חפץ חיים/פתיחה/עשין

מצות עשין ועתה אתחיל בעזה"י לבאר כמה מצות עשין שעובר ע"י הסיפור לשה"ר ורכילות כמו שיעדנו לעיל וזה החלי בעזרת צורי וגואלי. המרגל בחבירו מלבד הלאוין שמנינו לעיל עובר ג"כ על כמה עשין ואבארם בעזה"י אחד לאחד:

אעריכה

עובר עי"ז על מ"ע זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך וגו' שהזהירנו התורה בזה שנזכור בפה תמיד העונש הגדול אשר עשה הש"י לצדקת מרים הנביאה שלא דיברה אלא באחיה אשר אהבתהו כנפשה וגדלתהו על ברכיה וסיכנה עצמה להצילו מן הים והיא לא דיברה בגנותו אלא מה שהשוותה אותו לשאר נביאים ולא דיברה בפניו שיבוש ולא בפני רבים רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו שנאמר והאיש משה עניו מאד ואעפ"כ לא הועילוה כל מעשיה הטובים ונענשה בצרעת ע"ז, ק"ו לשאר בני אדם הטפשים המרבים לדבר גדולות ונפלאות על חבריהם שבוודאי יענשו ע"ז מאד.

בעריכה

ועובר על ידי הסיפור הזה גם על מ"ע ואהבת לרעך כמוך שנצטוינו בזה לחוס על ממון חבירו כמו שהוא חס על של עצמו ולחוס על כבוד חבירו ולספר בשבחו כמו שהוא חושש על כבוד עצמו והמספר לשה"ר ורכילות על חבירו או המקבל אף אם הדבר אמת נראה בעליל שאינו אוהבו כלל וכ"ש דכמוך בוודאי אינו מקיים והראיה הגדולה ע"ז דהלא כל אדם יודע את נגעי עצמו ואעפ"כ אינו רוצה בשום אופן שחבירו ידע מזה אף אחד מאלף ואף אם אירע שנודע מעט מחסרונותיו אצל חבירו וחבירו הולך ומספר זה לאנשים אעפ"כ הוא עומד ומצפה הלוואי שיתן ה' שלא יקבלו את דבריו ולא יאמינו לו והכל כדי שלא יתחזק בעיניהם לאדם שאינו הגון אף דהוא יודע בעצמו הרבה והרבה מהעונות יותר ממה שסיפר חבירו עליו אעפ"כ מרוב האהבה שהוא אוהב את עצמו נדחה הכל מחמת זה כן באופן זה ממש צריך ע"פ התורה לעשות לרעהו לחוס על כבודו בכל האופנים. ולא לחנם כתבה לנו התורה מעשה דנח וישת וישכר ויתגל וגו' וירא חם וגו' ושם ויפת כסו את ערות אביהם וגם סיפרה לנו התורה את הברכה שבירכם נח ונתקיימה לבסוף להראות לנו את גדולת המדה הזאת שצריך האדם לחפות על גנות חבירו בכל כחו כמו על של עצמו.

געריכה

ולפעמים עובר נמי במצות עשה דבצרק תשפוט עמיתך כגון שראה את חבירו שדיבר או עשה מעשה ויש בדבר הזה לשפטו לצד הטוב ולצד הזכות או להפכו אפילו אם הוא איש בינוני נתחייבנו מן התורה במ"ע הזו לדון אותו לכף זכות (ואם האיש ההוא ירא אלקים נתחייבנו לדון אותו לכף זכות גם כי קרוב ונוטה יותר הדבר לכף חובה מלכף זכות) ומי שהולך ומספר בגנותו עבור הדיבור הזה שדיבר או המעשה הזו שעשה או המקבל שנתחזק אצלו לגנות עבור זה ששמע עליו ולא דן אותו לכף זכות עובר במצות עשה זו.

דעריכה

ואם ע"י סיפורו הלשה"ר או הרכילות השפיל את חבירו עד שאבד מחייתו עי"ז כגון שמפני רוע לבבו פירסם על חבירו שאינו איש מהימן או אם הוא בעל מלאכה פירסם עליו שאינו ראוי למלאכה ההיא וכל כיוצא בה עובר ג"כ על מ"ע שנאמר גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך שנצטוינו בזה להחזיק ביד ישראל שמך וליתן לו מתנה או הלואה או לעשות עמו שותפות או להמציא לו מלאכה כדי שיתחזק בזה ולא יפול ויצטרך לבריות ועאכ"ו דמצווין אנו שלא לגרום לו שיאבד מחייתו.

העריכה

ולפעמים עובר ע"י קבלתו את הלשה"ר או הרכילות גם על מ"ע דהוכח תוכיח כגון אם רואה שחבירו מתחיל לספר לו בגנות חבירו והוא יודע שדבריו יהיו נשמעין להמספר ואפילו אם ספק לו בזה מחויב מן הדין להוכיחו כדי שלא יגמור החטא ולכן אם מניחו לגמור סיפורו הרע על חבירו בוודאי עובר על מ"ע זו.*)^[1]

ועריכה

וכ"ז שכתבנו הוא אפילו אם מספר דברי גנות על חבירו בינו לבין עצמו. אבל אם מדבק את עצמו לחבורה של אנשי רשע ובעלי לשה"ר כדי לספר להם דברי גנות על חבירו או כדי לשמוע מהם עובר גם המ"ע של ובו חרבק ובא הפירוש על זה בדברי חז"ל להתדבק בחכמי התורה ולהתמיד בישיבתם בכל אופן מהאופנים אפילו לאכול ולשתות עם ת"ח ולעשות פרקמטיא לת"ח ולהתדבק עמהן בכל מיני חיבור והכל כדי שילמוד ממעשיהן ולכן בוודאי מי שעושה היפך זה שמדבק עצמו עם חבורה של רשעים עובר על מ"ע זו.*)^[2]

זעריכה

וכל זה אפילו שלא בבית המדרש. אבל אם מדבר לשה"ר ורכילות בבהמ"ד או בבהכ"נ עובר עוד על מ"ע ומקדשי תיראו ובהמ"ד שלנו ג"כ בכלל מקדש הוא כמו שמבואר בפוסקים ונצטוינו בזה הפסוק לירא ממי ששוכן בו ולכן אין מחשבין בו חשבונות כי אם של מצוה כגון קופה של צדקה וכדומה וכ"ש דאסור בהם שחוק והיתול ושיחה בטלה ולא מועיל בזה שום תנאי כמבואר בשו"ע או"ח בסימן קנ"א סעיף י"א ועאכ"ו דאסור לדבר בהם לשה"ר או רכילות מפני אימת השם יתברך השוכן בו לבד מאיסורו החמור העצמי ובזה שמדבר מראה בעצמו שאינו מאמין שהקב"ה ישרה שכינתו בבית הזה ולכך הוא מעיז פניו אפילו לדבר בבית המלך שלא כרצון המלך. *)^[3] ואפילו הלומדי תורה בקביעות בבהמ"ד שהותר להם לאכול ולשהות בבהמ"ד כמבואר באו"ח בסימן הנ"ל מ"מ אם יהיו נכשלין באיסור שחוק והיתול או לשה"ר ורכילות בבהמ"ד הם עוברים על מ"ע דמקדשי תיראו לבד מאיסורו העצמי וכמ"ש המ"א בסימן קנ"א סק"ב דאטו הת"ח אינם מוזהרין על מורא המקרש ולא הותר להם אלא אכילה ושתיה מדוחק מתוך שהם לומדים בבהמ"ד אם יצטרכו לאכול ולשתות חוץ לבהמ"ד יתבטלו עי"ז מלמודם עי"ש במ"א ולענין סתם דיבורים שאינם של לצנות לת"ח בבהמ"ד עי' במה שכתבנו בעז"ה בח"ג.**)^[4]

חעריכה

ואם על מי שמספר הלשה"ר או הרכילות הוא זקן וגינהו בזה בפניו אפילו הוא זקן עם הארץ עובר עוד על מ"ע דוהדרת פני זקן (ואף שזקן דקרא היינו חכם האי והדרת פירשו רז"ל דאשיבה דלפניו נמי קאי) שהידור הוא כיבוד דברים דהיינו לדבר לו בדרך כבוד ואדנות ובמקום שמגנהו בוודאי אינו מהדרו. וכן אם הוא חכם אפילו אינו זקן עובר ג"כ על מ"ע זו דזקן דקרא היינו חכם כדדרשינן זה שקנה חכמה (ולבד מה שכמה פעמים בא עי"ז לאיסור החמור דמבזה ת"ח שנכנס בזה בכלל אפיקורס ע"פ דין ולקמן נאריך בזה אי"ה) ואם הוא זקן וגם חכם עובר על מצות והדרת בכפלים.

טעריכה

ואם על מי שמספר הוא כהן וגינהו בזה בפניו עובר ג"כ על מ"ע דוקדשתו שנצטוינו בזה לנהוג בהן כבוד הרבה וכיון שמדבר עליו לשה"ר או רכילות ומבזהו בזה בוודאי אינו מכבדו ועובר.

יעריכה

ואם הוא אחיו הגדול או בעל אמו או אשת אביו עובר ג"כ על מ"ע דכיבוד דאיתרבו מרבויא דואת כדאמרינן בכתובות (דף ק"ג) וכ"ש אם ח"ו על אביו ואמו ממש דבוודאי עובר על מ"ע דכיבוד אב ואם מלבד כ"ז עובר ג"כ על ארור מקלה אביו ואמו השם ישמרנו.

יאעריכה

ועל כולם עובר עוד על מ"ע דאת ה' אלקיך תירא שהוזהרנו בזה לירא מלפני השי"ת כל ימי חיינו ובבוא מעשה לידינו נתחייבנו להעיר את רוחינו באותו הפרק שהקדוש ברוך הוא משגיח בכל מעשה בני אדם וישיב להם נקם כפי רוע המעשה ועל ידי זה ימנע מלעבור על דעת קונו ובוודאי מי שמפקיר את נפשו לעון החמור הזה של לשון הרע ורכילות בטל עשה זו.*){{הערה|*) הגה"ה. ובעסקנו במצוה זו אמרתי להזהיר עוד מה שמצוי בעו"ה לעבור על איסור אזהרת מוציא שם שמים לבטלה דנפקא מכלל עשה זו כדאיתא בתמורה (דף ב' ע"ב) והוא כשרואה לפעמים שאחד מתקנא על דבר אשר נעשה שלא כדת התורה בין בבין אדם למקום ובין בבין אדם לחבירו ומצוי הוא בעוה"ר בבעלי הלשון שאח"כ מתלוצצין עליו לאמר בלשון לעג ראו מפלוני ופלוני גם הוא לבש עליו לפנים את מעיל היראה וגם הוא קנא קנאת השם צבאות והלא הוא בעצמו חוטא יותר מפלוני וכהנה וכהנה סיפורים של עולות עליו והנה על המלעיג הזה נוכל לומר באמת עבירה גוררת עבירה כי ע"י איסור לשה"ר החמור מאד נגרר ג"כ לאיסור הוצאת שם שמים לבטלה כמו שנפסק ביו"ד בסימן רע"ו ס"ט דצבאות ג"כ הוא משבעה שמות שאינם נמחקים (ושם צבאות אפילו בלא שם י"י ג"כ שם גמור הוא וראיה משבועות (ל"ה ע"א) במשנה משביעני עליכם וכו' בצבאות ולא קמקשה ע"ז בגמרא מידי עיי"ש). וידוע מחז"ל גודל עונשו של הזכרת ש"ש לבטלה שע"ז חייב נידוי ובא לידי עניות ח"ו כדאיתא בנדרים (דף ז' ע"ב) עי"ש. ע"כ השומר נפשו ירחק מזה מאוד.

יבעריכה

ועל כולם עובר בזה הזמן של סיפור לשה"ר ורכילות על מ"ע של לימוד תורה שהיא מ"ע גמורה כמו שמפורש ברמב"ם בהלכות ת"ת פ"א ובסה"מ שלו מ"ע י"א ובכל מוני המצות ואין קץ לשכר מ"ע זו שהיא שקולה כנגד כל המצות כמו שמפורש במשנה דפאה ובירושלמי פ"א דפאה שכל המצות אינן שוות לדיבור אחד מן התורה ולהיפך עונש ביטולה שקול כנגד כל העונות כמש"א חז"ל ויתר הקב"ה על עון ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ולא ויתר על עון ביטול תורה ושארי זמנים לפעמים יוצא האדם נקי מזה העון מדין של מעלה עבור שעסק בפרנסתו או שמחשב ברעיוניו באיזה אופן להשיג את מחייתו *)^[5] אבל בעת שמספר לשה"ר או רכילות מה תועלת יגיע לו בפרנסתו מזה וגם עובר בעת הזה של סיפורו על כמה לאוין ג"כ כמבואר בסמ"ג בל"ת י"ג עי"ש שהוזהרנו מן התורה בכמה לאוין שלא לפרוש מן התורה בשום פנים כי באיזה אופן שהוא יכול לקיים מ"ע דתורה אם הוא למדן גדול לפי לימודו ואף אם הוא איש שאינו למדן גם הוא יכול ללמוד ס"ק המועתקים ללשון אשכנז בזמנינו כגון חובות הלבבות ומנורת המאור וכיוצא בזה המכניסים בלבב האדם יראתו של הקב"ה ולא לישב בטל מן התורה ולספר לשה"ר ורכילות וכן ראיתי כתוב בשם הגר"א שפירש מהו דין ומהו חשבון ופירש דין היינו על עבירה עצמה וחשבון היינו שמחשבין עמו בעת הדין על הזמן שעבר עבירה שהיה יכול לקיים מצוה. ואוי לנו מיום הדין מה נענה אפילו אם רק יחשוב הקב"ה עמנו על כל רגע ורגע שדברנו שיחה בטלה של גנאי וקלות ראש או רכילות ולשה"ר על העון של פרישת התורה בזה הזמן בלבד כי באמת בכל תיבה ותיבה של לימוד התורה הוא מקיים מ"ע בפני עצמה ואם לומר פרק משניות או דף גמרא הוא מקיים כמה מאות מצות כמו שכתב הגר"א ז"ל בשנות אליהו פ"א דפאה בשם הירושלמי וא"כ נבא לחשבון כמה אלפים תיבות קדושות של תורה שכל א' בפני עצמה היא מצוה רבה שביטלנו בידים וכנגדם הכנסנו כמה אלפים עונות של ביטול מ"ע דת"ת בעת הזה גופא*)^[6] ועאכ"ו שבעת הזה שהוא פורש עצמו מן התורה הוא מספר לשה"ר וכדומה לזה כי בכל סיפור וסיפור של גנות שהוא מספר ע"ח עובר על לאו בפני עצמו וכאמרם במכות (דף כ') אל תלבש וכו' וכנ"ל בשם ר"י. והנה אם באנו לחשוב רק העון של פרישת התורה בכל רגע ועון של דיבור לשה"ר יתרבו עליו כמה מאות לאוין ועשין ואף כי יצרף לזה הרבה לאוין ועשין אחרים שהארכנו עד פה ולכן צריך לזהר מסיפורי הבלים כאלה.

יגעריכה

וכ"ז שדברנו עד עתה הוא אפילו אם הוא מספר דבר אמת על חבירו אבל אם בתוך הלשה"ר או הרכילות שלו נתערב תערובות של שקר במקצתו עובר ג"כ על מ"ע שכתוב בתורה מדבר שקר תרחק וגם נשתנה שמו לפגם עי"ז להקרא עתה בשם מוציא שם רע ועונשו חמור הרבה יותר מסתם לשה"ר ורכילות.

ידעריכה

עוד נראה שעובר גם על מ"ע דוהלכת בדרכיו שנצטוינו בזה לילך במידותיו של הקב"ה אשר הם כולם רק לטוב כמאמרם ז"ל מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון וכיוצא בזה בשאר מדות טובות כמו שמבואר ברמב"ם בהלכות דעות ומצינו בהקב"ה במידותיו הקדושות והטהורות שהוא שונא דילטוריא בכל אופנים אפילו על איש גרוע עד מאר כמאמרם ז"ל (בסנהדרין דף י"א) וכי דילטור אני לך גבי מעשה דעכן עי"ש. וצופה לטובה ואין צופה לרעה וכמו שאיתא בתנדב"א בפ"א ואמרו ד' כיתות אין מקבלות פני שכינה וכו' כת מספרי לשה"ר דכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. וא"כ מי שמרגיל עצמו במדה רעה הזו אינו הולך בדרכי השם שהוא רק להטיב לזולתו והוא עושה להפכו ומפני זה כינהו הכתוב בשם רע לכן עובר על מ"ע זו גם כן.

הרי שחשבנו ארבעה עשר מצוות עשה שרגילין לעבור עליהן על ידי סיפור לה"ר ורכילות לבד מי"ז לאוין הנ"ל ואף שכל הי"ז לאוין וי"ד עשין אין יכול לבוא באיש אחד ובסיפור אחד כמבואר להמעיין אעפ"כ מי שרגיל ח"ו במדה רעה זו בוודאי יעבור על כולן בהרחב הזמן כי פעמים יארע לו לדבר לה"ר על זקן ופעמים על חכם ופעמים יגנהו בלה"ר שלו בפניו ופעמים שלא בפניו והכל כנ"ל.

שולי הגליון

↑ *) ואף אם יסכים בדעתו בעת השמיעה להוכיחו אחר שיגמור סיפורו ג"כ שלא כדין הוא דאיך יתכן שאם אחד רואה שחבירו ישראל אוכל בשר חזיר ח"ו יניחנו מתחלה שיאכל על סמך שיוכיחנו אח"כ ובוודאי מן הדין מחוייב להוכיחו תיכף אולי יקבל ממנו ויפסוק מלאכול דכל כזית הוא ל"ת בפ"ע. וכן בדידן נמי כל דיבור ודיבור של גנות הוא איסור בפ"ע. אם לא שהוא רואה שאם יניחנו לגמור הסיפור יהיה טוב לו לברר לפני השומעים מן הסיפור הזה גופא שהוא דברי הוצאת שם רע בעלמא או לפעמים שמן הדין צריך להניחו לגמור שהוא דבר שצריך לקבלו לחוש וכמו שיתבאר אי"ה כל זה לקמן בהלכות לשה"ר כלל ו'. אבל אם הוא רואה שהוא רק דברי קנטורין בעלמא על חבירו או רק דברי היתול ולעג בעלמא מחבירו בוודאי כל המזרז עצמו בתוכחתו ומונע לחבירו מזה מצוה רבה הוא עושה וכ"ז כתבנו אפילו ביש עוד שומעים זולתו. ולענין לפני עור עיין לעיל בלאוין באות ד' בבאר מים חיים.
↑ *) וכ"ש לפי מה שמצוי בעוה"ר בש"ק אחר סעודה שלישית שיש כמה כתות אנשים הלומדי תורה מסתמא משיחין בדברי אלהים חיים ושארי אנשים מסתמא משיחין בענין הבלי העולם ובוודאי מתגנדר על לשונם דברי לשה"ר והוללות ולצנות. א"כ מי שפורש מהבעלי תורה והולך ומטה אזנו לחברה הרעה הזאת כדי לשמוע מהם סיפוריהם ההבלים עובר על מ"ע זו, לבד מה שעובר על לא תהיה אחרי רבים לרעות כמו שכתבנו לעיל בלאוין אות י"א ועיין באות ד' מה שכתבנו בשם צוואת ר"א הגדול על ענין זה. ואפילו אם אין לו אל מי להתחבר מצוה רבה לחסום פיו ולישב ביחידי ולא לילך אל כתות רעות האלו, כמו שאמרו רז"ל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער.
↑ *) וז"ל הזה"ק פ' תרומה מאן דאישתעי בבי כנישתא מילין דחול וי ליה דאחזי פרודא וי ליה דגרע מהימנותא וי ליה וכו' דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתיקונא עלאה דלעילא.
↑ **) הגה"ה. ואגב דאיירינן בזה האיסור החמור של שיחה בטלה בבית הכנסת ראיתי להזכיר את עוצם המכשול שנעשה על ידי זה והוא לפי מה שמצוי בעו"ה שמתחיל לספר לחבירו את המעשיות שלו שהם מעורבים מלשון הרע ורכילות מראשן ועד סופן קודם קריאת התורה וקודם גמר הסיפור פותחין העם לקרוא בתורה והיצר הרע מסיתו שלא להפסיק באמצע הסיפור ולגמור את הלשון הרע שלו בעת הקריאה ופעמים הרבה שהוא גם כן מן האנשים החשובים שעומדים במזרח בית הכנסת ועונו נראה לעין כל ועל ידי זה מחלל את השם ברבים דהיינו בפני עשרה מישראל ועונו גדול הרבה מסתם ת"ח כמו שמפורש בספר המצות להרמב"ם לא תעשה ס"ג עי"ש ועבר בזה על לאו דלא תחללו את שם קדשי. ועתה ראה כמה איסורים עבר: א) איסור לשון הרע ורכילות שיש בזה, לבד כמה וכמה לאוין ועשין. ב) עבר על לאו ולא תחללו את שם קדשי בפני עשרה מישראל. ג) שביטל קריאת התורה אפילו אם יחסר על ידי זה אפילו פסוק אחד או אפילו תיבה אחת הוא עון פלילי וגדול עונו מנשוא שאפילו מי שיוצא באמצע הקריאה נאמר עליו ועוזבי ה' יכלו כדאמרינן בברכות (דף ח.) על אחת כמה וכמה בזה שעומד בבית הכנסת וחימוד של השיחה בטלה והלשון הרע שלו מעבירו מלשמוע דברי אלהים חיים. וכמה פעמים אירע זה בשבת ועונו חמור הרבה יותר מימות החול כמו שמפורש בכמה ס"ק. וכיוצא בזה אירע כמה פעמים למי שמורגל לדבר בבית הכנסת או בבית המדרש לגמור המעשיות שלו אף בעת אמירת הקדיש ועל ידי זה מונע את עצמו מלומר אמן יהא שמיה רבה אשר אמירתו הוא נעלה מאד על פי הגמרא כמו שאמרו חז"ל אפילו יש בו שמץ אפיקורסות מוחלין לו ואפילו כשעונה הוא שלא בזמנו והוא אמן יתומה וח"ו יהיו בניו יתומים על ידי זה כי אפילו אם מחמת עצלות בלבד נשתהא האמן שלו יש עליו קללה זאת וכמו שמשמע בפוסקים, וקל וחומר בזה שדחה האיש"ר מפני הלשון הרע והרכילות שלו. ועל כולם עובר בזה הזמן על איסור רביעי דהיינו שיחה בטילה בבית הכנסת ובבית המדרש שהוא איסור גדול שמפורש בשו"ע וכמו שכתוב למעלה שק"ו הוא על לשון הרע ורכילות ואוי ואבוי להמספר והשומע. וכבר כתב הגר"א באגרתו הקדושה עלים לתרופה שעל כל דיבור ודיבור צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד ולא נאבד אפילו דיבור אחד, עי"ש.
↑ *)הגה"ה. אך גם בזה צריך לזהר מאד שלא יוציא ע"ז זמן ליותר מכדי ההכרח האמתי ושלא להניח להיצר את דרכו בזה כי הוא יאמר שהכל הוא הכרח. ובחון אחי וראה היאך היצר מסמא את עינינו בזה כי הלא לפי טבע האדם אם ייטיב עמו רעהו אשר הוא בשר ודם כמוהו במתנת חנם או אם הוא בעל מלאכה וישכרנו בעה"ב אחד למלאכתו כל שיתן לו יותר הוא יותר נכנע ויותר זריז בעבודתו לעשותה על צד הטוב ואילו בעבודת מלכו של עולם אשר גם בה אנו נחשבין כשכירי יום כמאמרם ז"ל אנן אגירי יומי אנן היצה"ר מטה את דרכינו לעשותה מהיפוך להיפוך כי כל מה שהקב"ה יוסיף לו בטובה וירויח לו בעסקיו יותר יסיתנו היצר לאמר בי עתה לפי עשרך שנתן לך הקב"ה אתה מוכרח לדור בדירה נאה יותר ולילך במלבושי רקמה ולהתנהג כדרך בעה"ב הגבוהים שאם לא כן תתבזה לעיני חביריך ולכן אתה מוכרח עתה לבטל בפעם הזאת את הקביעות עתים לתורה שלך וליסע למקום פלוני ופלוני להרויח ואח"כ כשיעזור לו הקב"ה ויצליח למעלה מעלה יסיתנו היצר שיטול עסקים רבים תחת ידו וכשלא יהיה ביכולתו בעצמו לפרנס בכל העסקים ההם יראנו היצר הכרח אחר ויאמר שעתה לפי רבוי העסקים שנתן לך הקב"ה אתה מוכרח ליטול אנשים רבים תחת משמרתך ולהעמיד כל איש על פקודתו כדי שישרתוך בעסקיך ויהיו לך לבד כל העסקים ומדי יום ויום יתרבו עסקיו יותר ויותר וטרדותיו יותר ויותר. בקיצור סוף דבר יהיה כל מה שהקב"ה יוסיף לו בטובה ויתן לו הצלחה בעסקיו יותר יסיתנו היצר ע"פ דרכי הכרחיותיו לבטל מתורה ועבודה עד שלבסוף לא יניח לו פנאי אפילו לתפלה בצבור ויראה לו היצר בכ"ז כי הוא מוכרח לפי עשרו וכבודו ועסקיו הרבים וידמה א"ע כאוהבו באמת ומתכוין רק לטובתו כדי שלא יהיה ללעג ולבזיון בפני שארי חביריו שבעיר כשלא יעלה מעלה מעלה ובעניני עוה"ב ירגילנו היצר במדת ההסתפקות שיהיה אפילו עני שבעניים שלא יהיה לו אפילו מקום מחסה להסתר מן הקליפות כמאז"ל בנתה ביתה זו תורה וכו' שכל מי שקנה לו ד"ת קנה לו בית לעוה"ב וכו' כי סביב הגן עדן הוא הגיהנם וממילא ח"ו כשלא יהיה לו בית בג"ע מוכרח הוא להיות ח"ו תחת ידי הקליפות ר"ל ותחת שהראה לו היצר בזה העולם פנים צהובות לילך במלבושי רקמה שם יקטרג הוא בעצמו עליו שיהיה לבוש בגדים הצואים הנעשים מחלאת עונותיו כמו שמפורש בזכריה ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך וגו' הסירו הבגדים הצואים וגו' וכמו שמפורש בסה"ק ע"כ מאוד ומאוד צריך להתיישב בזה איזה הוא הכרח אמיתי שבלתו אי אפשר בשום פנים והיותר יחרים. עד כאן ההגה"ה.
↑ *) וכמו שכתב הרבינו יונה בשערי תשובה שאם אדם עושה במזיד אפילו דבר אחד שלא כדין תורה הק' כמה פעמים נחשב לו כאלו עשה עונות חלוקין וראיה ממכות (דף כ') בנזיר שאמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל א' כאלו היו עונות חלוקין וממילא פשוט דה"ה במ"ע בנידון דידן ואינו דומה לנטילת לולב או שופר וכדומה דשאני התם שצווי השם היה רק פ"א ביום משא"כ כאן שהמצוה היא כל רגע ורגע ולא נפטר רגע זו במה שלפניה ממילא דהמבטל כמה שעות עובר בכל רגע מצוה בפני עצמה.

· מעבר לתחילת הדף

[1] *) ואף אם יסכים בדעתו בעת השמיעה להוכיחו אחר שיגמור סיפורו ג"כ שלא כדין הוא דאיך יתכן שאם אחד רואה שחבירו ישראל אוכל בשר חזיר ח"ו יניחנו מתחלה שיאכל על סמך שיוכיחנו אח"כ ובוודאי מן הדין מחוייב להוכיחו תיכף אולי יקבל ממנו ויפסוק מלאכול דכל כזית הוא ל"ת בפ"ע. וכן בדידן נמי כל דיבור ודיבור של גנות הוא איסור בפ"ע. אם לא שהוא רואה שאם יניחנו לגמור הסיפור יהיה טוב לו לברר לפני השומעים מן הסיפור הזה גופא שהוא דברי הוצאת שם רע בעלמא או לפעמים שמן הדין צריך להניחו לגמור שהוא דבר שצריך לקבלו לחוש וכמו שיתבאר אי"ה כל זה לקמן בהלכות לשה"ר כלל ו'. אבל אם הוא רואה שהוא רק דברי קנטורין בעלמא על חבירו או רק דברי היתול ולעג בעלמא מחבירו בוודאי כל המזרז עצמו בתוכחתו ומונע לחבירו מזה מצוה רבה הוא עושה וכ"ז כתבנו אפילו ביש עוד שומעים זולתו. ולענין לפני עור עיין לעיל בלאוין באות ד' בבאר מים חיים.

[2] *) וכ"ש לפי מה שמצוי בעוה"ר בש"ק אחר סעודה שלישית שיש כמה כתות אנשים הלומדי תורה מסתמא משיחין בדברי אלהים חיים ושארי אנשים מסתמא משיחין בענין הבלי העולם ובוודאי מתגנדר על לשונם דברי לשה"ר והוללות ולצנות. א"כ מי שפורש מהבעלי תורה והולך ומטה אזנו לחברה הרעה הזאת כדי לשמוע מהם סיפוריהם ההבלים עובר על מ"ע זו, לבד מה שעובר על לא תהיה אחרי רבים לרעות כמו שכתבנו לעיל בלאוין אות י"א ועיין באות ד' מה שכתבנו בשם צוואת ר"א הגדול על ענין זה. ואפילו אם אין לו אל מי להתחבר מצוה רבה לחסום פיו ולישב ביחידי ולא לילך אל כתות רעות האלו, כמו שאמרו רז"ל כל רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה בשבילו לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער.

[3] *) וז"ל הזה"ק פ' תרומה מאן דאישתעי בבי כנישתא מילין דחול וי ליה דאחזי פרודא וי ליה דגרע מהימנותא וי ליה וכו' דאחזי דהא לית אלהא ולא אשתכח תמן ולית ליה חולקא ביה ולא דחיל מיניה ואנהיג קלנא בתיקונא עלאה דלעילא.

[4] **) הגה"ה. ואגב דאיירינן בזה האיסור החמור של שיחה בטלה בבית הכנסת ראיתי להזכיר את עוצם המכשול שנעשה על ידי זה והוא לפי מה שמצוי בעו"ה שמתחיל לספר לחבירו את המעשיות שלו שהם מעורבים מלשון הרע ורכילות מראשן ועד סופן קודם קריאת התורה וקודם גמר הסיפור פותחין העם לקרוא בתורה והיצר הרע מסיתו שלא להפסיק באמצע הסיפור ולגמור את הלשון הרע שלו בעת הקריאה ופעמים הרבה שהוא גם כן מן האנשים החשובים שעומדים במזרח בית הכנסת ועונו נראה לעין כל ועל ידי זה מחלל את השם ברבים דהיינו בפני עשרה מישראל ועונו גדול הרבה מסתם ת"ח כמו שמפורש בספר המצות להרמב"ם לא תעשה ס"ג עי"ש ועבר בזה על לאו דלא תחללו את שם קדשי. ועתה ראה כמה איסורים עבר: א) איסור לשון הרע ורכילות שיש בזה, לבד כמה וכמה לאוין ועשין. ב) עבר על לאו ולא תחללו את שם קדשי בפני עשרה מישראל. ג) שביטל קריאת התורה אפילו אם יחסר על ידי זה אפילו פסוק אחד או אפילו תיבה אחת הוא עון פלילי וגדול עונו מנשוא שאפילו מי שיוצא באמצע הקריאה נאמר עליו ועוזבי ה' יכלו כדאמרינן בברכות (דף ח.) על אחת כמה וכמה בזה שעומד בבית הכנסת וחימוד של השיחה בטלה והלשון הרע שלו מעבירו מלשמוע דברי אלהים חיים. וכמה פעמים אירע זה בשבת ועונו חמור הרבה יותר מימות החול כמו שמפורש בכמה ס"ק. וכיוצא בזה אירע כמה פעמים למי שמורגל לדבר בבית הכנסת או בבית המדרש לגמור המעשיות שלו אף בעת אמירת הקדיש ועל ידי זה מונע את עצמו מלומר אמן יהא שמיה רבה אשר אמירתו הוא נעלה מאד על פי הגמרא כמו שאמרו חז"ל אפילו יש בו שמץ אפיקורסות מוחלין לו ואפילו כשעונה הוא שלא בזמנו והוא אמן יתומה וח"ו יהיו בניו יתומים על ידי זה כי אפילו אם מחמת עצלות בלבד נשתהא האמן שלו יש עליו קללה זאת וכמו שמשמע בפוסקים, וקל וחומר בזה שדחה האיש"ר מפני הלשון הרע והרכילות שלו. ועל כולם עובר בזה הזמן על איסור רביעי דהיינו שיחה בטילה בבית הכנסת ובבית המדרש שהוא איסור גדול שמפורש בשו"ע וכמו שכתוב למעלה שק"ו הוא על לשון הרע ורכילות ואוי ואבוי להמספר והשומע. וכבר כתב הגר"א באגרתו הקדושה עלים לתרופה שעל כל דיבור ודיבור צריך לירד לשאול למטה הרבה מאד ואי אפשר לשער גודל היסורין והצרות שסובל בשביל דיבור אחד ולא נאבד אפילו דיבור אחד, עי"ש.

[5] *)הגה"ה. אך גם בזה צריך לזהר מאד שלא יוציא ע"ז זמן ליותר מכדי ההכרח האמתי ושלא להניח להיצר את דרכו בזה כי הוא יאמר שהכל הוא הכרח. ובחון אחי וראה היאך היצר מסמא את עינינו בזה כי הלא לפי טבע האדם אם ייטיב עמו רעהו אשר הוא בשר ודם כמוהו במתנת חנם או אם הוא בעל מלאכה וישכרנו בעה"ב אחד למלאכתו כל שיתן לו יותר הוא יותר נכנע ויותר זריז בעבודתו לעשותה על צד הטוב ואילו בעבודת מלכו של עולם אשר גם בה אנו נחשבין כשכירי יום כמאמרם ז"ל אנן אגירי יומי אנן היצה"ר מטה את דרכינו לעשותה מהיפוך להיפוך כי כל מה שהקב"ה יוסיף לו בטובה וירויח לו בעסקיו יותר יסיתנו היצר לאמר בי עתה לפי עשרך שנתן לך הקב"ה אתה מוכרח לדור בדירה נאה יותר ולילך במלבושי רקמה ולהתנהג כדרך בעה"ב הגבוהים שאם לא כן תתבזה לעיני חביריך ולכן אתה מוכרח עתה לבטל בפעם הזאת את הקביעות עתים לתורה שלך וליסע למקום פלוני ופלוני להרויח ואח"כ כשיעזור לו הקב"ה ויצליח למעלה מעלה יסיתנו היצר שיטול עסקים רבים תחת ידו וכשלא יהיה ביכולתו בעצמו לפרנס בכל העסקים ההם יראנו היצר הכרח אחר ויאמר שעתה לפי רבוי העסקים שנתן לך הקב"ה אתה מוכרח ליטול אנשים רבים תחת משמרתך ולהעמיד כל איש על פקודתו כדי שישרתוך בעסקיך ויהיו לך לבד כל העסקים ומדי יום ויום יתרבו עסקיו יותר ויותר וטרדותיו יותר ויותר. בקיצור סוף דבר יהיה כל מה שהקב"ה יוסיף לו בטובה ויתן לו הצלחה בעסקיו יותר יסיתנו היצר ע"פ דרכי הכרחיותיו לבטל מתורה ועבודה עד שלבסוף לא יניח לו פנאי אפילו לתפלה בצבור ויראה לו היצר בכ"ז כי הוא מוכרח לפי עשרו וכבודו ועסקיו הרבים וידמה א"ע כאוהבו באמת ומתכוין רק לטובתו כדי שלא יהיה ללעג ולבזיון בפני שארי חביריו שבעיר כשלא יעלה מעלה מעלה ובעניני עוה"ב ירגילנו היצר במדת ההסתפקות שיהיה אפילו עני שבעניים שלא יהיה לו אפילו מקום מחסה להסתר מן הקליפות כמאז"ל בנתה ביתה זו תורה וכו' שכל מי שקנה לו ד"ת קנה לו בית לעוה"ב וכו' כי סביב הגן עדן הוא הגיהנם וממילא ח"ו כשלא יהיה לו בית בג"ע מוכרח הוא להיות ח"ו תחת ידי הקליפות ר"ל ותחת שהראה לו היצר בזה העולם פנים צהובות לילך במלבושי רקמה שם יקטרג הוא בעצמו עליו שיהיה לבוש בגדים הצואים הנעשים מחלאת עונותיו כמו שמפורש בזכריה ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך וגו' הסירו הבגדים הצואים וגו' וכמו שמפורש בסה"ק ע"כ מאוד ומאוד צריך להתיישב בזה איזה הוא הכרח אמיתי שבלתו אי אפשר בשום פנים והיותר יחרים. עד כאן ההגה"ה.

[6] *) וכמו שכתב הרבינו יונה בשערי תשובה שאם אדם עושה במזיד אפילו דבר אחד שלא כדין תורה הק' כמה פעמים נחשב לו כאלו עשה עונות חלוקין וראיה ממכות (דף כ') בנזיר שאמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל א' כאלו היו עונות חלוקין וממילא פשוט דה"ה במ"ע בנידון דידן ואינו דומה לנטילת לולב או שופר וכדומה דשאני התם שצווי השם היה רק פ"א ביום משא"כ כאן שהמצוה היא כל רגע ורגע ולא נפטר רגע זו במה שלפניה ממילא דהמבטל כמה שעות עובר בכל רגע מצוה בפני עצמה.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]