דרישה/חושן משפט/רמא

דרישה ‏ חושן משפט רמא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ו

כתב הרמב"ם ז"ל כשם שהמוכר צריך לסיים כך הנותן כו' עיקר דינו של הרמב"ם כתב המ"מ שהוא מדמייתי בפ"ק דגיטין (דף ח') מתניתין דפאה הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כ"ש לא יצא בן חורין וקס"ד לאוקמי דטעמא דלא יצא ב"ח משום דלא פלגינן דיבוריה הוא וז"ל הר"יף בהלכותיו ת"ק סבר כיון דשייר קרקע כל שהוא סתם לא יכול עבדא לברור לההוא כ"ש דליקני שאר נכסים הילכך לא קני בנכסים ולא מידי וכיון דלא קני כלום אף עצמו נמי לא קני דלא פלגינן דיבוריה עכ"ל ואע"ג דהך אוקימתא לא קיימא לפי מסקנא דגמרא דקדק ממנה ר"י הלוי דכל דלא סיים לא קני ושמיע ליה מינה כיון דהכי דינא מאן דמקנה מידי לחבריה אגב ד"א קרקע צריך לסיומי להנהו ד"א דאי לא סיים ליה בפירוש לא קני והא דאמרינן חצי שדי אני מוכר משמנין ביניהם ונוטל כחוש התם משום דסיים לו שדה כ"כ בגיטין והיא סברת המחבר תלמידו עכ"ל המ"מ וא"ת א"כ תקשה על רבינו וסייעתו החולקים על הרמב"ם מהך סוגיא דגיטין י"ל חדא דההוא טעמא דלא פלגינן דיבוריה לא קיימא לפי המסקנא וכנ"ל ועוד דס"ל דאין פי' כמו שפי' הרי"ף ז"ל הנ"ל משום דלא איברר כו' אלא כמו שכתב רש"י ז"ל שייר קרקע כ"ש כיון דנחית לשיורי אמרי' לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסי לך אשאר נכסים קאמר ולאחנופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסי ודוק וע"ע בסמוך: וכן השיג עליו הראב"ד כו' מיהו סיים ז"ל ואולי נאמר כיון שהדין ידוע שיד בעל השטר על התחתונה כאילו פירש הגרוע או הנפול או המת ודין זה כשאין שם אלא גרוע א' או מת א' שהוא כמסויים אבל אם היו שנים גרועים או שנים מתים ל"ק לדעת הרב עכ"ל וכלל דבריו דחלק א' משדה שלו וכן בית בביתי מכור לך ואין שם אלא א' גרוע כמסויים דמי שיד בעל השטר על התחתונה וודאי היה דעתו על הגרוע משא"כ קרקע מנכסי קנוי לך שבכלל הנכסים א"א שלא יהיו שני גרועים והוה דבר שאינו מסויים וכ"ש כל נכסי קנויין לך חוץ ממקצתן שנראה להדיא שליפות כחו בא ולא ידעי' לאיזה נתכוין ליתן ולא שייך לומר יד בעל השטר על התחתונה כן נראה כוונת הראב"ד אבל המ"מ כתב על הראב"ד ואיני יודע איך עלה בזה תירוץ לדברי המחבר שא"כ אף אנו נאמר באומר קרקע מנכסי נתונה לך שיקנה המקבל הגרוע שבכל קרקעות הנותן כו' והאריך עוד וצידד ליישב להרמב"ם שאר השגות וקושיות הנופלות בדבריו ובסוף העלה דבריו בצ"ע מ"ש בפ"ג דזכייה דין ה' והכ"מ כתב שם דנ"ל דההיא דבית בביתי מיירי כשהיה לו בית חלוק לשנים א' גדול ואחד קטן וא"ל בית בביתי שבמקום פלוני אני מוכר לך דהו"ל כסיים לו שדה וכן יישב עד"ז שאר הגמרות שמהם הקשה המ"מ להרמב"ם ומסיק וכתב ז"ל ולפי שאין אלו מקומות דין זה לא חש הגמרא להאריך בכך עכ"ל ודבריו דחוקים ושוב מצאתי שכתב המגדל עוז ז"ל הכי אסיקנא במנחות משום דיד בעל השטר על התחתונה דמ"ל בית בביתי מה לי חלק בשדה פלוני שכל מין הבתים כשדה פלוני הם ובית א' מהם כחלק מן שדה א' משא"כ בקרקע מנכסי שיש כמה מיני שדות וכרמים גנות ופרדסים ברכות מים וגרנות ובורות שיחין ומערות יער וכרמל הרים וגבעות שפלה וערבה נחלים וגאיות אגמים ונהרות סלעים וטרשים שהכל נקרא נכסים וקרקע והוא סוג לכל הנכללים בו דזה הוה ודאי דבר שאינו מסויים עכ"ל ודבריו נכונים המה בעיני משום דבלאו הכי נמי קשה מה שמתחיל הרמב"ם וכתב ז"ל כמו שמוכר צריך לסיים הממכר כמו שביארנו כו' ויגעתי ולא מצאתי בשום מקום שביאר לכתוב במכר כן שצ"ל ממכרו מסויים אדרבה איפכא משמע בפכ"א דין י"ט מהלכות מכירה ששם העתיק וכתב דין האומר לחבירו בית מביתי שור משורי אני מוכר לך נותן לו הקטן או המת והנפול ע"ש ומיניה מקשה המ"מ דדבריו נראין כסותרין זה את זה כנ"ל ונראה דמ"ש הרמב"ם כמו שביארנו רמז למ"ש שם בריש פכ"א מהל' מכירה שכתב שם ז"ל המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם היה מינו ידוע כו' עד אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך כו' ורוצה הלוקח למשוך אין כאן קנין שלא סמכה דעתו של לוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב ואין זה אלא כמשחק בקוביא וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ואם כיון הרמב"ם במ"ש כמו שביארנו לזה ק' מה דמיון זה לזה דהתם אין מינו ידוע משא"כ כאן דא"ל קרקע מנכסי או כל נכסי חוץ ממקצתן אבל לפי מ"ש מגדל עוז הנ"ל ניחא כי גם שם קרקע הוא סוג ובו נכללים מינים הרבה וכ"ש באמרו נכסי דשם נכסי כולל אף מטלטלין כמ"ש הרמב"ם ורבינו לעיל ס"ס רי"ח ולקמן בס"ס רמ"ח ע"ש וכיון שכולל הרבה מיני קרקעות כאילו אין מינו ידוע כלל דמי ול"ד לחלק משדה מסויימת ולפ"ז מ"ש הרמב"ם ז"ל אבל האומר חלק כך וכך משדה פלוני הואיל שסיים לו השדה כו' ל"ד שצריך לסיים ולומר שדה פלוני אלא כיון שסיים ואמר לו חלק כך וכך ממין שדה אני מוכר לך קונה ומשום דהגמרא לא נחית שם אלא לאשמועינן דנותן לו הגרוע נקט הכי והרמב"ם ל' הגמרא נקט וכן במקנה לו אגב ר"א קרקע אס סיים לו לומר קנה אגב ד"א ממין קרקע פלוני קנה אפילו לדעת ר"י הלוי ז"ל הנ"ל והא דמסיק שם בפכ"א וכתב ז"ל כיצד ערימה זו של חיטים אני מוכר לך מרתף זה של יין כו' הוצרך לומר זה משום דאין מדרך הקונים לקנות ערימה או מרתף כשאין לפניהן למראה עיניהן מה שקונים כיון דאין מדרך הערימות והמרתפין שווים ול"ד לחלק משדה דשם פורט החלק שליש או רביע משדה ויש ג"כ שיעור לשדה דהיינו ט' קבין וק"ל מיהו כל זה דוחק קצת ואין לתרץ ולומר דמ"ש כאן דאם לא סיים לו לא קנה היינו שהמוכר יכול לדחותו מזה לזה אבל הלוקח אינו יכול לחזור כשירצה המוכר לעמוד במקחו והרשות בידו ליתן לו הקטן או הנפול והמת דז"א דהא קיי"ל בכל מקום דאין הלוקח קונה עכ"פ (כגון כאן שהמוכר יכול לדחותו מזה לזה ומזה לזה ולא יתן לו כלום) גם המוכר אין יכול להכריחו ליקחנו דאמרינן מתחילה לא סמכה דעתו לקנותו ודוק וע"ל סי' ר"ז סעיף י"ט דכתב רבינו בשם הרמב"ם ז"ל האומר קנה בית זה מעכשיו כו' דמש"ה אמר זה משום דבעינן דבר מסויים ע"ש א"ש דאין ראיה משם:

יא

והוא שיהיה התנאי כפול כו' יש לדקדק למה לא מנה רבינו ג"כ דבעינן שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ושיוכל לקיימו ע"י שליח וכמ"ש בא"ע סימן ל"ח וכ"פ הרא"ש בגיטין בפ' מי שאחזו וכן הוא בקיצור פסקי הרא"ש מיהו בהא דיכול לקיימו ע"י שליח י"ל דכל דבר שבממון יכול לקיים ע"י שליח ולא נזכר בגמרא כ"א בחליצה דא"א לחלוץ ע"י שליח וגם במקדש בביאה אינו שייך ומן הדין היה להיות תנאי שבו בטל אלא דאיתקשו הוויות דקידושין כסף ושטר וביאה להדדי וכמ"ש ב"י ג"כ שם בא"ע סימן ל"ח ומתמה שם על רבינו שכתבו בתנאי קידושין דבעינן שיקויים ע"י שליח וכתב דלא ניתן להכתב שם ור"ל משום דבקידושי כסף פשיטא דאפשר ובקדושי ביאה אף דא"א אפ"ה התנאי קיים משום דאיתקשו הוויות אהדדי ומש"ה לא כתבו רבינו כאן כיון דכולם נתקיימו ע"י שליח שוב מצאתי בתוס' בפי"נ (דף קל"ז) ובפ"ק דקידושין (דף ו') אהא דאמר רבא אתרוג זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי לא החזירו לא יצא כתבו ז"ל וא"ת אמאי לא יצא הא הוה תנאי ומעשה בד"א והתנאי בטל כדאמרינן בפרק מי שאחזו (דף ע"ה) וי"ל הא דלא מהני היינו כששניהם סותרים זא"ז כי ההיא ע"מ שתחזרי לי את הנייר לפי מאי דס"ד התם דכל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ונמצא שאינה מגורשת עד שמחזרת הנייר ואז אינו שלה אבל הכא סבר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עכ"ל ולפ"ז היה נראה ליישב דגם רבינו השמיט הכא לתנאי זה לפי דקאי על האומר ע"מ ואנן קיי"ל דע"מ כמעכשיו דמי וכדלקמן ואע"ג דאכתי הו"ל לרבינו למכתב דינא היכא דא"ל ה"ז לך מתנה לכשתחזירנו לי דילמא י"ל דלא רצה לכתבו כיון שאינו בכל ענין מיהו זהו דוחק והיותר נראה כיון דאיכא פלוגתא דאמוראי בהא בפרק מי שאחזו דרבה פליג על רב אדא בר אהבה בהא וגם הרמב"ם ס"ל האי דתנאי בד"א ומעשה בד"א אפילו בגיטין וקדושין ליתא שהרי בפ"ו מה"א לא מנה אלא ד' תנאים וכתב שם המ"מ טעמו משום דס"ל דההיא סוגיא דפ' מי שאחזו לא קיימא ואין טעם הברייתא אלא כדרב אשי כו' ע"ש מש"ה גם רבינו ס"ל דדוקא בגיטין וקידושין מחמירין אבל בממונא לא בעינן אלא הני ד' תנאים וכעין זה כתב המ"מ פ"ו דאישות בדין י"ד לדעת אותן הפוסקים דלא בעינן בממונא תנאי כפול שכתב דתנאי קודם למעשה בעינן לכ"ע בכל דוכתי שהרי משנה סתומה היא בפרק השוכר את הפועלים ושצ"ל לדידהו דסוגיית תלמודא מכרעת שאין כל הדברים שווים ולא נתברר הטעם ע"כ כן נאמר לדעת רבינו דאע"פ דאלו ארבעה תנאים בעינן גם בממונא תנאי אחריני לא בעינן אלא בגיטין וקידושין דחיישינן להו מספיקא שאם היה א"א לקיימו ע"י שליח או היה תנאי ומעשה בד"א כי לא קיים לתנאיה מחזיקינן לה במגורשת ואינה מגורשת מקודשת ואינה מקודשת וכמ"ש עוד מזה בסמוך בדרישה: אף על פי שרשב"ם וקצת גאונים כו'. עד לתנאי גיטין וקדושין מ"ש בשם רשב"ם היא ממ"ש בפרק י"נ (דף קל"ח ע"ב) ממימרא דרבא הנ"ל בנתן לו אתרוג לא החזירו לא יצא וכתב ז"ל ואע"ג דלגבי גיטין קיי"ל כר"מ דבעינן תנאי כפול כו' ה"מ לענין גיטין וקידושין הוא דבעינן לכתחילה לרווחא דמילתא. דילפינן מתנאי דבני גד ובני ראובן מיהו לגבי דיני ממונות לא בעינן תנאי כפול אלא גילוי דעת בעלמא דהא בממון אזלינן בתר גילוי דעת אע"ג דלא אמר כלום כגון הכותב נכסיו לאשתו כו' ומ"ש רבינו ומקצת גאונים כו' הוא מל' הרמב"ם פ"ו דאישות שכתב שם בדין י"ד ז"ל יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שא"צ אדם לכפול תנאו אלא בגיטין וקידושין בלבד אבל בדיני ממון א"צ לכפול תנאו ואין ראוי לסמוך