חידושי הרי"מ/גיטין/כ/א
כתבו על איסורי הנאה כשר. ובטור כותבין על א"ה כו' אף לכתחלה ואינו מובן דבש"ס משמע דיעבד וכמ"ש תוס' דמיתהני מאיסורי הנאה ומשמע דאיסורא דאורייתא איכא ע"ש. ויש לומר כדאמר בש"ס חולין ח' סכין של ע"ז מותר לשחוט בו כו' מקלקל הוא ואף דכשרוצה לאכול וא"א בלא שחיטה מ"מ לא מיקרי זה תיקון מה שמתירו ע"י א"ה כיון דקילקול יתר על תיקונו שהיה שוה יותר מקודם ע"ש וא"כ גם כאן אף שהגט מתיר מ"מ לא מיקרי זה הנאת ממון כנ"ל דהא תוס' ב"ב פ"ח כ' דמיקרי תלוה ויהיב בגט ואף שנפטר משאר כסות ושאר חיובים מ"מ הא היה נותן ברצון אם לא היה מגרשה ע"ש. וא"כ קילקולו יותר על תיקונו והוי ממש כמו בשחיטה. ואף דלדידה הוי הנאה שמותרת מ"מ הוי ג"כ קילקול יותר כנ"ל. ועוד לדידה הוי הנאה הבאה לאדם בע"כ דמותר. אך לענין הכתובה אפשר דאינה רשאית ליטול דהוי כגידולי איסורי הנאה. ושוב י"ל דגם לדידיה אסור דנהנה ג"כ שאם היה מגרשה בגט אחר היה צריך ליתן לה כתובה וע"י שנותן לה א"ה אסורה ליטול ונהנה הוא מא"ה וכמו פורע חובו מא"ה. ויש לדחות. וזה י"ל טעם הטור. ולתוס' דסברי דאסור י"ל דבשלמא בתלוה וגרש דאינו רוצה כלל לגרש שפיר כ' דלא חשיב הנאה מה שיפטר משאר כסות דהא חפץ לקיימה וליתן ברצון ש"כ משא"כ כאן כיון שרוצה לגרש שוב הוי הנאה מה שמגרשה והוי נהנה מא"ה. דלא דמי לשחיטה דאף שרוצה לשחוט ולאכול מ"מ אם לא היה שוחטה היתה שוה יותר מאחר שחיטה דאין מה שרוצה לשחטה מזיק לשיוי הבהמה כנ"ל. משא"כ כאן כיון שרוצה לגרש שוה לו יותר מה שמגרש ונפטר מכל החיובים כנ"ל:
שם בש"ס שאני עלה זית דחזי לאצטרופי. וקשיא לי דתוס' הקשו במקדש באיסור הנאה הא שוה ליהנות שלא כדרך הנאתו או האפר ותירצו דלא יהיה שוה פרוטה אז ע"ש. וא"כ כאן בגט דאף פחות מש"פ מהני דחזי להצטרף רק באיסורי הנאה משום דאינו שוה כלום וקשה קושית תוס' דהא שוה שלא כ"ה או לאפר ואף שיפחת מש"פ מ"מ כיון ששוה מה הוי כעלה של זית דחזי לאיצטרופי. ויש לומר דקשה לענ"ד לתוס' דסבר דאיכא איסורא דאורייתא רק בכתבו על א"ה דיעבד ע"ש. וקשה מאי בכך שכבר כתבו מ"מ איך רשאי ליתנו לה לכתחלה הא זה עיקר ההנאה וצריך לדחוק לתוס' דאיירי כ' על א"ה ונתנו לה ג"כ ע"ז קאי הדיעבד. והש"ס י"ל דהוכיח באמת דכשר ומותר אפילו לכתחלה דלא מיקרי כלל הנאה כמ"ש דלא דמי למקדש באיסורי הנאה דשם כיון דצריך כסף שוה פרוטה שוב אי מקדש בא"ה א"כ נהנה כיון שצריך להיות שוה ולכך אסור משא"כ בגט כיון דהדין הוא דכשר כ' על א"ה דאינו צריך להיות שוה כלום וא"כ שוב לא הוי הנאה כלל ומותר אפי' לכתחלה דלא מיקרי הנאה כלל כנ"ל. וא"כ דחי שפיר שאני עלה זית דחזי לאיצטרופי דאי"ל דגם א"ה מיקרי חזי להצטרף לאפרו כנ"ל דא"כ כיון דנימא דצריך שיהי' שוה דבר מה עכ"פ שוב הוי נהנה מאיסורי הנאה כיון שצריך שינוי עכ"פ ואסור שוב ליתנו לה מטעם נהנה והוי כמו בקידושין דאף פחות מש"פ אסור ליהנות ודחי שפיר כנ"ל כיון דבעינן חזי כנ"ל שוב אינו מועיל בא"ה דהוי נהנה עכשיו כנ"ל:
או י"ל דהא בכל מקום פחות מש"פ לא הוי כלל ממון וי"ל דהחילוק כמ"ש הר"ן קידושין דכיון ששוה דבר יכולה לומר לדידי שוה לי. ומשני שאני עלה כו' מהני עכ"פ מרצונה דיכולה לומר לדידי שוה משא"כ בא"ה לא שייך לדידי שוה כנ"ל. וא"כ משני שפיר למ"ש די"ל לגבי דידה מיקרי הנאה רק דהוי בע"כ ולא אפשר. וא"כ משני דלא חזי להצטרף ואף דשוה לאפרו וכה"ג מ"מ לא מהני רק מטעם לדידי שוה ושוב הוי אפשר ואסור מטעם נהנה מאיסור הנאה כנ"ל. ויש לדחות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |