתו' ב"ב כ"א ב' ד"ה מרחיקי' כו' בסוף דבריהם וצריך להבין מעיקרא מאי קשי' להו דלמא רבא עשה כדינא שלקח השטר ואח"כ יהיב זוזי וכמ"ש ריב"א באמת וגם מה צריך ריב"א לומר דרב מרי לא החזיק בה ע"מ לקנות תי"ל דרבא קבל שטר תחלה וי"ל כיון דבשתא קמי' אין קנין חל עד שנה שני' ואז כבר נסתלק הנכרי ע"י מעות שכבר קבל מרבא השתא קמי' אפי' קבל רבא שטרו תחלה מ"מ נסתלק הגוי תחלה קודם שיחול השטר והחזיק בה רב מרי וק"ל ועדיין צ"ע לשון ריב"א שם:

השתא לשקול מר אגר ביתא. עתו' עירוכין וכתובות ועי' לשון הגה' אשרי בשמעתין והנלע"ד שאין צריך שיהי' הבית שוה יותר מהחוב אלא דעכ"פ הגוף לבעה"ב שבידו לפדותו ואין לבעל משכנתא אלא הפירות וא"כ אותו הכח יכול למכור ולהקדיש ויהי' אח"כ כח ההקדש או הלוקח כמוהו ממש וממילא הדר בו מעל מפני שכחו של הקדש מעורב בו ומ"מ בשמעתין לס"ד דר"מ דלא אסיק אדעתי' הך סברא והוה ס"ל דרבא קנה קנין גמור עכצ"ל משום ההיא טופי' דשוה יותר מהחוב שלו חשב כן וכמ"ש מרש"א וק"ל:

רבינא הוה יהי' זוזי כו' א"ל הא ארעא לאו דדהו כו'. יש לעי' שבתחלה שאל על ההוא כופי' לחוד ושוב שאל על כל היין משום גזל וי"ל לפמ"ש סמ"ע סי' שנ"ג סק"ז דהקונה ע"י שינוי רשות צריך לשלם לבעלים מה שהוזל הגנב וקנאו פחות מדמי שויו ע"ש והא"ש דודאי גוף היין קנה רבינא בשינוי רשות כהנהו אונכרי דר"פ לולב הגזול אך הא כופיתא דשפכי לי' טפי הי' צריך להחזיר לבעלים שהוא יותר ממה שנתן דמי' אלא לכאורה י"ל דכל זה הוא בכלל דמי שוי' משום שהקדים המעות אלא לפ"ז ה"ל אגר נטר וה"ל ריבית מש"ה שאל אי הוה ריבית והשיב דאחולי גבי הדר א"ל אי אחולי גבי ה"ל ההוא מותרת גזל וק"ל:

שפיר קא עבדת דתנינא כו'. עמג"א סי' קס"ט דמייתי ספרי לא תרדה בו בפרך בו אי אתה רודה בפרך אבל אתה רודה בבן חורין וא"כ לא הי' צריך לאתוי' מאינו נוהג כשורה ואין לומר דהתם מיירי בב"ח שנשכר למלאכתו אבל בחנם לא והדין נותן כן שהרי אפי' ממונו של חברו אסור לשמש בו שלא מדעתו מכ"ש בגופו א"כ אכתי מאי מייתי מקרא דמיירי בעבד עברי הנמכר לו שאם אינו נוהג כשורה מותר לעבוד בו בפרך אבל בב"ח בחנם כלל לא וראיתי בת"ח שכ' דהנהו אינשי נמי הוה משתעבדי לכרגא ולא נ"ל דא"כ מאי תקיף אינשי דלא מעלי לשון תקיף משמע שלא הי' משועבדים כלל לרבא ועוד דא"כ להרמב"ם אפי' אינשי דמעלי נמי שרי כמ"ש בפירוש דמשתעבדי בהו טפי ע"ש פ"א מעבדים עכנ"ל דהכי ילפי' כיון דחזינן דבעבד עברי אנו מוזהרים שלא לרדות בפרך וא"כ מעיקרא לא נמכר לעבודת פרך ולענין זה ה"ל כב"ח בעלמא ואפ"ה אם אינו נוהג כשורה מותר א"כ ה"ה ב"ח גמור נמי וצ"ע מיהו בר"פ הגוזל בתרא מצינו תקיף בעבדיו של עצמו גבי ב"ח דר"י טרק גלי באפי' ע"ש:

