דרישה/אורח חיים/שכא
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
אסור למלוח חתיכות צנון ד' וה' ביחד עיין מ"ש בעל תרומת הדשן בסי' נ"ה דשרי לטבול כמה חתיכות צנון אחת אחת לבדה ולהניחם יחד לפניו כדי לאוכלם מיד זו אחר וו והכי משמע לשון רש"י ול' ספר התרומה שעיקר הקפידא שנמלח שנים וג' ביחד כו' ע"ש והנה נראה לי לדקדק מלשון בעל תרומת הדשן דדוקא לטבל א' א' ולהניח לפניו שרי אבל להניח לפניו על כלי אחד שורה שורה למלוח עליהן יחד ולהופכן ולחזור ולמולחן יחד נ"ל דאסור דזהו ג"כ עובדא דחול דמה לי מולחן כשמניחן זה על גבי זה או מונחין מפוזרין ודו"ק:
בעריכה
אסור לחתוך הירק דק דק שדומה לטוחן. ז"ל הגמרא פרק כלל גדול ד' ע"ד אמר רב פפא האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן ופירש"י פרים מחתכו דק. ודפרים במ"ם גרסינן ולא בסמ"ך כדאיתא בהעור והרוטב הקיפה פי' פרים מחתכו הדק עכ"ל והתוס' כתבו שם ז"ל דפרים סילקא דוקא בסילקא שייך טחינה אבל שאר אוכלין שרי עכ"ל:
געריכה
אם היא עבה אסור לגובלה הרבה ביחד אלא מעט מעט. בת"ה סימן נ"ג נתבאר והביאו ב"י בסמוך ע"ג דבלילתו עבה לא מהני מה שיתן המשקה תחלה או אח"כ דכיון דהוא עבה חשיבא לישה גמורה ואף שכתב הרשב"א והביאו ב"י דלר"י ב"י אפילו בעבה מותר אפילו טובא ובלבד שיתן הקמח תחילה כו' ע"ש. אבל נראה פשוט דברכה מועיל שינוי מועט מעט וא"צ לשנות בנתינת קמח תחילה וק"ל. ואין להקשות לרבי יוסי ב"ר יהודה דקי"ל כוותיה דס"ל דנתינת מים אין זה גיבולו ואינו חייב עד שיגבל אח"כ א"כ מאי מהני האי שינוי דגיבלא מעט מעט כיון דמ"מ לישה גמורה היא. דמ"מ הואיל והוא קלוי אינו מחשב לאב מלאכה. וכן הוא לשון הרמב"ם פכ"א הביאוהו ב"י בסמוך וכ"כ בש"ע ז"ל אין גובלין קמח קלי הרבה שמת יבא ללוש קמח שאינו קלי ומותר לגבל את הקלי מעט מעט עכ"ל. ומ"ש רבינו חרדל שלשו מע"ש למחר יכול לערבו בין ביד בין בכלי ונותן לתוכו דבש. אל תטעה לומר מדקתני שלשו מע"ש דמיירי שנתנו גם מע"ש בו משקה בשעת לישה ומש"ה אמר נמי למחר יכול לערבו בין ביד בין בכלי ולא אמר למחר מותר לתת בו משקה ולערבו. דז"א דמדכתב רבינו אח"כ בשם בעל התרומה דאינו מותר אא"כ נתן לתוכו משקה בע"ש כו' וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה וש"מ דלהרא"ש וסייעתו מיירי דלא נתן בו משקה כלל מע"ש. גם מדמקשו מהירושלמי דמיחייב בנתינת משקה בשום אגמרא דידן מותר לממחו בחרדל ואינו מחלק דתלמודא דידן מיירי בנתן מקצת משקה בע"ש. דדוחק לומר דגם לסברא ראשונה מיירי כשנתן בו מעט רק שבעל התרומה מצריך ליתן בו הרבה ומש"ה לא נקט בעל התרומה בלשונו אלא חרדל וס"ל בחרדל שדרכו ליתן בו משקה בשעת לישה ואח"כ להוסיף עליו זה ההוספה אינו מותר בשבת אלא צריך ליתן הכל מע"ש כל אלו הדוחקים שמעתי אבל לא נ"ל כלל אלא חרדל דרכו לאספו אחר הכתישה בקיבוץ אחד ונקרא לישה ואח"כ ממחו ומפזרו ביד או בכף ונותן לתוכו דבש או שאר