דרישה/חושן משפט/רמב

דרישה ‏ חושן משפט רמב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

אבל אדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב דמפקינן מיניה בפרישה כתבתי ל' הרא"ש ז"ל דכתב ז"ל דאפילו אי הוה ספיקא דדינא לא מהני תפיסה כו' וק' הא כתב רבינו לעיל בסימן ק"ן סי"ג גבי בקש למכור שדה במאה כו' מיבעיא אי הוה כמוכר שדה מפני רעתה כו' ואי תפס לא מפקינן מיניה וכן לעיל סימן רי"ב גבי מקרקעי לא' ומטלטלי לא' ובסימן ר' סעיף י"א כור בל' סאה בסלע ועוד בסימן ר"ב סעיף ט' גבי משוך בהמה וקני כו' בכולהו פסק כיון דסלקא באיבעיא לא מפקינן מהמוחזק מספיקא ונ"ל דכולהו הני דלעיל הם ספיקא דתלמודא איך הדין וכל כה"ג ודאי תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות אבל כי הך דמתנתא טמירתא דמספקא לן אי דעתו הוה למתנה גמורה אי לא א"א שיושפט בביאת אליהו שהרי הדבר תלוי באומדנא ואי אפשר לעמוד דאין אומד דעתו של זה כדעתו של זה ומ"ש הרא"ש ספיקא דדינא ר"ל ספיקא דדייני שמסופק לדיינים וע"ע לקמן סימן שצ"ח ושס"ח וש"ן מ"ש עוד מזה בכללים ועיין ברא"ש פ"ק דמציעא בשמעתתא דתקפו כהן כו' ודוק:

ו

וכתב הר"ר יוסף הא דמתנה טמירתא לא קניא דוקא בדלית בה קנין כו' עד ואיכא נמי למימר כו' הרמב"ן כתב (וב"י הביאו אדברי הר"ר יוסף הללו) ז"ל ובתשובה לגאון דבקנין לחודיה אי אמר בשעת הקנין דהא מתנתו פרהסיא הוא קנה ואי לא אמר הכי חיישינן לסתמא ודברי הר"ר יוסף מטין כן עכ"ל נראה מ"ש ודברי הר"ר יוסף מטין כן ר"ל דברי ר' יוסף האחרונים והוא מ"ש ואיכא נמי למימר כו' ולפ"ז מ"ש בקנין לחודיה כו' דרבותא כ"כ דאפילו לא הזכיר לו שום כתיבה אלא קנין לחודיה אפ"ה בעינן שיאמר שיהא בפרהסיא וכיון שכתב שהוא דומה לדברי ר' יוסף נראה דדוקא בקנין דלכתיבה עומד ס"ל הכי וכמ"ש ר"י בהדיא דכיון דלכתיבה עומד הו"ל כאילו לא הקנהו מיד [אלא] עד אחר שיכתוב אבל אי הקנהו או החזיקהו לקנותו מיד משמע דס"ל דא"צ להזכיר בהמתנה ל' פרהסיא ואפילו בקנין סתם נראה לכאורה דדוקא בקנין דקרקעות דעומד לכתיבה הוא דמצריך שיאמר בשעת קנין ג"כ כתבו ליה שטר בשוקא אבל לא בקנין מטלטלין (דדוקא קרקעו' דבמקומה עומדת צריך ראי' לקניינו שלא ישתכח משא"כ בקנין דמטלטלין דמיד אחר הקנין יקחנו לביתו או לרשותו וא"צ שטר ראיה מש"ה אינו עומד לכתיבה) וגדולה מזו משמע מדברי הרמב"ם בריש פ"ה דזכייה דאפילו בשטר דמטלטלין א"צ להזכיר כתבו בשוקא שכתב שם ז"ל לפיכך כל שטר מתנה קרקע שאין כתוב בו וא"ל פלוני הנותן שבו בשוקא וברחובות וכתבו לו מתנה גלויה ומפורסמת כו' עד ולא זכה בה המקבל הרי שדקדק לכתוב כל שטר מתנת קרקע ואף שהמ"מ כתב שם ז"ל מ"ש המחבר קרקע לאו למימרא מתנת מטלטלין שהיא מסותרת שתועיל דהא אמרינן סתמא האי מתנתא טמירתא כו' מ"מ הרי דקדק בלשונו גם המ"מ דבמטלטלין אינו פסול אלא במתנה טמירתא ממש ולא כשהיא סתמא בקנין וכמו שסיים המ"מ שם בהדיא וכתב ז"ל ומ"ש המחבר קרקע אינו אלא מפני שאין שטר מועיל במטלטלין בלא קנין וה"ה לקנין מטלטלין ודאי כשצוה להסתירו עכ"ל הרי שכתב במטלטלין דוקא כשצוה להסתירו ולאפוקי בסתמא ומדכתב שאין מועיל במטלטלין בלא קנין משמע דר"ל וכיון דאיכא קנין וא"צ שטר לא הקפידו בסתמא משא"כ בקרקע דבעי נמי שטר ונראה שהר"ר יוסף שהזכיר רבינו כאן הוא הרב מיגא"ש שהיה רבו של הרמב"ם שעל הרוב נמשך הרמב"ם אחריו כידוע וס"ל הכי וכמ"ש אלא שממה שסיים רבינו וכתב ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל מוכח דס"ל לרבינו דגם במטלטלין דינא הכי הוא ויגעתי ולא מצאתי זה לא בהלכותיו ולא בתשובותיו דהרא"ש ודוחק לומר דבע"פ שמע רבינו כן מהרא"ש אביו וצ"ל שדייקו רבינו ממה שכתב הרא"ש אביו דאפילו אי תפס מפקינן מיניה משום דהו"ל ספיקא דדינא וכההיא דתקפו כהן דפ"ק דמציעא וכמ"ש לשונו לעיל בסמוך בדרישה ומדמייתי זה אדברי ר' יוסף דמיירי בקנין ש"מ דס"ל לרבינו דגם בקנין מטלטלין דינא הכי דהרי שם במטלטלין דבכור איירי וכנ"ל ומיהו נראה דמיירי באינו מוסר לו המטלטלין מיד דאז רגילין ליקח שטר על המתנה וק"ל:

ח

וכתב א"א הרא"ש ז"ל האידנא דלא כתבינן כו' משום דנהיגי למכתב כו' ז"ל ב"י דברים אלו לא העתיק רבינו כהלכתן דהשתא נראין כסותרין אלו את אלו שבתחילה כתב האידנא דלא כתבינן בשטר כתבוהו בשוקא כו' ואח"כ בסמוך כתב משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנה הכי אבל ללשון הרא"ש לק"מ שכתב והאידנא דלא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנה כו' וה"ק האידנא כי נפק שטר מתנה קמן כתוב סתם בלא כתבו בברא כו' (ור"ל אף דנהיגי לכתבו מ"מ לפעמים נפקא קדמנא שטרא דלא כתיב ביה הכי) ולא חיישינן למיפסליה משום דנהיגי למכתב בכל שטרי מתנתא כו' ועי"ל דה"ק האידנא דלא חיישינן לסתמא כלומר אין אנו חוששין אם הנותן אומר סתם כתבו ואין אנו מצריכים שיאמר כתבו בשוקא כו' משום דנהיגי למכתב כו' הילכך כשמצוה כו' דעתו היה שיכתבוהו כמנהג הסופרים כו' ופי' זה נראה יותר שכך הם דברי התוס' שם ז"ל קשה לר"י דפסקינן לקמן דחיישינן לסתמא וא"כ היכי מגבינן כולהו מתנתא כיון דאינו אומר לסהדי כתבו בשוקא ברייתא ומיהו לפי מה שנוהגין עתה לכתוב בשטרי מתנה וא"ל מתנה זו כתבו בשוקא הילכך כי א"ל נמי סתמא דעתו לומר כמ"ש בשטרות ובימי האמוראים לא היו נוהגין לכתוב כך לפיכך היה צ"ל להן בפי' כתבו בשוקא כו' עכ"ל ומיהו רבינו שכתב בשם הרא"ש האידנא דלא כתבינן כו' אין לפרש דבריו כפי' השני אלא כפי' הראשון עכ"ל ב"י ולעד"נ דפי' דברי הרא"ש מוכרח כמו שהבינו רבינו דאכתיבה קאי דאל"כ הו"ל להרא"ש למימר והאידנא דלא חיישינן בסתמא בבי"ת דהוה משמע דקאי אכשאמר סתם כתבו ולא חיישינן למתנה טמירתא ומדקאמר לסתמא בלמ"ד משמע דה"ק והאידנא דלא כתבינן בשטרות כתבוהו בשוקא למה לא חיישינן לשטרות הבאים לפנינו שמא באמת א"ל סתם כתבו והוה מתנה טמירתא ועוד מדכתב והאידנא דלא חיישינן משמע דכך היה פשוט לו דליכא מאן דחש ליה ואי אאמירת הנותן קאי איך היה פשוט לו כ"כ דילמא אף שבגליל שלו לא היו חוששין במדינות אחרות היו חוששין בשלמא אי קאי אכתיבה א"ש דהוכיח דלא חוששין האידנא בשום מקום מדבאו לפניו שטרי מתנות מכל הארצות ולא ראה כתוב בשום א' מהן שא"ל כתבוהו בשוקא וכן יש לדקדק ג"כ בל' התוספות הנ"ל שכתבו היכי מגבינן כולהו מתנתא כו' משמע דהיה פשוט להו דהכל נוהגין כן ועוד יש דקדוק אחר בדברי התוס' דכתבו היכי מגבינן משמע דאכתיבת השטר הבא לפנינו לגבותו קאי דאל"כ לא הול"ל אלא היכי מקנין בסתמא ואין אומרים כתבו בשוקא כו' אלא ודאי עיקר קושייתם אמאי מגבינן בשטרי מתנות שלנו שלא כתוב בהו וא"ל כתבו בשוקא כו' דמדלא כתבו ודאי לא אמר והשתא א"ש שכתבו התוס' כיון שאינו אומר דלפי' הב"י היכי שאינו אומר מיבעיא ליה ויתיישב נמי השני הילכך שכתב הרא"ש בפסקיו וגם כ"כ בתשובה סוף כלל ע"ח דאי כפי' הב"י לא הול"ל הילכך תניינא אלא הכי הול"ל שיכתבוהו כמנהג הסופרים והו"ל כאילו אמר כו' וגם כולו יתור הוא דהרי גם התוס' לא כתבו אלא הילכך הראשון ותו לא אלא ודאי פי' דברי הרא"ש המה כמ"ש בפרישה ואף שבתוס' כתבו ז"ל ומיהו לפי מה שנוהגים עתה לכתוב בשטרי מתנה כו' נראה שלא היה כתוב בגירסת הרא"ש תיבת עתה והראיה ששם בתשובת הרא"ש הנ"ל כ' ז"ל וכתב ר"י בעל התוספות והאידנא דלא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב כו' הרי שכתב שם בשם ר"י בעל התוס' והשמיט תיבת עתה וגם כתב שם בשמו התרי הילכך כמ"ש בפסקיו ע"ש ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.