על דבר זה שכפילת התנאי עם שאר הארבעה דברים למדו אותן מתנאי דבני גד כו' ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקידושין אלא בממון עכ"ל וכתב שם המ"מ ע"ז ז"ל והם ז"ל תירצו דר"מ בלחוד הוא דבעי להו ויליף להו מתנאי בני גד ואיהו ודאי בדבר שבממון נמי מצריך תנאי כפול ואנן קיי"ל כרבנן דפליגי עליה (ועיין בפ' האומר דף ס"א במשנה וגמרא דשם מפורש טעם רבנן דליכא למילף מהתם דלגופיה איצטריך ללמד דאם יעברו ינחלו בארץ ישראל כו' ע"ש) ומדינא לא בעינן תנאי כפול לא בגיטין וקידושין ולא בממון אלא דשמואל אתקין בגט של שכ"מ שיכפול תנאו כדאיתא בפ' מי שאחזו ועשה כן לרווחא דמילתא שחשש שמואל שאם היה התנאי בלא כפול הוא איכא בי דינא דס"ל כר"מ והוא מתיר אע"פ שלא נתקיים התנאי ועיקר הדין הוא דבשום מקום א"צ לכפול התנאי והילכך בגיטין וקידושין אם לא כפל ולא נתקיים חוששין לה ואין מחזיקין לא במגורשת ולא באינה מגורשת ולא במקודשת ולא באינה מקודשת והולכין בה להחמיר מדברי חכמים וכן נראה שהוא דעת הרמב"ן והרשב"א עכ"ל ואע"פ שמל' רשב"ם הנ"ל משמע דדוקא בממון לא בעינן תנאי כפול מטעם דהולכין בו אחר גילוי דעת הא בשאר איסורין בעינן תנאי כפול כגון בנדרים ושבועות וכדמוכח ל' תשובת הרא"ש שהביא רבינו בסמוך שכתב בה ז"ל וגם רשב"ם פי' דלא בעיא תנאי כפול בממון וגם רבינו שמשון פי' דלא בעינן תנאי כפול אלא בעריות כגון בגיטין וקידושין כו' ומדלא ערבינהו וכללינהו לדברי הרשב"ם ור"ש ביחד משמע דשאר איסורין איכא בינייהו מ"מ כתב רבינו כאן גם לרשב"ם דלא בעינן תנאי כפול אלא לגיטין וקידושין אגב שכ"כ בשם מקצת הגאונים א"נ משום דכתב כל אלו ד' אי אכל ד' דברים הנ"ל דבהן אפשר דגם רשב"ם ס"ל דלא בעינן להו לכולהו כ"א בגיטין וקידושין גם המ"מ מחלק שם בפ"ו דאישות בין תנאי כפול לאינך ע"ש ועוד דהרא"ש בפסקיו שם דף ר"י ע"א כתב בשם רשב"ם בל' אחר שכתב ז"ל פי' רשב"ם דלא בעינן תנאי כפול אלא בגיטין וקידושין משום חומרא דעריות אבל בממון בגילוי דעת בעלמא סגי כו' הרי שכתב בשם רשב"ם ג"כ דוקא גיטין וקידושין ומטעם חומר עריות וכתב עליו וכ"כ ר"ש כו' ש"מ דס"ל דלית בינייהו ולא מידי ומיהו הרא"ש מסיק שם דלא כדבריהם דהא בנדרים גבי לחולין לא אוכל מצריך ר"מ תנאי כפול אע"ג דליתא שם עריות ועוד הקשה שם דזהו קולא הוא בעריות הא דבעי תנאי כפול דאי לא כפל לתנאי אפילו לא נתקיים התנאי הוי גט כו' וע"ש ובגמרא דס"פ שבועת העדות דמסקינן דבאיסורי כגון פרועי ראש ושתויי יין דכתיבי בתורה וללמדנו ההן מכלל הלאו וה"ה בשאר איסורים וכתבו התוספות שם דה"ט בשבועה דחמירי טובא לא בעי ר"מ תנאי כפול כדאיתא בפ"ג דנדרים גבי שבועה לא אוכל לך אבל בנדרים דלא חמיר כולי האי מצריך ר"מ תנאי כפול בספ"ק דנדרים וכ"ש בתנאי ממון דקיל טפי ע"ש ובאשיר"י הנ"ל ובתוס' פ' האומר דף ס"א ע"א ומ"מ ממ"ש לעיל בשם הה"מ למדנו ליישב דל"ת קושיות הרא"ש ורשב"ם וסייעתיה למה הצריכו תנאי כפול בגיטין הא קולא הוא דהא כתב דלא הצריכוהו כ"א לחומרא כגון אם תקבל קידושין מאחר וכן נראה שהן מפרשין מ"ש בירושלמי חומר הוא בעריות דר"ל דהצריכו תנאי כפול במקום חומרא שם ודוק היטב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.