משקין והא דנקט בל' חרדל משום דעליה קאי בגמרא ע"ש ריש ד' ק"פ והראייה שאח"כ כתב רבינו בשמו ז"ל אבל בשבת אסור לתת משקה בחרדל או בשום שכתשו מבע"י וק"ל. ומ"ש בעל התרומה כל מה דשרי לערב משקה בחרדל כו' ר"ל אפי' לא יערבנו בכף כ"א בשינוי ביד או בעצמו של כלי אפ"ה אינו מותר אא"כ נתן משקה מבע"י וק"ל ועיין מ"ש עוד מזה בסמוך מ"ש המרדכי בשם ר"י. אבל שצ"ע כיון שטעמו של בעל התרומה שאוסר ליתן בשבת הוא מפני שס"ל כהירושלמי שפסק הלכה כרבי דאמר נתינת מים זהו גיבולו וכמ"ש בעל תרומת הדשן סימן כ"ג והביאוהו הב"י א"כ למה לא פליג הבעל התרומות אקמח קלי הנ"ל דמותר לגבלו מעט מעט ובגמרא פרק מי שהחשיך ריש דף ק"מ מוקי לה דהיינו דוקא לרבי יוסי בר יודא דס"ל נתינת מים לאו זהו גיבולו והאיסור נעשה דוקא בשעת גיבול מש"ה מהני כשמגבל מעט מעט דה"ל גיבול כלאחר יד אבל לרבי נתחייב מיד מנתינת מים ותו לא מהני לדידיה שינוי בגיבול וכן פירש"י שם בהדיא ע"ש. וא"כ ה"ל לב"ה לפלוגי גם אגיבול קמח הנ"ל. ונלע"ד ליישב כשנעורר עוד קושיא גדולה והוא שיש להקשות שסתמי משניות דפ"ק ודבתרא דשבת נראין כסותרין זא"ז שהרי שם בפרק מי שהחשיך מוקי לה לסתמא דנותנין מים למורסן אבל לא גובלין כר' יוסי ברבי יודא וכמ"ש לעיל ומש"ה פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כוותיה מדסתם תנא כוותיה וכמ"ש בהלכותיהן והביאם ב"י ובפ"ק דשבת ריש דף י"ח מוקי לה לסתמא דמתניתין דשורין דיו עם השמש כו' ז"ל הגמרא שם מאן תנא נתינת מים לדיו זהו שרייתן אמר רב יוסף רבי היא כו' ע"ש ומה"ט פסק בעל התרומות כו' ע"ש סימן ר"ך וגם זולת זה משום דהלכה כרבי מחבירו ע"ש. ונלע"ד ליישב זה משום דשם פ"ק דף י"ח בגמרא מסיק וקאמר ז"ל אמר ליה אביי דילמא ע"כ ל"ק רבי יוסי אלא מידי דבר גיבול הוא אבל דיו דלאו בר גיבול הוא אימא לחייב כו' וכתבו שם התוספות ז"ל וא"ת והא מורסן אמרינן בפרק בתרא דלאו בר גיבול ואפ"ה קאמר ר"י דאינו חייב עד שיגבל. וי"ל דהתם לגבי קמח קאמר דאינו בר גיבול אבל בר גיבול הוא טפי מדיו ולהכי לא מייתי מיניה הכא אדיו כו' ומסיק ומוכח שם דמידי דלאו בר גיבול יש בו יותר שייכות לומר דנתינת מים זהו גיבולו ומה"ט קאמר אביי שם דמה"ט נוכל לאוקמי מתניתין דדיו דאינו בר גיבול כלל אפילו כר"י בר יהודה דמודה בזה. וא"כ אפשר לומר דסתם בפ"ק דשבת כר' ה"ט דבאמת כאביי שגם ר"י בר יודא מודה בו א"נ אפילו אין רבי יוסי מודה מ"מ סתם כרבי דטעמו מסתבר בדבר שאינו בר גיבול כלל משא"כ מורסן דאע"ג דאינו בר גיבול כקמח מ"מ גיבול קצת בהו וכמ"ש התוס' הנ"ל ומש"ה סתם בפרק מי שהחשיך במורסן כר"י ב"י וק"ל ובזה נתיישב נמי הא דלא פליג בעל התרומה אדין קמח קלי הנ"ל משום דמסתבר ליה בקמח קלי דהלכה כר"י בר יהודה דכיון דשם קמח עליו ובר גיבול ממש הוא מש"ה אין נתינת מים לתוכו זהו גיבולו וק"ל. ובזה נתיישב נמי דלעיל בסימן רנ"ב הביא רבינו הדין דלשרות דיו סתם בלי שום חולק משמע דכ"ע מודו ביה. ובגמרא ד' י"ח נתבאר דה"ט משום דנתינת מים זהו גיבולו וק' הלא דין זה הרא"ש והרמב"ם פסקו כרבי אלא ודאי צ"ל דגם הן מודים בדיו דאינו בר גיבול כלל. א"כ ר"י ב"י עצמו מודי בהא וכמ"ש וק"ל. מ"ש מהרא"י שם בתשובותיו סימן נ"ג והביאוהו ב"י ז"ל אבל הרי"ף ואשר"י פסקו בפרק בתרא דשבת כר"י ברבי יודא דנתינת משקה לא חשיב גיבול ושרי לתת משקה בתחלה בשבת ולערבו אח"כ בשינוי כגון באצבעו או בכלי עצמו לנערו. אין ל' זה לנערו בשינוי ובכלי עצמו שם לא ברי"ף ולא ברא"ש אלא כתבו סתם ומלשונם משמע דא"צ שינוי כלל אלא שמהרא"י ס"ל פירושם הכי וב"י פליג עליה וכמ"ש ב"י אח"כ אתשובה זו. וגם מ"ש שם עוד בתשובה ז"ל וקאמר נמי התם דצריך אליבא דרבי לעשות שינוי כו'. הא דכתב אליבא דרבי משום דס"ל כפי' רשב"א שהביא ב"י לפני זה בע"ג דהגמרא דפריך והא אמרת אין גובלין אליבא דרבי פריך כו' ע"ש. ומ"ש ב"י שם ע"ז ז"ל ומ"ש המרדכי שם ואומר ר"י דתלמודא דידן דאמר ממחו בין ביד בין בכלי היינו כשנתן מים מע"ש ואם לא נתן משקין מבע"י מערב באצבעו אבל לא בכלי כגון כף עכ"ל וקשה כיון דס"ל כמו הירושלמי דאמר כד יהיב משקה חייב משום לש אם לא נתן משקה מבע"י ונתן משחשיכה הא עבד איסורא ואפילו לערב ה"ל למיסר וצ"ע עכ"ל ב"י. והנה באמת במרדכי של קלף ראיתי ולא מצאתי כתב שם האי ואם לא נתן משקין מבע"י כו' וגם בסה"ת שמביא דברי ר"י הנ"ל ג"כ ליתא האי ואם לא נתן כו' ולכאורה היה נראה דט"ס הוא במרדכי שלנו וכמ"ש ב"י אבל כי דייקי שפיר ע"כ צ"ל דאדרבה אף שלא כתב כן במרדכי של קלף ובסה"ת מ"מ מראשי הדברים שכתב בשם ר"י נכללו ג"כ סוף הדברים כמ"ש במרדכי הנדפס לפנינו שהרי מדהתחיל לכתוב ז"ל ואומר ר"י דתלמודא דידן דפסק ממחו בין ביד בין בכלי כו' דמשמעות דבריו כאילו אמר הא דמתיר תלמודא דידן בכלי ואינו מצריך שינוי היינו כשנתן המים בע"ש דמשמע מיניה הא לא נתן המים מע"ש אינו מותר בכלי אלא בעי שינוי ובשינוי מיהא סגי דאל"כ אלא תאמר דה"פ דתלמודא דידן דמתיר היינו כשנתן מים מע"ש ומש"ה מותר לערב אפילו בכלי הא אם לא נתן מים מע"ש אסור בשבת בכל ענין אפילו ביד א"כ ה"ל לר"י לקצר ולכתוב תלמודא דידן מיירי כשנתן מים בערב שבת דהא כבר כתב הקושיות והסתירות שנופלות בין תלמוד דידן לתלמוד ירושלמי דמה שמתיר תלמודא דידן אוסר הירושלמי ובין ביד ובין בכלי מאן דכר שמיה א"ל שנאמר שלצורך היישוב כ"כ וללמד שבאם לא נתן מים מע"ש אזי אסור בכלי בלי שינוי ובשינוי מותר גם להירושלמי ודו"ק. ואין להקשות היא גופה טעמא מאי דכיון דהירושלמי ס"ל כרבי דנתינת מים זהו גיבולו א"כ מאי מהני שינוי דאח"כ די"ל דכמו שלרבי יוסי בר יהודה שס"ל דאין נתינת מים זהו גיבולו ואפ"ה מתיר שם בשתיהם בנתינת הקמח תחלה ואח"כ נוער בו אפילו בלא שינוי ואע"ג דכתב מהרא"י בס"ס נ"ג דלרבי יוסי ברבי יודא בעינן בשום וחרדל שינוי ג"כ בעירובים הא כבר כתבתי שאין כן דעת ב"י ומוכיח ממשמעות לשונם דהרי"ף והרא"ש דלא ס"ל הכי ואע"ג דלדידיה אין נ"מ כ"כ בשינוי נתינת הקמח והמים והעיקר תלוי לדידיה בעירובו וגיבולו דאח"כ מ"מ הואיל ואשתני ה"נ נימא לרבי איפכא דאע"ג דלדידיה העיקר תלוי בנתינת המים מ"מ אם עושה שינוי אח"כ סגי ומיהו י"ל ולומר דדוקא אם בתחילת הגיבול נעשה שינוי מועיל ג"כ לעירוב דאח"כ לר"י ב"י אין טעם להיות מועיל שינוי הנעשה בשעת עירוב לנתינת מים דקודם לכן וליתן טעם הא דכתבו הרי"ף והרא"ש א"צ שינוי בשעת העירוב לר"י ב"י משום דלאו בר גיבול ממש הן השום והחרדל ושתיהם בשבלילתו רכה ואע"ג דס"ל לתוס' והרא"ש דבדבר דלאו בר גיבול הוא חייב יותר וגם ר"י ב"י אפשר דמודה בדבר דלאו בר גיבול לגמרי וכמ"ש לעיל היינו דוקא דמיד בנתינת המים לתוכו היה אסור או חייב גם לר"י ב"י הואיל ולאו בר גיבול הוא. אבל כשנתן המים מתחלה בשינוי בהא מסתבר למימר דלר"י ב"י אין להחמיר אפילו בעירוב כיון דלאו בר גיבול ועיקר גיבולו הוא בשעת נתינת מים ונתינת מים הוה בשינוי והא דפליג ר"י ב"י עם רבי היינו לומר דאינו מתחייב גם על נתינת מים אבל על העירוב ג"כ אינו מחמיר כולי האי כיון דלאו בר גיבול הוא וכן דייק לשון פלוגתתן במורסן דתניא אין נותנין מים למורסן דברי רבי רבי יוסי בר יודא אומר נותנין מים למורסן ול"פ בגיבול משמע דבגיבול דעת שניהן שוין מטעם שכתבתי כיון דלאו בר גיבול נינהו לכן ביותר נלע"ד לומר דודאי לדעת הפוסקים שפסקו כרבי וכהירושלמי הנ"ל אין מועיל שינוי בשעת עירוב לנתינת מים דקודם לכן והא דאם לא נתן מים מבע"י דמותר ע"י שינוי עירוב או בעצמו דכלי היינו משום דר"י בעל התוס' לא ס"ל לפסק אלא כר"י ב"י וכדעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם וסייעתיה והשתא א"ש דלא מוזכר בתוס' ולא באשר"י שדעת ר"י חולקת לפסוק כר"י. וידוע דהרא"ש ז"ל אינו נוטה ימין ושמאל מדעת ר"י בעל התוס' אם לא בראייה מוכרחת ובכאן בדין לא זכרהו וישכחהו. וע"כ צ"ל דהרא"ש ס"ל דר"י אינו פוסק כרבי אלא בא לומר דלר"י ב"י אינו מותר לערב תיכף בלי שינוי אא"כ נתינת מים הוה מע"ש דאז ודאי מותר לממחה ולערב בשבת בלי שינוי דכ"ש הוא מנתינת מים בשבת ע"י שינוי דמותר לערב אח"כ בלי שינוי וכמ"ש ובאם לא נתן מע"ש צריך לשנות בשעת עירוב ובהא ג"כ הרא"ש מודה. ומה שהמרדכי הביא דעת ר"י היינו לומר שבמאי דמוקים ר"י לשיטתו תלמודא דידן דמתיר בלא שינוי דמיירי בשנתן מים מבע"י בזה נמי מיושב לשיטת הפוסקים כירושלמי דלא תקשה למה מתיר תלמודא דידן שום וחרדל דכיון דבנתן מים מע"ש מיירי תו לא ק"מ ואין דעת מרדכי לומר שר"י ס"ל כירושלמי אלא מביא ראייה מיניה שתלמודא דידן מיירי בנתן מים מע"ש ודו"ק. ואף שר"י נקט בלשונו הא דתלמודא דידן כו' משמע דבא ליישב תלמודא דידן עם תלמוד ירושלמי אינו מוכרח. דאפשר דהמרדכי מוסיף הני שתי תיבות תלמודא דידן בדברי ר"י כדי לקצר וליישב בזה קושייתו הנ"ל ודו"ק ובזה יתיישב הכל:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |