דרישה/יורה דעה/קכח

דרישה ‏ יורה דעה קכח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם אין בבית אלא יינו של ישראל כו' פירש"י אם נתפס כגנב על הכניסה כו' כן הוא הגי' הנכונה וכמו שהגהתי בפרישה וכן הגיה מ"ו וז"ל כאשר הגהתי כן הוא בהדיא בפירש"י וכן הביאו הרא"ש ומש"ר אח"כ וכן הדין בנמצא עומד בשוק כו' ה"ק כמו שיש כאן חילוק בין כניסה לנגיעה ולא בעינן שיהא נתפס כגנב אלא בכניסה לחוד ובה תלוי ההיתר ה"נ בנמצא בשוק לא בעינן אלא שיהא נתפס כגנב על הנגיעה לחוד ולפי דעתי תלמיד טועה שראה האי וכן הדין כו' שכתב הטור הגיה כמ"ש בפנים וטעה כדפרישית עכ"ל מ"ו. והטעם שביין שבשוק אם נתפס עליו כגנב מותר אע"ג דמצי לאשתמוטי אביאה לשם ה"ט דאין ריעותא לפנינו בבואו שם משא"כ כשנכנס לבית חבירו דאיכא ריעותא דמאי בעי התם אמרינן דלנסוכי על ולא משגחינן בתירוצו דמשתמט ואומר דלהכי על וכן מפורש ברש"י שם. וגם ב"י וד"מ תמהו על רבינו שכ"כ בשם רש"י ולרש"י הכל תלוי באם נתפס כגנב על הכניסה ושכ"כ רשב"א ורמב"ן בשם רש"י אבל ב"י לא כתב להגיה דברי רבינו עכ"ל ונראה לי להוכיח מגופא דגמרא דהכל תלוי בנתפס כגנב על הכניסה כי שם בפרק השוכר את הפועל דף ע' ע"א גרסינן ההוא ביתא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל על נכרי אחדא לדשא באפיה והוי בזעא בדשא אשתכח נכרי דקאי ביני דני אמר רבא כל דלהדי ביזעא שרי דהאי גיסא והאי גיסא אסור (ומזה נלמד הדין הראשון שכתב רבינו וכן בית שיש לישראל פי' היו נקבים בדלת כו') תו איתא התם בגמרא ההוא אושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל אשתכח נכרי דהוה יתיב בי דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב שרי ואי לא אסור (ומזה נלמד הדין השלישי שכתב רבינו בנמצא עומד בשוק דאושפיזא דומה לשוק שמופקר לכל ליכנס שם ואין נתפס על הכניסה) ובלאו הכי נמי גרסינן שם בס"פ ר' ישמעאל ז"ל ההוא כרכא (פירש"י כרך והתוס' כתבו שם דמשמע דהיין היה מונח בתוך הרחוב באופן שלא היה הנכרי נתפס כגנב על הביאה כו') דהוה יתיב בה חמרא דישראל אשתכח נכרי דהוה קאי ביני דני אמר רבא אם נתפס עליו כגנב חמרא שרי ואי לאו אסור. ואיתא תו התם בפרק השוכר ד' עיין ההוא ביתא דיתיב ביה חמרא אשתכח נכרי דהוה קאים בי דני אמר רבא אי אית ליה לאשתמוטי חמרא אסור ואי לאו חמרא שרי עכ"ל הגמרא ומזה למד רבינו הדין השני שכתב ואם אין בבית אלא יינו של ישראל כו' ויש לדקדק בל' הגמרא דלמה שינה בלשונו דגבי עובדא דאושפיזא ודההוא כרכא אמר אם נתפס עליו כגנב שרי וגבי עובדא דההוא ביתא כו' אמר אי אית ליה לאשתמוטי כו' והכל דברי רבא הן גם על רש"י יש לדקדק מפורש טעמא דמילתא גבי אית ליה לאשתמוטי כמ"ש פירש"י בפרישה ולמה לא פירש לעיל גבי עובדא שלפני זה שהבאתי בסמוך אלא ודאי הא דקאמר בגמ' אי אית ליה לאשתמוטי ר"ל שלא נתפס על הכניסה דבזה לא שייך לומר נתפס כגנב דאף כי לית ליה לאשתמוטי מ"מ לא נתפס כגנב במה שנכנס לבית שלא ברשות דעדיין לא גנב כלום משא"כ בנגיעה דשייך שפיר למימר נתפס כגנב דבנגיעת דבר שאינו שלו נתפס עליו כגנב ולכן הוצרך רש"י לפרש כאן טעמא דמילתא דאם לא נתפס על הכניסה אסור אף על פי שנתפס על הנגיעה משא"כ בהני עובדא דלעיל דלא תלוי האיסור אלא באם נתפס על הנגיעה והטעם התם כמ"ש דהואיל וברשות עייל ליכא ריעותא א"כ הוכחתי בראייה ברורה שכמו שהגהתי כן מוכח מהגמרא:

ב

ור"י פירש כל היכא שהדלת פתוח כו' כתב מור"ש ז"ל אין הכוונה שחולק על רש"י כי רש"י לא חילק בין פתוח כו' ויכול להיות שאף רש"י מודה אלא שהמחבר ס"ל שמשמעות הל' של רש"י משמע אפי' פחות וכמ"ש ר' ירוחם בספרו וז"ל על דברי רש"י כו' ולפ"ז מיירי שלא נעל והקשו עליו התוס' וכתבו דאיירי בנעל ע"כ אכן בתוס' שלנו לא מצאתי שום דבר ואין נראה בעיני שיהא הוכחה שרש"י איירי אף בפתוח וכן הרא"ש כתב כדברי רש"י וכתב אחר כך דבפתוח נמי שרי ע"ש עכ"ל ולע"ד פשוט דאין כוונת רבינו כדברי מ"ו דהא כתב בפירוש דאפי' אם הפתח פתוח אסור דודאי נגע ביין וגם מדכתב עליו ור"י פי' בל' פלוגתא. לכן נראה דמלשונם דרש"י ור"י שם בגמרא שבידי נראה דפליגי אהדדי. דאילו רש"י שם בפרק השוכר תלה טעם איסורו דודאי לנסוכי על דאל"כ למה על ולפי ההוכחה זו אפי' לא נעל הדלת רק שאינו פתוח באופן שאין יכולון לראותו מרחוק חיישינן דנגע בו ול"ד לבית שיש לישראל ולנכרי יין בתוכו דנתבאר לפני זה דאינו אסור אם לא שסגר הדלת אחריו דשאני התם דליכא ריעותא והוכחה לניסוך מהא דעייל די"ל דבאמת בשביל יינו על אבל ודאי בפתוח לגמרי אפשר דגם רש"י מודה דמותר אפי' בהא דאין לנכרי יין בתוכו כיון דיכולין לראותו מרחוק דומיא דכרך ואושפיזא שכתבתי לעיל ונתפס כגנב על הנגיעה. מיהו אינו מוכרח די"ל דגם בהא ס"ל לרש"י דכיון דיש ריעותא והוכחה למה על. אבל ר"י בעל תוס' ס"ל דאין זה דעל הוכחה דכוונתו לנסך דהא מיירי דמצי לאשתמוטי ולומר טעם למה על ואם כן אין הוכחה כ"כ דעל לניסוך אם לא דעל וסגר הדלת בעדו וכ"כ הב"י בשם רשב"א שהקשה אטעמו דרש"י ז"ל כיון דמשתמט ואומר שנכנס מיראת ארי או אויב או מחמת יין שיש לו שם וכיוצא בו למה נאמר שנכנס לנסך אלא מיירי בנעל אחריו דומיא דברייתא דקמותיב מינה דמיירי בנעל הפונדק ושכ"כ הראב"ד ע"ש בב"י. וכן נראה שהוא כוונת התוס' בס"פ ר' ישמעאל אעובדא דההוא כרכא שכתבתי לעיל אמ"ש שם דאם נתפס כגנב על הנגיעה מותר כתבו ז"ל ואע"ג דאינו נתפס כגנב על הכניסה והא דאמרי' בפ' בתרא בההוא יינה דהוה יתיב בבית ישראל דאי מצי לאשתמוטי חמרא אסור אע"ג דנתפס כגנב על הנגיעה היינו בבית ישראל שיכול לכנוס בו אינו ירא כ"כ ומנסך כו' דקשה הא גם בההוא כרכא היה כיון מונח ברחוב ולא נתפס הנכרי על הביאה לשם וכמ"ש התוס' ואפ"ה אמר רבא שם דאם נתפס כגנב מותר והל"ל שאני בית דאין מדרך לכנס שם איש נכרי וכמ"ש רש"י הנ"ל אלא ודאי כוונתן דאין זה הוכחה וכנ"ל אלא דשם מיירי בבית שנעל אחריו ומש"ה אסור כיון דמצי לאשתמוטי על הכניסה וגם נעל ושוב אין לו לירא שיבא הישראל עליו פתאום ויראנו שהוא נוגע מש"ה אסור אף שאם יארע שיראנו הישראל נוגע יהיה נתפס על הנגיעה כגנב וזהו שמסקי התוס' שס וכתבו ז"ל אבל אי נתפס כגנב על הביאה ודאי חמרא שרי ולהכי מייתי על ההיא דנעל הפונדק עכ"ל ונראה דאלפני זה קאי והוכיח מדמקשה על ההוא עובדא מנעל הפונדק דאסור ש"מ דגם ההוא עובדא בנעל מיירי דאל"כ לא היה מקשה מידי וה"ט דאסור במצי לאשמוטי משום דנעל וכנ"ל. ומסיום דברי התוס' שכתבתי נלמד ג"כ למש"ר בשם ר"י ז"ל וכל היכא שנתפס כגנב אפי' אינו נתפס כגנב אלא על הכניסה לבד מותר כו' דר"ל על הכניסה לבד לאפוקי שנצטרך להיות נתפס כגנב אשניהן אכניסה ואנגיעה אבל ודאי אף אם נתפס כגנב על הנגיעה כל שאינו נתפס כגנב על הכניסה היין מותר וכן מוכח ל' על הכניסה לבד דכתב רבינו ודברי רבינו בשם ר"י בכאן הן המה מ"ש התוס' שם בסוף פרק רבי ישמעאל שהעתקתי ובזה דברי רבינו מבוארין כמ"ש ודו"ק.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.