דרישה/יורה דעה/רנז

דרישה ‏ יורה דעה רנז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אבל כל אדם יכול להפריש כו' והמרדכי (בפ"ק דב"ב דף רמ"ה ע"ג ופ"ק דר"ה וכ"כ הר"ן שם עכ"ה) כתב בשם ר"ת שהצדקות שאנו נודרים בב"ה ליתן ליד גבאי או כיוצא בה אינו עובר עליה אף ע"ג דעניים מצויים עד שיתבענו הגבאי (אבל בלאו הכי אינו עובר אפי' שנה שלימה עכ"ה) ואז עובר עליה אם העניים מצויים והגבאי רוצה לחלוק ואם אין הגבאי יודע צריך הוא להודיע לגבאי שכך וכך נדר ליתן לצדקה בעת שיצטרך (וכל היכא דלא ידע הגבאי עבר הנודר דלא ידע הגבאו שיתבענו עכ"ה):

ב

יראה מדבריו שאין תנאי מועיל אלא כשאין עניים ז"ל ב"י אינו מוכרח כו' הכל כמו שכתבתי בפרישה ואני תמה על שני הפרושים שכתב ב"י בפי' הרמב"ם בהם קשים על הלשון מלאומר הבנת הטור כמו שתמה הוא עליו וגם לפירושו קשה א"כ למה שינה הרמב"ם לשונו לכתוב מתחילה ליתן ואח"כ לשון הפרשה כיון שבשניהם ר"ל הפרשה לפי פירושו. ועוד שאר דוחקים לשני הפירושים שכתב והיה נלע"ד דה"פ דלא יתן ר"ל ליד הגבאי אם אין עניים דאם יש עניים מדרכו לחלק בעצמו מה שנדבו לבו אבל כשאין עניים מדרך בני אדם ליתן מה שנדר ליד גבאי והוא התנה שלא יתן לגבאי אע"ג דלא התנה שלא יפריש קמ"ל דאפי' הכי א"צ להפריש דכיון שהתנה שלא יתן ליד גבאי כיון שאין עניים ודאי כוונתו היה שלא יפרשהו להיות שם צדקה עליו עד שיבואו עניים ולכן א"צ להפריש ויכול לעשות בהמעות מה שירצה וגם רבינו הבינו כן אלא שתמה למה הוצרך הרמב"ם לנקוט בלשונו עד שימצא עני דהו"ל למנקט סתמא דאם התנה שלא יתן עד זמן מה דא"צ להפריש בין עניים מצוים או לא וא"ל כשעניים מצוים צריך לכל הפחות להפריש אף שמתנה שלא יתן ליד גבאי דאין טעם לדבר ועוד כיון דאין עני מצוי פשיטא דא"צ ליתן ליד גבאי אפי' לא התנה ודוחק לומר דעיקרו בא לאשמועינן דא"צ אפי' להפרישו דודאי לגופו ג"כ איצטריך: כשחסר בכיס של צדקה צריך הגבאי להלוות וכשימצא אח"כ בכיס נפרע ממנו וא"צ ליטול רשות מהנותנים בכיס ונאמן בלא שבועה לומר כך וכך הלויתי לכיס כל זמן שהוא גבאי אבל לא לאחר שסלקוהו:

עני שיש לו קרובים עשירים שיכולין לפרנסו אין גבאי חייב לפרנסהו אף ע"ג דקרוביו ג"כ נותנין בכיס ש"ע סימן רנ"ז והוא הכל מדברי המרדכי פ' השותפין. והגהות מרדכי שם בב"ב. קרקע של צדקה שהיו יושבין עליה ומעלין שכר לצדקה ועתה אומר (ר"ל אותן בני אדם שישבו עליהן איך שרצו אנשים אחרים מהקהל לגרשם או אפשר עכו"ם אלמים רצו לגרשם עכ"ה) שרוצה לגרשם עד שהשחידו השופט ונתנו ממונם ואינם רוצים להעלות לצדקה שכר אין הדין עמהם דקרקע אינה נגזלת הלכך היהודים צריכין להעלות שכר כבראשונה אך ינכה מן השכר כנגד השוחד שנתנו לנכרים ע"כ מתשובה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.