דרישה/אבן העזר/כז

דרישה ‏ אבן העזר כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואומר לה כו' כתב הכלבו צריך שיאמר הרי את מקודשת לי בכסף או בדבר פלוני כדת משה וישראל ד"מ. כ"פ):

ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קידושין כו' והוא שעדיין עסוקין באותו ענין. בגמרא בפ"ק דקידושין דף ז' אחר שבעי מיועדת לי מהו מיוחדת לי כו' פריך במאי עסקינן וכו' ע' בב"י שהעתיק כל דברי הגמ' ופי' רש"י וגם פלוגתא דרבי ורבי אלעזר ב"ר שמעון וכתב הר"ן הלכה כרבי מחבירו וכן דעת הרי"ף והרא"ש שסתמו וכתבו והוא שעסוקין באותו ענין וכן דעת הרמב"ם בפ"ג מה"א וכתב שם ה"ה שכן כתב העיטור ג"כ רק שהרשב"א סבר שמענין לענין באותו ענין נמי מהני. ואחר כך בכל מקום נקט הרא"ש סתם מדבר עמה על עסקי קידושין ולא נקט והוא שעסוקין באותו ענין מפני שסמך על מה שכתב פעם אחת אחר הפלוגתא של רבי יוסי ורבי יודא שדוקא שעסוקין באותו ענין. וכן רבינו מאחר שכתב כאן שאם מדבר עמה על עסקי קידושין שלא מהני אלא אם כן שעדיין עסוקין באותו ענין נקט אחר כך סתם בכל מקום מדבד עמה על עסקי קדושין ופי' נמי שעסוקין באותו ענין אלא שסומך מדכתב פ"א שכך פירושו וה"ה בכל מקום שזוכר אחר כן מדבר עמה וכו' וכמ"ש בשם מור"ש בפרישה:

ב

וכ"ש אם אמר לשון קידושין ודאי. עיין בב"י שהביא לשון הר"ן והמ"מ שדייק מינה שבכל הני לשונות אם אמרה לא הבנתי שהן לשון קידושין אינה מקודשת וכתב ואף שלשון הרא"ש משמע דאינו נאמן היינו דוקא האיש המקדש שהוא הוציא הלשונות הללו מפיו חזקה לשם קידושין הוציאם אבל האשה השומעת דבריו חזקה שלא היתה מכרת באותן לשונות אף שהן לשונות של קידושין ומסיק הב"י וז"ל ומ"מ יש לתמוה על רבינו שלא הזכיר סברת הרא"ש כלל בזה עכ"ל ב"י. והנה לכאורה היה נלע"ד דרבינו לא ס"ל האי חילוק דב"י דמחלק בין איש דאינו נאמן ואשה נאמנת ומ"ה סתם וכתב בסמוך א"ל הרי את אשתי הרי את זקוקתי כו' מקודשת. ומ"ש ברישא ובלבד שהיא תבין שהוא ל' קידושין לא כ"כ אלא על מאי דסמוך ליה בא"ל לשון שמשמעותו ל' קידושין באותו "מקום כיון שבמקום אחר אינו ל' קידושין גם באותו מקום אינו לשון קידושין אלא כשידוע שמכרת בו אבל באינך לשונות שהזכיר שם מסתמא מקודשת כמו בא"ל הרי את מקודשת דכתב הב"י דלכ"ע הוה קידושין ואינה נאמנת לומר שלא הבינה ומ"ה א"ש דכללינהו רבינו בבבא אחד דלדברי ב"י ק' דרבינו מסיק וכתב ובלבד שהיא תבין כו' קאי גם אכל הנך לישני הנזכרים חוץ מא"ל הרי את מקודשת דא"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש ולפי שכתבתי ניחא וגם א"ש שזהו כמשמעות ל' הרא"ש ונסתלק תמיהות ב"י למה לא הזכיר דעת הרא"ש בזה מיהו ק"ק דא"כ מאי כ"ש דכתב רבינו בסמוך דכתב וכ"ש אם א"ל לשון קידושין ודאי אלא שאינה מבינה. דלפי מ"ש נצטרך לפרש דבהנך לישני קידושין ודאי אפילו אינה מבינה ואפילו לא דיבר עמה נמי מתקדשת וא"כ מאי כ"ש איכא. מיהו אף א"תשהאי ובלבד שהיא תבין קאי אכל הלשונות הנ"ל קש' מאי מסיק וקאמר וכ"ש אם אמר ל' קידושין ודאי הא מינה אירי (ר"ל במ"ש ובלבד שהיא תבין דקאי על אומר לשון קידושין ודאי דצריך להיות שהיא מבינה ובאם שאינה מבינה לא היו קידושין אא"כ שהוא מדבר תחלה על עסקי קדושין וא"כ מה צריך רבינו לחזור ולומר וכ"ש כו' אלא ע"כ נ"ל דה"פ שבאמת הצעת דברי רבינו כך היא כו' כ"פ) וצ"ל דה"פ והצעת דברי רבינו ובלבד שהיא תבין או ידבר עמה תחלה על עסקי קדושין שהרי אם מדבר עמה תחלה על עסקי קדושין מהני אפי' בשתיקה כ"ש שיהנה אף אם לא תבין הני לישני דקידושין ודאי וא"כ לא ק"מ דהא מאי דמסיק וכתב וכ"ש אם אמר לשון קידושין ודאי קאי אמ"ש לפני זה ושם קאי אל' המיוחד בכל מקום ומקום אבל לעולם איכא למימר לישני דלעיל "ארוסתי "ואנתי מהני והוו קידושין בכל ענין ודלא כב"י אלא שנ"ל שרבינו לא דיבר כאן ממי שטוענת שלא הבינה אלא ממי שבאמת אינה מבינה ובזה ודאי אין חילוק לכ"ע דאפילו בא"ל הרי את מקודשת ואנן ידעינן שאינה מבינה דאינה מקודשת וגם הרא"ש לא דיבר ממנה כלום ודו"ק:

ג

)הרי את אשתי. אבל אם אמר הרי את נשואתי אינו כלום דלא מקרי נשואה עד שתבעל או שתכנס לחופה רשב"א וב"י כ"פ).

ד

ואם נתן הוא ואמרה היא כו'. יש ר"ל דאשמעינן דאפילו לא היו עסוקין באותו ענין ממש אלא מענין לענין באותו ענין מקודשת כיון שאמרה היא ה"ל כאילו עסוקין עוד באותו ענין ולאפוקי משתיקה דלא מהני אלא דוקא שעסוקין באותו ענין אבל ז"א דכבר כתבתי שבכל מקום שאמר אם היה מדבר עמה כו' שמיירי דוקא שעסוקין באותו ענין וכן משמע מלשון הרא"ש שכתב דאפילו בשתיקה מהני ובשביל אמירתה לא גרע משמע שלא מהני אלא באותו ענין שמהני גבי שתיקה:

ה

ואפי' אם אין עסוקין באותו ענין. ז"ל מור"ש ה"ה לא דבר עמה על עסקי קידושין והרמ"ה שהזכיר אין עסוקין באותו ענין העיקר תפס וק"ל עכ"ל ר"ל לאו דוקא מ"ש אפילו אין עסוקין כו' דמשמע עתה לא עסוקין אבל מ"מ תחלה דבר עמה קמ"ל דלא דבר עמה כלל ומוכרח לומר כן דאל"כ ק' מאי אפילו אין עסוקין באותו ענין דכתב הרמ"ה עסוקין באותו ענין מאן דכר שמיה לפני זה אפילו בלא אמר הן אלא ודאי הרמ"ה ר"ל אפילו לא דבר עמה תחלה והשתא א"ש דלעיל קאי דבעינן שידבר עמה תחלה וקמ"ל דבאמר הן א"צ וכבר כתבתי דרבי' כל מקום שמזכיר דבר עמה תחנה ר"ל ועדיין עסוקין באותו ענין והרמ"ה נקט בלשונו בפירוש עסוקין באותו ענין ותרוייהו ס"ל דדבר עמו תחלה בלא עסקו עדיין באותו ענין לא מעלה ולא מוריד:

ו

ואם נתנה היא ואמר הוא הרי את מקודשת כו'. זהו לשון הגמרא בפ"ק דקידושין בעו רבא הילך מנה ואקדש אני בך מהו ומסיק באדם חשוב מהני דבההוא הנאה דמקבל מתנה גמרה ומקנה נפשיה ופרש"י ואקדש אני לך והוא קבלו ואמר לה התקדשי לי בכך וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה"א אמרה לו הילך דינר זה מהנה ואתקדש לך ולקחו ואמר לה הרי את מקודשת כו' וכן העתיק לשונו בש"ע סימן זה וכ"כ גם כן הרא"ש. ורבינו בעצמו כתב זה הל' גופה לקמן בסי' כ"ט. ומ"ש רבינו בכאן ואם נתנה היא ואמר הוא הרי את מקודשת כו' ולא נקט שאמרה היא ואתקדש אני לך כלשון הגמ' צ"ל שרבינו סובר דל"ד שצריכה לומר כן ומה שנקט בגמרא ואקדש אני לך ר"ל שכוונת האשה במאי שנתנה לו המנה שתתקדש לו אבל לא נקט זה הלשון בדוקא שתאמר כן ומוכרח הוא דא"כ קשה דהא כל הפוסקים ס"ל שהוא צריך שיחזיר ויאמר לה התקדשי כו' למה לא נזכר זה בגמרא אלא ודאי בגמרא לא מיירי במאי שצ"ל הוא או היא וכן רמ"א כתב על דברי ש"ע הנ"ל שי"א (רשב"א סימן תרי"ג האריך בזה כ"פ) שאפילו אם לא אמרה ואתקדש לך אלא הוא אמר התקדשי לי והיא שתקה דמקודשת ורבינו שנקט לקמן ואתקדש אני לך לשון הגמרא נקט ככל הפוסקים:

ז

וסברא הראשונה היא סברת רב אלפס כו'. ז"ל ב"י ומור"ש תימא על רבינו איך משוה להרמב"ם לטועה והלא בהדיא אמרינן בגמרא באדם חשוב מקודשת וגם הרמב"ם עצמו כ"כ בפ"ה אלא שבפ"ג סתם וכתב אינה מקודשת ומיירי כשאינו אדם חשוב וסמך אמ"ש בפ"ה וגם מ"ש בשם הרמב"ם נתן הוא ואמרה היא וכו' ע' בב"י עד הרי נתבאר שסברא הראשונה שכתב רבינר מוסכמת גם מהרמב"ם ז"ל עכ"ל ויש רוצין לתרץ שכוונת רבינו כמ"ש והרמב"ם ז"ל כתב נתנה היא כו' ר"ל שקודם זה מביא סברת הרא"ש שכתב וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב כו' דמשמע שסבר הרא"ש שסתם הוא בחזקת אדם חשוב עד שנודע שאינו חשוב והרמב"ם מדכתב סתם בפ"ג דאינה מקודשת משמע שסתם אדם הוא בחזקת שאינו חשוב עד שנודע שהוא חשוב שאז מקודשת כמ"ש בפ"ה אבל א"א לומר כן דאם כן היאך כתב וסברא ראשונה היא סברת רב אלפס דמשמע שהאלפס סבר שסתם אדם בחזקת חשוב הוא ורב אלפס לא דיבר מזה כלום ואדרבא בתחלת מסכת קידושין דף תרכ"א כ' סתם וכן אם נתנה היא ואמר הוא לא הוו קידושין כלשון הרמב"ם בפ"ג רק בסוף דף תרכ"ב כתב לשון הגמרא שהבאתי לעיל דבאדם חשוב מקודשת וא"כ מאיזה לשון הבין הטור שהאלפס סבר כן וצ"ע:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.