לעולם בהם תעבודו ובאחיכם. עתו' סוטה ג' ב' כ' שהוא אסמכתא בעלמא וקנס חכמים הוא משום שאינו נוהג כשורה ומיהו טעמא לא ידענא הא בכל דוכתא דרשי' מקרא לפניו ולאחריו כמ"ש תו' לעיל ריש פירקין ובדוכתא טובא וי"ל בשלמא אי הוה כתי' לעולם תעבודו בהם ובאחיכם גבי אהדדי הוה דרשי' הכי אבל מדכתי' תעבודו בין בהם ובין ובאחיכם לא דרשי' לפניו ולאחריו אלא דיש לדחות דלא הו"מ למכתב הכי דא"כ ה"א למידרש נמי לפניו בהם ובאחיכם לא תרדה בפרך והוה צריכי' לאשכוחי גוני דאפי' בעבד כנעני לא ירדה בפרך וזה ליתא שהרי אפי' טבי עבדו של ר"ג שהי' ת"ח מ"מ אסור לשחררו וא"כ לא הו"מ למסמך בהם לבאחיכם ואין לומר דממילא נדע זה מדכתי' לא תרדה בו משמע באחד ולא בשני' כדאמרי' לעיל מי כתי' אל תקח מאתם אל תקח מאתו כתיב וה"נ דכוותי' ז"א דבו אצטריך למעוטי ב"ח כמ"ש לעיל בסמוך וא"כ לא הו"מ למיסמך בהם לאחיכם ובעיקר ק' תו' דסוטה הי' נ"ל לומר דאע"ג דאצטריך בהם תעבודו למסמך לאחיכם מ"מ תיבת לעולם מיותר דמני' דרשי' המשחרר עבדו עובר בעשה וצ"ע בכ"ז:

יכול אפי' נוהג כשורה. יראה דר"ל כמו תלמיד לרבו שמצוה לשמשו ואפי' עבודת עבד כנעני ומ"מ אין הרב רשאי לרדותו בפרך ואאע"ה נענש על שעשה אנגרי' בתלמידיו וירק את חניכיו כמבואר בש"ס נדרי' ל"ב א' והיינו דילפי' מייתורא איש באחיו דהוה סגי למכתב ובאחיכם ב"י לא תרדה בפרך ומאי איש באחיו אלא לומר איש ואדון כגון הרב לא ירדה באחיו תלמידו בפרך כנלע"ד:

התם בידו הכא לאו בידו. ארשום פה מ"ש ע"ד דרוש בש"ס דבמה מדליקי' בשני' שהמרו זא"ז דאמרי' התם דא"ל להלל אל ירבו כמותך בישראל שאבדתי על ידך ת' זוז וא"ל הלל הוי זהיר ברוחך כדי הוא הלל שתאבד ע"י ת' זוז ות' זוז והלל לא יקפיד ע"ש והמאמר תמוה מ"ט אמר אל ירבה כמותך בישראל מפני שאבד ת' זוז מה ה"ל להלל למיעבד גם מה לשון הוי זהיר ברוחך גם מ"ש לו כדי הוא הלל לא יכין להלל ענותן למימר הכי גם מ"ט כפל ואמר ת' זוז ות' זוז וסיים עוד והלל לא יקפיד נראה כמתפאר ומתגאה ונ"ל ליישב הכל בעז"ה דהתם בפ' זה בורר מסיק דאסמכתא תנאי היא ולהלל דאמר כולם נזירי' ס"ל אסמכתא קני' ולאידך מ"ד אסמכתא לא קני' והנה הני שנים אחר שהמרו וזה לא יכול להקניט להלל וחברו רצה להחזיק בת' זוז שלו והי' זה טוען אסמכתא הוא ולא קני' אמר להלל הלואי ולא ירבו כמותך בישראל שאם ירבו כמותך שאתה אומר אסמכתא קני' יהיה הרוב סבירא להו דקני' ואאבוד ת' זוז אבל אם לא ירבו כמותך יהיה דעת רוב החכמים אסמכתא לא קני' ולא אאבוד ת' זוז והשיב לו הלל תפלת שוא התפללת מכמה טעמים חדא אף אם יפסוק הלכתא דאסמכתא לא קני' מ"מ תאבד ת' זוז שלך א' הוי זהיר ברוחך שהרי תלית עצמך בדעת אחרים בדבר שאין בידך לעשות כלל להקניטני וה"ל ממש כמו משחק בקובי' ותולה בדעת יונו וגרע מיני' וזה הוא הוי זהיר ברוחך שלא תסמוך עוד על דעתך במה שאין בידך לעשותו ועוד כדי הוא הלל שתאבד ע"י כמ"ש תו' באסמכתא שבשידוכין כדי הוא שישלם משום ביוש וה"נ כדי הוא לבזיון וקצף ששאלתני דברי הבל וריק כאלו ועוד שתאבד ת' זוז ות' זוז ר"ל דאיידי דקני מקני שהרי היה רוצה להרויח ת' זוז של חברו נמצא אבד עתה ב' פעמים ת' זוז שלו ושל חברו ועוד אמר לו יהיה שיש כאן דיני אסמכתא מ"מ לא תוכל לומר לא ירבו כמותך שלא יוקבע הלכתא כוותי דידי וזה ליתא שהרי הלל לא יקפיד ויצא ב"ק הואיל והם ענותנ' קבעו הלכה כמות' א"כ כל תפלתך לשוא וריק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף